סיפור בהמשכים סודות מן החדר

מגבת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כתוב יפה, מגביר אמביוולנטיות בשני הצדדים, לא ירחק היום שהיא תצטרך לבחור.
אבל יש פה משהו קצת לא אמין.

מצד אחד היא מצטיירת כבוגרת, נבונה, קצת חשדנית, לא מיישרת קו לגמרי, ( לא מגיעה להרצאה, מזהה בדידות למרות הכל, יש לה סימני שאלה על האופן שבו אמילי מדברת על הרב, רוצה להציל). מצד שני מרגיש שהיא כן שלמה עם הדרך (היא מעריצה את הרב, מתלהבת שאמילי בידיים טובות, אין לה בכלל שאלות על התגובות של האם בית..).
בד"כ כשאדם מצוי בלבטים, אז גם בזמנים של הערצה יש סימני שאלה, ולעומת זאת בזמנים של מרדנות יש נקיפות מצפון וחרדה על עצם ההעזה,
כאן היא ממש שלימה ברוחה ונפשה בשני המצבים, וזה מרגיש לא כ"כ זורם.
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
כתוב יפה, מגביר אמביוולנטיות בשני הצדדים, לא ירחק היום שהיא תצטרך לבחור.
אבל יש פה משהו קצת לא אמין.

מצד אחד היא מצטיירת כבוגרת, נבונה, קצת חשדנית, לא מיישרת קו לגמרי, ( לא מגיעה להרצאה, מזהה בדידות למרות הכל, יש לה סימני שאלה על האופן שבו אמילי מדברת על הרב, רוצה להציל). מצד שני מרגיש שהיא כן שלמה עם הדרך (היא מעריצה את הרב, מתלהבת שאמילי בידיים טובות, אין לה בכלל שאלות על התגובות של האם בית..).
בד"כ כשאדם מצוי בלבטים, אז גם בזמנים של הערצה יש סימני שאלה, ולעומת זאת בזמנים של מרדנות יש נקיפות מצפון וחרדה על עצם ההעזה,
כאן היא ממש שלימה ברוחה ונפשה בשני המצבים, וזה מרגיש לא כ"כ זורם.
לדעתי זה הכל סוד של קסם אישי.
ברגע שעומדים מולו ההיגיון נעלם, אח"כ יכולות לחזור תהיות ולהתמוסס שוב מול הקסם וחוזר חלילה.
(עד שלב שהתהיות נמחקות לגמרי ורק הקסם נשאר)
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כתוב יפה, מגביר אמביוולנטיות בשני הצדדים, לא ירחק היום שהיא תצטרך לבחור.
אבל יש פה משהו קצת לא אמין.

מצד אחד היא מצטיירת כבוגרת, נבונה, קצת חשדנית, לא מיישרת קו לגמרי, ( לא מגיעה להרצאה, מזהה בדידות למרות הכל, יש לה סימני שאלה על האופן שבו אמילי מדברת על הרב, רוצה להציל). מצד שני מרגיש שהיא כן שלמה עם הדרך (היא מעריצה את הרב, מתלהבת שאמילי בידיים טובות, אין לה בכלל שאלות על התגובות של האם בית..).
בד"כ כשאדם מצוי בלבטים, אז גם בזמנים של הערצה יש סימני שאלה, ולעומת זאת בזמנים של מרדנות יש נקיפות מצפון וחרדה על עצם ההעזה,
כאן היא ממש שלימה ברוחה ונפשה בשני המצבים, וזה מרגיש לא כ"כ זורם.
תודה על ההערה.

אני יכולה להבין על מה את מדברת כי אחרי שקראתי פעמיים רציתי לגנוז את הפרק. גם לי הרגיש שמשהו לא ממש זורם לי. החלטתי להשאיר אותו מפני שלוש סיבות עיקריות.

1. הסיבה העיקרית היא שדווקא בפרק כזה יכולתי להעביר את ההשפעה החזקה של הרב. היא שומעת את הסיפור של אמילי, יש לה המון תהיות על כל ההתנהלות של הרב עד כדי שהיא מרגישה צורך להציל. אבל שם, בחדרו של הרב, הכל נראה יציב ונכון וישר. היא אפילו מודה לו מבלי לדעת על מה. ובסופו של יום היא מעדכנת את אמילי שהיא בידיים טובות. היא באמת מאמינה בזה.

