עזרה מה ההבדל בין פיליפינית לאמא?

ששונית

משתמש מקצוען
אישה צעירה אמא לשלושה צפופים שאלה אותי את השאלה הזו.
היא מרגישה הפיליפינית של הבית, רק שפיליפינית מקבלת משכורת והיא לא.
בעלה משתדל לעזור גם בבית וגם עם הילדים, היא עובדת בבקרים בעבודה נחמדה, אבל מרגישה פיליפינית.
אמרתי לה שפיליפינית לא שותפה בקבלת החלטות אבל הטיעון לא התקבל על דעתה. למרות שהיא מחליטה הרבה בבית, היא עדיין מרגישה עוזרת ולא אמא.
אז איזה עוד הבדל יש בינהן? או מה יגרום לה להרגיש אמא ולא עובדת זרה?
תודה מראש על כל תגובה
 

bp1

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
אמא עושה עבודת קודש,
היא תוך כדי טיפול מחנכת את הילדים, מנעימה להם את הזמן, מחדירה בהם תכנים ומסרים
אם היא עושה הכל בצורה טכנית באמת אין הבדל.
אבל אם היא תעשה את עבודות הבית והטיפול בילדים מתוך שמחה וחשק תוך כדי הפעלת מוזיקה יצירת חוויות לילדים לתת להם טעם של בית וזכרונות ילדות מתוקים היא תהיה במקום הרבה יותר גבוה!!
 

chanaf

משתמש מקצוען
קודם כל השליחות!
כשאני עושה את כל מה שאמא צריכה לעשות בבית, אני חושבת על ה"לשם שמים":

- כשאני מכינה ארוחות - זה כדי שיהיה לבעלי כח ללמוד ולי כח לעשות את כל מה שהקב"ה רוצה ממני לעשות, וכמובן אוכל מזין ובריא לילדים כדי שיגדלו לתפארת.
- כשאני מנקה - זה כדי שהבית יהיה מקום שנעים לשהות בו, ושלבעלי יהיה כיף לחזור אליו אחרי יום לימודים מתיש - "תורה מתשת..."
- כשאני מכבסת זה כדי שהת"ח שלנו והילדים הצדיקים יראו כמו נסיכים בני מלכים..
- וכן על זה הדרך..
- כשאני הולכת לישון - זה כדי שלבית תהיה אמא מתפקדת הכי טוב שאפשר!!

ואני לא רבנית..
זה צריך להיות הא'-ב' של החינוך שלנו!
מעולם לא הרגשתי פיליפינית... גם כשקשה צריך לזכור כמה טוב לנו עם התפקיד שהקב"ה נתן לנו!
 

יעל

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
בדיוק כאן נמצאת נקודת הבחירה שלה...
את העבודות היא מוכרחה לעשות.. היא צריכה לטפל בילדים, לבשל, לשטוף לנקות..
אבל איך להסתכל על זה כמו פיליפינית ר"ל, או כמו עבודת המקדש זו בחירה שלה!!
ואיך שהיא רואה את עצמה כך גם הילדים שלה מקבלים את זה כמו ילדי הפיליפינים או כפרחי כהונה..
 

בן ציון הלמ

משתמש מקצוען
באחד מהשבע ברכות שלי,
דיבר ת"ח אחד שסיפר על אדם שחלם בלילה,
שהוא זוכה לגילוי שכינה...
כשקם בבוקר הוא רץ לרב שלו להבין את החלום.
הרב אמר לו, מה שחשבת ביום חלמת בלילה...
הוא התנצל שהוא רק ניקה את הבית, שטף, זרק אשפה,
קנה במכולת כו'.
הרב ענה לו שאם אדם מתכווין לש"ש שהוא מעמיד דור ישרים ועושה חסד עם בני ביתו,
אז כל חייו הוא חי את הקב"ה !!!!
וזה ההבדל התהומי בין אמא צדיקה שעושה מלאכת קודש !
לפילפינית שבאה להרוויח ממון (וגם את זה אפשר לעשות לש"ש...).
סך נחת.
 

לבן

משתמש סופר מקצוען
אם זו באמת נקודת ההסתכלות וההרגשה הפנימית שלה כל העצות כאן יהיו כמו מים.
היא צריכה ללכת אישית, לשיחות או עדיף -לטיפול טוב, ובדחיפות.

