סיפור בהמשכים מפלצת המקוואות

היהלומן · 4/5/23

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
ניסינו לטבול אותו בנהר. נסענו לשם חצי שעה לפני הדלקת נרות, נאיבים מספיק כדי לקוות שאם זה לא מקווה יהודי - לא יקרה לנו כל רע. הייתה זו הטעות האחרונה שלנו.
בעודי מתכופפת ללחלח את ידי, שמעתי לפתע קול צווחה מזוויעה. לא הספקתי להסתובב אחורה לפני שצבת אימתנית חטפה את זרועי, ודג פיראנה הגיח מאי שם ונגס בה.
התחלתי לצעוק במר ייאושי, אבל זעקותיי התאדו אל מול משק סנפיריהן עשרות פיראנות שהגיחו בלהקה אדירה, קרעוני לגזרים וטרפוני עד לשד עצמותי.

מה, אתם לא מאמינים לי?
אתם סתם מקורקעים וחסרי אהבה לפנטזיה. פוי.

איזה יופי.
כבר כמה ימים שאני במתח, מה אדון שמעון הולך להעלות בחכתו.
אבל מסתבר שכעת תהיה לנו עדות מכלי ראשון על מהות הסכנה הנוראה שרובצת במקוואות הכלים ברחבי הגלובוס...

פירי · 4/5/23

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
ניסינו לטבול אותו בנהר. נסענו לשם חצי שעה לפני הדלקת נרות, נאיבים מספיק כדי לקוות שאם זה לא מקווה יהודי - לא יקרה לנו כל רע. הייתה זו הטעות האחרונה שלנו.
בעודי מתכופפת ללחלח את ידי, שמעתי לפתע קול צווחה מזוויעה. לא הספקתי להסתובב אחורה לפני שצבת אימתנית חטפה את זרועי, ודג פיראנה הגיח מאי שם ונגס בה.
התחלתי לצעוק במר ייאושי, אבל זעקותיי התאדו אל מול משק סנפיריהן עשרות פיראנות שהגיחו בלהקה אדירה, קרעוני לגזרים וטרפוני עד לשד עצמותי.

מה, אתם לא מאמינים לי?
אתם סתם מקורקעים וחסרי אהבה לפנטזיה. פוי.

ואת כל זה הספקת לצעוק ברגע האחרון לפני שהדגים לקחו אותך איתך למצולות?
זה למשל משהו שפוגע באמינות.
הדבר השני שפוגע זה היותר מדי. מגיע שלב שמרגישים שהסופר כבר ממש מנסה להפחיד וזה מפסיק לשכנע.
עדיף אימה חד פעמית מרטט ארוך שהקורא מתרגל בסוף

ifatrosh · 6/5/23

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
נכון. לפי ההיגיון זה מה שהיה צריך להתרחש. אבל זה היופי בסיפור פנטזיה, אנחנו לא חייבים להיצמד לכללי ההיגיון

הו, תודה! חיכיתי לזה. תכננתי שזה יהיה ברור הרבה יותר, מסתבר שטעיתי.
בכל פרק מושתל אזכור להופעת הירח, קיוויתי שיהיה ברור שהתעלומה קשורה אליו.
לא היה ברור? או שאף אחד לא כתב זאת כאן אבל שמו לב לזה?

היה ברור.
חיכיתי לראות איך זה מתפתח.

brachy 100 · 28/5/23

יש צפי להמשך?

מ. י. פרצמן · 29/5/23

נכתב ע"י brachy 100:
יש צפי להמשך?

בעז"ה ברגע שיבוא הנס המיוחל ויתפנה לי זמן - המפלצת היא הראשונה שאטפל בה.

מ. י. פרצמן · 4/6/23

פרק 5

שמעון אדמוני נולד לפני שנים רבות, אף אחד לא ידע בדיוק כמה - הגם שיודעי דבר גילו כי הוא עבר כבר את העשור השביעי בחייו, אך רוחו וגופו נותרו רעננים משל רק אתמול חגג שלושים.
זו הסיבה שישיבה נצחית ומשמימה על סלע בלתי משוייף לא הייתה משימה קשה עבורו, כך לפחות הוא חשב במשך היממה הראשונה במגרש המסולע שסבב את מקווה הכלים השכונתי. אלא שכאשר חלפה אותה יממה, וכמוה נמוגו גם השתיים הנוספות שאחריה, החל השיממון לנגוס בו פלחים פלחים. האזור היה ריק תדיר: איש לא התקרב למקווה המקולל, והשקט תרם למצב רוחו הקדורני, שלא לומר הנואש. למה הוא יושב כאן? ניסה ההיגיון לחרוך בעיקשותו תלמים, מה נראה לו, שהמפלצת תצוץ אליו פתאום, תתנצל בנימוס על מעלליה ותמוג ללא שוב?
אך למרות הייאוש, השיעמום והרעב, המשיכה עקשנותו של שמעון לבעוט, ואש ההחלטיות לבעור בעצמותיו בעוצמה: הוא יישב כאן ימים ולילות, חודשים ושנים. הוא לא יזוז מכאן ולא ירים ידיים, עד שיפצח את התעלומה. המפלצת, הרי, לא תשכון במקווה לנצח. משהו יהיה חייב לקרות, והוא יהיה שם באותו רגע, כשזה יקרה.

שבועיים חלפו. שבועיים שבהם דבק שמעון במלאכתו, צידד בעקשנותו, ונותר על האבן הקרה יומם וליל. הוא עזב אותה רק לגיחות קצרות של אספקת אוכל ומוצרי שרידה חיוניים, ומיד שב על עקביו, נחוש והחלטי, אל משימתו.
זה קרה כעבור שבועיים.

ליל ראש חודש היה אותו ערב, ודבר, כך לפחות חשב שמעון, לא רימז מראש על העתיד להתרחש במגרש השומם באותו לילה.
להפך, הוא התחיל כמו כל הלילות שלפניו: החשיכה, השקט ואווירת הנכאים נגסו בו כרגיל, בהצהרותיהם השגרתיות של "מה אתה עושה כאן בכלל" ו"שום דבר לא הולך להשתנות". כמדי לילה החל שמעון להרהר בעוגמה שמא דבר לא יקרה לנצח, ואולי כדאי שיחזור הביתה, יישן באופן סביר, ויקום מחר לתפילת שחרית ומוסף במניין.
ואז זה קרה.

קול בכי, שקט ועדין, נשמע בחלל.

אוזניו של שמעון התקפדו. חושיו נדרכו באחת, ושריריו התכווצו לכדי פקעת אימתנית של עצבים. קול הבכי נשמע בחלל בבירור, מייבב, חלוש. לא ניתן היה לטעות בו: מישהו בוכה, נשמע כמו אדם צעיר, רך ואומלל.
בחשש, משל ייבקע צווארו, סובב שמעון את ראשו, מנסה לתור אחר מקור הקול. שניות ספורות ארכו לו כדי לגלות את התגלית הבאה, שעוררה בו פלצות:
לקול לא היה מקור בודד. הבכי מילא את חלל האוויר כולו, ממשי ומוחש, משל מגיח מכל כיוון שהוא.
ישיבתו של שמעון על האבן הפכה לקוצנית וחסרת מנוח. הפחד, החשש והדאגה ניסרו בו כעת במערבולת רוחשת ומסעירה, אך למרות כל זאת הוא לא זז ממקומו. עוצמת הקול בלבלה אותו, מתעתעת במסתוריותה. היה ברור לו שמשהו עוד לקרות, אך הוא לא ידע מה.
הוא נותר יושב שם, ללא נים. הבכי המשיך לנסר את השקט הלילי בעקביות, חרישי אך ברור, מטלטל את חושיו ומורט את עצביו. הוא לא ידע כמה זמן ישב כך, ללא תזוזה, הוא לא ידע שחצות הלילה היה הרגע שבו כבה כל בדל של אור מעל המגרש השומם, וחושך מסמא ובלתי טבעי עטף את האזור בענן אפוף של אימה צרופה.