2. הסיבה השנייה היא העובדה שלאפרת אין מקום אחר טוב יותר, וגם אם עולות לה תמיהות על המקום היא לא תמהר לעזוב אותו.

3. יש דברים שאדם מצליח לראות רק כשמדובר באחרים.זו הסיבה שאפרת לא מרגישה את ההשפעה של הרב עליה, וכן מצליחה לראות את זה על אמילי.

אגב עוד הבהרה על הפרק: אפרת לא הגיעה להרצאה מהסיבה שכתובה בסיפור - עייפות. ולא בגלל שמשהו היה נראה לה חשוד.

אלו הסיבות שבגללן החלטתי להשאיר את הפרק כמו שהוא, אבל כנראה שזה באמת לא מספיק. תודה על ההערה,
אני בעז"ה יעבור שוב על הפרק ואראה היכן אפשר לדייק.


לדעתי זה הכל סוד של קסם אישי.
לדעתי זה מעבר לקסם אישי, אם זה היה סיפור פנטזיה הייתי אומרת שזה כישוף.


אוף למה היא בכת?
אגב גם בסיפור האמיתי זה היה ככה?
אני אענה על זה בהמשך בעז"ה...
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אוף למה היא בכת?
אגב גם בסיפור האמיתי זה היה ככה?
אני אענה על זה בהמשך בעז"ה...
אז ככה: התשובה הקצרה היא לא.
והתשובה הארוכה היא שיש דברים שלא יכולתי לכתוב בפורמט הזה והמרתי לתחומים מקבילים. אחד מהם זה הקשר של אפרת עם הרב למשל. כל נושא הכת והקשר הזה מקביל למשהו אחר שלא ממש יכולתי לכתוב עליו...

ואם כבר אז כבר - עד כמה זה חריג שבסיפור אין אזכור של איפון שנכנס לחייה של אפרת?
משהו שיצא לי לחשוב עליו לאחרונה ומרגיש לי עכשיו שכבר מאוחר להכניס (?)
 

בואו נעצב את זה ביחד

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
אז ככה: התשובה הקצרה היא לא.
והתשובה הארוכה היא שיש דברים שלא יכולתי לכתוב בפורמט הזה והמרתי לתחומים מקבילים. אחד מהם זה הקשר של אפרת עם הרב למשל. כל נושא הכת והקשר הזה מקביל למשהו אחר שלא ממש יכולתי לכתוב עליו...

ואם כבר אז כבר - עד כמה זה חריג שבסיפור אין אזכור של איפון שנכנס לחייה של אפרת?
משהו שיצא לי לחשוב עליו לאחרונה ומרגיש לי עכשיו שכבר מאוחר להכניס (?)
טוב שלא הכנסת לדעתי.

אפרת, עם כל ה'קלקול' שלה, היא עדיין נערה טובה שמחפשת.
בשונה מבגדים, שיח עם גברים וכדומה
סמארטפון זה עניין שמצריך הרבה יותר אומץ וחציית גבול. (וגם הרבה התעסקות)

מה גם שלא ראיתי שלאפרת יש גישה למחשב, וגם לא חברות שאיתן תוכל להתכתב...

לא רואה את הטריגר שיגרום לה להשיג אחד.
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
איך לא ראיתי שהעלת פרק עד עכשיו??
אולי זה נבלע לי יחד עם כל ההתראות האחרות...

בכ"א עדיין לא קראתי, אבל נראה מעניין!
וארוך!! שאם כבר, אז כבר ארוך...

ואם כבר אז כבר - עד כמה זה חריג שבסיפור אין אזכור של איפון שנכנס לחייה של אפרת?
משהו שיצא לי לחשוב עליו לאחרונה ומרגיש לי עכשיו שכבר מאוחר להכניס (?)
בלת"ק
לדעתי אל תכניסי, מיותר / מאוחר מידי...
אנחנו כבר דיי מכירים את אישיותה וקצת מוזר יהיה פתאום להכניס סמארט לחייה...
בפרט שהיא בחורה דיי טובה שבנסיבות עצובות נשרה, אבל לדעתי לא מלכתחילה, אלא בתור השתלשלות...
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אז ככה: התשובה הקצרה היא לא.
והתשובה הארוכה היא שיש דברים שלא יכולתי לכתוב בפורמט הזה והמרתי לתחומים מקבילים. אחד מהם זה הקשר של אפרת עם הרב למשל. כל נושא הכת והקשר הזה מקביל למשהו אחר שלא ממש יכולתי לכתוב עליו...

