דיון נספח לאתגר דו שבועי - ועל המלחמות

מצפה ופועל לישועה · 7/12/21

לא הצלחתי לתייג נורמלי. זה מתייג לי את מ.י. אז רק עשיתי קישור...

יאן · 7/12/21

נ. גל · 7/12/21

נכתב ע"י מצפה ופועל לישועה:
לא הצלחתי לתייג נורמלי. זה מתייג לי את מ.י. אז רק עשיתי קישור...

טיפ:
אם מסתבכים, מחפשים הודעה מאותו הניק.
מעתיקים את השם, ומוסיפים @
מומלץ לשים לב שלרוב זה מעתיק בכתב בולד.

דיונון · 7/12/21

סיפורים אחד אחד, הולך להיות שיפוט קשה...

נודד · 7/12/21

נכתב ע"י BEYOND:
לא יודעת למה האסוציאציה הראשונה שלי לאתגר הייתה הספר "תיאום כוונות" של סבתו
כל מילה עליו רק תגרע---

עד שדחפו אותנו החסידים לתוך הרחבה: חיילים! חיילים! לכו לרבי ויברך אתכם.

---
צוות, היכון לעלייה על הטנק! צוות, עלה! נהג, ימינה חזק! תותח חלול אלפיים, טנק על, אש! הוסף מאה, אש! הורד חמישים, אש! מטרה. מטרה חדל. טען, פרוק כֵּליךָ. דוב! יותר מהר! אל תחלום! במלחמה לא תוכל לחלום. כבר העלו אותך על הכוונת. כן המפקד, אני משתדל, טען פָּרַק כֵּליו.

---
אמרתי, אספר לו לאדמו"ר איך נפגעו הטנקים במחצבה בנַפאח ביום שני בבוקר, ואיך היו עולים באש אחד אחד, ואיך הטען קפץ מפויח מטנק שתיים־בי"ת, רגלו בוערת והוא מתגלגל על האדמה עם כובע טנקיסטים וג'ריקן של מים. ואיך שמעתי את גידי המט"ק צועק: תותחן, אש! ואני משיב: אבל אין לי תיאום כוונות! והמט"ק צועק: תותחן, אש! אש! אתה שומע? לא חשוב לאן, יורים עלינו... הטנק נפגע... לקפוץ! ואיך צעק אלי רוני הנהג: לא מצליח לצאת, התותח חוסם את מדף נהג, ואיך חזרתי אל הטנק להסיט אותו, ורצנו ארבעתנו בְּטרסוֹת הבזלת והכדורים סביבנו, ואלי צעק: אין לי כוח לרוץ יותר, אני נשאר כאן, ואנחנו דוחפים אותו, ואיך אנו רואים חיילי קומנדו סורים יוצאים ממסוק ממש מולנו, ועוד ועוד הרבה אספר לו, מה חשבתי ומה התפללתי ואיך שיוועתי ומה נדרתי.
ובכל פעם שהיתה המחשבה הזו עולה לפני אמרתי לעצמי: והרי אחרי שאשלים, ישאל אותי האדמו"ר בקול רך: וחברך שהיה איתך אותו לילה בקידוש לבנה... ואז אוכרח להשפיל את עיני ולומר לו: דוב נפל.

אני מוכרח לציין שהקטע שכתבתי, למרות השוני החד, נכתב בהחלט בהשראת הספר הזה.
קראתי אותו לפני כמה חודשים.
בהחלט ספר שמותיר חותם.

לאלה · 7/12/21

נכתב ע"י BEYOND:
לא יודעת למה האסוציאציה הראשונה שלי לאתגר הייתה הספר "תיאום כוונות" של סבתו

וואו, גם לי זה עלה באסוציאציה ראשונה, והשניה שעלתה הייתה "שעת נעילה".
אמרתי או. קי. אזור הנוחות זה לכתוב על יום כיפור, בואי תצאי ממנו......

@נודד וואו, איזה סיום!!! מאוד מעניין אותי אם זה נכתב בקטע קומי או טרגדי?

נודד · 7/12/21

נכתב ע"י לאלה:
מאוד מעניין אותי אם זה נכתב בקטע קומי או טרגדי?

לגמרי טראגי. אולי עם נגיעה צינית
מאד הופתעתי לקבל לייק צוחק.

נודד · 7/12/21

נכתב ע"י לאלה:
מאוד מעניין אותי אם זה נכתב בקטע קומי או טרגדי?

ואם כבר מדברים על זה...
אני פונה בפנייה נרגשת -
קיבלתי על הקטע המדובר לייק מצוי, צוחק, עצוב, והמום, ורק לכועס לא נשאר...
אנא יהודים רחמנים בני רחמנים, הרימו תרומתכם באיזה אנגרי אדמוני וזועף למען השלמת הסדרה.

