מה דעתכם על השיר החדש של 'ועד הרבנים'?

[מלכי]

כשהלכתי ברחוב - ראיתי מישהי שנתקעה עם הראש בקופה -
אז צעק שם מישהו ברחוב - הם החליטו להכניס לנו בראש חזק שניתן להם כסף!

שהעבודה תהיה יותר לשם שמים ולא לשם פירסומים...

 

[דוד מרדכי]

כותרות יומרניות, משא ומתן והבטחות גרנדיוזיות -
(מבטיחים לך שנה טובה! לא תסבול מצער גידול בנים! פרנסה בשפע!)

לא הייתי קורא להבטחות של התורה ושל חז"ל "כותרות יומרניות, משא ומתן והבטחות גרנדיוזיות"

 

[שולמית10]

אולי הדיונים כאן מיותרים לפורום הזה?

 

[שירי כהן]

לא הייתי קורא להבטחות של התורה ושל חז"ל "כותרות יומרניות, משא ומתן והבטחות גרנדיוזיות"

לא הייתי קוראת למשוואה 54 ש"ח לחודש = אתה פטור מצער גידול ילדיך (???) - (כדוגמא!)
הבטחות של התורה ושל חז"ל.
וסיימתי להידיין בענין...

 

[eden7115]

דוד מרדכי, א אחד כאן לא נגד צדקה לעניים ולנזקקים, ואדרבא - גבאים בבית כנסת שתורמים בסתר למשפחות בקהילה הינם צדקה טובה ביותר - כפי שכתבת, אבל יש גם את "עניי עירך קודמים", ויש גם את העניים הקרובים אליך שהם קודמים לפי דברי חז"ל - ואפילו את הצדקה למי שעדיין לא עני אבל עומד לרדת מנכסיו שהינה צדקה חשובה מאוד!!!
אז נכון, יש הרבה עניים, כולם צריכים כסף וכולם גם יתרמו להם בדרך זו או אחרת.
הרי כולנו מחוייבים לתת לפחות מעשרות חוץ ממה שאנשים תורמים באופן ספונטני בשעת צרה - אז תאמין לי שאם כל אחד ייתן את המעשרות שלו מטו לצדקה - לארגוני החסד הקטנים שעובדיהם עובדים בהתנדבות, לגבאי בית הכנסת שייתן למשפחות הנזקקות בקהילה ולגיס האברך שבקושי גומר את החודש - יגיע הרבה יותר כסף "נטו" לעניים ולנזקקים מאשר מה שקורה כיום עם הקופות הגדולות שהרבה מאוד כסף שאנשים תורמים מתבזבז על פרסום.
בקיצור, מה היינו עושים פעם?
היה מישהו נזקק בקהילה - מיד היו כל גבאי העיר מתרימים עבורו בבתי הכנסיות שלהם וכל אחד היה תורם כפי יכולתו ואין לך צדקה טובה הימנה.
רוצה שגדולי ישראל יתפללו עליך או לזכות בפנטהאוז? זה כבר משהו אחר...

 

[דוד מרדכי]