רגשות שליליים כאלו טיבם להדרדר, ובמצבי לחץ ומועקה (אחרי לידות וכו) הם יכולים להגרר לכיוונים מאד מאד מסוכנים.
 

חושב מחדש

משתמש מקצוען
נושא נפיץ - מאד מרתק...
אבל כדי להבין את המהות צריך יותר מאשר פורום נכבד כזה או אחר.

נאמר זאת בקצרה - הקשר היחידי בין אשה לבין פיליפינית, הוא ששיניהן עושות מה דברים משותפים.
האשה היא למעשה עמוד השידרה של הבית - היא המנתבת של הבית מאחורי הקלעים,
במקרה היא גם עושה את ניקיונות וכו' של הבית.

תפקידה של האם היהודית הוא בכל תחום ותחום
היא זו שמעניקה אהבה לילדים,
היא זו שתגרום במישור או בעקיפין כמה טוב וכמח נכון יהיה לילדים שלה בחיים,
היא זו שתגרום כמה בעלה יהיה נינוח ומוצלח,
היא זו שתוביל את בעלה [בעקיפין] למקום הנכון לו
היא זו שתגרום לבית להיות יציב
והיא זו שנקראת בלשון הגמרא 'בית'.

רבי יוסי היה קורא לאשתו ביתי...

ועכשיו לעצם ההרגשה שלה -
כאשר חיים ללא הפסקה, כלומר אין זמן להבין מהות, אין זמן להבין מעבר למעשה הריגעי, אז באמת אשה יכולה להרגיש שהיא עובדת בבית.
אבל אם עוצרים לחשוב - אם מתבוננים על מהות החיים, ואם מבינים את מעמדה של האשה בחברה היהודית, הכל נראה שונה - הכל מגיע מתוך נקודה של כבוד.

יצחק אבינו רק כאשר רבקה מגיעה אל ביתו הוא מוצא שלווה, רק אז הוא מוצא הייעוד שלו [לא מילים שלי, אלא הרש''ר הירש בחומש שם]

תפקידה של האם היהודיה הוא המהותי ביותר, החשוב ביותר, והנצרך ביותר.
בית בלי אבא - קשה מאד אבל אפשרי.
בית בלי אמא - כמעט בלתי אפשרי.
 

dag

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
אם זו באמת נקודת ההסתכלות וההרגשה הפנימית שלה כל העצות כאן יהיו כמו מים.
היא צריכה ללכת אישית, לשיחות או עדיף -לטיפול טוב, ובדחיפות.

רגשות שליליים כאלו טיבם להדרדר, ובמצבי לחץ ומועקה (אחרי לידות וכו) הם יכולים להגרר לכיוונים מאד מאד מסוכנים.
מצטרפת להודעה הזו, אפשר לכתוב כאן הרבה מאמרים מחזקים וכדו׳,
אבל אם זה משהו מהשורש, כדאי (חובה?) לברר ולטפל לעומק, בשבילה ובשביל הילדים ועוד...
 

צלצולית

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
D I G I T A L
יכול להיות שזה בא מהשורש ויכול להיות שזה בא מהמירוץ של החיים, ואם ככה - היא רק צריכה לעצור ולחשוב על המשמעות שלה בבית.
 

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
בדיוק נשאלתי השבוע אותה שאלה.
יש לי עוזרת מסרי לנקה, ויש לנו יחסים נחמדים מאד.
בד"כ היא בשעות שאני לא בבית, השבוע היא הגיעה ביום חמישי אחה"צ.
הבית היה מבולגן ומלוכלך כמובן, אני נסיתי להתקדם בבישולים לשבת כדי ללכלך מה יותר לפני שהיא מנקה, כמובן שבעיני הילדים לא מצא חן שאני עסוקה, והם היו נודניקים בהתאם.
ואני מתזזת בין הכל.
הסרי לנקית הנחמדה שלי אומרת מסכנה, כל כך קשה את עובדת, רק חזרת מהעבודה, את מכינה פוד לכולם, והם רוצים כל כך הרבה.. (היא לא הבינה שהאוכל לשבת)
היה לי כל כך קשה באותו רגע שכמעט הסכמתי איתה...
אבל כשנרגע הכל חשבת עוד קצת, והבנתי שזה בדיוק להסתכל מהחר של המנעול...
אני המסכנה פה?
אני שיש לי חמישה אוצרות לגדל, בית לטפח, עבודה שמפרנסת אותי, ורכיבים להכין מאכלי שבת לתפארת.
ומי עוד מספרת לי שאני מסכנה? אשה בארץ זרה, אין לה משפחה, בעל, ילדים. חופשיה לנפשה, עושה רק מה שבא לה (וזה לגרוף כסף במקרה זה)

