סיפור בהמשכים מיומנו של אברך

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
יש לי כמה הערות על העניין, מקווה שזה בסדר.
הרבה יותר מבסדר.
החכמת אותי,
חלק מהדברים אכן עמדו למול עיני כשהתחלתי בכתיבה,
והשתדלתי תוך כדי גם ליישם בפועל.
עם השאר אני עוד אתמודד.
ובאשר למטרת הרעיון כולו, אם לא שמו לב, אין כאן רצון לייצר עלילה מפתיעה ומסובכת,
אלא תיאור החלק השולי של חיי אברך, [כי העיקר וכמעט הכל זה הלימוד]
למי? למי שזה מעניין אותו,
ובשביל שלא יהיה מונוטוני ומשעמם, אני מנסה שזה גם יהיה עם קריצות וחיוכים פה ושם.
ושוב תודה רבה!
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
זה איננה סתירה מיניה וביה?
הרי מדובר בקטעים מתוך יומנו של האברך, משמע - שהוא כותב יומן.
והא כיצד אדם המנהל יומן יכול שלא לזכור את התאריך?
כבר עמדתי בעבר על "טיבו" ששל יומן שכזה.
ועדיין יש ליישב, שבקטע המדובר, סך הכל נרשמה תחושה כללית מהיום יום, ולא ציון זמן ביומן.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
ובאשר למטרת הרעיון כולו, אם לא שמו לב, אין כאן רצון לייצר עלילה מפתיעה ומסובכת,
אלא תיאור החלק השולי של חיי אברך, [כי העיקר וכמעט הכל זה הלימוד]
למי? למי שזה מעניין אותו,
ובשביל שלא יהיה מונוטוני ומשעמם, אני מנסה שזה גם יהיה עם קריצות וחיוכים פה ושם.
ושוב תודה רבה!
עדיין, גם מי שזה מעניין אותו, אתה צריך לתפוס אותו חזק, שזה ישאר מעניין לאורך הקריאה.
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ממש תענוג לקריאה.
אם כי אני מסכים עם חלק מההערות דלעיל.
הערה קלה:
אלא כי לא נראה לי שארץ ישראל משתבחת בפירות ארץ העמים.

אם זכרוני אינו מטעני המנהג (דומני מהמג"א) הוא לאכול בט"ו בשבט פירות, ולאו דווקא שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ממש תענוג לקריאה.
משמח לדעת שנהנים, זו בדיוק הכוונה.
אם זכרוני אינו מטעני המנהג (דומני מהמג"א) הוא לאכול בט"ו בשבט פירות, ולאו דווקא שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ידוע, אך תסכים שגם הטענה האמורה ידועה...
ומ"מ כדרך ת"ח, אענה אבתריה
דמעלה מיהא איכא בפירות א"י וכדכתב הב"ח סי' ר"ח ז"ל "דקדושת הארץ הנשפעת מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ", עי"ש.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
(הרי אני כבן שבעים שנה ולא חושב שזכיתי לכזו ביקורת משובחת מיואל ארלנגר)
הסיפור נפלא, הכתיבה זורמת, יומן נהדר והניואנסים כולל בדיחות הקרש נהדרות קראתי ברצף את כל הפרקים
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
(הרי אני כבן שבעים שנה ולא חושב שזכיתי לכזו ביקורת משובחת מיואל ארלנגר)
הסיפור נפלא, הכתיבה זורמת, יומן נהדר והניואנסים כולל בדיחות הקרש נהדרות קראתי ברצף את כל הפרקים
אכן כן בשביל אוטודידקט ספרותי כמוני
זה היה מיני קורס, ועל כך הודיתי לו.

ושכוייח לך על הפרגון
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
[י"ג]

#

עבודת המידות שייכת לכל אדם, מנהל כפועל, מורה כגנן, בנקאי כמשלוחן, בהחלט לא רק לאברכים.
אולי מאתנו מצופה ליותר, כלומדי תורה ברור לנו ש'יפה תורה עם דרך ארץ', וכשלומדים תורה כראוי וממקום נכון, היא אמורה לעדן ולשפר את ההנהגות.
בשפה שלנו קוראים לזה אברך משי.

