לנופשים היקרים!
איך אנחנו מרגישים את בין הזמנים.
פתאום העיר שלנו שמלאה תמיד בכלבלבים, מתמלאת ברגליים הקטנות והמתוקות של ילדים.
פתאום הרדיו באוטובוס מונמך כי מדברים באוטובוס על "מנחה-מעריב".
פתאום אנחנו מרגישים "בבית", בערך כמו שאתם מרגישים בבני ברק.
אבל מה,
פתאום, לפעמים, אנחנו נדחפים באוטובוסים הפנימיים שלנו, אלו שמביאים אותנו לסבא וסבתא או לעבודה, כמו שנדחפים בחזור מהכותל.
פתאום הפארקים מתמלאים בעטיפות, שיירי אוכל, טיטולים (!), כאילו הייתה פה תחרות "לכלוך הסטאר של המגזר"
והכי כואב, שפתאום שומעים את השכן נושף מתחת לשפם: "מתי יעופו מפה החרדים".
ולמה זה כואב? כי הוא לא טיפוס "לפידרמן", ממש לא. הוא אוהב אותנו כל השנה, הוא צובט בלחי של תינוק חמוד ברחוב ומשתתף איתנו גם בשמחות היהודיות.
אבל יש מי שגורם לו לשנוא אותנו. פשוט לשנוא.
יכול להיות שזה מיעוט. יכול להיות שזה לא יפה לומר ככה. אחרי האשכול הנוסף בנושא שנפתח היום- הרשיתי לעצמי לפתוח את האשכול הזה.
בסופו של יום, כשאתם תחזרו לבני ברק, תהיו עמוק ב"זמן" ותשכחו שעשיתם זיץ בשלוש בלילה עם חברים, ככה ברחוב, אנחנו עוד נהיה פה,
ננסה לגשר בין מגזרים בלי הרבה מילים- בהתנהגות ראויה ומכבדת.