התייעצות נתתם ריטלין לילד בתקופת הקורונה?

[מילה בסלע]

אני טוען שהרבה מהמיקרים של לקיחה הם מיותרים.

מנין לך?
יש לך מקור להתבסס עליו? סטטיסטיקה? אחוזון?
האם חקרת את הענין? האם אתה מכיר את הנושא מקרוב?

 

[למדן וידען]

מנין לך?

מקווה שלא יגיב שזה מניסיון אישי שלו..

 

[נ.ב.]

ואני חושבת על אותם ילדים שלא קיבלו ריטלין בתקופת הקורונה, והשקיעו את כל כוחם בהישרדות, בהתנהגות נורמטיבית על אף כל הרעשים, השינויים והקשיים בבית.
איך הם שרדו את הלמידה מרחוק? את תפילת השחרית (הארוכהההההה!) לבד? את ההאזנה האין סופית לקווי החיידר/בית הספר? את ביצוע המטלות בלי מבט מדרבן של המורה? בלי לוח עם סיכום מקוצר של הנלמד?
ילדים שכן לקחו בתקופת הקורונה, השקיעו את כוחם (הענק!!!) בלמידה, ומצאו זמן להמון המון דברים שבשיגרה אין להם זמן להשקיע בהם, כמו פאזלים, סריגה, אומנות, נגינה ועוד.
הסיפוק שלהם היה אדיר. וסיפוק כמובן נותן הרבה הרבה כוח להמשך התנהגות נכונה וטובה.

חשבתם על בתים עם כמה ילדי ADHD? על בתים עם כמה מתבגרים כאלו + ילידים בגלאי העשר +-?
חשבתם כמה אתגרים עמדו לילדים האלו בימי הקורונה בתוך הבית, כל רגע?? רעש, בלאגן, אפס סבלנות וסובלנות לסביבה...., אי סדר.....

אני כמובן לא מכלילה, אבל הריטלין בהחלט יכול לתת לילד הרבה מעבר להצלחה בלימודים. וזה לא פחות חשוב.

 

[ארבע]

לא נתתי, ובפירוש שילמתי מחיר מסוים, שאין לי זכות לדרוש אותו מהצוות החינוכי האמון על קבוצה.
במבט לאחור, חלק מהמחירים לא היה שווה לי לשלם. בקטע הארגוני, הניהולי ואפילו קצת הרגשי בהחלט היו תנודות.

לא נתתי משום שהפן הלימודי לא היה חשוב לי - מדובר בילדת גן מחוננת שלא בער לי שתאזין לקו. וגם בימי הקורונה התעצבה אצלנו שגרת יומיום שונה מהרגיל, והסדר היומיומי הרגיל שכולל מתן ריטאלין פשוט נשכח ממני בהתחלה. אחר כך זרמתי עם המציאות ועשיתי את הבחירות שלי, שלא לתת.

 

[שולי איטח]

גם וגם, לחלק כן ולחלק לא וגם למי שכן ולא לפעמים כך ולפעמים כך

ויש לי יותר מאחד(הרבה יותר לא אכתוב כמה מחשש עין הרע

אי אפשר להשוות מקרה אחד לשני!!!!

יש כאילו שזה רק לבית הספר/לתלמוד תורה ולא כמו שרשמו פה בשביל לרצות אותם , אלא כדי שהילד יוכל להיות נורמטיבי בתנאי הלימוד והדרישות מה שאין כן בבית שיש מרחב מחיה יכולת בחירה ואם לא עומדים על הראש ולא מחייבים לשמוע את הקוים ולעמוד במטלות אז מסתדרים נהדר ויצירתיים וכייפים!!!