ובכן, לא החלטתי לכתוב פרקי מוסר מהעולה בסדר מוסר האישי שאני משתדל לקיים בדקות האחרונות של סדר ב', זו רק מסקנה שהתקבעה בי היום בסיומה של ארוחת הצהריים.
במה דברים אמורים.

יש נוהג נחמד בכוללנו בהולדתן של בנות במזל טוב לבני החבורה, שמצטרפים שניים או יותר מבעלי השמחה, כל אחד לפי יכולתו, לערוך יחדיו קידושא רבא יום חולי, הזדמנות טובה לאחל ולברך.
בנקודה הזאת היה אפשר לעצור, להצטרף לאיחולים הלבביים, ולשמח עם בעלי השמחה.
אלא שהחודש אחד מהשלושה להם נולדה בת היה לא אחר מלייזר שטרן, והוא כמו שהוא, משתדל תמיד להשאיר חותם.
הפעם החידוש היה בהבאתו של סיר קוגל ירושלמי, ובנוסף כמה תבניות של קוגל תפו"א.
אם כבר קידוש אז עד הסוף, הודיע לייזר כשהוא מניח בחבטה את הסיר על הריצפה, אל תדאגו, הרוגלאך והבורקסים בדרך.
במודעה עדכנו בעלי השמחה כי הקידוש יתקיים באחת בצהריים, למה? ככה החליט לייזר.
השיקולים שהוא הציג נשמעו תמימים למדי, בערב, צריך להשכיב את הילדים, ובארבע לא כולם נמצאים, ובנוסף זה גם יכול לגרום ח"ו ל'ביטול תורה'.
אבל מי שמכיר את לייזר יודע שזה שיקול של שיווק ורייטינג, כמה שידברו יותר ככה יזכרו יותר.

תוך כדי הקידוש ה'משובח' במושגי הכולל, הרהרתי לעצמי במחשבה שעוד מעט אני צריך להתמודד עם ארוחת צהריים שאשתי הכינה, כשהיום בתפריט – אורז וקציצות, והבעיה הניצבת לפתחי לא קשורה בכלל לאיכותה ולטעמה של הארוחה, דווקא אשתי בשלנית די טובה, ובמחשבה שנייה, היא הרי תשאל אותי למה כתבתי רק די טובה ולא טובה, אז נסכם שהיא בשלנית טובה מאוד.
עם הבעיה שאני אמור להתמודד מתמודדים כל מי שלא מנע את עצמו כמוני מלטעום מנה שתיים, מהקוגל, ומשני הסוגים, לקיים מה שנאמר 'מזה ומזה אל תנח ידיך', כל שכן מי שגם דאג לקנח את הארוחה ברוגאלך ובורקסים.
ועכשיו, שמישהו יסביר לי את מי מעניין אורז וקציצות.

אפשר לדון אותי? הרי לא אני זה שהחליט לעשות את הקידוש באחת בצהריים.
ואשתי שטרחה ובישלה, מחכה לראות אותי אוכל בתיאבון, ותוך כדי לא שוכח לומר, תודה רבה היה טעים מאוד!
בדרך הביתה ניסיתי לחשוב איך אני מתחמק מהארוחה, לא ידעתי איך אני עושה את זה.

נכנסתי לבית דשן ושבע, ולרוע מזלי האוכל כבר היה חם ועומד מוכן על השולחן, מרחתי כמה שיכולתי את ה'שלום' 'מה נשמע' וכו', זה לא עבד.
הגיע השלב בו הייתי אמור להתחיל לאכול כמו כל יום בתיאבון מוגבר של מי שכמעט לא טעם כלום מהבוקר.
ואני יושב, מתאמץ ואוכל, מתגבר ולועס, אוזר כוחות ובולע.
והיא מזהה, ודי בקלות יש לומר, את האיטיות, את הפעולות המאולצות, את הכבדות מהעומס בקיבה שמקשה כל כך על האכילה.
היא ביררה בדאגה – מה, לא טעים לך?
- טעים לי כל כך שאני אוכל את זה לאט כדי ליהנות מהטעם... אמרתי בתקווה שאני נשמע אמין.

כשסיימתי לברך ברכה אחרונה שהייתה רחוקה מכדי להיקרות ברכת הנהנין, אמרתי לעצמי בתחושת נצחון - אחח ניסיונות של אברכים!
ולמדתי עוד משהו לחיים - על עבודת המידות צריך לפעמים למסור נפש.
בלי לחלק לעצמי ציונים אני מרגיש שעשיתי עוד צעד חשוב בדרך אל השלמות במידת אברכיות!
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק שכולו היכרות עם נפשו של האברך. כיוון מעניין בהחלט, מגוון ומקורי.
ובמחשבה שנייה, היא הרי תשאל אותי למה כתבתי רק די טובה ולא טובה, אז נסכם שהיא בשלנית טובה מאוד.
- טעים לי כל כך שאני אוכל את זה לאט כדי ליהנות מהטעם... אמרתי בתקווה שאני נשמע אמין.
איזו אישיות מלבבת!
תהיה קטנה:
אשתו קוראת את יומניו, ומצד שני - הוא כותב בפשטות רבה שהוא משתדל להישמע אמין לידה. איך זה עובד?
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
תהיה קטנה:
אשתו קוראת את יומניו, ומצד שני - הוא כותב בפשטות רבה שהוא משתדל להישמע אמין לידה. איך זה עובד?
היו לי התחבטויות נפש בהקשר למשפט ההוא,
בהתחשב שהיא קראה את הקטע כולו היא מבינה היטב למה הוא ניסה להישמע אמין
על זה היא עוד תסלח.
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
[י"ד]

#

אני בסוג של תקופת ביניים.
בעיקר בחלק של ה'עבודה' על הקניין ה19 מקנייני התורה – במיעוט שיחה.
אני מחפש על מה לדבר עם החברותא כשאנחנו יוצאים ל5/10 דקות להפסקת קפה ולא תמיד מוצא.
האלבום הדיגיטלי כבר לא על הפרק, הוא הגיע לפני חודש מעוצב וערוך לתפארה, אין מה לעדכן מעבר לכך.
גם סיפורי השבע ברכות והחתונה, כבר מזמן מיצו את עצמם, ולא מעניינים כבר את בני שיחי.

ובהיעדר ילדים ובהתחשב בשווער ובשוויגער שהבטיחו לעזור עם הקניות עד פסח, מחירי החומוס והטיטולים פחות עומדים בראש מעייני וכרגע לא מעסיקים אותי, מה שמשאיר אותי בפינת הקפה די מחוץ לעניינים, מצב שאני פחות מתחבר אליו.

כשבכח התערבתי להגן על מחירי העופות במכירה שמארגן איציק, שעלו בשקל וחצי לקילו, קיבלתי מטר לא נעים של הערות מוצדקות, מה אתה קשור? מתי קנית עופות בפעם האחרונה?
אחרי פסח, אני מבטיח להיכנס עמוק עמוק לתוך העניינים.
אשתדל לעדכן במבצעים שאגלה גם את אלו שהטיחו בי והפכו אותי ללא רלוונטי.
האינטרס הוא אישי שלי, שהם כמובן יעדכנו גם אותי במבצעים.

כן! יש כאלה שלא מעדכנים.

למה? כי הם כנראה בטוחים שאם הם יספרו לחבריהם, אזי שיירת עגלות מלאות בשישיות פפסי יחכו לפניהם בתור כשיבואו לעשות את הקנייה השבועית, וכשהם ירוצו בבהלה למחלקת השתייה הם יראו משטחים ריקים מפפסי.
ועדיין אני מקווה ומניח, שלפחות אחרי שהם יקנו ויעשו לביתם, הם לא ישכחו מהמבצע ויעדכנו את השאר.

ואם כבר כתבתי על מידת 'האברכיות', הנה עוד מקום להשתפר בו.
ואם היה לי נעים, הייתי הולך לאחד מהם ומוכיחו על פניו - נכון שאתה זקוק וצריך, אל תשכח, אתה לא היחיד שנזקק וחי על השקל.

אבל מי אני, אני הרי מחוץ לעניינים, לפחות כרגע.


#

מארגנים משהו לפורים? התעניינתי אצל איציק.
אמרו לי ששנה שעברה היה בקבוק יין של טפרברג, השנה מה? רמת הגולן?
אין לי מושג, ענה לי איציק בחצי חיוך.

איציק לא טוב בלשקר, אבל לגלות הוא לא יגלה, הוא לא יעשה את זה לרב וייס שבטוח השביע אותו שזה יישאר בסוד, גם כי הוא לא הספיק לארגן את כל הסכום, וגם כי תמיד יש לאלמנט ההפתעה ערך מוסף.
כשהכל ידוע מראש, ההתלהבות לא בשיאה, וגם ביקורת יכולה להתפתח עוד בטרם יגיעו החבילות ליעדן, לידי האברכים.

רק שזה לא יהיה הליקר שוקולד הזה שרץ במשלוחי מנות המעוצבים, כשעוד לא פגשתי את האדם שיאמר לי, תשמע טעמתי את זה, זה היה משהו משהו.
וכשלאף אחד אין מושג מה לעשות איתו, הוא עובר ממשלוח למשלוח עד אשר יימצא המוזר ששותה אחרי הצ'ולנט בשבת בבוקר, ליקר שוקולד להנאתו.
גם אילינו הוא הגיע, הליקר המדובר, אישתי קיבלה אחד כזה במשלוח מנות 'מוקדם', שקיבלה מהכיתה שבה היא מלמדת אנגלית.
למה לא הביאו שובר מתנה, גיפט כארד, משהו יותר רלוונטי, מה נעשה עם השוקלד הכוהלי הזה.
גם טבלת הפטיפורים העשויים שוקולד מריר ונראים יוקרתיים עד שטועמים אותם, שהצטרפה לליקר, לא גרמה לנו להתלהב מהמתנה.
בוא נקווה שבמתנת סוף שנה, הליקר לפחות לא יהיה בתמונה.
בינתיים נמתין בסבלנות למשלוח שמכין הרב וייס.

יש מצב שבסופו של דבר, יחכה לכל אברך ארגז מיץ ענבים של שטיינברג.
מה זה משנה, גם על זה מברכים 'הגפן'.



[ט"ו]

#

סוף זמן, יש בישיבות, ורק בישיבות! לפחות מבחינת הרב וייס, בתכלס' יש גם בכולל.
זה לא הלכה פסוקה, וגם לא מנהג טוב, אבל זו כמעט עובדה מוגמרת.

היצר הרע די ממצה את הקטע של הלימוד, מבחינתו זה יכול היה להיגמר כבר בתחילת הזמן, וגם אם משתלטים עליו ומושכים אותו אתנו לבית המדרש כמה חודשים, כשבאופק כבר רואים את פסח, וכמעט מידי יום יוצאות משלחות מהכולל לאפיית מצות, לא מעט אברכים מאבדים את ה'ריתחא', ומרגישים בכולל את אווירת סוף הזמן למורת רוחו של הרב וייס.

בשביל זה יש בין הזמנים! אין שום סיבה שבשבועיים האחרונים הכולל ייראה כך!
הרב וייס צווח בקול צרוד.
לא משנה שהוא עצמו נעדר כבר שלוש סדרים, הוא היה חייב להיות בשלושת החבורות שהוקמו בכולל לאפיית מצות, הוא לא וויתר על הזכות להיות חלק ממערך הפיקוח על החומרות החדשות שנכנסו השנה לחוק...

