וותיקי הפורום ודאי זוכרים את האישה שהתעופפה בינותינו, החכימה אותנו עם אמרות השפר שלה וההערות שהיטיבו לקלוע באנג - ישר למטרה.
כל מילה שלה הייתה פנינה. לגזור ולשמור.
כן, הייתה. ואני כותבת זאת בצער עמוק וכנה.
אז שלום @כנפיים יקרה! מה שלומך?
האמת, שאת ממש חסרה!
תודה על הפירגון... כבר חשבתי שרק אני חשבתי שאחסר שם, אז נחמד לשמוע שגם את.
אני זוכרת שכתבת הרבה על חינוך מיוחד והיפראקטיביות*. מה תפקידך בפועל?
לאו דווקא חינוך מיוחד.
עבדתי עם ילדים בעלי לקויות וגם כאלו עם בעיות רגשיות והתנהגותיות. היום אני עצמאית, בתחום הקרוב יותר לאומנות מלחינוך, ועדיין, משיק לשניהם.
זה משהו מהלב,
אני מתחברת מאד לשונים. לאלו שהתלם לא התאים להם, והדרכים שהם חורשים בעצמם לעצמם, מלאות בלב, ברגש, וגם בכאב.
התוואי השונה מפחיד מאד את הסביבה, בדרך כלל, ואני אוהבת להיכנס לראש הזה, ולחשוב מתוכו, ולהביא את המקום שלהם למודעות הסובבים.
חושבת שבאמת כאן, בפורום, הצלחת להראות לנו את ה'ראש' הזה...
הזכרת אומנות, אני רואה שאת נמצאת גם בקהילת המאיירים. אז את גם מציירת?
מציירת רק בשביל הכיף בלי שום ידע מקצועי...
ששש... שלא יגרשו אותי גם משם...
ברור לי שלא אוכל לשאול אותך מה שמך, אבל באמת! ממה את כל כך פוחדת? חמותך כאן? שכנים? שידוכים?
כיוון שההזדהות היא רק מול המנהלים, את יכולה להבין שלא חמותי או השכנים הם אלו שמטרידים אותי...
תקראי לזה סוג של שריטה, עכבה או כל שם אחר שתבחרי. המחשבה על ההזדהות גרמה לי לתחושות לא קלות, שהביאו אותי להחלטה על מה כדאי לי לוותר.
איך זה לעבור מפעילות עניפה בפורום לדממת אלחוט?
טוב, האמת שזה נפל בזמנים שגם כך מאד עמוסים... חופש, בינהזמנים, אבל זו חוויה מעניינת.
ברגעים הראשונים, זה מרגיש לא אמין... פותחת פרק של גלנט, רגע של שרבר, קטע של רחליז, ועוד כל מיני, וממש יש לי מה לומר לכל אחד מהם, באה להגיב, ו...
(אין לך מספיק הרשאות כדי להגיב כאן)
לי אין הרשאה?
ועוד בסוגריים אגביות כאלו...
בהתחלה לא פותחת את פרוג בכלל. וכשוך מהומות החופשה, צופה בסקרנות שמסתירה ציפייה עזה לראות את הפורום נובל בלעדיי, מין רצון ילדי עמוק שהעולם לא יסתדר בלעדיי... ואפילו לא מלייקת.
לא רוצה להראות נוכחות.
כן. אני כועסת. על אף אחד, כולם הסבירו ת'עצמם מצוין, על המצב המתסכל.
ואז אני רואה את ההודעה של אשר שרבר על כך שהטובים לא מתים, הם מתחלפים, וזה פוגע בדיוק בנקודה הכואבת.
מה לעשות שזה נכון?
כשנפטרים אנשים, ואני רואה כמה מהר שב העולם למנהגו הנוהג, עולים בי הרהורים על כמה האדם מחזיק מעצמו מרכז העולם עבור הקרובים לו, וכמה הקרובים לו מהווים עבורו עולם ומלואו, ועד כמה החיים אחרי הכל, מנצחים.
פילוסופיות. בקיצור.
אבל מהכיוון הזה החוויה קיבלה טעם נוסף ופיקנטי.
(אגב, לא חושבת שיש תחליף שהוא בדיוק כמו המקור, אחרת השם לא היה משכפל אותנו כל כך הרבה פעמים, אבל זו בהחלט אמירה מרגיעה לחוששי צניחת הפורום ואיכותו.)
וואו, רק בגלל המונולג הזה, היה שווה לראיין אותך!
את רואה את עצמך מצטרפת שוב?
חשבתי על זה.
לא יודעת.
למרות שאני לא כותבת בשום מקום רשמי כמו עיתון, חומרים שלי מסתובבים בשוק, מכיוונים אחרים. אז להזדהות, וכבר לפרסם את עצמי יותר? אם כן זה חייב להיות בלי קשר ל"כנפיים", אחרת יש כמה שיסגרו איתי חשבון על חומרים שהעליתי בעקבות כל מיני מקרים.
להצטרף שוב ככנפיים?
מה השתנה, שיגרום לי לעשות את זה?
בכנות, אם זה היה רק שם, ניחא, אבל בקשת הכתובת והטלפון שלחו אותי בקשת רחבה אל מרחבי קנאותי לפרטיותי.
אבל מי יודע?
אם יום אחד תראו אותי שוב, כנראה שהתסכול של לא לפרסם חומרים שאין להם דרך אחרת לראות אור, ניצח את החרדות.
תודה רבה על הסכמתך לשתף פעולה, ותודה על הכנות, כמו תמיד!
בכל מקרה, מאחלת לך שתמיד יהיה לך צינור שדרכו תוכלי לשתף חומרים, כי אי אפשר בלי זה.
בכיף! תצליחי!
תודה!
*לחברי הפורום החדשים, מצרפת כאן שני לינקים לחומרים של כנפיים בנושא הנזכר לעיל - להתרשמותכם וממליצה לכם להתאמץ עוד קצת ולבדוק בחיפוש מעמיק אחר תכנים נוספים שלה:
חופשה סופר אקטיבית
דף שהולך לפח
(למאתגרות היקרות, הטקסט הנ"ל לא נכלל בין 500 המילים. תודה.)