ואם כבר אז כבר - עד כמה זה חריג שבסיפור אין אזכור של איפון שנכנס לחייה של אפרת?
משהו שיצא לי לחשוב עליו לאחרונה ומרגיש לי עכשיו שכבר מאוחר להכניס (?)
עכשיו שאת מזכירה סמארטפון, פתאום זה נראה לי חסר. לא הגיוני שהיא נשארה עם נוקיה c2 בזמן שהיא ישנה ברחוב. היה לי די ברור שיש לה סמארטפון, והיא מימנה אותו מהכספים של העבודה.
אבל לדעתי זה ממש לא חסר, ובמצב של היום נראה לי מיותר להזכיר את זה, זה לא מעלה ולא מוריד כלום לא מבחינת העלילה ולא מבחינת האפיון של אפרת.
אם תערכי את זה לספר, כדאי לדעתי לחשוב שוב ואולי לפרט יותר על השלבים של הנשירה והיציאה מהבית: פתיחת חשבון בנק פרטי, קניה של חפצים ומוצרים לא תואמים לרוח הבית והסמינר, כולל ביגוד וכולל סמארטפון.
אלא אם כן מדובר באמת בבחורה טובה שהסתבכה עם הורים קשים ונשארה שמורה למרות שההורים שלה העיפו אותה מהבית.
 

ELIZABET

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לא לכל נערה חביבה שהחליטה שלא מתאים לה הדרך של הבית שלה - יש סמארטפון.
ואל תשכחו שאפרת לא התקלקלה- ההורים שלה היו קיצונים בהגזמה לסביב.
יחסית לאיפה שהיא גדלה- היא באמת עשתה שינוי- בלבוש ובמחשבה באורח חיים ובקיום המצוות-
אבל עד לפלאפון? זה מידי מהיר לדעתי.
 

מקליד...

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צר לי לאכזב את כל המתחברים/ות לדמות - הסמארטפון מגיע לרוב הרבה הרבה לפני שעוזבים את הבית!
אני דווקא חשבתי שבכוונה לא העלית את הנושא הזה והשארת אותו שקט כי אין אינטרס וזה סתם גורר לנושאים נוספים שיהרסו את הצורה החרדית והנקיה בסיפור (שמוגש לנו פה בצורה מושלמת, למרות כל הקשיים)
אישית - אהבתי ככה יותר.
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צר לי לאכזב את כל המתחברים/ות לדמות - הסמארטפון מגיע לרוב הרבה הרבה לפני שעוזבים את הבית!
אני דווקא חשבתי שבכוונה לא העלית את הנושא הזה והשארת אותו שקט כי אין אינטרס וזה סתם גורר לנושאים נוספים שיהרסו את הצורה החרדית והנקיה בסיפור (שמוגש לנו פה בצורה מושלמת, למרות כל הקשיים)
אישית - אהבתי ככה יותר.
גמני
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
גם שלא ראיתי שלאפרת יש גישה למחשב, וגם לא חברות שאיתן תוכל להתכתב...
אפרופו חברות, זה גם בדרך כלל כלול בעסקת חבילה של נשירה. @הודיה לוי לא היחסת לזה בכוונה? אפרת נשארה בודדה בכל התקופה הזו? אדם צריך חברה, וכשהיא מתנתקת מהסמינר, ואפילו לפני זה, הגיוני שהיא תמצא לה חברות בסגנון אחר. החברות האלה בדרך כלל מרגישות קירבה גדולה ביניהן והן משפיעות רוחנית ורגשית אחת על השניה.
במחשבה נוספת, לא בטוח שצריך לפרט את כל שלבי הנשירה הקלאסיים. זה יעשה את הסיפור בנאלי, צפוי מראש ומשעמם.
 
נערך לאחרונה ב:

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה על המשוב.