אין היום גבאי צדקה של הבית כנסת. יש קופות שכונתיות, או קהילתיות, או של חסידויות (אנ"ש) וכדומה. מדין עני עירך קודמין הקופות האלה אכן קודמות לקופות הגדולות, או לארגוני החזרה בתשובה, מלחמה בנשירה ובמסיון וכו'. (לא כולל את קופת העיר לגבי בני ברקים)
הפניה של הקופות והארגונים היא למי שכבר תרם לעניי עירו: "אתה יכול אולי לתרום גם לנו? - אנו מטפלים במקרים הקשים יותר (גם מהשכונה שלך) שהקופה השכונתית לא יכולה להתמודד איתם, או בעוד נושאים שאולי גם הם חשובים לך (הפצת יהדות, הצלה משמד, החזקת לומדי תורה, החזרה בתשובה וכו')"
אתם יודעים מה? יש מצב ששמשרד הפרסום של חלק מהארגונים (לא קופת העיר) עושה טעות בכך שהוא שם את הדגש על (לדוגמא) הפנטהאוז ולא על זיכוי הרבים או על הישועות או אכפתיות מגורל עם ישראל - שזה הסיבה האמיתית לקיומם. בסופו של דבר אם תוריד לקניית כרטיס הגרלה בהידברות את הערך הרוחני שלו - אז זו ממש לא עסקה שוה. כרטיס יקר מדי בשביל סיכויי זכייה נמוכים מדי. וגם נגן MP3 או מצלמה דיגיטלית (שמקבלים מתנה) זולים יותר בחנות. הסיבות היותר טובות לתרום להם הם אכפתיות מאחינו החילונים, או לחילופין הבטחות הזוהר הקדוש למי שמחזיר יהודים בתשובה. אבל יתכן שהוא לא טועה. הרי בסך הכל כשאני בא לבחור למי לתרום המצלמה הדיגיטלית די קורצת לי...

 

[שוקולד לבן]

הופס, הדיון הזה חוזר על עצמו כאן בפרוג בריטואל קבוע, בכל פעם שאחד ממגייסי הצדקה יוצא מעורו בגימיק מעורר באז. כלומר בכל פעם שבאמת מצליחים לגעת בנו, ולפרוץ את ההגנות (החיוניות) שמציב מוחנו מול מתקפת בקשות הצדקה.

נכון, אנחנו לא אוהבים להרגיש נשלטים. ולכן אנחנו מתרגזים.
אבל עזבו בצד את השליטה של הקופות.
בואו נצא מעצמנו וננסה להכנס לתהליך בעין שיווקית.

א. נכון. אף אחד לא חושב שאנשים לא רוצים לתרום.
וגם אף אחד לא חושב שהם תורמים רק בגלל הברכה והפנטהאוז וכל השאר.
גם הארגונים מבינים שאנחנו תורמים בגלל מצוות צדקה.
וההוכחה: בפליירים שמחולקים במחוזותינו יש התייחסות לא קטנה לחיובי 'מבשרך אל תתעלם', קירוב רחוקים, אהבת הגר וכל השאר לאופניהם השונים, בצירוף הוראות מעשיות של גדולי ישראל האיך ראוי לקיימן .

ב. אז מוסכם שאתם רוצים לתרום. אבל למי?
תפקידו של איש השיווק הוא לנווט אתכם לתרום דוקא לארגון שלו.
והוא יעשה זאת בכל האמצעים העומדים לרשותו.
כמו שאנחנו הייתם עושים זאת, אם ח"ו אבא שלנו היה עומד על כף המאזניים.
גם אם זה דורש הגרלה, גם אם זה דורש ים של ניירת ופרסומות, וגימיקים ושירים או להצמיח קרניים.
כי בארגון, בניגוד לכם, מכירים את ה'אבא' או ה'ילדים' או ה'חולה' שמאחורי הפלייר.

ג. ואת זה גם גדולי ישראל יודעים.
והם יודעים היטב כמה התרומות האלה ח-י-ו-נ-י-ו-ת!!!!!!!!!!
והם יודעים בדיוק את המספרים הבלתי נתפסים להם זקוקים כדי לשקם מקרה אחד, בית אחד, ומאות ואלפי מקרים בשנה.
והם יודעים כמה שמיכת התרומות לא מתחילה לכסות את צורכי עמך המרובים.
ולכן הם מוכנים למרוח את כבודם ותורתם בפליירים ברחובות, ולהבטיח ברכות ולעשות הכל.
זו מניפולציה (סליחה על הביטוי) בהסכמתם המלאה של גדולי ישראל.
כדי שאנחנו נפתח את הארנק עוד קצת.
כדי שאפשר יהיה לעשות קצת יותר.