האחת והוותיקה, חבורת מצות יד של רב השכונה שלא מעט אברכים לא מוכנים לוותר על החומרה החדשה שנוספה השנה, לעטוף בנייר צלופן את הפלורסנטים בכל ח"י רגעים, מחשש שייתפס גרגיר קמח במנורה וייפול היישר לבצק יחד עם טיפת רוק שימצא חלילה באוויר.

השנייה, גם היא מצות יד, בראשות ראש הכולל ר' שאול זלצבך, שבלחץ כמה אברכים נענה להוספת חומרא שתתן מענה לרף שהציבה החבורה הוותיקה, עטיית מסכות בכל שעת רידוד הבצק.
איך שהספקתי להכיר את ר' שאול הוא עשה את זה רק משום 'חמירא סכנתא מאיסורא'...

השלישית, הבעייתית בעיקר בעיני לייזר שטרן, שקורא בקנאות למצות שאופים בה 'חמץ גמור', ועדיין לא מעט אברכים הזמינו בה כמעט 300 קילו .
איך סנט בו איציק, חצי כולל אוכל 'חמץ גמור'? נניח,
רק אל תבוא לבקש הלוואה של אלפיים שקל כדי לממן את ה-10 קילו יד שהזמנת.

ואחרי הכול, לפחות לא מתבטלים.
עוסקים במצוות.
ואולי בכלל, העוסק במצות פטור מן המצוות.
צעקותיו של הרב וייס הצרוד מה-'לשם מצת מצווה' של אתמול, כבר הסבירו שלפחות לדעתו לא מדובר על פטור ממצוות תלמוד תורה.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עליז ומרתק!
רק שזה לא יהיה הליקר שוקולד הזה שרץ במשלוחי מנות המעוצבים, כשעוד לא פגשתי את האדם שיאמר לי, תשמע טעמתי את זה, זה היה משהו משהו.
וכשלאף אחד אין מושג מה לעשות איתו, הוא עובר ממשלוח למשלוח עד אשר יימצא המוזר ששותה אחרי הצ'ולנט בשבת בבוקר, ליקר שוקולד להנאתו.
גם אילינו הוא הגיע, הליקר המדובר, אישתי קיבלה אחד כזה במשלוח מנות 'מוקדם', שקיבלה מהכיתה שבה היא מלמדת אנגלית.
למה לא הביאו שובר מתנה, גיפט כארד, משהו יותר רלוונטי, מה נעשה עם השוקלד הכוהלי הזה.
גם טבלת הפטיפורים העשויים שוקולד מריר ונראים יוקרתיים עד שטועמים אותם, שהצטרפה לליקר, לא גרמה לנו להתלהב מהמתנה.
בוא נקווה שבמתנת סוף שנה, הליקר לפחות לא יהיה בתמונה.
צחקתי כהוגן...
אגב, אני מכירה כאלו ששותים ליקר שוקולד להנאתם, כתחליף למשקאות אלכוהוליים יותר. כוסית וחצי מספיקה כדי לסובב את הראש.
אם כי השימוש העיקרי למשקה המוזר הזה הוא הכנת עוגות שוקולד, מה שלא עוזר לאברכי משי שכאלה.

נשארנו מסוקרנים, מה הם קיבלו בסוף במשלוח?
מערך הפיקוח על החומרות החדשות שנכנסו השנה לחוק...
חזק!
 

אורח חיים

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
[ט"ז]


#
חמש חודשים של זמן חורף חלפו, רק אתמול נפרדתי כמו שאר האברכים מספסלי הכולל, למשך תקופה לא קטנה - חודש.
אל דאגה, כבר דאג מי שדאג, לכולל / ישיבת בין הזמנים, שחלילה לא ישתעממו להם האברכים בבתיהם.

