המנהג לעמוד דקה דומיה לזכר הנספים החל בשנת 1919 במדינות חבר העמים הבריטי, בצרפת ובארצות הברית. באותה תקופה, לאחר אבידות רבות שהיו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, נקבע יום 11 בנובמבר כיום זיכרון לאומי עבור הנספים במלחמות אלו. אבל אפילו הם ביטלו כבר את הצפירה, כאשר ממשיכים להשמיע אותה רק בכנסיות ובבנייני משרדים. בהולנד קבעו יום זיכרון ב-4 במאי, לזכר פלישת גרמניה להולנד ב-1940, והיו עומדים בצפירה בשמונה בבוקר. נמצא שמנהג זה של עמידה בצפירה לדקה דומיה אינו אלא מנהג מובהק של הגויים. המדינה החליטה לזכור את הנספים באמצעות טקס גויי לחלוטין ואין בו שום ערך מוסף שמוסיף או מעלה לנספים עצמם, ובדור הקודם שרוב הציבור החילוני היה מורכב מאנשים דתיים שירדו מהדרך
הורו גדולי ישראל לא לעמוד בצפירה וגם לא ברשות הרבים כי כולם הבינו שזה מנהג של גויים ומבחינת ההלכה אסור לנו כיהודים מאמינים לנהוג במנהגי הגויים. אין בזה שום זיכרון אמיתי לאנשים היקרים והקדושים הללו שנפלו בקרב על המדינה היהודית, ואדרבה
זיכרון אמיתי הוא לימוד תורה או אמירת פרקי תהילים לעילוי נשמתם כי זה באמת מועיל, מעלה ומשמח את נשמתם הטהורה.
עם השנים, כאשר הדור הצעיר גדל לתוך ההוויה הישראלית ואינו מודע לכך שהסיבה שהחרדים אינם עומדים בצפירה היא מטעמי דת שאין אנו רוצים לנהוג במנהגי הגויים, הורו הרבנים לעמוד בצפירה כאשר אנו נמצאים ברשות הרבים כדי לכבד את הסובבים. אבל העיקר הוא לומר באותו זמן (אפשר להתחיל גם לפני ולהמשיך אחרי) פרקי תהילים או משניות, כי זה הזיכרון האמיתי והתועלת האמיתית. אנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים בבירור שיש לנו יכולת "לפעול" ולשמח את הנפטרים להעלות את נשמתם ולא רק לזכור אותם או את מעשיהם, ואדרבה זו הנחמה וזו צוואתם ש"במותם ציוו לנו את החיים", ואנו כהכרת הטוב על מסירות נפשם שולחים להם דברים רוחניים שישמחו ויעלו את נשמתם.
יש להוסיף שהרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, וביום זה רבים מהציבור הדתי והחרדי אומרים קדיש לעילוי נשמת הנספים בשואה ובמערכות ישראל.
לסיכום – גם הציבור החרדי שותף מלא לזיכרון גם ביום השואה וגם ביום הזיכרון, כואב את הצעירים שנפלו, הפרחים שנגדעו באיבם, אבל כציבור מאמין אנו מסמלים את הזיכרון בצורה שונה ומועילה יותר, על ידי אמירת תהילים ולימוד תורה לעילוי נשמתם של אותם הקדושים שבמותם ציוו לנו את החיים ורצונם שנמשיך כאן לחיות על פי התורה הקדושה כי מטעם זה הם זכו לתואר "מתים על קידוש ה'".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