ד. ובכן, חשוב לתרום, גדולי ישראל מעודדים לכך. אבל יש כ"כ הרבה ארגונים.
איך מנווטים אתכם לתרום דוקא לארגון שלנו?
ודאי, גם אצלנו בארגון X מבינים שארגונים א, ב, ג, וכל היתר חשובים מאוד.
אבל שהם ידאגו לעצמם, ויסתדרו.
לעניים שלנו איש לא ידאג. ואנחנו יודעים מה שאנחנו מדברים.
ואנחנו חייבים לעשות זאת כאמור בכל האמצעים.
ואם אנחנו רואים שפליירים והגרלות וכל השאר מביאים כסף (וברור שהם מביאים, אחרת ועדי הצדקה בראשם עומדים אנשים לא פחות ממולחים מכם, לא היו שופכים עליהם ים של כסף מידי חג) – אז זה מה שאנחנו נעשה.

ה. זה לא אומר שאתם חייבים לתרום דוקא למי שיוצא בהגרלה או מבטיח ברכה.
אבל אפשר להבין אתכם, שאתם מתפתים לעשות זאת
אם לא עכשיו מול הפלייר, אז בזמן לחוץ ח"ו.
כשדואגים לילד, כשצריכים ישועה באופן נואש, כשמחכים לתשובה בחוסר סבלנות.
אז נכון, בטח אפשר לתרום גם למי שלא הבטיח 'שמי שיתרום ינצל מצער גידול בנים', וברור שכח הצדקה גדול תמיד. אבל כשלחוצים, הולכים על בטוח.
בטוח = ארגון שהשכיל למצב את עצמו מבעוד מועד ככזה.
ואין לזה שום קשר לעשיה של הארגון או לצדקוּת של מנהליו.
זה פשוט תרגום מקצועי יותר ל-'גדול המְעַשה'.

ו. בטוח מביא אותנו לשלם גם כשאין לנו.
אתם שואלים איך?

ובכן, נוסחת המכירות (תרומות, לעניינינו) מורכבת מ-3 אלמנטים:
זיהוי צורך + יצירת ענין + יכולת לשלם.

נניח שארגון X זיהה את הצורך שלנו לקיים מצוות צדקה, וגם הצליח לעניין אותנו בגודל חשיבות העשיה שלו, אבל...תכל'ס המעשרות שלנו כבר הולכים למוסדות הקהילה/לישיבה של הבן/לעזור להורים המחתנים, ויש לנו עוד כמה הו"ק שממצות לגמרי את תקציב הצדקה שלנו.
נו? אז הארגון יוותר? איך הוא יוצר אצלנו את היכולת לשלם?
ואיך הוא מצליח (אל תתעלפו) להביא אותנו לשלם יותר ממה שחשבנו שאנחנו מסוגלים?
כשהוא יציע לנו עיסקה עם ערך גבוה יותר.

אנחנו הרי ב'מצב הלחץ' שלנו (לא עליכם), היינו מוכנים כבר לתת צדקה.
כמה? אפילו 100 ₪! (אברכים, אלא מה?)
ואז כמובן, מי שנותן יתברך בברכת הצדקה.
אבל... הרי ברכת הצדקה שעוברת דרכנו, תלויה אם אנחנו כן ראויים או לא, ועוד לא שמענו עליה מספיק סיפורים שהיא באמת עובדת (שוב, זה לא אומר שהחשיבה הזו הנכונה. אבל זה מה שעובר לנו בראש, וזה מה שקובע אם נתרום או לא).
ואנחנו כרגע מוכרחים, חייבים, להציל את הילד!!!
וכשמוכרחים לא עושים חשבונות.
אז אם ארגון פלוני מציע צדקה עם ערך גבוה יותר מהצדקה הפרטית שלנו, דהיינו: פלוס הבטחה של הגר"ח קנייבסקי, או פלוס תפילה של 40 יום של מנין אברכים בכותל או כל דבר אחר שאנחנו מאמינים בכוחו – אז גם אם זה יעלה לנו 380 ₪, אנחנו נשלם!!
ואם יש ארגון אחר שמבטיח לנו ב-420 ₪ 1+1, אז אנחנו מתקשרים אליו, ולא לראשונים.

