קופירייטינג מודל הפרסום מארה''ב

[גבריאל פ.]

עמוד ראשון
מרגיש בודד. מי יעמוד מאחוריו...

 

[גבריאל פ.]

עמוד שני
(גם בויזואל צולם מזויית שונה) כל אלו עומדים מאחוריו לעזור לו

...
טיפולים..

 

[גבריאל פ.]

בואו עם יצחק יחד לקנות לו הנרתיק לתפילין? (תפילין בייטל)

המבחר גדול אבל יצחק כבר בחר 4
עכשיו החלטה קשה איזה מה4 לבחור..

(שבוע הבא נראה מה הוא החליט)

 

[גבריאל פ.]

מודעה 3
מזל טוב! יצחק בחר את הנרתיק תפילין שלו לבר מצוה..

 

[גבריאל פ.]

השבוע בסדרה זו..

1

2

 

[גבריאל פ.]

וואו, יופי של מודעה (השיער אמיתי או פאה?)

 

[יוחנן ק]

זהו פרסום סגנון יותר ישיר,
יותר כנה,
פחות מתחכם,
המשך לסגנונות פרסום עתיקים יותר,
ובהחלט לא בהכרח פחות אפקטיבים

 

[גבריאל פ.]

 

[לבלוב]

 

[סקרן קטן]

הדיון כאן מעניין ובמקום.
אני הייתי מנתחת את ההבדלים המהותיים מעט אחרת.
מבחינת הברקות, חריפות, תחכום, המודעות הישראליות במגזר שלנו שואפות ליותר.
מבחינה ויזואלית, קורקטית, מכירתית - המודעות בארה"ב לוקחות ובענק.
אממה,
סינתזה של שניהם לא ממש תביא תוצאות מוצלחות. למה?

הקהל הישראלי, החרדי בדווקא, מקבל מאד מאד בחשדנות מודעות ריקות מדי. (לא רק הלקוח, אלא הצרכן עצמו) כל מודעה שתשדר משהו ריק מדי הן בויזואל והן במסר, לא תתקבל טוב.
כמובן, מודעה שמדי תדגיש את הנאות העוה"ז, תיפסל על הסף.

כותרת כמו כאן למשל: ליהנות משני העולמות, כשעולם אחד הוא שוקולד צ'יפס והשני הוא עוגיה - בחיים לא היתה מתקבלת יפה בעיני הצרכן. (שני העולמות זה לפחות עולם הבא אחד ועולם הזה, וגם זה, מסר שזקוק לתמיכה רצינית כדי שיעבור חלק בציבור. אז ששני העולמות יהיו שניהם מלאי סוכר חומרי? לא יקרה.) לא מדברת כרגע על המבקרים בכלל.
לעומת זאת, כותרת מתפלפלת ומלל והסברים ודוגמאות - לראש האמריקאי זה מתיש, טרחני, מיותר, מרחיק. דברו ישר. הפרסום הוא פרסום. העוגיה היא עוגיה. עולם הבא הוא עולם הבא, ודבר איתי עליו כשתראה לי גמרא חדשה עם תרגום באותיות מאירות עיניים. בארץ הכל יותר כמו סבך של חוטי חשמל, זה קשור לזה קשור לזה קשור לזה. חלוקה למדורים לא מתקבלת בברכה.


- דוגמא נוספת שהביאו כאן: איפה אתה בחול המועד? אני בבעקיטשע שלי.
למכור בעקיטשע חסידי סתם כלבוש מלכותי ויפה לחג? ס'פאסט נישט. הצרכן החרדי הישראלי לא היה סובל את המסר. דברו על הרגשת בני מלכים, אם כבר. וגם, אל תיסחפו מדי. (ואכן לשם הולכת רוב התעשייה של ביגוד חסידי בארץ)
בארה"ב זה העלה חיוך. וואו. קלעו. חמוד. יופי. לא מתעמקים בשלב המסר, מתייחסים למודעה כמודעה גרידא. באה למכור.

עד כאן בינתיים

יפה
נהנתי מהניתוח
הייתי מוסיף ,בתור אחד שמכיר קצת חוצניקים ואת המנטליות האמריקאית "המגושמת", יש סיבה נוספת להבדלים,
לאמריקאים יש הפרדה מוחלטת בין "העיסוק" של האדם לבין מהותו, דוגמא אברך יכול לעבוד בעבודה בזויה ומגושמת (בעינינו) כמו בזבל וכו ובערב להיות מהיושבים ראשונה בביהמ"ד , אין להם מושג של "לא מתאים" או באידיש ס'פאסט נישט,
לעומת זאת אצלנו בארץ יש משקל כבד למה שהאדם עוסק במהלך היום וד"ל.
והנגזרת היא- הפרסומת
וכמו שהזכירו כאן הפרסום הוא פרסום. העוגיה היא עוגיה. עולם הבא הוא עולם הבא, ודבר איתי עליו כשתראה לי גמרא........ לכן מודעת/סרטון פרסומת גם היא מגושמת מאוד (בעינינו), אצלם זה לא שהיא לא מגושמת אלא זה "פרסומת" זה "ביזנעס" !!! לא מתאים??? לא רלוונטי בביזנעס! לעומת זאת כאן בארץ כל מה שאדם עושה חושב אלף פעם מה יגידו החברים הרבנים הקהילה מנהלי מוסדות לימוד וכו' וכו' וכו' מה ששם לא רלוונטי , במובן מסוים יש הפרדה בין דת לביזנעס (ח"ו לא מתכווין באמת אלא לרעיון)

 

[גבריאל פ.]

 

[גבריאל פ.]

וואו, ואני שואל את עצמי
למה "עמק" לא מפרסם ככה.. (אחרת. מה הטעם?)

 

[גבריאל פ.]

 

[גבריאל פ.]

3

 

[אקורד]

כל המודעות כאן,
הם בעצם צילום אוירה וסושיאל,
בשילוב קופי מנצח,
דבר שבציבור שלנו עדיין לא נכנס מספיק,
לצערי,
אחרי שלמדתי את התחום לעומק....

 

[אלעזר 1]

סיטואציות מהחיים: הקמפיין המרגש שחיבר רבבות יהודים בארה"ב ללימוד הלכה - JDN

בקמפיין המקורי של 'דרשו' מתוארות סיטואציות ריאליסטיות מחיי היום-יום של כל יהודי, שמאוירות באופן שובה-לב וממחישות את הצורך לדעת "לחיות כמו יהודי" ^ ר' דיוויד קאופמן יוצר הקמפיין: "המטרה היא לחשוף את הצופה לעולמו של מי שיודע הלכה ויודע כיצד חיים כמו יהודי"

www.jdn.co.il

 

[לבלוב]

עוד מדרשו

 

[לבלוב]

בוני עולם - ישן

 

[לבלוב]

לא לדבר בשעת התפילה

מלל: לשוחח קצת או הרבה נחת

 

[לבלוב]

קרן השביעית