ואז התרחשה המהלומה הבאה לאותו הלילה.
הבכי, שעד עתה הדהד בשקט מנסר, התחלף, בבת אחת, לצווחת זוועה אימתנית, מחליאה. צרחת אלוומת.

שמעון קפץ מרבצו באחת. מעולם, בכל שנות חייו, לא שמע קול נוראי שכזה. בכי איום, מזעזע, מרטיט את כל נבכי הנפש ומטלטל אותה בסחרור עז, לופת, משל היה מלאך המוות מרקד שטני ומסחרר את העולם כולו.
ברעד נוקש פסע שמעון פסיעה אחת קדימה, ונעצר, הלום.
תחושת ידיעה ברורה התעוררה בו, מסנוורת בעוצמתה. זה הרגע שאליו חיכית, לחש אליו כל נים ונים בגופו. זו השעה של המפלצת, זה הזמן לנקוט בפעולה. או עכשיו, או לעולם לא.

בצעדים נחושים פסע שמעון קדימה, מדלג על הסלעים, מכוון היישר אל המקווה. קול הבכי הנוראי המשיך לנסר את השקט הלילי, מצמרר בעוצמתו המחרידה, החשיכה הלא טבעית טבעה סמיכות בכל פסיעה, אך שמעון לא שת ליבו לכל אלו. הוא המשיך לחתור בעקביות, יודע, בידיעה ברורה ובלתי מוסברת, את שעליו לעשות כרגע.
בתנועה בוטחת הוא גמע את הפסיעה האחרונה אל המקווה, הושיט יד לפנים, ובמהירות, ללא הרהור נוסף, הרים את המכסה.

לפרק הבא

AUVI · 4/6/23

בררר...
איזה מתח!

brachy 100 · 4/6/23

מדהים
היה שווה לחכות

נ. גל · 4/6/23

אדיר!
רק אל תשאירי אותו מול המכסה הפתוח יותר מדי זמן... גם ככה הוא חיכה שבועיים.

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
הוא עזב אותה רק לגיחות קצרות של אספקת אוכל ומוצרי שרידה חיוניים, ומיד שב על עקביו, נחוש והחלטי, אל משימתו.

מה עם תפילות?
מוותר על מניין ומתפלל ביחידות על יד הסלע?

AUVI · 4/6/23

בעיה.
או שזה צורך חיוני כמתואר?

הפצחן · 4/6/23

נכתב ע"י נ. גל:
מה עם תפילות?
מוותר על מניין ומתפלל ביחידות על יד הסלע?

נו, ומה עם יום שלם בכוילל?
מה עם סיבוב שבועי בקברי צדיקים?
מה עם, רחמנא ליצלן, שילוח הקן?

בושה של סיפור, גועל נפש.
לא נותן לייקים יותר (״בלי נדר!״) עד שמביאים דיין חשוב למסור פה שיעור בהלכות תערובות.

מ. י. פרצמן · 4/6/23

נכתב ע"י נ. גל:
מה עם תפילות?
מוותר על מניין ומתפלל ביחידות על יד הסלע?

האמת, בעיה. הסכמתי בעוגמה.
בתחילה חשבתי לעשות אותו זקן תרח, כזה שלא הולך למניין, אבל אז הבנתי שאם הוא לא מתייניין הוא גם לא יכול לשבת ליד מקווה שבועיים.
אחר כך חשבתי שזה לצורך פיקוח נפש, אבל למפרע נזכרתי שנפשה של אישתו כבר קופחה מזמן.
בסוף החלטתי שאם זה סיפור פנטזיה שיהיה פנטזיה עד הסוף, ושאיש שומר תורה ומצוות לא ילך לתפילה במניין וחלאס.

brachy 100 · 4/6/23

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
בסוף החלטתי שאם זה סיפור פנטזיה שיהיה פנטזיה עד הסוף, ושאיש שומר תורה ומצוות לא ילך לתפילה במניין וחלאס.