כי כשאנחנו צריכים משהו באופן נואש, אנחנו מוכנים ויכולים לשלם.
הקופות? הן פשוט רוכבות על הצורך.
בזכות והרבה בחסד.

ז. אם כך, אנחנו נותנים בשביל הצדקה.
לא בגלל הברכה ולא כדי להגריל פנטהאוז או להרויח מתנות.
ואם במילא אנחנו נותנים צדקה – אז למה לא לתפוס 2 ציפורים במכה אחת??
למה לא לקבל ערך גבוה יותר על הצדקה?
למה לא לתת לעניים וגם לעצמנו?

ח. אז בואו ניתן לארגונים לעשות את עבודת הקודש שלהם.
אנחנו נעשה את שיקולנו ביושר – עד כמה אנחנו מסוגלים לתרום לשם צדקה, ומהיכן התרומה היא נטו לצרכנו.
ברגע שנהיה מודעים לעצמנו ולתהליך, כבר לא נרגיש נשלטים.

 

[יצירתית]

חוזרת על דברי קודמי
אני מכירה באופן אישי קופה של אחת הערים שבתחילת דרכה ניסתה לצעוד בדרך של צדקה לשם שמים ו"מצוות לא צריכות פירסומים צבעוניים.. וכ'
והקופה נשארה ריקה!!!
כולם תרמו לקופת העיר ולוועד הרבנים...
לא יעזור לכם!!! זה הדור שלנו!!!!! "הפירסום ברדיו עובד!!!!!!!
כשאדון בוזגלו עומד מחוץ לחדר לידה/חדר ניתוח וכד' הוא תורם למס' שהוא זוכר בע"פ (כן מהשיר עם ההברה החסידית)
כשגב' לוי מחפשת למי לתת את כספי המעשרות שהצטברו לה היא תורמת למי שפירסם הכי גדול בעיתון
וכשר' מוישה רוצה לקיים בפורים מתנות לאביונים הוא נותן לדוכן הראשון והבולט שהוא רואה
אותה קופה אכן שינתה את הגישה-וכל אחד שם יודע גם באמצע הלילה ש"עניי עירך קודמים" וכל תינוק מנגן בע"פ את ה 1800 שלה
כל הצידקנים מהדור הקודם מוזמנים לסגור את המחשב לשרטט ביד להעתיק עם קופי וללכת עם פאה מחוטי צמר...

 

[imb]

כל הצידקנים מהדור הקודם מוזמנים לסגור את המחשב לשרטט ביד להעתיק עם קופי וללכת עם פאה מחוטי צמר...

מה הקשר בין כל אלו לבין הרצון לתת צדקה לשמה? תמהני...

 

[A JERBI]

אצלנו בדרום לא מגיעים -דיסקים -מודעות -פירסומות -רכבים..... וגם לא עיתונים, (חוץ מיתד שלישי שמסתובבים בפחים) ומבטיחה לכם שהחיים פה הרבה יותר יפים ואמיתיים!
בגלל שהגעתי ממקום הפוך לגמרי אני מרגישה את היופי בזה שאין פה "תחרות" של צדקה, ולא סחף של דעת הרוב. פשוט כל אחד תורם למי שרוצה וכמה שרוצה ומתי שרק הוא מחליט.
...ולא ראיתי שחלקם נגרע לעומת ה"מרכזיים".

 

[מילה בסלע]

אלפי נשמות חיים ונושעו מהדבר הזה שקראת לו

וכמה התפרנסו מהדבר הזה שקראת לו??

זה הגועל נפש האמיתי, שעל כל מכונית התרמה בקושי 30 % מגיע אל יעדו.