לא יודעת אם הסברתי את עצמי נכון. בכ"א לא חושבת שהייתי מכניסה את העניין שיש לה עצמה סמארטפון אבל כן חשבתי על סיטואציה של מגע עם המכשיר. (לאו דווקא מגע פיזי). זכור לי שהכנסתי משהו בסיטואציות עם אמונה אבל לא בטוחה לגבי זה. (סיטואציה שהיא נמצאת ליד מישהי עם המכשיר והיא מראה לה תמונות - כביכול אין כאן איזה פריצת דרך משמעותית אבל כן קיים כאן איזשהו דו שיח בינה לבין עצמה 'אצלנו היה אסור לומר את השם של המכשיר הזה. עכשיו אני רואה בו תמונות'...)
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
@הודיה לוי לא היחסת לזה בכוונה?
האמת שכן. לבד הכל הרבה יותר קשה. אם הייתי מצרפת לה חברות כל המסע שלה היה הרבה יותר קל. כן הייתה לה את אמונה (חברה שהגיעה רק בזכות/ בגלל העבודה) אבל חוץ ממנה העדפתי שלא להכניס עוד חברות.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק כ"ו/ שקיעות


חיים שלמים חיפשתי נפש שתאמין בי, מישהו שיעז לשבור את החומות, לראות את הלב שלי: פצוע ממלחמות. שבור מגלים. חשוף לפגיעות.

וקרה שגם שאלתי את עצמי: אפרת איך הגעת לבורות? הרי תמיד היית ילדה טובה כזו, ממושמעת עד כלות.


חיים שלמים חיפשתי אישורים. מילאתי רצונות של אנשים זרים. ובכל רצון שסיפקתי סימנתי וי גדול על חיים שיש

בהם. הם אמרו שיש בהם הכל.


את עצמי מחקתי. השתקתי שנים. דמעות מלוחות לא הפכו למילים. שרטטתי לי דרך משבילים זרים. לא מצאתי את

היעד לחוף מבטחים.

לא רציתי כלום. רציתי הכל. הכל אולי היה משפחה?

פעם שמעתי שילד זקוק להורים. יד ועוד יד שיטוו לו את הדרך. יעמדו לצדו לא רק בזמנים קשים.

לעגתי לעובדה הזו כשנשמתי את הרחוב. חשבתי שאוויר ושקט ושמים פתוחים יהיו תחליף טוב לכל מה שהשארתי
מאחור.


אז רציתי לברוח. וברחתי. ומה עכשיו חסר לי? שאלתי את עצמי כל פעם מחדש.

משפחה, אולי?

משפחה?! שמעתי את הצליל לועג באוזניי: "חה חה חה" זוכרת את המריבות עם ההורים? מילים שגולשות מחלונות
ערומים? ואין צודקים. ואין טועים. וככה ממשיכים בשבילים עקומים.


רק אחרי ימים ארוכים בפנימייה הבנתי שכן, משפחה חסרה לי.

אם הבית הייתה אישה נחמדה ולבבית, אבל היא לא הייתה האמא שחלמתי עליה. עמליה, רחל תהילה ואמילי היו חברות חדר נחמדות אבל הן לא היו אחיות. דם אחר זרם בעורקנו.

והרב?

לא יודעת איך, לא יודעת כיצד – רק הוא הצליח לשאוב ממני פיסות מהעבר. סודות שמעולם לא חשבתי לשתף בהם
את אבא: זיכרונות ממשפחה וחברות, סיפורים על הילדה שלא הצלחתי להיות.


רק בזכותו נולדו בי עוד תפילות. כל כך הייתי צריכה שמישהו יזכיר לי: ה' אוהב אותך רק בגלל שאת הבת שלו. אפילו שזרקת את הכתר מלוכה. אפילו שהתלכלכו בגדי הנסיכה.

לא חשבתי ששלוש מילים פשוטות יזרימו בי כוח.

הטעות הייתה מתוקה. כל תפילות השחר היו בזכות שלושת המילים הללו. אם הוא אוהב אותי, אז יש לי זכות להתפלל.

הלוואי והוא ישמע.

מעט לפני שהשמש הייתה יורדת מרחובותיה הקסומים של ירושלים הייתי צועדת אל יער קטן ששכן כשלוש דקות הליכה מהפנימייה.

הייתי חוזרת משם צרודה. המרחק מהאדמה לשמים גדול. רציתי שהוא ישמע. לא לחישה, צעקה.

***

חשבתי ששידוכים זה לא בשבילי. היו הרבה רווקות מבוגרות ששהו במעונות. ואני, עודני ילדה.