הוא בוודאי כוונתו לשם שמים, למען ריבוי קול התורה דווקא בשעות לחוצות כמו ערב פסח, שהשטן מרקד בין בתי המדרש הריקים.
האברכים מצדם וטעמם שלהם, הרי ללמוד ילמדו אוהבי התורה גם בבית, או בבית הכנסת הקטן הקרוב לביתם.

אלא מאי? כל עוד ואין מסגרת המחייבת להשתתפות משמעותית כמינימום לקבלת מלגה, איך יתרץ האברך את העייפות שמשתלטת עליו למשמע שורת המטלות מפי רעייתו שעדיין הולכת לעבודה ולא תמיד מפרגנת את החופש החד צדדי שניתן משום מה רק לבעלה האברך.
רשימת המשימות הלא נגמרת רשומה גם על דף באותיות גדולות, וממוגנטת על המקרר, שעוד לא בכיוון להיות נקי לפסח, כך שאין מצב שהוא יוכל לומר שכחתי, או לא ראיתי.

יש רק דרך אחת לברוח מההשתתפות בניקיונות האבק ובצביעת הקירות שגם ככה אף אחד לא יבחין בשכבה הלא אחידה והלא מקצועית שתתווסף על הקיר המקושקש בידי ילדיו.
והיא, להודות לה' על הסייעתא הגדולה בהקמתם של מסגרות אלו במיוחד לבין הזמנים, ולרוץ להירשם שהרי הביקוש להיכנס למסגרות הללו גדול בהרבה מההיצע.

נשות ישראל הכשרות ובמיוחד האברכיות שבהן, לא תמנענה חלילה מבעליהן לשבת וללמוד בכולל ערבי פסחים.
הלא נשים במאי קא זכיין?
מה גם, שמתן שכרו בצדו.

#
לראות את איציק סוחב שני דליי צבע ברחובה של עיר, זו חוויה חד פעמית של ערב פסח.
בדיוק כמו לראות את ר' לייזר שטרן נסחב עם שני ארגזי תפוזים שככל הנראה אחת דינם לסחיטה, כשזו הפעם השלישית שהוא עושה את הדרך מרחבת חלוקת ה'קמחא דפסחא' הכי מבוקשת בעיר לביתו, במקרה שלו, זו חוויה רב פעמית.

את האמת היה בידי להירשם לחלוקה, אבל מה נעשה זוג צעיר עם ארבעה שקי תפו"א, ושני שקי גזר, וארגז תפוחים, ונגיד שנעשה מזה קומפוט, כמה אפשר לאכול מהדבר הזה?

מהכולל שלנו ארגנו קרטון עופות אם כי לא טריים, שמהחותמת "כפרות" שהייתה על כל קרטון, יצא התיאבון לחצי מהאברכים.
אבל בשביל עונג יו"ט יעשו מאמץ לאכול את השניצלים עם העוונות של כלל ישראל, בתקווה שה' הטוב כיפר בעדם.
גם ככה עברה חצי שנה מאז הם נשחטו, ואם לא אז, בפורים וודאי הם עשו תשובה מאהבה.
אבל קיבלנו קרטון עופות, מה יש להתלונן.

#
כמעט שבוע חלף, עד שסיימתי לכתוב את ט"ז הפרקים על מה שעברתי בזמן חורף הראשון שלי כאברך, מבחינתי התקופה הזו הייתה מרתקת.

במחשבה שנייה, לא באמת סיימתי, היו עוד אינספור חוויות, אך גם יש ספרייה, ארונות, וקירות שמחכים לי, מאובקים, מוחמצים, שרק אתפנה אליהם.
אז אתפנה אליהם, ואקווה שאמצא את הזמן בבין הזמנים או בזמן, להמשיך בחוויה שהופכת אט אט לתחביב שהופך במהירות לצורך נפשי וחיוני.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  86  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה