בואו לא נגלוש רק לכיוונים הומוריסטיים.
גם בתחום היומיום החרדי הפנימי, יש המון ביטויים פנימיים לכל קהילה. באופן מיוחד הם באים לידי ביטוי באיזור הגיאוגרפי בו נמצא מרכז הקהילה.
מה הכוונה?
נניח, בבעלזא: יש את ההַייכְל, "הרוב נכנס להייכל", יש את הקו בו מודיעים את סדר היום ומעדכנים מתי יש אירועים שונים שקשורים באדמו"ר בהתאם לסדר היום (בעיקר בא לידי ביטוי בבריתות), כשאומרים 'הדיין X' מתכוונים לפוסק - או לרב של בית כנסת, במוצאי שמח"ת יש את ה"שטייענדיגע תוירה", יש את ה"מנחה טאנץ", ה"לדוד מזמור טיש", ובטח יש עוד הרבה שאני לא זוכרת. אגב, פה באשדוד - יש בית כנסת של בעלזא ששמו בישראל הוא "המרכוזי" (המרכזי, במלעיל, כן?)
באותה מידה - יש בויזניץ גם מאגר מושגים של הוי הקהילה בחיי היומיום. תמצאו חסיד ויזניץ מקריית ויזניץ ב"ב, ותמצאו נחת.
באותה מידה - צאנז בנתניה.
כנ"ל - בתוא"י, תו"א, קרלין X2, באיאן, ערלוי (תושבי קטמון בירושלים), סערט בחיפה, וכל מי ששכחתי להזכירו כאן וקהילתו מונה לפחות 800 בתי אב - עימו הסליחה.