לקרוא לאמא להיות נוכחת בלידה?

[ארבע]

זה נבע מהדעה המצומצמת הרווחת בציבור שמכיוון שגבר לא ילד, יולד או ילד, הוא לא יכול להביא תועלת בלידה. ומוטב שתהיה שם כל אשה שהיא, מאשר אבי הילד.
כשרציתי בלידה ראשונה ללכת ללדת רק עם בעלי, למעט הוריי (שלא ממש מבינים מה קורה לבנות היום שהחליטו ללדת עם אימהותיהן) לא היה אדם אחד שהסכים איתי וכולם חשבו אותי לנאיבית על שנדמה לי שבעלי יעזור לי בלידה.
אמרתי להם שצר לי על הבעל שלהם, אבל אני יודעת ששלי אחר. אני לא חושבת שזה כך באמת, אלא שבעל שלא מקבל אמון ביכולת שלו לעזור, ציפיה שיעשה כך, תיאום ציפיות אודות המתרחש בחדר לידה- באמת יכול להיות בעל גרוע בלידה.
ברוך ה', לבעלי ולי זה זכור בתור אחד הימים או אפילו היום המוצלח ביותר שלנו יחד. ואני יודעת ששלוות הנפש שלי והשמחה בלידה היתה רק בזכותו.

חבל לשפוט.
ידוע לי שההלכה מתירה ליולדת בשבת לצרף אליה בנסיעה רק מלווה אחד. יתכן שהיא בחרה דווקא במלווה אישה כי היא זקוקה לעזרה פיזית בלידה, מה שבעלה לא יכול לתת. הבחירה שלה לא נבעה מהעדפת החמות על פני הבעל, אלא משיקול דעת שנעשה בהתאם לעיתוי.

 

[אהבת עולם]

אי אפשר. חד וחלק.
כיבוד הורים זה אש!
אין אפשרות לומר את זה באופן שיכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהיא לא תיפגע.

איפה יש הלכה כזו במצוות כיבוד הורים?
שאסור לדבר ? שאסור לומר מה מרגישים?
אני חושבת שזה ממש חשוב ומצווה לדבר, בעדינות , בכבוד, ולראות איך זה מתקבל.

 

[אהבת עולם]

א. משתפים את המיילדת בענין. זה ענין של משפט אחד, והן בד"כ מאוד רגישות.
ב. הגיוני שלידות מתקצרות מפעם אחת לשניה, לא?
ג. תמיד אפשר לטעון ש"היינו מבולבלים, הכל קרה כזה מהר, היינו במקום בלי קליטה..."

למה ללכת על שקרים והתחמקויות במקום לדבר פשוט ?

 

[Tweenset]

תשובה נוגעת ללב והכי כנה שהיתה כאן באשכול.

לא בענין לידות אלא במשהו אחר לגמרי.
עד שלב מסויים אימי שתחי' היתה מעורבת בעניין מסויים, והגיע שלב בו היא היתה אמורה להיות מבחינתי מחוץ לתמונה כליל.

שאלתי רב גדול על עניין זה ועל מצוות כיבוד הורים באותו הקשר, בררתי את העניינים לחומרא ולקולא.
ואמר לי אותו הרב:
אחרי שתלמדו הלכות כיבוד הורים לעומק, את ובעלך. לכו גם ללמוד את השכר הצפון לכם בזה ובבא.
ואח"כ לכו ללמוד מהם רגישות, מסירות והכרת טובה למי שהביא אתכם לעולם.
אח"כ - אומר לכם מהי ההלכה הפסוקה.

אומר לכם מה היה אח"כ??
לא הגענו כלל לשאול אותו, התביישנו...

יישר כח! זה לא פשוט..
מצד שני, צריך להזהר עם זה, ולא להגיע למחיקת העצמי, תלוי באיזו סיטואציה
במקרים מסוימים מעורבות של הורים יכולה להגיע גם לענייני שלום-בית
ואז לא ניתן להגיד "אבל הם הביאו אותי לעולם" . (והבאתי מקרה קיצון, אבל קיימים המון סיפורים שאני מכירה, שהתערבות הורים אינה בריאה וממש הורסת)
לכן יש הלכה. אם את מרגישה שאת רוצה לעשות מעבר - תעשי.
אבל לא ניתן לומר שכך צריך לעשות באופן גורף.

וזה שיולדת חושבת על עצמה - זה מובנה ככה. אשה הרה היא יותר אנוכית ממה שהיא כשהיא לא הרה, וקל וחומר יולדת!
וה' ברא את היולדת כך כי היא צריכה לדאוג לעצמה ולשמור על עצמה!
נכון שיש מידות טובות, וכשהיא מסוגלת היא עושה עבור האחרים ומעשי חסד וכו'..
צריך להזהר לא לפגוע באמא, אבל פותחת האשכול מכירה הכי טוב את אמא שלה, ותדע איך לנהוג באופן שהכי פחות יפגע בה (או שהיא תופתע שזה יקל על אמא שלה)
לאמהות לא תמיד קל להיות שם, ויש הרבה שמעדיפות לקבל את המז"ט בלי לדאוג קודם.

 

[shak10]

לפי דעתי יולדת שמעדיפה להיות רק עם בעלה אמא שלה צריכה לשמוח, זה אומר שברוך ה' הילדה מאושרת וטוב לה עם בעלה.

 

[userit]

חבל לשפוט.
ידוע לי שההלכה מתירה ליולדת בשבת לצרף אליה בנסיעה רק מלווה אחד. יתכן שהיא בחרה דווקא במלווה אישה כי היא זקוקה לעזרה פיזית בלידה, מה שבעלה לא יכול לתת. הבחירה שלה לא נבעה מהעדפת החמות על פני הבעל, אלא משיקול דעת שנעשה בהתאם לעיתוי.

את צודקת, לא שמתי לב לסעיף השבת. אבל הבחירה הזו מופיעה לא רק בשבת.

 

[לבן]

ההגיון הבסיסי הוא כל כך אינדיבידואלי.
ודעת תורה תלויה בהמון נסיבות.
או שטובת היולדת בראש, או ששמירה ודאגה לרגשות הסובבים אמא כבעל אינם מקבלים עדיפות משנית.
לתשומת לבך -
הרבה בעלים לא עוזרים בלידה, ואפילו לא נוכחים בה אלא מחוץ לחדר.

מסכימה עם זה שהגיון שונה מאדם לאדם. רק מצירה על כיוון החשיבה המאד מצומצם- האם בגלל שהבעל (נניח) אינו יכול לעזור בלידה - אין לו זכות להיות שם כשהילד שלו יוצא לאוויר העולם? איך מצפים ממנו אחר כך להיות קשור לילד ולאשתו היולדת? מה יותר הגיוני ופשוט מזה?

אגב, מכירה אישה שבלידה העשירית שלה קיבלה קורס הדרכה שפתח לה את העיניים. זו הייתה הלידה הראשונה שבעלה הודרך כיצד ואיך להיות לידה במשך כל הלידה, כולל תיאום ציפיות ביניהם. התוצאה הייתה מדהימה וחבל שהיא קרתה רק בשלב הזה.

 

[לא אני]

מסכימה עם זה שהגיון שונה מאדם לאדם. רק מצירה על כיוון החשיבה המאד מצומצם- האם בגלל שהבעל (נניח) אינו יכול לעזור בלידה - אין לו זכות להיות שם כשהילד שלו יוצא לאוויר העולם? איך מצפים ממנו אחר כך להיות קשור לילד ולאשתו היולדת? מה יותר הגיוני ופשוט מזה?

אגב, מכירה אישה שבלידה העשירית שלה קיבלה קורס הדרכה שפתח לה את העיניים. זו הייתה הלידה הראשונה שבעלה הודרך כיצד ואיך להיות לידה במשך כל הלידה, כולל תיאום ציפיות ביניהם. התוצאה הייתה מדהימה וחבל שהיא קרתה רק בשלב הזה.

הרב בא גד מביא מחקרים על כך שהלידה יותר קשה כשהבעל נמצא,
מהצד השני יש סגולה מפורסמת כשלידה לא מתקדמת שהבעל יצא מבית החולים....
לא חושבת כך. אבל מעניין.

 

[מביתשמש]

אני קראתי בלידה הראשונה לאמא שלי וזה היה טעעעעעעעעעווווווווווותתתת, היא הייתה בהיסטריה (לידה של תאומים...) והכניסה את כולם ללחץ בלי קשר, היום אני מעדכנת אותה שילדתי ומונעת סבל מיותר ממנה, ממני ומבעלי

 

[ELISEVEN]

ואני שמעתי על אמא שהסבירה לחתנה ולביתה לפני האולטראסאונד שלא מתאים שהבעל יהיה במקומות כאלה, ואמהות הולכות עם הבנות.....
הבעל התיעץ ואמר לאשתו שתגיד לחמותו שהם בסוף לא יוצאים......

 

[שיר770]

לא קראתי הכל.
אבל אני מכירה כמה אמהות שקשה להן להיות בלידת בתן, והן לא רוצות להראות להן את זה כי הן משוכנעות שנוכחותן הכרחית לבת ומקריבות עצמן בשביל לתמוך ולהיות שם.
יוצא שהבת משוכנעת שאמה רוצה להיות בלידה, והאם בכלל רוצה לברוח ומסתירה זאת מהבת...
לדעתי- תגידי לאמך ששמעת שיש דולה מצויינת שאת רוצה לנסות. ואת תשמחי שגם היא תתמוך בך.
כאן את מניחה לאמא אפשרות לברוח מהסיטואציה. ומצד שני אם היא באמת רוצה- היא תצטרף כצופה מהצד.
כי לא רואה איזה אינטרס יש לאמא לתמוך בבת חוץ מאשר שהיא משוכנעת שהיא הדמות היחידה בעולם שיכולה לתמוך בביתה בשעת לידה. יש אמהות שמקריבות עצמן בשביל זה- זה לא פשוט בכלל לראות בת סובלת! ועוד שעות רבות על הרגליים, וצעקות ומסאג' בגב ועוד ועוד... ויש אמהות שרוצות בזה.
אז תחשבי היטב לאיזה קבוצה שייכת אמך...
אני יכולה להגיד על אמי שתמכה בי בלידה הראשונה- שראיתי ממש שזה גומר אותה! והיא לא אמרה מילה. תמכה ועזרה מכל הלב והיכולת שלה.
בלידה השניה אמרתי שיש דולה... והיא שמחה שיש מי שיעזור לי. הודענו לה בתחילת הלידה והיא נצמדה לספר התהילים ובכך הרגישה שהיא עוזרת לי יותר מנוכחותה הפיזית.
ואימי לא היחידה. כצופה מהצד אני חושבת שרוב האמהות כאלו...
לידה קלה בע"ה.

 

[userit]

מסכימה עם זה שהגיון שונה מאדם לאדם. רק מצירה על כיוון החשיבה המאד מצומצם- האם בגלל שהבעל (נניח) אינו יכול לעזור בלידה - אין לו זכות להיות שם כשהילד שלו יוצא לאוויר העולם? איך מצפים ממנו אחר כך להיות קשור לילד ולאשתו היולדת? מה יותר הגיוני ופשוט מזה?

אגב, מכירה אישה שבלידה העשירית שלה קיבלה קורס הדרכה שפתח לה את העיניים. זו הייתה הלידה הראשונה שבעלה הודרך כיצד ואיך להיות לידה במשך כל הלידה, כולל תיאום ציפיות ביניהם. התוצאה הייתה מדהימה וחבל שהיא קרתה רק בשלב הזה.

אל דאגה , לבן. הוא לא בחדר לידה כשהילד שלו נולד, ואחר כך הוא גם לא אמור להחליף טיטול, לא לקום לתינוק בלילה, לא להכניס כביסה למכונה,,,, ואם עשה אחד מאלה- הרי זה "עוזר לאשתו" ושכרו גדול מאד והכל מתפעלים הימנו .

ועיין במה שכתבה ר.קפלר בספרה 'אנכי מבקש' וד"ל.

(כוונתי לאמור, הנשים חצי אשמות בגישת הגברים לנושא הילדים. משל גידולם מוטל על האם בלבד. העובדה שאשה נושאת את הילד ברחמה 9 חודשים, יולדת אותו בייסורים וקמה אליו בלילות לאורך ימים, לא הופכת אותה ליותר אחראית מאב הילד)

 

[אנונימית בפרוג]

קצת יותר לזרום, יכול לעזור לכולם...
לא כל דבר הוא כ"כ כבד - לפתוח שיחה, להסביר בעדינות ועוד - זה נשמע מאד נחמד ועכשווי, אבל מהנסיון שלי בד"כ זה רק מעיק (רק אל תתנפלו עלי בבקשה )

לא רוצה שאמא שלך תבוא? תזרמי עם זה. תלכי לבית חולים ולפי המצב תחליטי מתי להתקשר ומה להגיד, קצת לערפל (לא חייבים לשקר, למרות שאם יש מצב שמתאים בו ששקר מותר למען השלום מסתבר שזה אחד המצבים המייצגים..)

אמא שלך לא תבוא מגובה בעורך דין לברר מתי בדיוק הגעת, ותצליב את השעה עם שעת השיחה הנכנסת מהנייד שלך (ואם כן, אז זו באמת בעיה, אבל בוא נצא מתוך נקודת הנחה שרוב רובן של האמהות הן לא כאלו, ב"ה)

לי למשל ממש לא התאים שאמא שלי תבוא, אז פשוט התקשרתי אליה מתישהו שידעתי שהיא תגיע כבר אחרי, והכל היה בסדר.

ואמא שלי היא דווקא לא מהסוג הזורם אלא מהסוג שכל דבר זה שיחה, ובואי נדבר על זה, והבהרות גלויות וכל הנ"ל שפשוט גורם לי אלרגיה... והיא בהחלט היתה יכולה קצת להיפגע, אבל היא ראתה שאני לא מתעכבת על זה, פשוט עברתי הלאה, וזה הכל
אולי זה נשמע פתוח וכנה, אבל לעניות דעתי זה לא גורם לקשר להיות פתוח ומשוחרר יותר...

אם את תרגישי שלא קרה כאן שום דבר נורא, זה ישודר בלי מילים וישפיע על ההרגשה שלה (כן כן, בדיוק כמו שילדים קולטים אותנו כך גם לגבי אחרים, גם אם בעוצמה נמוכה יותר)

זה נכון להרבה תחומים בחיים - הרבה פעמים שהעומד מולינו נפגע זה כי אנחנו עמוק בלב חושבים שיש מקום לפגיעה ומשדרים את זה בלי מילים

 

[להרגיש בבית]

יכול להיות שאת צודקת.
אבל את בטוחה שכל תוצאה שקרתה כשהאמא היתה בשטח, היתה בגלל היותה שם ולא למרות? בטוחה??

האשמה בזמני לחץ זה הדבר הקל ביותר...
הכל בגלל: האמא/בעל/מיילדת/רופא אכזר/אחות/ביה"ח מתחיל/ביה"ח המוני/שעת יציאה/חוסר צוות/עודף צוות/חוסר הדרכה/הדרכה מיותרת וכווווו'

ואגב, מניסיון, הייתי בריבוע, יצאתי וחזרתי לשם בשמחה עצומה...
רק בגלל שבחרתי בכך.

(רוצה בסגנון שלך? בבקשה: אנשים תגדלו!!, אל תישארו בגיל 40 כמו בני 20!! ולגדול זה לפעמים לא הכי נעים/נחמד)

ועוד משהו.... ילדתי הרבה ילדים בשנים האחרונות, והייתי בכל מיני מצבים. אישה הייתי ואישה נשארתי.

הבאתי דוגמאות. מחמת שמירה על פרטיות לא אפרט במה התנסתי ובמה התנסו אחרות. לא הכל קרה לי ולא הכל באותה לידה.