המסקנה הזו התנפצה לרסיסים אחר הצהרים אחד, בדיוק זחלתי אל החדר בכדי להשלים עוד כמה שעות שינה. אבל אז ראיתי את אם הבית צוהלת לקראתי. היא עמדה סמוך לדלת לפני שהגעתי, גבותיה התרוממו בשמחה כשראתה את דמותי מתקרבת לקראתה. נראה היה שהיא מחכה לי לפחות רבע שעה.

"אפרת", נעו אצבעותיה קדימה, פניה זוהרות. הלכתי אל הפינה שסימנו ידיה בכדי לשמוע את הבשורה המרה: "לרב יש הצעת שידוך מעולה בשבילך. ואם תרצי - יש גם תמונה".
 
נערך לאחרונה ב:

מהממתתת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק כ"ו/ שקיעות


חיים שלמים חיפשתי נפש שתאמין בי, מישהו שיעז לשבור את החומות, לראות את הלב שלי: פצוע ממלחמות. שבור מגלים. חשוף לפגיעות.

וקרה שגם שאלתי את עצמי: אפרת איך הגעת לבורות? הרי תמיד היית ילדה טובה כזו, ממושמעת עד כלות.


חיים שלמים חיפשתי אישורים. מילאתי רצונות של אנשים זרים. ובכל רצון שסיפקתי סימנתי וי גדול על חיים שיש

בהם. הם אמרו שיש בהם הכל.


את עצמי מחקתי. השתקתי שנים. דמעות מלוחות לא הפכו למילים. שרטטתי לי דרך משבילים זרים. לא מצאתי את

היעד לחוף מבטחים.

לא רציתי כלום. רציתי הכל. הכל אולי היה משפחה?

פעם שמעתי שילד זקוק להורים. יד ועוד יד שיטוו לו את הדרך. יעמדו לצדו לא רק בזמנים קשים.

לעגתי לעובדה הזו כשנשמתי את הרחוב. חשבתי שאוויר ושקט ושמים פתוחים יהיו תחליף טוב לכל מה שהשארתי
מאחור.


אז רציתי לברוח. וברחתי. ומה עכשיו חסר לי? שאלתי את עצמי כל פעם מחדש.

משפחה, אולי?

משפחה?! שמעתי את הצליל לועג באוזניי: "חה חה חה" זוכרת את המריבות עם ההורים? מילים שגולשות מחלונות
ערומים? ואין צודקים. ואין טועים. וככה ממשיכים בשבילים עקומים.


רק אחרי ימים ארוכים בפנימייה הבנתי שכן, משפחה חסרה לי.

אם הבית הייתה אישה נחמדה ולבבית, אבל היא לא הייתה האמא שחלמתי עליה. עמליה, רחל תהילה ואמילי היו חברות חדר נחמדות אבל הן לא היו אחיות. דם אחר זרם בעורקנו.

והרב?

לא יודעת איך, לא יודעת כיצד – רק הוא הצליח לשאוב ממני פיסות מהעבר. סודות שמעולם לא חשבתי לשתף בהם
את אבא: זיכרונות ממשפחה וחברות, סיפורים על הילדה שלא הצלחתי להיות.


רק בזכותו נולדו בי עוד תפילות. כל כך הייתי צריכה שמישהו יזכיר לי: ה' אוהב אותך רק בגלל שאת הבת שלו. אפילו שזרקת את הכתר מלוכה. אפילו שהתלכלכו בגדי הנסיכה.

לא חשבתי ששלוש מילים פשוטות יזרימו בי כוח.

הטעות הייתה מתוקה. כל תפילות השחר היו בזכות שלושת המילים הללו. אם הוא אוהב אותי, אז יש לי זכות להתפלל.

הלוואי והוא ישמע.

מעט לפני שהשמש הייתה יורדת מרחובותיה הקסומים של ירושלים הייתי צועדת אל יער קטן ששכן כשלוש דקות הליכה מהפנימייה.

הייתי חוזרת משם צרודה. המרחק מהאדמה לשמים גדול. רציתי שהוא ישמע. לא לחישה, צעקה.

***

חשבתי ששידוכים זה לא בשבילי. היו הרבה רווקות מבוגרות ששהו במעונות. ואני, עודני ילדה.

