אתגר נספח לאתגר דו שבועי - סיפורו של הניצב

דיונון · 21/10/21

לאתגר.

כל השאר כאן.

הנף מקלדת · 21/10/21

אתגר כלבבי.
תודה ל @דיונון הגם אתה בנביאים?

ישנם ארועים היסטוריים שהתקשורת נוברת מכל כיוון, ככה שאין שום ניצב שלא סופר סיפורו.
ע"ע רצח רבין וכד'

נ. גל · 21/10/21

א. האם הניצב חייב להיות בן אדם?
זאת אומרת, האם יותר לי לספר את סיפורו של העט האומלל בעזרתו נכתבה הצהרת בלפור, לשם הדוגמא?
ב. הסיפור צריך להיות היסטורי או שכל סיפור מוכר עובר?

מ. י. פרצמן · 21/10/21

הדוגמה שבהצגת האתגר גאונית. והאתגר עצמו עולה עליה.
יש ספר באנגלית שנקרא Search my Heart. הוא מספר על פרשיית יוסלה שוחמכר, והגיבורה הראשית בו היא הבת של העיתונאי שלכאורה סקר את הסיפור בעיתונות.
הספר הזה לימד אותי משהו או שניים על העולמות החבויים שסובבים את מה שנראה לנו כגדול, אבל בפועל העולמות האלו מסעירים לא פחות מהגלגל המרכזי. זאת אמנות לקחת סיפור מפורסם, להוציא ממנו את הפרט השולי, ולהפוך את הפרט השולי הזה למסעיר ומרתק, ואת המסעיר לרקע.

יוסף יצחק פ. · 21/10/21

יש אפשרות להשתתף, גם אם אין לי אתגר בראש?

נ. גל · 21/10/21

נכתב ע"י יוסף יצחק פ.:
יש אפשרות להשתתף, גם אם אין לי אתגר בראש?

בעיקרון לא, אבל אפשר להעלות לנספח, או לקוות שתוך שבועיים יהיה לך רעיון.
(יש גם את האופציה של לבקש ממישהו אחר רעיון לאתגר.)

דיונון · 21/10/21

נכתב ע"י נ. גל:
א. האם הניצב חייב להיות בן אדם?

לא, אבל הייתי מעדיף ספורת קלאסית.

נכתב ע"י נ. גל:
זאת אומרת, האם יותר לי לספר את סיפורו של העט האומלל בעזרתו נכתבה הצהרת בלפור, לשם הדוגמא?

יותר,
אבל אולי תוכלו להרחיב את קו הדוגמא, כי יש לי פואנטה שאולי אני מפספס,
באיזה סגנון סיפור על העט מדובר?

נכתב ע"י נ. גל:
ב. הסיפור צריך להיות היסטורי או שכל סיפור מוכר עובר?

כל סיפור שמוכר דיו בלי שנצטרך לחפש את המקור עם פנס

נכתב ע"י יוסף יצחק פ.:
יש אפשרות להשתתף, גם אם אין לי אתגר בראש?

איך היו אומרים שנה שעברה לילדים - אם ישאלו, תגיד שמדדנו לך חום הבוקר...

לבי · 21/10/21

בס'ד
ברעיון העליתי הסיפור הגדול -הברוזון המכוער
הסיפור הקטן- הברוזה שדגרה ומיררה את חייו, וחויותיה
ואז הועלתה השאלה עי' נ. גל האם הניצב חיב להיות בן אדם , האם?
ובכלל הבו בקורת, מעלה בזרימה מהירה ואז נסוגה, מוכר .

דיונון · 22/10/21

נכתב ע"י לבי:
בס'ד
ברעיון העליתי הסיפור הגדול -הברוזון המכוער
הסיפור הקטן- הברוזה שדגרה ומיררה את חייו, וחויותיה

שתי הערות טכניות על הסיפור ביחס למשימת האתגר -
א. האתגר הוא לספר סיפור ש'מציץ' לסיפור מוכר -

נכתב ע"י דיונון:
לכתוב סיפור שנושק לסיפור מוכר מבלי לספר את כל הסיפור המוכר,
אלא לתת לנו מתוכו רק הבזקים,

כאן הסיפור הוא אותו סיפור כמו המקור אלא שהוא מזוית ראיה שונה.
ב. הסיפור מתחיל מזוית הראיה של האם, אבל אח"כ הוא עובר לספר על הברווזון עצמו, בעוד שבסיפור של האמא לא אמור להיות מושג מה קורה אתו מהרגע שהוא עזב את הקן.

בהצלחה.

לבי · 22/10/21

תודה להנף מקלדת
אבל מה ראית שם? מתאים לכללים ...

הנף מקלדת · 22/10/21

נכתב ע"י לבי:
תודה להנף מקלדת
אבל מה ראית שם? מתאים לכללים ...

אני?
דיונון בכבודו ובעצמו ענה כבר.

לבי · 22/10/21

נכתב ע"י דיונון:
שתי הערות טכניות על הסיפור ביחס למשימת האתגר -
א. האתגר הוא לספר סיפור ש'מציץ' לסיפור מוכר -

כאן הסיפור הוא אותו סיפור כמו המקור אלא שהוא מזוית ראיה שונה.
ב. הסיפור מתחיל מזוית הראיה של האם, אבל אח"כ הוא עובר לספר על הברווזון עצמו, בעוד שבסיפור של האמא לא אמור להיות מושג מה קורה אתו מהרגע שהוא עזב את הקן.

בהצלחה.

החיבור לחווית האם בסופו של הסיפור עובר דרך ההתגלות של הברוזון -ברבור בקטע מקוצר מאד, איך הייתם מתחברים לחויה?

דיונון · 22/10/21

נכתב ע"י לבי:
החיבור לחווית האם בסופו של הסיפור עובר דרך ההתגלות של הברוזון -ברבור בקטע מקוצר מאד, איך הייתם מתחברים לחויה?

הקטע הרלוונטי היה מתחיל ומסתיים כך: 'שחר אחד ברבור יפה תואר נקש במקורו על דלת הקן ואמר לה - בוקר טוב אמא'.

הרעיון הוא לא לספר את הסיפור המקורי,
אלא סיפור אחר לחלוטין, שמתרחש במקביל לסיפור המוכר ו'גונב הצצה' לסצנה/ות מתוך הסיפור המוכר.
מה שגורם לקורא תחושה שאין לי מושג איך היא מוגדרת, אבל ודאי שיש לה הגדרה.
הרבנית @מ. י. פרצמן כנראה תדע להחכים אותנו איך קוראים לזה.

לבי · 22/10/21

נכתב ע"י דיונון:
הקטע הרלוונטי היה מתחיל ומסתיים כך: 'שחר אחד ברבור יפה תואר נקש במקורו על דלת הקן ואמר לה - בוקר טוב אמא'.

הרעיון הוא לא לספר את הסיפור המקורי,
אלא סיפור אחר לחלוטין, שמתרחש במקביל לסיפור המוכר ו'גונב הצצה' לסצנה/ות מתוך הסיפור המוכר.
מה שגורם לקורא תחושה שאין לי מושג איך היא מוגדרת, אבל ודאי שיש לה הגדרה.
הרבנית @מ. י. פרצמן כנראה תדע להחכים אותנו איך קוראים לזה.

ובכן כל קטע בין הערביים "המרטיט" -גזורו!

הנף מקלדת · 22/10/21

נכתב ע"י יאן:
פרולוג:
הוא היה דמות שולית, אפרורית, כזה שנבלע ומתמזג ברקע מבלי ששמים לב. גם צורת הליכתו היתה אופיינית, שפופה, ממהר להצטנע במקומו. מכריו טענו שהוא סתם מתרוצץ אחרי זנבו כל היום, חסר מטרה. לא שהם היו שונים כל כך. הוא וכל משפחתו, אבותיו, ושאר מכריו נולדו וחיו באותו "מרוץ עכברים" אכזרי משחר נעוריהם ועד יומם האחרון. הוא לא הכיר צורת חיים אחרת.

ובכל אופן, חרף זאת שהצטיין ברגילותו, היה לו את המזל להיות האיש הנכון ברגע הנכון, וכך התפרסמה דמותו כמי שהשיב תשובה ניצחת, וזאת מבלי שאמר אפילו מילה אחת.