בברכת "והסירותי כעס מליבך"

סיפור8 · 8/12/21

@נ. גל כתיבה מדהימה!!
הוא חי, כן? רק להבין אם הבנתי

נ. גל · 8/12/21

נכתב ע"י סיפור8:
@נ. גל כתיבה מדהימה!!
הוא חי, כן? רק להבין אם הבנתי

תודה רבה!
חי, ב"ה. אני לא נוהגת להרוג אנשים טובים. לא בחיים ולא על הנייר.

לאלה · 8/12/21

נכתב ע"י נודד:
לגמרי טראגי. אולי עם נגיעה צינית

הבנתי את הסוף כטראגי, והאימוג'י הצוחק קצת בלבל אותי...

מצפה ופועל לישועה · 8/12/21

נכתב ע"י נודד:
אומרים שאחוות לוחמים היא האחווה האמיתית. היכולת לסמוך ולהאמין שחברך לנשק יעשה הכול כדי להגן ולשמור עליך.

אז אומרים.

איפה יש אימוג'י צוחק?

מצפה ופועל לישועה · 8/12/21

או שהכוונה בתגובותיהם של האנשים

Nomi10 · 9/12/21

נכתב ע"י נ. גל:
תודה רבה!
חי, ב"ה. אני לא נוהגת להרוג אנשים טובים. לא בחיים ולא על הנייר.

אז על מי בעצם הוא אמר קדיש...?

נ. גל · 9/12/21

נכתב ע"י Nomi10:
אז על מי בעצם הוא אמר קדיש...?

על חייל אחר מהפלוגה. לשורה הזו אין קשר עלילתי לשאר הקטע, אלא רק רעיוני.

נ. גל · 9/12/21

"אש!!!"
הצעקה פילחה את החלל הסוער, גוברת בקולה על כל קול אחר.
בבת אחת, הפכה זירת הקרב לשדה קטל. מקטלה עצומה בגודלה התפרסה, וכבר לא ניתן היה להבחין בין הצדדים.
מאחורי הצריח, עמד המפקד. זה ששמו חסוי אפילו עבור פקודיו. הוא סקר את הזירה, מחלק פקודות לכאן ולשם, ופניו מסכה אחת של קשיחות.
"המפקד?" חייל צעיר, סמוק פנים וצרוב עיניים, ניגש אליו.
"כן? יש חדשות?" תקווה קלושה נצנצה בעיניו.
"נראה לי שעברנו את החלק הקשה." החייל דיבר תוך שהוא תוחב שרשור נוסף אל ידית רובהו. "מעכשיו הכל אמור להיות פשוט יותר.
המפקד הביט סביב. שבועיים של לחימה הסתיימו. הלוחמים כבר פונו ברובם, ומעטים בלבד עוד נאבקו במרכז השטח. "לא," הוא אמר, פניו אל הרוח. "עכשיו מתחיל החלק הקשה באמת."
"מ...מה?"
"השיפוט."

נכתב ע"י דיונון:
סיפורים אחד אחד, הולך להיות שיפוט קשה...

7שבע7 · 12/12/21

אחרי קריאת כל הסיפורים שנשלחו (כמעט) ברצף,
ואחרי הדמעות שזלגו בשקט מאחורי העיניים,
יש לי רק בקשה אחת -
שהאתגר הבא יהיה קשור בהומור, בבקשה...

דיונון · 12/12/21

נכתב ע"י 7שבע7:
אחרי קריאת כל הסיפורים שנשלחו (כמעט) ברצף,
ואחרי הדמעות שזלגו בשקט מאחורי העיניים,
יש לי רק בקשה אחת -
שהאתגר הבא יהיה קשור בהומור, בבקשה...

אומנויות אופל... ככה זה.
והסיפורים - מתעלים על עצמם.

נ. גל · 12/12/21

@RACHELIZ, קטע אמיתי להחריד...

נכתב ע"י RACHELIZ:
העשתונות פזורים מסביבך ואפשר לאסוף אותם במהירות בשעת הצורך.

אהבתי.

נכתב ע"י RACHELIZ:
"יש כאן עוד אחד. נראה חי", מתרגם לי בראש בפחד מצמית. הוא מתקרב לעברי. למה הוא הולך כל כך לאט? כל פסיעה מרגישה כמו נצח. ואז הוא מולי. רב'ה פרידמן? עם הפלולה בלחי. זקן שחור כמו פחם.
אני קופץ עליו. הרובה שלו עף. 'כלום לא יצא ממך', אגרוף בפרצוף. 'חתיכת אפס', בעיטה בבטן. הוא מתקפל על רגליו ונשכב בצורה מוזרה. אני רץ להרים את הרובה ומרסס אותו ואת אלה שבאים בעקבותיו.

את הקטע הזה לא הבנתי... מי הגיע, מה הקשר פרידמן, מה הוא עשה ולמי.