אבל זה לא יכול להיות....
או - או
זה פשוט לא אמין
צריך לבנות עולם שלם, הסתירות לא מוסיפות לסיפור היפה הזה

mic003 · 4/6/23

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
האמת, בעיה. הסכמתי בעוגמה.
בתחילה חשבתי לעשות אותו זקן תרח, כזה שלא הולך למניין, אבל אז הבנתי שאם הוא לא מתייניין הוא גם לא יכול לשבת ליד מקווה שבועיים.
אחר כך חשבתי שזה לצורך פיקוח נפש, אבל למפרע נזכרתי שנפשה של אישתו כבר קופחה מזמן.
בסוף החלטתי שאם זה סיפור פנטזיה שיהיה פנטזיה עד הסוף, ושאיש שומר תורה ומצוות לא ילך לתפילה במניין וחלאס.

זה פיקוח נפש לשם הצלת אנשים אחרים.
חוץ מזה, שהוא לא יודע בוודאות שנפשה של אשתו קופחה.
וספק פיקו״נ דוחה את כל התורה כולה.

AUVI · 4/6/23

האמת, בעיה. הסכמתי בעוגמה.

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
בתחילה חשבתי לעשות אותו זקן תרח, כזה שלא הולך למניין, אבל אז הבנתי שאם הוא לא מתייניין הוא גם לא יכול לשבת ליד מקווה שבועיים.
אחר כך חשבתי שזה לצורך פיקוח נפש, אבל למפרע נזכרתי שנפשה של אישתו כבר קופחה מזמן.
בסוף החלטתי שאם זה סיפור פנטזיה שיהיה פנטזיה עד הסוף, ושאיש שומר תורה ומצוות לא ילך לתפילה במניין וחלאס.

מה שבעצם אומר: הי חברים, תרימו ת'יידים, כן, עוד טיפה יד שמאל, יופי. אין. אין סיכוי לפנטזיה חרדית!!

mic003 · 4/6/23

נכתב ע"י AUVI:
האמת, בעיה. הסכמתי בעוגמה.

מה שבעצם אומר: הי חברים, תרימו ת'יידים, כן, עוד טיפה יד שמאל, יופי. אין. אין סיכוי לפנטזיה חרדית!!

לבעיה כאן אין שום קשר לפנטזיה. בכל סיפור יכול להיות אדם שממתין שלושה ימים במקום מסויים, וגם בסיפור על מפלצת מקוואות אפשר לסדר איזה רב שיתיר לו את זה, או לחילופין למצוא מניין באיזור.
זה רק מצריך טיפה יותר מחשבה.

AUVI · 4/6/23

לזו כוונתי.
זאת אומרת, לא להתייאש ולסמוך על זה ש'זה פנטזיה', אלא לחשוב...
לא?

מ. י. פרצמן · 5/6/23

צודקים, נענתי בראשי במבוכה. אין לי מה לומר.
הייתי צריכה להתאמץ קצת ולפתור את הפלונטר הזה, כמו שטוענות בצדק @AUVI ו @brachy 100 , והיה מתבקש שאזכיר שפיקוח נפש דוחה תפילות במניין או משהו כמו שייעץ @mic003 . לא עשיתי את זה.
אני יכולה לתת נימוק מקצועי ומנוסח היטב על "סופר טוב לא מכניס פרטים מיותרים באמצע הפרק" ו"סיננתי את מה שחשוב", אבל זה סתם יהיה שקר יפה, אז לא אתרץ.
לא עשיתי את זה כי התעצלתי.
סליחה, המורה, זה לא יקרה שוב.