 

[מילה בסלע]

צחוק צחוק...
בבית הכנסת אצלנו שרו את השיר [המקורי כמובן...אם משהו עוד זוכר דוד המלך...]
וכמה ילדים שהיו בקהל שרו לפתע אחד שמונה מאות שתים שתים שתים[?תסלחו לי אבל אני לא זוכר את המספרים]בקיצור הקהל צחק,והילדים הגבירו את הטון על כל הענינים יש ועד הרבנים...נשמע 10 לא?

אני לא אתפלא אם זה יקרה גם בסיומה של איזו חתונה, או על שולחן אדמור"י בטיש....

 

[שולה]

וכמה התפרנסו מהדבר הזה שקראת לו??

זה הגועל נפש האמיתי, שעל כל מכונית התרמה בקושי 30 % מגיע אל יעדו.

זה לא אמור להיות העניין שלנו. נתת 100 ש"ח לצדקה? יש לך את הזכות של נתינת 100 ש"ח. אם היו כמה אנשים שהתפרנסו 'על הדרך', שיעשו הם את החשבון שלהם עם הקב"ה.

 

[מילה בסלע]

זה לא אמור להיות העניין שלנו. נתת 100 ש"ח לצדקה? יש לך את הזכות של נתינת 100 ש"ח. אם היו כמה אנשים שהתפרנסו 'על הדרך', שיעשו הם את החשבון שלהם עם הקב"ה.

אבל זה מקומם.
מקומם בדיוק כמו לשלם 8 ש"ח על קוטג' שיכול לעלות חצי מזה. ואולי מתאים להוסיף כאן 'להבדיל'- אבל במושגים של תן וקח בשיווק השיקול הוא בדיוק אותו הדבר. ומה לעשות שהציבור שלנו יודע להתחשבן טוב לאן הולכת כל אגורה שלו... לחיוב ולשלילה...

 

[אייטש די]

זה לא אמור להיות העניין שלנו. נתת 100 ש"ח לצדקה? יש לך את הזכות של נתינת 100 ש"ח. אם היו כמה אנשים שהתפרנסו 'על הדרך', שיעשו הם את החשבון שלהם עם הקב"ה.

ואם 30 שקל מתוך ה100 הלכו לפרסומת, והביאו עוד 200 הזכויות של ה200 גם שייכות לך.

 

[שולה]

אבל זה מקומם.
מקומם בדיוק כמו לשלם 8 ש"ח על קוטג' שיכול לעלות חצי מזה. ואולי מתאים להוסיף כאן 'להבדיל'- אבל במושגים של תן וקח בשיווק השיקול הוא בדיוק אותו הדבר. ומה לעשות שהציבור שלנו יודע להתחשבן טוב לאן הולכת כל אגורה שלו... לחיוב ולשלילה...

אבל ההבדל הוא כזה- כשהוצאת 8 ש"ח על קוטג- את בעצם תכננת לקנות קוטג' והתעצבנת על המחיר. ידעת שיש קוטג במחיר זול יותר. ז"א המטרה היתה קוטג ומבחינתך היה עדיף בלי תשלום בכלל. להבדיל מעסקי הצדקה, שם החלטת על סכום - להיכן הוא יגיע? לא משנה כ"כ. מבחינתי - לקופת העיר / ועד הרבנים / קופת ה... וכו יש אותו אפקט. שהסכום הזה יהיה בצדקה. אם היינו הולכים בדרך הפוכה, אני רוצה שיתפללו עלי בעמוקה 40 יום, ועד הרבנים היה עושה את זה תמורת 300 ש"ח וקופת העיר תמורת 320 ש"ח, הייתי עושה שיקולים וכו' אבל עד כמה שנראה, עם כל הדור הנחות שלנו, למצב כזה הגענו רק בבדיחות.