אז לזכור שמי אנחנו ומה אנחנו לא נגזר ממה אנחנו עושים ברגע זה ממש, וההסתכלות היא רחבה מי אנחנו לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו עושים בדרך, והשכר הוא לאו דווקא לעולם הבא. במקרה שלי אחרי שעתיים הילדים במיטות, הבית נקי ומסודר, חלק ממאכלי השבת מוכנים. הרגשתי כמו מלכה.. וכל אחת מגיעה לרגעים האלו רק צריך לשים לב אליהם, לפחות כמו שאנחנו שמים לב לרגעים הקשים.

משהו נוסף, מחשבות כאלו טובות לחיזוק ולהרגשה הטובה לאלו שיודעות שהן זכו, רק זקוקות לחיזוקים מדי פעם, אם הצגת נכון את המקרה הנ"ל. כל האשכול הזה עלול לתסכל אותה כי זו נשמעת תגובה קיצונית. יתכן שהיא במצב נפשי כזה שזה יעשה לה רע. במקרה כזה קדם צריך לחזק אותה פיזית ולהושיט לה עזרה ורק כשהיא תצא ממצב חרום היא תוכל להפתח לדברים כאלו.
 
נערך לאחרונה ב:

בן ציון הלמ

משתמש מקצוען
ר' שלום שבדרון זצ"ל,
הלך עם בנו לרופא,
בדרך פגש אותו רבו - ר' לייב חסמן זצ"ל.
שאל אותו ר' לייב, לאן אתם הולכים,
ענה ר' שלום הילד לא מרגיש טוב הולכים לרופא.
לאחר כמה דקות חוזר ר' לייב ושואל לאן אתם הולכים, ור' שלום עונה לרופא.
בפעם השלישית שנשאלה השאלה, הבין ר' שלום שהמשגיח מתכווין למשהו אחר...
הסביר ר' לייב גם הבהמה דואגת לבן שלה,
אתה לא בהמה שדואגת לבהמה הקטנה,
אתה הולך לעשות חסד,
כי הקב"ה ציווה לעשות חסד !!!
סך נחת.
 

מריונטה

משתמש פעיל
מסופר על רבי אייזיק שר שחזר מתפילת שחרית בישיבה מלווה בתלמידיו.
בדרך באה לקראתם אישה דוחפת עגלת תינוק במהירות וכמעט הפילה את ר' אייזיק שר על הארץ.
פנו אליו תלמידיו בתואנה שזה ממש לא כבוד התורה והיה כאן חוסר זהירות מצידה.
פנה אליהם ר' אייזיק שר ואמר: "האישה הזאת, בלילה לא ישנה כי היא טיפלה בתינוק, והתעוררה מוקדם בבוקר כדי להוציא את הילדים ללימודיהם בזמן וכעת הולכת להביא את התינוק למטפלת כדי שתוכל היא ללכת לעבודה להביא מעט פרנסה וכדי שבעלה יוכל לשבת בשלווה.
האישה הזו עשתה הכל למען בעלה וילדיה וכלום בעבורה.
ואני - התעוררתי מוקדם והתפללתי - עבורי, וכעת אני הולך לביתי, ואחר כך אלך ללמוד בשביל שכרי.
וכיצד תוכלו כך לטעון כלפיה?"
 

נחמי פורתא

משתמש מקצוען
אני דווקא חושבת שממקום כזה יצא לה רק טוב בע"ה,
זה קריאה מבורא עולם לגלות את האור, את המשמעות בחיים, את החיבור הפנימי, את הקשר האלוקי הקרוב,


יש נשים שהנפש שלהם לא מוכנה יותר לחיות את החיים הבינוניים הרגילים, את הימים האלה שמונעים מכח האינרציה בלבד מבלי להבין את המשמעות העמוקה של החיים.

