מה דעתכם על השיר החדש של 'ועד הרבנים'?

[לאה בלוי]

בואו נעזוב לרגע את האמוציות, את הרגש המפעפע בנו ואת הידע הרב שיש לנו אודות מצוות צדקה ומעלתה.
בואו נדבר רגע הכי פרקטי שיש וניצמד לעובדות בלבד.
קיימות מספר משפחות רעבות. אין להן כסף לצרכים בסיסיים. קיימות כמה משפחות במצוקה נוראית עם בעיות רפואיות. משפחות שהאב הלך לעולמו ואין להן כל. האמת שלא משנה הסיפור, משנה השורה התחתונה: קיימת בעיה, קיים צורך, לפתוח לאנ?שים את הכיס למען המטרה.

באופן הכי פרקטי שיש, מדוע אותו היגיון שמדריך אותי ומשכנע אותי עד כדי כך שאני אפילו מצליחה לשכנע בו את הלקוחות שלי - שפרסום יכול לגרום ליותר אנשים לצרוך מוצר, להוציא כספים, מדוע אותו היגיון לא יעבוד פה? למה כשחברת ענק מפרסמת את מוצריה אלו הוצאות פרסום חיוניות, וכאן זה בזבוז?

הרי יש לנו צורך, שחייבים למלא. בלי קשר למצוות הצדקה או לחשיבות שלה - איננו יכולים להשאיר משפחות רעבות.
בדיוק כמו שבאותו רגע שאתחיל לפרסם מוצר המכירות שלו אמורות לעלות, ובדיוק כשם שאני בטוחה שזה לא בזבוז כסף, אחרת לא היו מפרסמים דבר - אם ההשקעה לא היתה מצדיקה את עצמה ומניבה פירות, כך אני בטוחה ששווה לפרסם עבור תרומה.

יתכן שההסתכלות היא לא באמת מצד המצווה, אלא מצד הצורך להשיג כספים עבור מטרה, וזה לא מוריד מדחיפות העניין או מרום ערכו. באמת נאיבי לחשוב שמישהו דואג לחשבון המצוות של אי מי. אני בטוחה שאף אחד גם לא מנסה באמת לשווק ישועות. הכל אלו אמצעים למטרה חשובה ביותר, אמצעים בדוקים, ומובילים למטרה. פרסום.

ושוב - פרסום שאמור לפתוח את כיסיו של הצרכן לקנות מוצר מיותר ברמת רווח שמשאירה את ההוצאות הכבדות רווחיות, אמור לעבוד גם במקרים שהמוצר איננו ניתן למישוש, או שהוא רוחני או נקרא מצווה.

 

[A JERBI]

ההבדל הוא כשעסק מסוים מפרסם, לא מענין אותי מה קורה בכיס שלו!
לעומת זאת- אירגוני הצדקה הם עסקי הכלל!! הכסף שאני תורמת הוא לא לקניה אלא למטרה (והוא לא חיכה בצד כדי שהתקשר לתרום) וזה ממש השקעה מצידי! גם אם להם זה רק עוד 200 ש"ח בשבילי זה הרבה, ופתאום אני רואה עשרות פרסומות בעיתונים שהתרומה שתרמתי לא מתחילה לחסות מודעה כזאת, ושלא לדבר על מודעות רחוב וכדו... זה מוריד לי הרבה מאוד מלתרום להם!
ויש אירגונים שאני תורמת להם קבוע, ואין לי שום קשר אליהם כי פשוט הענווה והצדקה האמיתית שמרגישים היא הפירסומת החזקה.

ומי שכתב פה על אירגון שניסה שנה אחת בלי פירסומות ולא הצליח, זה לא יעשה בשנה אחת כי כבר נכנס להם סטיגמה!

וזה שהרוב נגד פירסומים צריך לשנות משהו אצליהם...

 

[דובדבני]

אכן, בתור יהודים, האמונים על מצוות צדקה עלינו להבין את הפרסום המסיבי אותו מוכרחים הקופות לבצע, כדי להגיע לתוצאות אפקטיביות.
אמנם, ההתייחסות האסטרטגית של מגייסי הצדקות, צריכה להיות שווה לעסק. ברם, באופן ספציפי, טוב יעשו הקופות, וכל הארגונים למיניהם, אם ימנעו מפאר מיותר. פזרנות יתר צורמת לאנשים מן השורה וגורמת פקפוקים לגבי כדאיות ההתרמה.

 

[A JERBI]

בדיחה ששמעתי היום ---
אדם עני חסר כל, כתב להקב"ה מכתב ובו הוא כתב "אנא אבא עזור לי אין לי בגדים, אין לי אוכל... וב 2000 ש"ח שתשלח לי אוכל להסתדר" ושלח בדואר, התפלא הדוור ופתח את המכתב. ריחם עליו ושלח את המכתב לאירגון צדקה והם כמובן שלחו לו מעטפה עם 1000 ש"ח
וכשקיבל אותה שוב שלח מכתב להקב"ה וכתב "בפעם אחרת על תשלח לי דרכם כי הם נתנו לי רק חצי"

...כמובן שקופות הצדקה עושות עבודת קודש אך מפספסים פה נקודה מאוד חשובה ונראה לי שאם כל הקופות יתאחדו ויסכמו על פחות פרסום יהיה להם יותר מה לתת!!!

 

[שולה]

הבדיחה הזו הולכת על רוטשילד, והסוף הוא- אל תשלח לי דרך רוטשילד, הוא גובה עמלה 20%...

 

[אושר]

אכן, בתור יהודים, האמונים על מצוות צדקה עלינו להבין את הפרסום המסיבי אותו מוכרחים הקופות לבצע, כדי להגיע לתוצאות אפקטיביות.
אמנם, ההתייחסות האסטרטגית של מגייסי הצדקות, צריכה להיות שווה לעסק. ברם, באופן ספציפי, טוב יעשו הקופות, וכל הארגונים למיניהם, אם ימנעו מפאר מיותר. פזרנות יתר צורמת לאנשים מן השורה וגורמת פקפוקים לגבי כדאיות ההתרמה.

נכון, אבל לא רק זה.
אם במקרים כגון אלו אני אומרת לעצמי:"טוב, הם ודאי מכניסים הרבה יותר ולכן חשוב להם לפזר" ניחא.
הבעיה מבחינתי היא כשארגונים שונים מעסיקים כותבים שמנסים לעבוד עליך מבחינה פסיכולוגית ולנסות לעורר את מצפונך הרדום וארנקך המצומק בדרך בוטה ואפילו חצופה.
זה מוציא לי את כל העצבים.

 

[ROT]

עכשיו נוסע אוטו בירושלים עם רמקולים ושר את הניגון,
הציבור מחייך ונותן.

 

[דוד מרדכי]

די להחטיא את הרבים ולגרום נזק לעניים שעיניהם נשואות לקופות האלה!

תגידו: מה אתם רוצים שהם יעשו?! מה אתם ברוב חכמתכם מציעים להם לעשות כדי להשיג את המיליונים הרבים שהקופות זקוקות להם כדי להתמודד עם עודף המקרים הקשים?
תרגעו. אף אחד לא מתעשר על חשבונכם. המצב האמיתי הוא שלמרות כל הפרסום הרב אין בקופות הצדקה מספיק כסף בשביל לכסות ולו במעט על על הכמויות האדירות של המקרים הקשים. וכאן מדובר בפיקוח נפש, וצריך לא לבחול בשום דרך מהסוג שהם משתמשים כדי לעזור ולו במעט. כך חושבים גדולי ישראל, והם לא מהססים לתת לקופות הצדקה להשתמש בשמם. כן, וגם להצטלם לעלון שיתגולל ברצפה ויושלך לפח. הם מוכנים להקריב הרבה מאד מהזמן שלהם כדי לשבת יום יום ולהתפלל ולהזכיר מאות ואלפי שמות של תורמים מכמה וכמה קופות. הם גם מורים לכל מי ששואל אותם שזו הצדקה המהודרת יותר. כנראה שגם יש להם אמון בגבאי הקופה שכל שקל הולך למקום שהוא צריך ללכת, והגימיקים האלה לא נחשבים בעיניהם לבזבוז של כספי צדקה.
כן אני יודע שאתם לא אוהבים את זה, אבל לפי ההלכה עדיף לתת לקופת העיר או ועד הרבנים מאשר לשכן בבניין מתחת לדלת (שגם זו צדקה מעולה, אבל פחות). זו גמרא מפורשת בבבא בתרא - שהצדקה המעולה ביותר היא לגבאי הצדקה המקומיים, כי ככה המקבל אינו יודע ממי קיבל והנותן אינו יודע למי נתן. (בניגוד למה שנכתב כמה פוסטים לפני.)
עודף הצדקנות הזאת של משמיצי הקופות היא הכיסוי על אטימות הלב שלהם. במקום שהלב יקרע מכאב מלקרוא על המקרים הקשים והאיומים וחוסר היכולת של הקופות להתמודד עם הריבוי שלהם, הם שולפים את הציניות ולועגים לסופר שבסך הכל מתאר מצב אמיתי ואומרים שהוא מנסה לסחוט כסף ורגשות. כן! הוא מנסה לסחוט כסף ורגשות! וזה מה שהוא צריך לעשות!
לגבי "הבטחתי ונושעתי", וכל מי שלא מוצא חן בעיניו שלא קוראים לתת צדקה נטו. דבר ראשון: הגמרא אומרת: "האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור".
דבר שני - צדקה עוזרת ופועלת ישועות לכל מי שנותן. אבל אף אחד לא יכול לדעת כיצד מתי ואיך ואיזה עניין. הקופה גם לא מתיימרת להבטיח זאת. מי שקרא את "הבטחתי ונושעתי" יכול לדעת שהישועה תמיד היגיעה באופן לא צפוי ומפתיע. והיו גם מקרים שבהם הסתבר שהצרה עצמה בעצם גרמה לטובה הרבה יותר גדולה.
דבר שלישי - מי שלועג ל"הבטחתי ונושעתי" בעצם לועג למאמר חז"ל "וצדקה תציל ממות", ולשאר מאמרי חז"ל עליהם מבססים סופרי הקופות את מאמריהם המצויינים.
דבר רביעי - נכון שיותר מעולה לתת צדקה "לשמה". אבל אם הקופות יחליטו שהם מסתפקים רק בתרומות הטהורות של הצדיקים הנדירים שמוותרים על כל הישועות מצבם של התלויים בהם יהיה קשה.
דבר חמישי - אנחנו זקוקים לישועות האלה! וזה דבר נפלא שמי שזקוק לישועה מאמין שצדקה תעזור לו. אין בכך כדי לומר שהוא לא היה נותן גם רק בגלל אכפתיות מהמצב הקשה של העני. (ואגב, ר' חיים אמר פעם שמשמים אנשים לפעמים צריכים לישועה - כדי שלקופת העיר יהיה כסף.)
גדולי ישראל מכתיבים את האופן שהקופות פועלות על פי דעת התורה שלהם, אך כידוע "דעת בעלי בתים היפך דעת תורה". וזה די נוח לעטוף את חוסר האכפתיות (ולפעמים גם האטימות הרשעות והיהירות) בק"נ טעמים צדקניים.

 

[גולד]

בואו נעזוב לרגע את האמוציות, את הרגש המפעפע בנו ואת הידע הרב שיש לנו אודות מצוות צדקה ומעלתה.
בואו נדבר רגע הכי פרקטי שיש וניצמד לעובדות בלבד.
קיימות מספר משפחות רעבות. אין להן כסף לצרכים בסיסיים. קיימות כמה משפחות במצוקה נוראית עם בעיות רפואיות. משפחות שהאב הלך לעולמו ואין להן כל. האמת שלא משנה הסיפור, משנה השורה התחתונה: קיימת בעיה, קיים צורך, לפתוח לאנ?שים את הכיס למען המטרה.

באופן הכי פרקטי שיש, מדוע אותו היגיון שמדריך אותי ומשכנע אותי עד כדי כך שאני אפילו מצליחה לשכנע בו את הלקוחות שלי - שפרסום יכול לגרום ליותר אנשים לצרוך מוצר, להוציא כספים, מדוע אותו היגיון לא יעבוד פה? למה כשחברת ענק מפרסמת את מוצריה אלו הוצאות פרסום חיוניות, וכאן זה בזבוז?

הרי יש לנו צורך, שחייבים למלא. בלי קשר למצוות הצדקה או לחשיבות שלה - איננו יכולים להשאיר משפחות רעבות.
בדיוק כמו שבאותו רגע שאתחיל לפרסם מוצר המכירות שלו אמורות לעלות, ובדיוק כשם שאני בטוחה שזה לא בזבוז כסף, אחרת לא היו מפרסמים דבר - אם ההשקעה לא היתה מצדיקה את עצמה ומניבה פירות, כך אני בטוחה ששווה לפרסם עבור תרומה.

יתכן שההסתכלות היא לא באמת מצד המצווה, אלא מצד הצורך להשיג כספים עבור מטרה, וזה לא מוריד מדחיפות העניין או מרום ערכו. באמת נאיבי לחשוב שמישהו דואג לחשבון המצוות של אי מי. אני בטוחה שאף אחד גם לא מנסה באמת לשווק ישועות. הכל אלו אמצעים למטרה חשובה ביותר, אמצעים בדוקים, ומובילים למטרה. פרסום.

ושוב - פרסום שאמור לפתוח את כיסיו של הצרכן לקנות מוצר מיותר ברמת רווח שמשאירה את ההוצאות הכבדות רווחיות, אמור לעבוד גם במקרים שהמוצר איננו ניתן למישוש, או שהוא רוחני או נקרא מצווה.

גם אם יש משהו בדברים אלו,
עדיין צריך לשים גבולות,
אנחנו לא מוכרים כאן, אנחנו לא מתפעלים עסק מכירתי, (גם אם זה נראה כך)
אנחנו מקיימים מצוות צדקה! (אה, כן, זה מצווה? - מה? פההננטטאאווזז??)

וגם אם נאמר שיש הרבה משפחות שנושעו, אפשר לגייס כספים בצורות יותר נורמליות ולהושיע את אותם משפחות;

ולמי שאמר שה(מכירות)תרומות ירדו בשנה שלא הבטיחו או לא שפכו עלונים עם דמעות, (צריך לזכור שזה הרבה "עניין של הרגל")
אני יכול לבוא ולהעיד: אני משתייך לחוג שלא אוחז מפרסומות אלו, וב"ה מוציאים סכומי עתק לתרומות לפני חגים או כל מגבית אחרת, עדיין יש דרכים להוציא כסף וקצת יותר "לשמה"

 

[אלי אלימלך]

ושוב - פרסום שאמור לפתוח את כיסיו של הצרכן לקנות מוצר מיותר ברמת רווח שמשאירה את ההוצאות הכבדות רווחיות, אמור לעבוד גם במקרים שהמוצר איננו ניתן למישוש, או שהוא רוחני או נקרא מצווה.

וכאן המקום לשאול את האסטרטגים הדגולים, האם לא נמצא פטישון שינתץ את תקרת הזכוכית של מכר-הישועות וימצא לנו גישות חדשות לפתוח את הארנק?

כבר העלינו את הגרל"ק אל פסגת האוורסט,
כבר זחל הגריפ"א למנהרתם של בני קורח,
כבר רכב הגרמי"ו על סוסו של משיח,
מי יקבל את פרס המי"ל לפריצת דרך בעולם השנור, מי???

 

[דוד מרדכי]

וכאן המקום לשאול את האסטרטגים הדגולים, האם לא נמצא פטישון שינתץ את תקרת הזכוכית של מכר-הישועות וימצא לנו גישות חדשות לפתוח את הארנק?

כבר העלינו את הגרל"ק אל פסגת האוורסט,
כבר זחל הגריפ"א למנהרתם של בני קורח,
כבר רכב הגרמי"ו על סוסו של משיח,
מי יקבל את פרס המי"ל לפריצת דרך בעולם השנור, מי???

מי אומר שזה צריך להשתנות?
אני דווקא חושב שזה מצויין שהקופות מארגנות לנו שיתפללו עלינו במקומות שאנו לא יכולים להגיע אליהם ובזמנים קריטיים שאף אחד אחר לא יכול לעשות זאת.

 

[גולד]

תגידו: מה אתם רוצים שהם יעשו?! מה אתם ברוב חכמתכם מציעים להם לעשות כדי להשיג את המיליונים הרבים שהקופות זקוקות להם כדי להתמודד עם עודף המקרים הקשים?
תרגעו. אף אחד לא מתעשר על חשבונכם. המצב האמיתי הוא שלמרות כל הפרסום הרב אין בקופות הצדקה מספיק כסף בשביל לכסות ולו במעט על על הכמויות האדירות של המקרים הקשים. וכאן מדובר בפיקוח נפש, וצריך לא לבחול בשום דרך מהסוג שהם משתמשים כדי לעזור ולו במעט. כך חושבים גדולי ישראל, והם לא מהססים לתת לקופות הצדקה להשתמש בשמם. כן, וגם להצטלם לעלון שיתגולל ברצפה ויושלך לפח. הם מוכנים להקריב הרבה מאד מהזמן שלהם כדי לשבת יום יום ולהתפלל ולהזכיר מאות ואלפי שמות של תורמים מכמה וכמה קופות. הם גם מורים לכל מי ששואל אותם שזו הצדקה המהודרת יותר. כנראה שגם יש להם אמון בגבאי הקופה שכל שקל הולך למקום שהוא צריך ללכת, והגימיקים האלה לא נחשבים בעיניהם לבזבוז של כספי צדקה.
כן אני יודע שאתם לא אוהבים את זה, אבל לפי ההלכה עדיף לתת לקופת העיר או ועד הרבנים מאשר לשכן בבניין מתחת לדלת (שגם זו צדקה מעולה, אבל פחות). זו גמרא מפורשת בבבא בתרא - שהצדקה המעולה ביותר היא לגבאי הצדקה המקומיים, כי ככה המקבל אינו יודע ממי קיבל והנותן אינו יודע למי נתן. (בניגוד למה שנכתב כמה פוסטים לפני.)
עודף הצדקנות הזאת של משמיצי הקופות היא הכיסוי על אטימות הלב שלהם. במקום שהלב יקרע מכאב מלקרוא על המקרים הקשים והאיומים וחוסר היכולת של הקופות להתמודד עם הריבוי שלהם, הם שולפים את הציניות ולועגים לסופר שבסך הכל מתאר מצב אמיתי ואומרים שהוא מנסה לסחוט כסף ורגשות. כן! הוא מנסה לסחוט כסף ורגשות! וזה מה שהוא צריך לעשות!
לגבי "הבטחתי ונושעתי", וכל מי שלא מוצא חן בעיניו שלא קוראים לתת צדקה נטו. דבר ראשון: הגמרא אומרת: "האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור".
דבר שני - צדקה עוזרת ופועלת ישועות לכל מי שנותן. אבל אף אחד לא יכול לדעת כיצד מתי ואיך ואיזה עניין. הקופה גם לא מתיימרת להבטיח זאת. מי שקרא את "הבטחתי ונושעתי" יכול לדעת שהישועה תמיד היגיעה באופן לא צפוי ומפתיע. והיו גם מקרים שבהם הסתבר שהצרה עצמה בעצם גרמה לטובה הרבה יותר גדולה.
דבר שלישי - מי שלועג ל"הבטחתי ונושעתי" בעצם לועג למאמר חז"ל "וצדקה תציל ממות", ולשאר מאמרי חז"ל עליהם מבססים סופרי הקופות את מאמריהם המצויינים.
דבר רביעי - נכון שיותר מעולה לתת צדקה "לשמה". אבל אם הקופות יחליטו שהם מסתפקים רק בתרומות הטהורות של הצדיקים הנדירים שמוותרים על כל הישועות מצבם של התלויים בהם יהיה קשה.
דבר חמישי - אנחנו זקוקים לישועות האלה! וזה דבר נפלא שמי שזקוק לישועה מאמין שצדקה תעזור לו. אין בכך כדי לומר שהוא לא היה נותן גם רק בגלל אכפתיות מהמצב הקשה של העני. (ואגב, ר' חיים אמר פעם שמשמים אנשים לפעמים צריכים לישועה - כדי שלקופת העיר יהיה כסף.)
גדולי ישראל מכתיבים את האופן שהקופות פועלות על פי דעת התורה שלהם, אך כידוע "דעת בעלי בתים היפך דעת תורה". וזה די נוח לעטוף את חוסר האכפתיות (ולפעמים גם האטימות הרשעות והיהירות) בק"נ טעמים צדקניים.

אדרבה!
לכתוב עלונים ולספר סיפורים, זה דבר טוב בשביל לפתוח את הלב, כי לא תמיד ב"א נמצא במצב לתת, הלב כרגע במצב הקפאה וכו' וכו',

אבל את אותם עלונים אפשר גם לכתוב שחור ע"ג לבן (לאו דוקא), בלי הרבה רעש ובלי לכתוב שמות וכו'
זה פשוט עניין של הרגל, אם לא היינו מתרגלים לכל העעלונים והמצב שנהיה סביב הדבר, גם מכתב פשוט, שמסביר בצורה די ברורה ורגשית את המצב, יביא תוצאות;

 

[דוד מרדכי]

אם לא היו כל כך הרבה נזקקים. אבל יש!

 

[ג.ח]

אני יכולה להגיד מה שזה עושה לי אם אני רואה בדואר תמונות של אחד הרבנים (המסוימים)על פרוספקט איזה שהוא אני במחילת כבוד תורתם זורקת לפח שליד הת.ד אם זה משתלם להם כל הפרסומות וכדו' שיחליט הם אותי עכ"פ הם הפסידו וכמוני יש עוד הרבה

 

[תקוה]

אני יכולה להגיד מה שזה עושה לי אם אני רואה בדואר תמונות של אחד הרבנים (המסוימים)על פרוספקט איזה שהוא אני במחילת כבוד תורתם זורקת לפח שליד הת.ד אם זה משתלם להם כל הפרסומות וכדו' שיחליט הם אותי עכ"פ הם הפסידו וכמוני יש עוד הרבה

אולי את הפסדת. וחבל...
הקופה לא הפסידה משהו אחר קיבל את הזכות לזכות במצוה...
כמה כסף שיהיה בקופה, ה' מחליט. ואת מחליטה האם זה יבוא על ידך או לא..

 

[מיסטר]

צחוק צחוק...
בבית הכנסת אצלנו שרו את השיר [המקורי כמובן...אם משהו עוד זוכר דוד המלך...]
וכמה ילדים שהיו בקהל שרו לפתע אחד שמונה מאות שתים שתים שתים[?תסלחו לי אבל אני לא זוכר את המספרים]בקיצור הקהל צחק,והילדים הגבירו את הטון על כל הענינים יש ועד הרבנים...נשמע 10 לא?

 

[שירי כהן]

תגידו: מה אתם רוצים שהם יעשו?! מה אתם ברוב חכמתכם מציעים להם לעשות כדי להשיג את המיליונים הרבים שהקופות זקוקות להם כדי להתמודד עם עודף המקרים הקשים?
תרגעו. אף אחד לא מתעשר על חשבונכם. המצב האמיתי הוא שלמרות כל הפרסום הרב אין בקופות הצדקה מספיק כסף בשביל לכסות ולו במעט על על הכמויות האדירות של המקרים הקשים. וכאן מדובר בפיקוח נפש, וצריך לא לבחול בשום דרך מהסוג שהם משתמשים כדי לעזור ולו במעט. כך חושבים גדולי ישראל, והם לא מהססים לתת לקופות הצדקה להשתמש בשמם. כן, וגם להצטלם לעלון שיתגולל ברצפה ויושלך לפח. הם מוכנים להקריב הרבה מאד מהזמן שלהם כדי לשבת יום יום ולהתפלל ולהזכיר מאות ואלפי שמות של תורמים מכמה וכמה קופות. הם גם מורים לכל מי ששואל אותם שזו הצדקה המהודרת יותר. כנראה שגם יש להם אמון בגבאי הקופה שכל שקל הולך למקום שהוא צריך ללכת, והגימיקים האלה לא נחשבים בעיניהם לבזבוז של כספי צדקה.
כן אני יודע שאתם לא אוהבים את זה, אבל לפי ההלכה עדיף לתת לקופת העיר או ועד הרבנים מאשר לשכן בבניין מתחת לדלת (שגם זו צדקה מעולה, אבל פחות). זו גמרא מפורשת בבבא בתרא - שהצדקה המעולה ביותר היא לגבאי הצדקה המקומיים, כי ככה המקבל אינו יודע ממי קיבל והנותן אינו יודע למי נתן. (בניגוד למה שנכתב כמה פוסטים לפני.)
עודף הצדקנות הזאת של משמיצי הקופות היא הכיסוי על אטימות הלב שלהם. במקום שהלב יקרע מכאב מלקרוא על המקרים הקשים והאיומים וחוסר היכולת של הקופות להתמודד עם הריבוי שלהם, הם שולפים את הציניות ולועגים לסופר שבסך הכל מתאר מצב אמיתי ואומרים שהוא מנסה לסחוט כסף ורגשות. כן! הוא מנסה לסחוט כסף ורגשות! וזה מה שהוא צריך לעשות!
לגבי "הבטחתי ונושעתי", וכל מי שלא מוצא חן בעיניו שלא קוראים לתת צדקה נטו. דבר ראשון: הגמרא אומרת: "האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור".
דבר שני - צדקה עוזרת ופועלת ישועות לכל מי שנותן. אבל אף אחד לא יכול לדעת כיצד מתי ואיך ואיזה עניין. הקופה גם לא מתיימרת להבטיח זאת. מי שקרא את "הבטחתי ונושעתי" יכול לדעת שהישועה תמיד היגיעה באופן לא צפוי ומפתיע. והיו גם מקרים שבהם הסתבר שהצרה עצמה בעצם גרמה לטובה הרבה יותר גדולה.
דבר שלישי - מי שלועג ל"הבטחתי ונושעתי" בעצם לועג למאמר חז"ל "וצדקה תציל ממות", ולשאר מאמרי חז"ל עליהם מבססים סופרי הקופות את מאמריהם המצויינים.
דבר רביעי - נכון שיותר מעולה לתת צדקה "לשמה". אבל אם הקופות יחליטו שהם מסתפקים רק בתרומות הטהורות של הצדיקים הנדירים שמוותרים על כל הישועות מצבם של התלויים בהם יהיה קשה.
דבר חמישי - אנחנו זקוקים לישועות האלה! וזה דבר נפלא שמי שזקוק לישועה מאמין שצדקה תעזור לו. אין בכך כדי לומר שהוא לא היה נותן גם רק בגלל אכפתיות מהמצב הקשה של העני. (ואגב, ר' חיים אמר פעם שמשמים אנשים לפעמים צריכים לישועה - כדי שלקופת העיר יהיה כסף.)
גדולי ישראל מכתיבים את האופן שהקופות פועלות על פי דעת התורה שלהם, אך כידוע "דעת בעלי בתים היפך דעת תורה". וזה די נוח לעטוף את חוסר האכפתיות (ולפעמים גם האטימות הרשעות והיהירות) בק"נ טעמים צדקניים.

כל זה חומר למחשבה, ונתון לויכוח,
ועדיין אינני סבורה שהרתיעה הראשונית שחווים אנשים רבים מצורות ההתרמה הפופוליסטיות,
מהשימוש בתמונות רבנים, כותרות יומרניות, משא ומתן והבטחות גרנדיוזיות -
(מבטיחים לך שנה טובה! לא תסבול מצער גידול בנים! פרנסה בשפע!)
מקורה בחוסר אכפתיות, אטימות ושאר דברים שהזכרת.
אלו אנשים שתורמים בכל מקרה... ועדיין לא נאטמה נפשם.

מה שנכון הוא, שהפופוליזם הזה פונה לקהל רב ופשוט,
שאכן הדברים האלו 'מתרימים' אותו, את אותו קהל.
זה לא אומר על אנשים שהצורה הזו לא מדברת אליהם - שהם ירודים,
אלא להפך.

 

[דובדבני]

מקובל לחשוב שהביטוי 'המציאות עולה על כל דמיון' היא קלישאה שכבר אבד עליה הכלח. וזה נכון. אולם, מה לעשות, שבנושא המדובר הוא אמיתי לחלוטין. התבטאו פה כמה באשכול נגד גירוי המצפון כאמצעי לגיוס כספים. עלוני הצדקה אינם כותבים כל מקרה שבא לידיהם. לא כל דבר אפשר לכתוב, ולפעמים, דווקא, משום שהוא עולה על כל דמיון...עם זאת, המקרים שהם כן מפרסמים מזעזעים אתכם עד כדי כך, שאתם תוהים אם המציאות עולה על כל דמיון, או ,שמא, הדמיון העלה על הכתב... הגיע הזמן, שנפנים, יש אנשים, ואולי אף השכנים ממולנו, שעוברים קשיים, שהלב אינו מסוגל לעכל ויותר מהכל, הם מעוניינים לשמור, לפחות, על כבודם. אז בואו נכבד אותם, ונתרום להם בלי שיקולים כאלו ואחרים.

 

[mig]

...כמובן שקופות הצדקה עושות עבודת קודש אך מפספסים פה נקודה מאוד חשובה ונראה לי שאם כל הקופות יתאחדו ויסכמו על פחות פרסום יהיה להם יותר מה לתת!!!

זו טעות, ככל שיש יותר קופות יוצא מהציבור יותר כסף, העוגה אינה מתחלקת אלא גדלה.

ולמי שאמר שה(מכירות)תרומות ירדו בשנה שלא הבטיחו או לא שפכו עלונים עם דמעות, (צריך לזכור שזה הרבה "עניין של הרגל")
אני יכול לבוא ולהעיד: אני משתייך לחוג שלא אוחז מפרסומות אלו, וב"ה מוציאים סכומי עתק לתרומות לפני חגים או כל מגבית אחרת, עדיין יש דרכים להוציא כסף וקצת יותר "לשמה"

וגם בחוג הזה נאלצו לצאת בפרסום, אמנם מינורי משום שהרגישו הייטב את נגיסת הקופות הגדולות שמפרסמות ללא הרף.

רק מה יש גבולות שלא עוברים! ואם שומרים אליהם אפשר לגייס כספים בצורה עדינה בלי להפוך את ה"גדולים" לדמותגים ואת הנצרכים לנושא עבור סיפורים מעוררי חלחלה וחלומות ביעותים במקרה הטוב ובמקרה הפחות - פשוט חומר קריאה או אשפה...

הבעיה מתחילה בסחף כשאחד מתחיל במלחמת האמוציות הלזו וכל השאר נגררים אחריו, ובמלחמה הזו מה שטלטל אותך אתמול מותיר אותך אדיש היום, אז צריך להעלות מדרגה... וכך ללא סוף.

 

[מלכי]

כשהלכתי ברחוב - ראיתי מישהי שנתקעה עם הראש בקופה -
אז צעק שם מישהו ברחוב - הם החליטו להכניס לנו בראש חזק שניתן להם כסף!

שהעבודה תהיה יותר לשם שמים ולא לשם פירסומים...