 

[mig]

בהמשך לדבריה היפים של שוקולד לבן,

אני באופן אישי כשנופלת לי פרסומת של קופת צדקה אני מבצעת אוטומטית המרה:
במקום קופה X= מצות צדקה,

הבטחה לישועה בזכות = מצות צדקה,
ילדים טובים = מצות צדקה.
שנה טובה = מצוות צדקה.

אח"כ כשאני רוצה לתרום אני אוטומטית פונה לאפיקי הצדקה שנראים לי ויודעת שזכאית אני לכל אותם ברכות של כל אותם רבנים גדולים, לא מאמינה שאברך שיכנס למרן (אחד מהגדולים) ויאמר לו שהוא קיבל על עצמו לתמוך באביו הכורע תחת נטל החובות ומרן לא יאמר לו שבוודאי הוא ראוי לשנה טובה או יוושע...

ותאמינו לי זה עובד לא פחות!

וסתם סיפור נחמד על כוחה של צדקה:
משקפיו של גיסי נסחפו בבניאס והיו חסרי סיכוי לחלוטין, והוא ללא משקפיו היה מאבד את ימי החופשה לחלוטין... תרם 200 ש"ח לצדקה למטרה כלשהי (קופה פרטית למדי שמעולם לא פרסמה הבטחת ישועות) ומייד אחד מהחבורה מצא את משקפיו שלמות באופן לא טבעי לחלוטין.

 

[mig]

אגב לענין הפרנסה מצדקה והאחוזים שהולכים לגובים,
מי אמר שלפרנס יהודי שלא יגיע לצדקה אין בזה מעלה גדולה?
וזה שקופה מעסיקה כ"כ הרבה יהודים זה לא ברכה?

שוב הבעיה היא שהגיעו למסחר בענינים גדולים וזה מה שצורם לקהל יותר מאלפי פלאיירים עשרות ההגרלות ואחוזים שנותנים לאנשים באמצע.

 

[ROT]

אבל זה מקומם.
מקומם בדיוק כמו לשלם 8 ש"ח על קוטג' שיכול לעלות חצי מזה. ואולי מתאים להוסיף כאן 'להבדיל'- אבל במושגים של תן וקח בשיווק השיקול הוא בדיוק אותו הדבר. ומה לעשות שהציבור שלנו יודע להתחשבן טוב לאן הולכת כל אגורה שלו... לחיוב ולשלילה...

החשדנות הזו מיותרת לגמרי
למה לא ללכת תמים וישר לתרום לשם מצות צדקה ולא לנהל חשבונות לאחרים
אף אחד לא הכריח אותך
וגם אם יושב ברכב התרמה אדם שמרוויח 20 ש"ח לשעה זה לא סוף העולם, בינינו לא כל אחד היה רוצה להתבזות ולהתפרנס בצורה כזו.
(נתינת התודה הייתה בטעות)

 

[לאה בלוי]

יש משל ידוע, על כפרי נבער, שהיה אמור לקבל שכרו בסך של מטבעות זהב. מאחר והוא לא בדיוק ידע לספור, קיבל פרוטות נחושת כפי המגיע לו, ובהגיע העת הניח אותן על שולחן וכנגד כל פרוטת נחושת קיבל מטבע זהב יפה. והנה ראו את הכפרי מסתובב בפרצוף מתמוגג מנחת ומשביעות רצון עצמית, והוא לא הסתיר את הסיבה: התחכמתי, כך סיפר בגאווה, וכשאף אחד לא ראה גנבתי פרוטת נחושת אחת.
ולא הצליח הכפרי להבין שבמעשה טיפשי זה הפסיד את מטבע הזהב שהיה אמור לקבל בעד הפרוטה הזו.

ולמה אני מספרת את הסיפור הזה?
כי הדיבורים אודות ה"בזבוז" של פרוטות הנחושת לפרסום, בעוד שהן אלו המביאות את מטבעות הזהב, הזכירו לי אותו...