כשכל המדובר פה הוא בחרדיות עצמאיות?
כן.
וזה ספציפי על סי בי טי או על עוד?
סי בי טי של איט"ה הם לימודים של שלוש שנים לפחות ואח"כ עוד הדרכה ארוכה. ואלו לימודים רק לבעלי תואר ראשון טיפולי לפחות. ממה שראיתי מטפלים קוגנטיביים התנהגותיים טובים הם הכי מבוקשים, בגלל יעילות הטיפול והמיקוד שלו. המטפלים הטובים שאני מכירה, שעובדים בהדרכה ובלמידה בלתי פוסקת - מפוצצים.
אבל זה סותר את ההגיון שיש כמעט בכל שכונה מטפלת רגשית שפותחת קליניקה
או שאולי הן עובדות בשחור?
אבל רבות מהן מתוקצבות ואפשר להשיג מימונים דרך ארגונים
אז השאלה נשארה
למה לעו"ס זה לא משתלם ולמטפלת כן?
רוב העו"סיות שאני מכירה עובדות גם פרטי, הן פשוט לא מפרסמות את זה מרוב שהן עמוסות. המטפלת הכי עמוסה שאני עובדת מולה מעולם לא פרסמה את שמה בשום מקום. גם אם תחפשי בכל העיתונים הקיימים ובאתרים השונים - לא תמצאי את השם שלה. מגיעים אליה מפה לאוזן. פסיכיאטר מפנה, עו"סית מפנה, מטופלים מפנים זה את זה. רבנים בבתי דין מפנים. רבני קהילה. כל מי שנחשף לסיפורי הצלחה ולטיפול - מפנה.
רוב הפרסומת לגדולים בתחום היא מפה לאוזן.
כאחת שיוצא לה לראיין הרבה מטפלות אגלה לך סוד כמוס: רוב אלו שמפרסמות ומתראיינות שוב ושוב מוכנות לעבוד בכל עבודה שהיא גם בשכר נמוך, אין להן כמעט רווח, ורוב המטפלות הרגשיות בקהילה שלנו לא מרוויחות מעבר ל2000-3000 ש"ח בחודש וגם זה אמרתי בהגזמה.
הנפנוף בתחום ו"ביש לי קליניקה" וה"מטופלים שלי" פשוט מיותר. רוב המטפלות עניות מרודות ולמרות כל התעודות והפרסומות וההגדרות ל"מחלצת ממצבי תקיעות בשידוכים" סטייל יעוץ עסקי של יוסי לוי- לא עושות פרסומת אמיתית ולא מביאות פרנסה.
שוב, אני פוגשת מאות מטפלות רגשיות, לרובן הגדול אין יותר מחמש מטופלים שבועיים בקליניקה.
כל הבאזז סביב תחום הטיפול הרגשי נוגע למכוני הלימוד הקיימים, מטפלות רגשיות ללא הסמכה אקדמאית, נדיר מאד שמגיעות לרווח חודשי כשל שכירה בשכר מינימום. וגם זה בעבודה בלתי פוסקת, בפרסומת.