ויש כאילו שהבית לא יכול להתנהל בלי שיקחו, אין מצב להיות רגוע רגע אחד ומצב המריבות והקושי הוא עצום

 

[גלבוע]

ואני חושבת על אותם ילדים שלא קיבלו ריטלין בתקופת הקורונה, והשקיעו את כל כוחם בהישרדות, בהתנהגות נורמטיבית על אף כל הרעשים, השינויים והקשיים בבית.
איך הם שרדו את הלמידה מרחוק? את תפילת השחרית (הארוכהההההה!) לבד? את ההאזנה האין סופית לקווי החיידר/בית הספר? את ביצוע המטלות בלי מבט מדרבן של המורה? בלי לוח עם סיכום מקוצר של הנלמד?
ילדים שכן לקחו בתקופת הקורונה, השקיעו את כוחם (הענק!!!) בלמידה, ומצאו זמן להמון המון דברים שבשיגרה אין להם זמן להשקיע בהם, כמו פאזלים, סריגה, אומנות, נגינה ועוד.
הסיפוק שלהם היה אדיר. וסיפוק כמובן נותן הרבה הרבה כוח להמשך התנהגות נכונה וטובה.

חשבתם על בתים עם כמה ילדי ADHD? על בתים עם כמה מתבגרים כאלו + ילידים בגלאי העשר +-?
חשבתם כמה אתגרים עמדו לילדים האלו בימי הקורונה בתוך הבית, כל רגע?? רעש, בלאגן, אפס סבלנות וסובלנות לסביבה...., אי סדר.....

אני כמובן לא מכלילה, אבל הריטלין בהחלט יכול לתת לילד הרבה מעבר להצלחה בלימודים. וזה לא פחות חשוב.

את בהחלט מכלילה.
את יכולה לדמיין מצב אחר, של ילדים שהסתדרו יפה עם השחרית (בדיוק לפי הקצב שלהם), והקשיבו לקוים תוך כדי תנועה שעזרה להם להתרכז, ואולי הם לא סרגו כי ראו בזה עיסוק של סבתות, אבל מצאו הרבה מאד עיסוקים אחרים....
אין שום ספק שיש הרבה מאד ילדים שלוקחים ריטלין רק כדי לעמוד בדרישות המערכת הלימודית על אפיוניה הנוכחיים, ויכולים להסתדר יופי עם אתגרים אחרים של החיים.
אני באופן אישי מכירה במעגלים הקרובים אלי כמה וכמה ילדים כאלו.
את יכולה לקרוא בעיתון 'ילדים' של השבוע האחרון ילד בכיתה ז' שמספר על החויה החיובית שהיתה לו דווקא בזכות הלמידה בבית.

 

[Rochit]

את יכולה לדמיין מצב אחר, של ילדים שהסתדרו יפה עם השחרית (בדיוק לפי הקצב שלהם), והקשיבו לקוים תוך כדי תנועה שעזרה להם להתרכז, ואולי הם לא סרגו כי ראו בזה עיסוק של סבתות, אבל מצאו הרבה מאד עיסוקים אחרים....
אין שום ספק שיש הרבה מאד ילדים שלוקחים ריטלין רק כדי לעמוד בדרישות המערכת הלימודית על אפיוניה הנוכחיים, ויכולים להסתדר יופי עם אתגרים אחרים של החיים.

הבן שלי קצת גבולי עם הצורך בכדור. לכן מבחינתנו זה בשביל החיידר, וכשאין לא נותנים. הוא גם מקבל רק בימים המלאים (א לא ביום שישי) . הוא לוקח מינון נמוך לגיל שלו (הורדנו לפני כחצי שנה וב"ה הוא מתפקד יותר טוב עם מינון נמוך)

כשהבן שלי הקשיב לקו עם השיעור החי הוא כל שניה קם. הלך להביא עט ואז טישו. ואז סתם הסתובב סביב עצמו.
ופנינו לו חדר שיהיה לו שקט.
ובהתחלה היה נראה לי כאילו שלא מתרכז
ואז קלטתי שהוא מתרכז יופי. וזה בזכות שלא רואים אותו מתעסק.....

אני לא יכולה להגיד שאני לא רציתי כמה וכמה פעמים להחזיר לו את הכדור בחופשת הקורונה בשביל השקט בבית, אבל כולם למדו קצת יותר להתגמש (כולל ההורים...), וסה"כ היה ממש בסדר.

עכשיו חזר לחיידר ומסרב לקחת כדור.
כבר שבועיים אני רק מחכה לטלפון של הרבה. אבל ב"ה לא הגיע...

הוא עלה יפה מאוד במשקל וגם קפץ כמה סנטימטרים. שזה בונוס גדול מאוד, כי הכדור ממש דיכא לו את התיאבון.

אני חושבת שאין תשובה נכונה או לא נכונה.
זה ממש ממש ממש תלוי בילד.
ולא הייתי דנה אף אחד לשום כיוון.

 

[דעת]

אשמח לקבל את המקור לנתון הזה...

חצי שעה בחדר של מנהל חיידר

 

[דעת]

סתם בשביל להרוס את הטוצאך מהענין:

המלמד אומר לנפשו: "הֲאנוכי הריתי את העם הזה, אם אני ילדיתיהו?"

האבא יודע שהוא האחראי הבלעדי לבנו ומה לו לערב את המלמד?

נראה לי שהנ"ל נאמר כסוג של בדיחה, כך שלא צריך לענות ע"ז בכזאת רצינות...

ודווקא תגובתך ראויה לדיון מעמיק כאשר נושבת ממנה רוח מצויה במערכות החינוך היום כאילו להם אין שום אחריות.
יש בעיה בביה"ס? טלפון להורים.
כאילו אתם לא אמורים להתמודד?
כשכל בעל מקצוע נתקל בבעיה אצל הלקוח, הוא מנסה לפתור אותה. לא מפיל את כל האחריות על הלקוח, בדיוק זוהי העבודה שלו.
אמנם גם אם בשורה התחתונה הבעיה היא של הלקוח,
הלקוח הוא זה שלא יקבל ניהול תקין,-הלקוח הוא זה שהמקרר לא ייפתח אצלו עד הסוף בגלל הארון,-וכו' וכו',
לכן כל בעיונת שתצוץ טלפון ללקוח? כי האחריות עליו? כי ה"מוצר" שלו?
אז מה בדיוק אתה עושה?
מה העבודה שלך?
מה נשתנה התחום הזה מכל התחומים???

עריכה:
בהתבוננות נוספת, זה:

המלמד אומר לנפשו: "הֲאנוכי הריתי את העם הזה, אם אני ילדיתיהו?"

מקומם מאוד מאוד!
תמצית מרוכזת של גישה מעוותת למקצוע החינוך.

(ומתנצל, לא מדבר אישית על אף אחד/ת, אלא על רוח מצויה.)

 

[y&m]

בסביבה שלי חלק אם לא לקחו היה ממש קשה, ולקחו גם בזמן הקורונה.
וחלק לא לקחו ואפילו לא הרגישו עליהם.
זה מאד תלוי בסיבת הנטילה.

אני חושבת שחלק מהילדים, לו לא היו סגורים בבית והיו יכולים לפרוק יותר אנרגיה בחוץ, ובפעילות גופנית הצורך בנטילת הכדור היה נמוך יותר.

 

[גיחצי שפומפה]

אני חושבת שאין תשובה נכונה או לא נכונה.
זה ממש ממש ממש תלוי בילד.
ולא הייתי דנה אף אחד לשום כיוון.

זה סיכומו של עניין

 

[וילון תחרה]

@מילה בסלע
ו @נ.ב.
כ"כ התחברתי לדיוקים שציינתם

2 מתוך ארבעת ילדי מאובחנים בODD, בלימודים הן חרוצות הכיתה ממש!!
אבל בבית אין רגע אחד שפוי בלי הכדורים....

הענין הוא שהן הגיעו למינונים הזויים גיל 8, ויואנס של 70+ריספרדל..........
בקיצור
מחפשת שותפים לצרה עם התמודדות לילדי ODD
כל שיתוף או מידע או נחמה יתקבל בברכה...

 

[שולי איטח]

@מילה בסלע
ו @נ.ב.
כ"כ התחברתי לדיוקים שציינתם

2 מתוך ארבעת ילדי מאובחנים בODD, בלימודים הן חרוצות הכיתה ממש!!
אבל בבית אין רגע אחד שפוי בלי הכדורים....

הענין הוא שהן הגיעו למינונים הזויים גיל 8, ויואנס של 70+ריספרדל..........
בקיצור
מחפשת שותפים לצרה עם התמודדות לילדי ODD
כל שיתוף או מידע או נחמה יתקבל בברכה...

אשמח באישי (אצלי זה בנים) , לא אגיב כבר היום g0527126145 בגימיל

 

[א.ש. אמיתי]

אני כעיקרון חושב שרוב המיקרים היום של לקיחת ריטלין מיותרים.
יש מיקרים שהכדור הזה הוא נס, אבל היום כבר הגיעו למצב שדופקים ריטלין לכל ילד שובב עד שהוא נהיה מדוכא עם תווית של חריג.

אני לא יודע על סמך מה הקביעה הזו,

ניתן לטעון באותה מידה שרוב מרכיבי המשקפיים כיום מרכיבים אותם סתם בשביל האופנה, ורופאי העיניים דופקים משקפיים לכל מי שמבקש, וגורמים לכך שגדל כאן דור מדוכא עם סטיגמה של משקפופרים...

אני מעדיף לסמוך על האבחנה של רופא מומחה שיש צורך בטיפול רפואי.

 

[פנינה 99]

סתם בשביל להרוס את הטוצאך מהענין:

המלמד אומר לנפשו: "הֲאנוכי הריתי את העם הזה, אם אני ילדיתיהו?"

האבא יודע שהוא האחראי הבלעדי לבנו ומה לו לערב את המלמד?

בנוסף
יש ילדים שעיקר בעית הקשב היא בתחום הריכוז והקשב
ולא בהפרעת ההתנהגות והאימפולסיביות.
ילדים כאלה היוו אתגר קטן יותר בבית מאשר בביה"ס.
בנוסף לכך גם אהבת אם ואב תורמת להכלה.
והילד לא אחד חלקי 30 מהבית.

 

[לב מרגיש]

כל דבר לגופו

 

[Y.E.S violinist]

מקווה שלא יגיב שזה מניסיון אישי שלו..

רק שלא תאמר לי שאתה משווק גם ריטלין..

 

[א.ש. אמיתי]

ילדים שעיקר בעית הקשב היא בתחום הריכוז והקשב
ולא בהפרעת ההתנהגות והאימפולסיביות.
ילדים כאלה היוו אתגר קטן יותר בבית מאשר בביה"ס.

מדוייק,
ולפיכך,
כל הדיון סביב השאלה האם נתתם טיפול כן או לא, מיותר יען כי:

כל דבר לגופו

 

[לב מרגיש]

לי אמרו שצריך עבור בן המשפחה תכלס' היום לאחר התייעצות לא צריך, דבר אחד הבנתי כל גןף מגיב באופן שונה כל אדם מתנהג ומתנהל באופן שונה וכל התחום הזה שייך למומחים והעובדה שכאשר לא מתייעצים עם מומחים יכולים לאבד נפשות!!
היום אני מודה לבורא שאנחנו לא זקוקים לריטלין .

 

[מילה בסלע]

נראה לי שהנ"ל נאמר כסוג של בדיחה, כך שלא צריך לענות ע"ז בכזאת רצינות...

ודווקא תגובתך ראויה לדיון מעמיק כאשר נושבת ממנה רוח מצויה במערכות החינוך היום כאילו להם אין שום אחריות.
יש בעיה בביה"ס? טלפון להורים.
כאילו אתם לא אמורים להתמודד?
כשכל בעל מקצוע נתקל בבעיה אצל הלקוח, הוא מנסה לפתור אותה. לא מפיל את כל האחריות על הלקוח, בדיוק זוהי העבודה שלו.
אמנם גם אם בשורה התחתונה הבעיה היא של הלקוח,
הלקוח הוא זה שלא יקבל ניהול תקין,-הלקוח הוא זה שהמקרר לא ייפתח אצלו עד הסוף בגלל הארון,-וכו' וכו',
לכן כל בעיונת שתצוץ טלפון ללקוח? כי האחריות עליו? כי ה"מוצר" שלו?
אז מה בדיוק אתה עושה?
מה העבודה שלך?
מה נשתנה התחום הזה מכל התחומים???

עריכה:
בהתבוננות נוספת, זה:

מקומם מאוד מאוד!
תמצית מרוכזת של גישה מעוותת למקצוע החינוך.

(ומתנצל, לא מדבר אישית על אף אחד/ת, אלא על רוח מצויה.)

רק פירשנתי את הלך הרוח בבדיחה שצוטטה, לא יותר...