דעתי הענייה.
הציבור מחולק ל 3 חלקים בנושא הזה (בגדול. כמובן שיש תמיד תתי סגנונות).
1. אנשים שאוהבים את העיר את הרעש, ההמוניות, הנגישות להכל בכל שעה וכו' שלא יעזבו את בני ברק / גאולה בשום מחיר שבעולם. (ולכן המחירים שם בהתאם).
הם, מגחכים ועוברים הלאה.
2. אנשים שמבינים ששקט, רוגע, ירוק, בית גדול וכו' זה ערך מוסף ענק וכשמגיעים לצימר פולטים "א'מחייה! הלואי היינו גרים במושב! אך כל זה מתפוגג ברגע שהם צריכים חלב ב9 בערב ואין מכולת או כשכלבלב התגנב לגינה והבעית את הפיצקאלע'ך שלו...
הם, קוראים, אומרים לעצמם: וואלה, רעיון מעולה, אך אחר כמה שניות פולטים למקלדת: "אבל איך תעשו עם... ומה יהיה עם... ואין סיכוי ש... ולמה לא שם..." וכו' וכו'
3. אנשים שבשבילם צורת המגורים העירונית היא נוראית לנפשם ונפש ילדיהם, הם בטוחים שהשקט, הטבע, השחרור מהתבניות שכרוחות תמיד באיכלוס עירוני חרדי, אלו דברי הכרחיים לילדים (ומבוגרים) בריאים בנפשם, שלמים עם עצמם, רגועים ואמיתיים.
הם, חולמים על זה תמיד, מוכנים להשקיע המון (כוחות, כסף, אי נוחות גדולה בתחילת הדרך) בשביל החלום - מחוייב המציאות שלהם, וכשנתקלים בכזה אשכול מייד אומרים אנחנו בפנים, נכון יש מה לשפר ולבדוק ויש המון מהמורות לישר ואבנים לסקל אך אנחנו כאן בשביל להתמודד ולהתגבר על הקשיים שודאי יבואו. כי בנפשנו הדבר!
יהי חלקי עם האחרונים שבהם.
ו
@כהנים אל תבהלו מאנשים ומקשיים יהיו הרבה כאלו שיעמדו בדרך (אנשים וקשיים) אך המטרה גדולה מהכל!