דיון אמת לאמיתה - נספח לאתגר דו שבועי

לבי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בסד
עכשיו שאני עוברת נדהמת מהרמה...אלופות חמש יחידות. ואני סגרתי את העסק על כוס קפה .
באמת אמיתה, אולי... אבל איפה הרמהההההההה
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@קרב אהבתי את מה שכתבת!
האקסיומה היא "השלם שווה לסך חלקיו" ומתוך זה נולד הביטוי "השלם גדול מסך חלקיו"
 

רבקי פרידמן

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
אגב, מה שהעלתי היה רגע אמיתי של נוסטלגיה
רק שבמציאות העזר היה ער לגמרי ובעיצומם של לימודים לתואר השני שלו
ולמרות שמעל עשור עבר מאז אני עדיין זוכרת אותו מקמט מצח בתהיה בעודו מחשב כמה מוצצים קנינו החודש. ואיך זה מסתדר לכל הרוחות עם חוק שימור החומר.
וכמה צחקנו
זה היה הרגע בו נזכרתי בממו והתחלתי לחפש שעון קוקיה בבית. כשזה לא נמצא הבנו שלמוצצים יש חוקי פיזיקה משל עצמם.
 

הטעם המושלם

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
חוק שימור החומר: חוק זה קובע כי מסה איננה יכולה להופיע או להעלם. תמיד תהיה כמות קבועה של מסה במערכת.


מזמן עליתי על זה! יש קשר מאגי בין הכרית שלי למנגנון הבכי של פיצית. אחרת, מה ההסבר שבדיוק בשניה שאני מניחה בדממת אלוקים את ראשי הדואב על הכרית, בדיוק ברגע בו תנומה מתוקה נופלת על עפעפי הכבדים, קול יללה דקיק מנסר את החלל.
אני פוזלת לכיוון העזר כנגדי, שלא ממש עוזר עקב מנהגו הקולקל לא לשמוע כלום כשעיניו עצומות. אחוות חושים נהדרת.
״את לא רעבה פיצית״ אני ממלמלת ״פשוט תושיטי יד ותמצאי את המוצץ שלך״
היללות, בתגובה, עולות טון. ״בבקשה״ אני גונחת
ואז נכנעת. מגששת את דרכי בחושך לעריסה. מתי תלמדי למצוא את המוצץ שלך לבד מתוקה? אצבעותי מגניבות ללחייה החמה ליטוף ומגששות אחר הדבר הכי יקר בעולם כולו ברגע זה. אבל משום מה הוא לא נמצא. אני מגששת סנטימטר אחר סנטימטר בעריסה הקטנה מנערת את השמיכה. פיצית צורחת בדציבלים שאינם מביישים את הלפגוט ואפילו, באופן נדיר למדי, גורמת לאביה הנם לזוע מעט במיטתו.
את הנוקיה החבוטה שלי אני דווקא מוצאת בקלות ולאור הפנס שלה אני משתטחת מתחת לעריסה, בודקת מתחת למיטות ולשידה הצמודה. כלום. אני אוספת את פשושית ומנסה להרגיע אותה בקיפצוצים בעלי קצב סודי הידוע לכל אישה שהופכת לאם. הקצב הסודי מרגיע מעט את היבבות וזה עוזר לי לעשות חישוב מהיר: יש לפחות עשרה מוצצים בבית. לפחות.
אני מחזירה את הקטנה לעריסה ופותחת במסע חיפוש שלא מבייש יחידות עילית בחיפוש מבוקשים. לקול צרחותיה של התינוקת שלי אני שוכחת שאני עייפה לא זוכרת מה השעה, רק מטרה אחת לנגד עיני: מוצץ, אחד לפחות. בבקשה ה׳!
מתחת מעל, בתוך. סוגרת מגירות,פותחת תיקים, מציצה בקופסאות המשחקים.
חוזרת לחדר בידיים ריקות, מביטה בפשושית שהתייאשה ונרדמה אדומת פנים ומיוזעת. ליבי מלא מצפון ורגשות אשם.
חוק שימור החומר לא חל על מוצצים אני מבינה, ורושמת לעצמי לקנות מחר לפחות עוד עשריה.
אך, זה טוב!!!!!!!!! רק שבסוף מוצאים אותו בלול מתחת הראש שלה
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אך, זה טוב!!!!!!!!! רק שבסוף מוצאים אותו בלול מתחת הראש שלה
יש עוד חפץ שכבר שנים רבות מסעיר את העולם בתעלומת היעלמות בלתי מוסברת ומנוגדת לחוק שימור החומר: כפיות.
 

winter bear

משתמש צעיר
כתיבה ספרותית
יש עוד חפץ שכבר שנים רבות מסעיר את העולם בתעלומת היעלמות בלתי מוסברת ומנוגדת לחוק שימור החומר: כפיות.
התשובה לזה ולמוצצים זה לא חור שחור????
אין מה לעשות. פשוט יש חור שחור שבולע רק מוצצים.
מה, אתם לא יודעים את זה??😉
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
התחלתי לכתוב רק היום, ופתאום גיליתי שזה היום האחרון, אז מעלה לא הכי מושלם, מקווה שתאהבו.

סוף סוף הגיעו הלימודים, ורחלי, שעובדת כמעצבת פנים מהבית, ניצלה את היום הגדול לתוספת של מנוחה, ולעצב לעדינה, אחותה, את ביתה החדש.
לפתע צלצל הטלפון, ורחלי, שרגילה לקבל שיחות בכל שעות היום, לא התפלאה, וענתה למספר הלא מוכר באדיבות.
"שלום" נשמע קול נשי מעבר לקו, "מדברת הגננת של חננאל, הוא מרגיש טוב?"
"מה זאת אומרת? מה קרה? הוא הקיא? יש לו חום?" נבהלה רחלי "כששלחתי אותו הבוקר הוא הרגיש מצוין".
הגננת נשמעה נבוכה "הוא.." היא גמגמה "לא הגיע היום."
"לא הגיע?" רחלי נלחצה, "שלחתי אותו יחד עם אחים שלו הבוקר."
הגננת המופתעת לא ידעה מה לומר, אך למזלה רחלי לא הייתה פנויה כדי להבחין בכך. "אני אחזור אליך" מיהרה לומר, "להתראות".
מיד לאחר שסיימה את השיחה עם הגננת חייגה רחלי אל מזכירות החיידר, מנסה לברר את מספר הטלפון של נהג ההסעה שלקח את ילדיה היום.
בינתיים עדינה חייגה לשכנות הרבות שמלוות גם הן את ילדיהן להסעה, לשמוע האם הן ראו אותו עולה.
תוצאות השיחה של שתיהן לא הניבו פרי, כולם ראו את חננאל הנמרץ עולה להסעה, והנהג אף זוכר בבירור כיצד ירד לצד אחיו, וקיפץ בשמחה לכיוון כיתות הגן.
בשלב זה מוחה של רחלי החל לייצר תרחישי אימה שונים ומשונים. אם הוא ירד מההסעה, ולא הגיע לגן, מה יכול להיות?
אולי הוא נחטף? נאבד? האם לא היה פיגוע באזור?
אך לא, לא היה פיגוע, ולפי עדותו של הנהג, שהיה חרדי, גם לא היה באזור אף אדם מוזר.
אם כן, מה קרה?
היא חייגה שוב לגננת, על מנת לעדכן אותה בממצאים של השיחות האחרונות.
"הוא ירד מההסעה" התחילה לומר, אך הגננת קטעה אותה, :איזו הסעה?" היא אמרה, "אין שום הסעה שמגיעה לכאן, בטח לא מביתכם, הנמצא במרחק הליכה מכאן".
רחלי נבהלה, "תקשיבי.." "בלה" השלימה אותה הגננת.
"איזה בלה?" היא התפלאה, "הרי ביטלתי איתך את הרישום, ושלחתי אותו לגני החיידר."


אקסיומה: 1+1=2
אשמח לביקורת על הקטע שלי.
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@נ. גל תודה על הבחירה במקום המכובד הזה של המקום הראשון!
ברכות לשאר הזוכים המכובדים!
וכן לכל שאר הכותבים!!!

אשתדל בל”נ להעלות את האתגר החדש עד מחר (שלישי) בערב...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה