פגזי ארטילריה - החמצן של המלחמה באוקראינה
ארה״ב רוצה להגיע לייצור 90,000 פגזי ארטילריה בחודש עד 2025 | באירופה התעשייה ישנה בעמידה | בישראל תפוקת הייצור מסווגת (אך קטנה)
עמי רוחקס דומבה | 13/07/2023
Projectiles for distribution at Scranton Army Ammunition Plant. [Image 2 of 2], by Dori Whipple, identified by DVIDS
אם אתם נמצאים בין הקוראים שלנו, אתם בטח חשופים לפיתוחים העדכניים בתחום האמל״ח. קונספטים על מלחמות עתיד מרובות טכנולוגיה, בינה מלאכותית, רובוטים ובלתי מאוישים שמזהים ותוקפים לבד מטרות. אולם, לפני כשנתיים החליטה רוסיה לפלוש לאוקראינה במהלך שיצר את אחת המלחמות הסימטריות הגדולות ביותר בעולם שארעו בעשורים האחרונים.
צבאות סדירים ומילואים, מאות אלפי חיילים, אלפי טנקים, נגמ״שים, תותחים. מאסה מטורפת של פלדה, חומר נפץ וכוח אדם נשפכים כבר 500 ימים לשדה הקרב - שדה הקטל, במלחמה שלא רואים את סופה. ואיפה כל ההבטחות על ״מלחמות העתיד״, ובכן, אלו יחכו לעתיד כנראה. בינתיים, אנחנו במלחמות עבר, כאשר הארטילריה ״מלכת הקרב״, לצד טנקים ונגמ״שים.
וכאשר הקונספטים מקדימים את שדה הקרב - התעשייה הביטחונית מוצאת את עצמה לא מוכנה. זה בערך מה שקורה בשנתיים האחרונות בארה״ב ואירופה. מקבלי החלטות שסברו כי הם מתכוננים למלחמות העתיד, סגרו פסי ייצור ומפעלים שאמורים לתמוך במלחמות העבר. התוצאה - אין מספיק פגזי ארטילריה לתמוך באוקראינה. לעומת זאת, נראה שהרוסים, שהתכוננו למלחמות העבר, הצליחו, למרות סנקציות מערביות, לשמר כושר ייצור שמאפשר לארטילריה שלהם לכתוש את הצבא האוקראיני. גם אחרי 500 ימי לחימה.
ייצור פגזים בארה״ב - מתעורר
המפעלים המייצרים פגזי ארטילריה בארה״ב נקראים GOCO facilities. הקיצור מתייחס ל-Government-Owned/Contractor-Operated.
אלו מפעלים ממשלתיים המנוהלים במכרז על ידי קבלנים פרטיים, אך שייכים לצבא. אלו גם המפעלים שאחראים על ייצור ושליחת הפגזים לאוקראינה בשנתיים האחרונות מאז פלישת רוסיה לאוקראינה.
לאור הצורך לייצר יותר פגזים, וההבנה כי גם במלחמות עתידיות הארטילריה המסורתית תהיה עמוד תווך בלחימה, המשרד בצבא האמריקאי האחראי על המפעלים האלו, משרד ניהול התכנית המשותפת לחימוש ותחמושת, רוצה לשדרג את המפעלים. המטרה היא להעלות את תפוקת המפעלים ל-85-90 אלף פגזים בחודש. כלומר, קצת יותר ממליון פגזים בשנה.
ישנם כשבעה מפעלים ברחבי ארה״ב הפועלים תחת התכנית הזו ומהווים את שרשרת האספקה הלאומית של פגזי ארטילריה. לצבא ארה״ב ולצבאות ידידים. בשנתיים האחרונות, ממשלת ארה״ב הקדישה מעל מיליארד דולרים לשדרוג המפעלים והוספת קווי ייצור. מדובר בייצור של הפגזים M795 וגם M1128, XM1113 ו-XM1210.
היות וקצב הייצור בארה״ב לא מספיק עבור הצריכה באוקראינה, ארה״ב רוכשת פגזים ממדינות שונות. למשל, ארה״ב
רכשה חצי מליון פגזים מדרום קוריאה. היו גם כתבות כי ארה״ב לקחה פגזים ממחסנים אמריקאים בישראל.
בתחילת הלחימה באוקראינה, ארה״ב עמדה על ייצור של כ-14,000 פגזים בחודש. נכון לחודש יוני האחרון, הייצור עוד על 24,000 בחודש. עד 2025 התכנון לעמוד על 40,000 בחודש ועד 2028 לעמוד על 85-90 אלף פגזים בחודש. כך לפי דאג בוש, עוזר המזכיר של הצבא לרכישות בפרסום של
wsj.com.
לפי פרסום של
defensenews, הצבא האמריקאי רוצה להשקיע 18 מיליארדי דולרים במהלך 15 שנים לשדרג את יכולות הייצור והשינוע שלו. ״הצבא מייצר פגזי ארטילריה במפעל התחמושת בסקרנטון בפנסילבניה, כמו גם מתקן ג'נרל דינמיקס ומערכות טקטיות בקרבת מקום בוילקס באר. הוא ממלא אותם במתקן ממשלתי באיווה״, לפי הפרסום. מדובר כאמור בחלק ממערך מפעלי GOCO.
״הצבא נמצא גם בחוזה לבניית מתקן נוסף עם חברה בקנדה, והוא בדיונים עם יחידת ג'נרל דינמיקס בגרלנד, טקסס, כדי ליצור גופי פגזים נוספים. איווה מרחיבה את היכולת שלה, ויש הרחבת ייצור מסוימת בקנזס.״
הייצור באוקראינה כשל בשל שחיתות
"רוסיה נמצאת צעדים לפני אוקראינה ביכולות התחמושת״, כותבת
pati_marins64. ״לפי מקורות צבא וממשל אוקראינים, רוסיה יכולה לירות עד פי 10 יותר תחמושת ממה שאוקראינה יכולה במהלך לחימה בעוצמה גבוהה. בממוצע, רוסיה יורה 60,000 פגזים לעבר אוקראינה ביום. בעוד אוקראינה יורה 20,000.״ כלומר יתרון תעשייתי רוסי פי 3-10 לעומת אוקראינה (כולל הגיבוי של ארה״ב ואירופה).
לפי פרסום של
kyivindependent, מלאי הפגזים של אוקראינה התרוקן עוד טרם הפלישה הרוסית, בשל סדרת פיצוצים במחסנים. חלקם קשורים לתחזוקה לקויה וחלקם לפעולות של הביון הרוסי.
״המלאי של אוקראינה התייבש עקב סדרה של פיצוצים במחסני תחמושת בין 2014 ל-2018 באוקראינה, כמו גם בצ'כיה ובבולגריה, מדינות שמהן קנתה אוקראינה תחמושת עבור אמל״ח סובייטי״, לפי הפרסום. ״אוקראינה ניסתה לבנות ייצור של תחמושת ארטילרית ב-2018, ארבע שנים לתוך המלחמה בדונבאס. ניסיון זה נכשל, עקב חשד לשחיתות.״
על פי הפרסום, באותה תקופה הוטל על Bezpeka, מפעל ממשלתי שפעל אז תחת משרד הכלכלה האוקראיני, לרכוש ציוד לייצור תחמושת למפעלי המדינה. ״החברה התבקשה לקנות ציוד עבור Ukroboronprom, יצרנית הנשק בבעלות המדינה של אוקראינה, שמותגה לאחרונה מחדש כתעשייה הביטחונית האוקראינית כחלק מהרפורמה הארגונית. הציוד יאפשר ל-Ukroboronprom להתחיל לייצר פגזי 152 מ"מ״, על פי הפרסום.