הנשמה שלהם זועקת די, נמאס לי לחיות את החיים "מתוך שינה", בלי להרגיש מחוברת, פשוט לעשות הכל כי ככה כולן עושות, כולן יולדות, כולן מנקות, כולן מכבסות, אז גם אני צריכה לעשות הכל, ואז זה באמת מרגיש מאד טכני ובלי הבדל מהותי בינה לבין פיליפינית ממוצעת,

ולאחת שמרגישה ככה, לא יעזור שיתחילו להגיד לה מה היא "אמורה" להרגיש, הרי מה היא אמורה להרגיש היא יודעת, כל הקטע זה שהיא לא מרגישה את זה,

אולי יראה לכם לא קשור, אך הייתי ממליצה לה מאד להתחיל לקרוא את הספרים של חיה הרצברג, זה יהיה לה ספתח טוב להמשך טוב עוד יותר בע"ה...
 

מרחבית

משתמש מקצוען
היא עדיין מרגישה עוזרת ולא אמא.
כלומר, אין לה סיפוק, ואין לה הנאה ממה שהיא עושה. זו לא שאלה השקפתית גרידא.
השאלה למה? מה חסר לה כדי להרגיש טוב? מה כן נותן לה סיפוק והנאה? איזה סוג של דברים? מה מלהיב אותה? מה ממלא אותה?
יש למשל נשים יותר עיוניות, שהעבודות הטכניות לא נותנות להן מספיק סיפוק והנאה, ואין כל קשר להשקפה שלהן. טוב להן, למשל, לעבוד בסוג עבודה שמספקת אותן, ולקחת עוזרת גם אם לא יישאר הרבה מהמשכורת.
(גם 'צופיה הליכות ביתה' - זה מצוין. לא חייבים לעשות הכל בפועל).
האם דיבורים ומשחקים ו'כיפים' עם הילדים - כן נותנים לה הרגשה טובה סיפוק ומוטיבציה? האם עבודות יצירתיות מדברות לליבה? האם לספר להם או להקריא לילדים סיפורים - כן טוב לה עם זה?

קודם כל להבין - בלי ביקורת ושיפוטיות או מוסר והשקפה - מה באמת קורה. (לפעמים זה כולל בדיקות דם).
רק אחר כך אפשר לחשוב על פתרונות מתאימים. כי אשה שמלאה בסיפוק ובמוטיבציה - לא משנה לה גם אם לא ברור לה לגמרי ההבדל בינה לבין פיליפינית... (ודווקא אז - כדאי לה ללמוד השקפה נכונה...).
 

יעקובית

משתמש רשום
אמא עושה עבודת קודש,
היא תוך כדי טיפול מחנכת את הילדים, מנעימה להם את הזמן, מחדירה בהם תכנים ומסרים
אם היא עושה הכל בצורה טכנית באמת אין הבדל.
אבל אם היא תעשה את עבודות הבית והטיפול בילדים מתוך שמחה וחשק תוך כדי הפעלת מוזיקה יצירת חוויות לילדים לתת להם טעם של בית וזכרונות ילדות מתוקים היא תהיה במקום הרבה יותר גבוה!!
כל מילה נכונה,
זה התפקיד של כל אישה, להחדיר ולהכניס לדורות הבאים.
הרבה נשים היו מסכימות להתחלף איתה...
 

מרחבית

משתמש מקצוען
אני דווקא חושבת שממקום כזה יצא לה רק טוב בע"ה,
זה קריאה מבורא עולם לגלות את האור, את המשמעות בחיים, את החיבור הפנימי, את הקשר האלוקי הקרוב,


יש נשים שהנפש שלהם לא מוכנה יותר לחיות את החיים הבינוניים הרגילים, את הימים האלה שמונעים מכח האינרציה בלבד מבלי להבין את המשמעות העמוקה של החיים.

