הדיונים לגופו של בעל המיזם, האם הוא ירא שמיים ובעל חסד או שמא הוא נוכל מרושע שרוצה להפיל בפח אברכים תמימים, יוצאים מתוך נקודת הנחה שגויה, שיש שני סוגים של מגייסי השקעות:
סוג אחד זה אנשים טובים שיש להם מיזם אמיתי בעל פוטנציאל רווח, וצריכים הון כדי לפתח את המיזם אז הם מכניסים עוד שותפים שירוויחו יחד איתם.
והסוג השני זה קרימינלים שחושבים איך לעשות כסף קל בזדון ובמרמה, משקרים במודע וממציאים ממוחם הקודח השקעות שלא היו ולא נבראו.
ממילא, אם אני מכיר את היהודי שהקים את המיזם וברור לי שהוא אדם כשר וירא שמיים, מוכח שהוא לא שרלטן ואם כן ההשקעה היא לא פירמידה או תרמית.
לא בטוח שזו הנחה נכונה.
במקרים מסוימים האירוע מתחיל באמת בתור מיזם עם פוטנציאל רווח כלשהו, ומי שעומד בראשו הוא אדם כשר שלא מתכוון לעקוץ או לרמות אף אחד. רק שעם הזמן מצטבר לחץ של המשקיעים לראות תוצאות, ובעל המיזם יודע שזה יקח עוד הרבה מאוד זמן, אז הוא מחלק קצת כסף כדי לשחרר לחץ. הכסף מגיע מתוך ההשקעות, לא מהמיזם, וההוא באמת עושה את זה מכוונות טובות. כי הוא יודע שעוד יכול לקחת הרבה זמן עד שהמיזם ירוויח, ובינתיים הוא רוצה לתת למשקיעים תחושה טובה, שיוכלו ללכת לישון ברוגע.
מאותו רגע שהוא נכנע ללחץ ומתחיל לחלק כסף מההשקעה, זה כבר כדור שלג שמתגלגל. המשקיעים מצפים לראות עוד רווחים, הלחץ גדל, הוא נאלץ להוציא עוד כסף מהקרן ולחלק אותו במקום להשקיע במיזם, כשהקרן קטֵנה פוטנציאל הרווח (שמלכתחילה לא היה מדי גבוה) יורד עוד יותר.
הוא נאלץ לצאת לעוד סבבי גיוס השקעות, לקבל השקעות גם מאנשים שפחות מבינים את רמת ומהות הסיכון, וכך נוספים גם עוד משקיעים שלוחצים לראות תוצאות, וכדור השלג ממשיך להתגלגל.
כך אדם טוב שהתחיל בתור בעל מיזם לגיטימי, גם אם בסיכון גבוה, הופך מבלי משים ובלי כוונות רעות - לנוכל דה פקטו.