״Bezpeka הזמינה את הציוד מקבלן אמריקאי, גריי פוקס לוגיסטיקה, שמעולם לא סיפק את ההזמנה. אוקראינה זכתה בבוררות נגד החברה ב-2020 ועדיין לא קיבלה את 8.3 מיליון הדולר ששילמה מראש עבור ההזמנה - אבל היא הפסידה זמן יקר. רשויות אכיפת החוק פתחו בחקירה סביב מנהל Bezpeka, בטענה שהוא וסגן שר הכלכלה תכננו לתת את החוזה לחברה האמריקאית תוך שהם יודעים שהיא לא יכולה לספק את הציוד. מנהל Bezpeka חשוד בבגידה, שימוש לרעה בתפקיד וגניבה.
״בזמן ההמתנה לציוד האמריקאי, בשנת 2018, אוקראינה הזמינה פגזים בקוטר 152 מ"מ מחברה פרטית אוקראינית בשם רובין. היא סיפקה מוצרים באיכות נמוכה, שלא אושרו על ידי משרד הביטחון. אלו היו הניסיונות היחידים של אוקראינה להשיק ייצור המוני של תחמושת לפני הפלישה הרוסית ב-2022.״
זו הסיבה שכאשר רוסיה פלשה, לאוקראינה לא היו יכולות ייצור תחמושת אמינים ונשאר מעט במלאי.
האיחוד האירופאי - ישן בעמידה
״בריטניה והאיחוד האירופי לא מסוגלים לייצר כמויות של פגזים״, לדברי אדמירל רוב באואר, יו"ר הוועדה הצבאית של נאט"ו. הוא אמר לשרי החוץ של המדינות החברות באמצע מרץ 2022: ״אנחנו מספקים ממחסנים חצי ריקים״, לפי הפרסום.
שתיים מיצרניות התחמושת הגדולות באירופה, Nammo ו-Nexter, התחילו לקנות חומרי גלם כדי להתכונן לעלייה בביקוש. עם זאת, הגברת הייצור אינה עניין של ״לחיצת כפתור״ ולוקחת זמן רב. לפי הערכות, אם המפעל יעיל, הוא מכפיל ייצור במהלך שנתיים עבודה.
לאחרונה
דיווחו ברויטרס כי האיחוד האירופאי ישקיע חצי מיליארד אירו בהגברת הייצור של פגזי ארטילריה.
לפי פרסום של האיחוד, נדרש מהלך מהיר להגברת הייצור בתגובה לבקשה אוקראינית לאיחוד האירופי לספק פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ והסכמה של המועצה ב-20 במרץ 2023 על הצעה תלת-מסלולית בנושא תחמושת.
״המדינות החברות הוזמנו להעביר בדחיפות תחמושת מהמלאי שלהן לאוקראינה (מסלול 1). מדינות האיחוד האירופי הסכימו לרכוש במשותף מיליון פגזי תחמושת (מסלול 2). מסלול 3 שואף להגביר את כושר הייצור בתעשייה הביטחונית האירופית״, לשון הפרסום.
לסיכום, ארטילריה היא עדיין ״מלכת הקרב״, לטווחים של 20-40 ק״מ. עם כל החימוש המונחה, שחלקו אכן פועל באוקראינה, הוא מגיע באצוות קטנות, הוא יקר מאד לשימוש, ויכולות הייצור שלו מוגבלות. כמו גם שרשראות האספקה שלו מורכבות ביחס לפגז ארטילריה.
בישראל מי שמייצרת פגזי ארטילריה זו אלביט שרכשה את תעש. עם זאת, כושר הייצור של אלביט בהקשר זה מסווג, אך ניתן להניח שאנחנו רחוקים מאד גם מ-14,000 פגזים בחודש. המשמעות היא, שבמלחמה הבאה, אם תפרוץ, צה״ל יהיה תלוי בתעשייה האמריקאית בהקשר פגזי ארטילריה.