אמצעלוג:
בום. הדלת נטרקה עליו והוא נותר בחושך. האדמה שתחתיו הרגישה לחה כמו אחר הגשם הראשון. ריח חזק ולא מוכר שרר בין הכתלים. הוא ניסה להבין היכן הוא נמצא. סך הכל יצא כדרכו מידי יום, הלך באותה דרך מוכרת, דילג ורץ, והנה הוא מוצא את עצמו בתוך קבר. אולי הוא מת?
מתוך הרהורים אלו נרדם.

הדלת נפתחה בפיתאומיות והוא מצא את עצמו ממצמץ בטיפשות מול אולם מפואר ומואר באור יקרות. ריח טוב עלה באפו. כן. ברור. הוא מת וכאן גן עדן. מגיע לו. מספיק סבל כל חייו, עכשיו הזמן להנות.

ללא מורא, פסע על פני אבני השיש הבוהקות, כשמבטו מהופנט אל נברשת קריסטל מפוארת שהשתלשלה מהתקרה והפיצה אור יקרות. מסובים רבים ישבו כבר מול שולחנות ערוכים. כנראה מתו גם כן בימים האחרונים. הוא מקווה שהגיע לפני המנה העיקרית.

לפתע קפא על מקומו. כן. זה הוא. אחד מהם. מאותם הרשעים שמיררו את חייו. אבל כאן הוא נראה כל כך שונה. רחוץ ומסורק, פפיון לצוארו, מקטורן לגופו, ומגפיים לרגליו. בידיו המושטות קדימה נשא מגש ועליו קערות מרק, והוא צועד איתו משולחן לשולחן. הוא התבלבל לרגע, אבל מיד קלט. פונקט פארקערט. אדרבה. הנה מתקיימת לנגד עיניו נבואת הנביא וגר זאב עם כבש. אשרי עין ראתה. בחיוך גדול ניגש לאויבו משכבר הימים והתכונן להתכבד בצלחת מרק.
וזאת היתה טעות. מיאו.

אפילוג:
הוא שכב על מיטתו, נושם בקושי. בניו נכדיו ניניו וצאצאיו הקיפו את מיטתו בדאגה.
סבא, משהו לשתות?
אין צורך, סימן להם בביטול. לא זה מה שחשוב עכשיו. ג'רי פה? דספרו? ברנרד וביאנקה? טוף מאוד.
הקשיבו ושמעו עצה מזקן שראה הרבה בחיים. כשהחתול רדף אחריי, אתם יודעים מה נתן לי את הכח לברוח?"
מה, סבא? נרכנו במתח. כולם הכירו את האגדה, איך סולק מגן עדן על ידי מלאך חבלה לבוש מדים.
מה שנתן לי את הכח היה... היה... ה...

הוא גווע לפתע, לוקח איתו אלי קבר את הסוד הגדול, ומותיר את משפחתו הענפה סקרנית לנצח.

צחקתי!
תכלס' עכשיו אני חושב על זה ר' יהונתן גם צחק? או שהוא הרגיש רוממות של האמת ניצחה?

יאן · 22/10/21

נכתב ע"י הנף מקלדת:
צחקתי!
תכלס' עכשיו אני חושב על זה ר' יהונתן גם צחק? או שהוא הרגיש רוממות של האמת ניצחה?

גם וגם

נ. גל · 22/10/21

נכתב ע"י דיונון:
אבל אולי תוכלו להרחיב את קו הדוגמא, כי יש לי פואנטה שאולי אני מפספס,
באיזה סגנון סיפור על העט מדובר?

הרעיון היה בכיוון אותו כתב @יאן, על תלאותיו של העט שמחליט להיות העט הראשון עולם שידע לקרוא מה שכותבים בו, ונתקע מול המילים המשונות שתקועות דווקא במכתב הזה, כמו "לאומי", "יהודי" וכו'.
או על הסיגר האומלל של סטאלין, שקיבל עשרות איומים על כך שהוא יוצת עם שחר, אך סטאלין מת בלילה, ונפשו נותרה לו לשלל.
בכיוון הזה...