סיפור נהדר! עוקבת.
במיוחד אהבתי את:
כלומר, יש פה מדרג, שתחילתו באיזכור קל לכך שהגיבור מתפלל בין קרב לקרב, המשכו בקרב מול נבלים תנ"כיים, סופו - מי ישורנו.
(אם יש מי שחולק עליי ורוצה להזכיר שכל התורה שמותיו של הקב"ה, וגם מצוות שאדם דש בעקביו הן קדושות וכו' - אענה: אמת, ואכמ"ל להתדיין או לשבור מקלדות עד זוב פלסטיק. בעיניי זה נראה כמו מדרג, מהצד האנושי של הדברים.)
האם תרגום כזה, "מוריד" כביכול את הרמה היהודית כך שתשתווה לרמה הגויית. או שהוא בסך הכל תיבול של העולם הקדוש שלנו, בעזרת אמצעים כאלה ואחרים.
(אישית - דעתי היא שסופר שבא לערב קודש וחול, צריך לפנות לרב שיפסוק בדיני התערובות הללו. לא הייתי רוצה שיהיה כאן שוק פתוח, שכל החובש כיפה יבוא ויטול כתרה של ספרות פנטזיה חרדית. עניינים המסורים ללב הם עניינים שקשה להעיד בהם נחתום על עיסתו וד"ל.)
במיוחד אהבתי את:
צרחת הזוועה שלה לא נישאה בחלל הערב, כי היא לא נשמעה מעולם.
ושאר משחקי המילים שמסייעים להגביר את האפקט.הוא לא חושש משדים מדומיינים. רק יטבול את הסט המשוגע וכבר יחזור הביתה
רוח הרפאים של בלעם בתור נבל
אישית, אני רואה הבדל משמעותי בין לקחת רוח רפאים של דמות מקראית ולהשתמש בה לצרכים אחרים, ובין לקחת מצוות והוראות אלוקיות ולהשתמש בהן לצרכים אחרים. סיפור שמשתמש בשמות ממקורות יהודיים יתקבל על ידי בהכלה רבה יותר, מאשר גיבור על שיכשיר את השרץ בלחשי חרטומים.אולי חוטי הציצית יכרכו סביב גרונו של דרקון האש?
והחתולה השחורה תענה אמן יהא שמיא רבה,
ובאמצע טיסה על המטאטא נעצור לקידוש לבנה
ומכל אמן שנאמר, הפיה תייצר אבקת קסמים...
ניתן לעוף רק אם אומרים לפני כן את כל סימני הטהרה בעופות...
וישנו לחש סודי 'המכשיר' כל מאכל שתחשוק בו הנפש.
כלומר, יש פה מדרג, שתחילתו באיזכור קל לכך שהגיבור מתפלל בין קרב לקרב, המשכו בקרב מול נבלים תנ"כיים, סופו - מי ישורנו.
(אם יש מי שחולק עליי ורוצה להזכיר שכל התורה שמותיו של הקב"ה, וגם מצוות שאדם דש בעקביו הן קדושות וכו' - אענה: אמת, ואכמ"ל להתדיין או לשבור מקלדות עד זוב פלסטיק. בעיניי זה נראה כמו מדרג, מהצד האנושי של הדברים.)
שזה בעצם סיכום לכל הדיון שנערך פה.אני לא מתיימרת לייצר משהו חדש בעולם.
המטרה שלי היא דווקא להביא את דיסני ומארוול אלינו הביתה, בגרסה יהודית.
האם תרגום כזה, "מוריד" כביכול את הרמה היהודית כך שתשתווה לרמה הגויית. או שהוא בסך הכל תיבול של העולם הקדוש שלנו, בעזרת אמצעים כאלה ואחרים.
(אישית - דעתי היא שסופר שבא לערב קודש וחול, צריך לפנות לרב שיפסוק בדיני התערובות הללו. לא הייתי רוצה שיהיה כאן שוק פתוח, שכל החובש כיפה יבוא ויטול כתרה של ספרות פנטזיה חרדית. עניינים המסורים ללב הם עניינים שקשה להעיד בהם נחתום על עיסתו וד"ל.)