המסקנה הזו התנפצה לרסיסים אחר הצהרים אחד, בדיוק זחלתי אל החדר בכדי להשלים עוד כמה שעות שינה. אבל אז ראיתי את אם הבית צוהלת לקראתי. היא עמדה סמוך לדלת לפני שהגעתי, גבותיה התרוממו בשמחה כשראתה את דמותי מתקרבת לקראתה. נראה היה שהיא מחכה לי לפחות רבע שעה.

"אפרת", נעו אצבעותיה קדימה, פניה זוהרות. הלכתי אל הפינה שסימנו ידיה בכדי לשמוע את הבשורה המרה: "לרב יש הצעת שידוך מעולה בשבילך. ואם תרצי - יש גם תמונה".
אהבתי מאוד את ההתחלה.
יש שם כמה שינויים שהייתי עורכת... בתחושות, בלבד שלא נגמר, ועוד'
 

מלי וייס

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
ואוו ואוו
אין מילים
היום הצטרפתי לקהילה וישר מגיבה לך....
פשוט סיפור אמיתי על החיים באמת.
ממש מזדהה עם אפרת ומה שקורה איתה, לפחות בפרקים הראשונים של הסיפור...
בתור אחת שגדלה בצורה ממש דומה ( פחות קיצונית כמו נגן... אבל כן בקטע של הברכה על התפוח וכאלה)
קלעת בדיוק לאופי.
וכן, יש משפחות כאלה. והורים כאלה.
ויש הרבה נערות ונערים כמו אפרת.
כמוני.
תודה שהוצאת את המחשבות והרגשות שלהם לאור.
פליזזזז תוציאי בתור ספר. חובה!

ואל תקני לה אייפון... היא לא הטיפוס הזה. היא עדיין ילדה טובה. פליז.
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אז ככה: התשובה הקצרה היא לא.
והתשובה הארוכה היא שיש דברים שלא יכולתי לכתוב בפורמט הזה והמרתי לתחומים מקבילים. אחד מהם זה הקשר של אפרת עם הרב למשל. כל נושא הכת והקשר הזה מקביל למשהו אחר שלא ממש יכולתי לכתוב עליו...

ממש מצטערת להגיד את זה,
אבל מרגישים
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ואם כבר אז כבר - עד כמה זה חריג שבסיפור אין אזכור של איפון שנכנס לחייה של אפרת?
משהו שיצא לי לחשוב עליו לאחרונה ומרגיש לי עכשיו שכבר מאוחר להכניס (?)

בעיניי כן,
זה האישיו של הדור הזה
להתעלם מזה ממש מרגיש מלאכותי
זה מה שרוב הקוראים יחפשו
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
לא יודעת אם שמתם לב, אבל הפרק הזה מוגש בצורה קצת שונה מהפרקים הקודמים...
אהבתי מאוד את ההתחלה.
יש שם כמה שינויים שהייתי עורכת... בתחושות, בלבד שלא נגמר, ועוד'
האמת שלא ממש הבנתי למה את מתכוונת לגבי השינויים, אשמח להסבר.
ואוו ואוו
אין מילים
היום הצטרפתי לקהילה וישר מגיבה לך....
פשוט סיפור אמיתי על החיים באמת.
ממש מזדהה עם אפרת ומה שקורה איתה, לפחות בפרקים הראשונים של הסיפור...
בתור אחת שגדלה בצורה ממש דומה ( פחות קיצונית כמו נגן... אבל כן בקטע של הברכה על התפוח וכאלה)
קלעת בדיוק לאופי.
וכן, יש משפחות כאלה. והורים כאלה.
ויש הרבה נערות ונערים כמו אפרת.
כמוני.
תודה שהוצאת את המחשבות והרגשות שלהם לאור.
פליזזזז תוציאי בתור ספר. חובה!

ואל תקני לה אייפון... היא לא הטיפוס הזה. היא עדיין ילדה טובה. פליז.

כיף לקרוא, תודה. יצא לי לקבל למייל ולאישי שיתופים מאלו שהיו שם, ואלו תמיד התגובות שהכי מרגשות אותי. בעז"ה אפרסם חלק מהתגובות והשיתופים בסיום הסיפור - באישור שלהם כמובן.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צח

א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:ב הוֹדִיעַ יי יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:ד הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:ה זַמְּרוּ לַיי בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי:ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:ט לִפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

ותשובה ותפילה וצדקה • אתגר 111

לוח מודעות

למעלה