הנשמה שלהם זועקת די, נמאס לי לחיות את החיים "מתוך שינה", בלי להרגיש מחוברת, פשוט לעשות הכל כי ככה כולן עושות, כולן יולדות, כולן מנקות, כולן מכבסות, אז גם אני צריכה לעשות הכל, ואז זה באמת מרגיש מאד טכני ובלי הבדל מהותי בינה לבין פיליפינית ממוצעת,

ולאחת שמרגישה ככה, לא יעזור שיתחילו להגיד לה מה היא "אמורה" להרגיש, הרי מה היא אמורה להרגיש היא יודעת, כל הקטע זה שהיא לא מרגישה את זה,

אולי יראה לכם לא קשור, אך הייתי ממליצה לה מאד להתחיל לקרוא את הספרים של חיה הרצברג, זה יהיה לה ספתח טוב להמשך טוב עוד יותר בע"ה...

מסוג ההודעות שחבל לי שאי אפשר לתת יותר מתודה אחת!
 

bracha

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
חייבת לספר לך משהו.

לפני כמה שנים, עזבתי את העבודה, והחלטתי לנוח קצת, ולא לחפש עבודה חדשה בינתיים, מה שנקרא, להיות עקרת בית.
ואת יודעת, עקרת בית זה לא ה"מקצוע" הכי הכי נוצץ, בלשון המעטה.
אני יכולה לכתוב ספר רק על התגובות של אנשים, על זה שאני לא עובדת "אז מה את עושה כל היום"?(חחחח שאלת המליון דולר, כל יום שונה מקודמו) "מה את מחפשת" (מי אמר שאני מחפשת?) "למה את יושבת בבית?" (המ... מתי ישבתי לאחרונה?) "מה, לא מצאת כלום?" (חייבת לחפש?) "מה למדת?" (למה זה קשור?) והתגובה הכי נפוצה "החיים היפים" (נו נו).

לימים, פגשה אותי חברה מהעבודה שעזבתי, וכמובן , השאלה הראשונה "מה את עושה היום?"
אמרתי לה, "יש איזה משפחה מסכנה, שהאמא עבדה כל השנים ודי הזניחה אותם ואת הבית. ולאחרונה התחלתי לקחת אותם תחת חסותי, ואני מטפלת בהם, ומכינה להם אוכל, וקונה להם בגדים, ועושה איתם שיעורים, ויורדת איתם לגינה"
אני מסתכלת עליה, ואני רואה ככה שמשורה לשורה העינים שלה נפתחות יותר ויותר והיא אומרת לי, "וואו, כל הכבוד" אמרתי לה, "כן, ואני גם יולדת להם ילדים..." או אז היא קלטה שאני מדברת על המשפחה הקטנטנה שלי.

מה שאני באה לומר, שהכל תלוי בהסתכלות שלנו.
היא יכולה להגיד לעצמה "אני פיליפינית".
והיא יכולה להגיד לעצמה , "אני מנהלת".
שרק תבחר מה היא רוצה להיות. סה טו.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
מה שאני באה לומר, שהכל תלוי בהסתכלות שלנו.
היא יכולה להגיד לעצמה "אני פיליפינית".
והיא יכולה להגיד לעצמה , "אני מנהלת מוסד".

זה נכון, אבל לא תמיד. יש כאלו שמצד האופי שלהן - 'מנהלת מוסד' - לא יעשה להן את זה.
לא כולן בנויות אותו דבר. והרגשה טובה לא באה בלחיצת כפתור. מילים ש'מדברות' לאחת, לא 'ידברו' כלל וכלל לשניה.
נהניתי מאוד מאיך שהתמודדת עם הרמת הגבות הסביבתית. שם היתה ההתמודדות שלך.
יש כאלה שההתמודדות שלהן היא בעצם העבודות הטכניות. וזה משהו שונה, עם פתרונות אחרים.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קז

א הֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:ב יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יי אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:ה רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:ז וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב:ח יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:ט כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:י יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:יא כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:יג וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:יד יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:טו יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:טז כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:יז אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:יח כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:יט וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:כ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:כא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:כב וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:כג יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:כד הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יי וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:כה וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:כו יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:כז יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:כח וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:כט יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם:לא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:לב וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:לג יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:לד אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:לה יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:לח וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:לט וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:מ שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:מב יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:מג מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יי:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

חשבון הנפש • אתגר 17

לוח מודעות

למעלה