כל הכבוד לך שהצלחת לצאת מהריבוע כי זה לא קל. אבל מי שצריכה את הפרטיות שלה בלידה אין לה אפשרות לצאת מהריבוע הזה...

 

[אפשרי]

מסכימה עם זה שהגיון שונה מאדם לאדם. רק מצירה על כיוון החשיבה המאד מצומצם- האם בגלל שהבעל (נניח) אינו יכול לעזור בלידה - אין לו זכות להיות שם כשהילד שלו יוצא לאוויר העולם? איך מצפים ממנו אחר כך להיות קשור לילד ולאשתו היולדת? מה יותר הגיוני ופשוט מזה?

אגב, מכירה אישה שבלידה העשירית שלה קיבלה קורס הדרכה שפתח לה את העיניים. זו הייתה הלידה הראשונה שבעלה הודרך כיצד ואיך להיות לידה במשך כל הלידה, כולל תיאום ציפיות ביניהם. התוצאה הייתה מדהימה וחבל שהיא קרתה רק בשלב הזה.

פליז לא להקצין.
אולי היה צריך לערוך מחקר על היחס בין נוכחות אב בלידה לבין הקשר שלו לילד. בעצם, המחקר לא שווה את הסנט הראשון שישקיעו בו.

 

[להרגיש בבית]

אני מעריכה את חמותי שאמרה שאחרי אחת הלידות של הבת שלה כשביקשו ממנה לעזור באופן פיזי היא הבינה שהעסק לא בשבילה ועכשיו היא מבקשת מהבנות שיודיעו לה כדי שתוכל להתפלל בבית. באופן עקרוני היא לא מלווה לחדר לידה.
אבל, כשהבת שלה היתה צריכה לצאת לבי"ח בשבת עליה לתורה של הבן שלה ברור שהיא לוותה אותה והשאירה לבעלה (אבי הבן העולה לתורה) את הזכות להיות בביהכנ"ס.

 

[progitm]

אי אפשר. חד וחלק.
כיבוד הורים זה אש!
אין אפשרות לומר את זה באופן שיכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהיא לא תיפגע.
מצוות כיבוד הורים עוד שווה את הויתור הזה.
בשנים האחרונות, עם היכנסן של מטפלות למיניהן לציבור שלנו, נהיתה כזאת הבנה והכלה ליצרים הפחות יפים שלנו.
זה בסדר שאת מקנאה. את צריכה לאהוב את עצמך ככה.
את צריכה זמן איכות עם בעלך בלידה. מאוד מובן.
מה עם לעבוד על המידות? מה עם כל הערכים שחונכנו ואנו מחנכים אליהם?
הקרבה, ויתור, מסירות.

בתורה כתוב שיולדת עיוורת שיולדת בשבת ומבקשת להדליק לה נר - מותר,
וזה למה ? כיוון שחז"ל ידעו להכיר בכך שמצבה הנפשי של האישה יותר ממשפיע על מהלך הלידה
ואם נר עושה לה טוב אפילו פסיכולוגית (יש לזה הסברים שונים), אז כן צריך להדליק,
קל וחומר עם עושה לה טוב להיות רק עם בעלה , זה ממש שאלה הלכתית !,
איך לבצע את הפסיקה זה כבר משהו אחר, אבל זה נורא מהותי לבריאות היולדת הוולד -= לידה תקינה, המסביב של היולדת - זה משפיע!

 

[progitm]

למה ללכת על שקרים והתחמקויות במקום לדבר פשוט ?

כי לא כל ההורים מבינים דיבורים פשוטים- ואולי מבינים רק פגיעה מכך...

כלומר יש איך שהצד השני לוקח את זה ...

 

[שרלוט]

היות וכבר נאמרו פה כל הדעות שרק אפשר להעלות
ובתוכן- גם תגובות כדעתי..

מה שנותר לי זה לשאול את @1369 - הצלחת למצוא פה ידיים ורגליים? הכל בסיידר?
מאחלת לך בהצלחה ובשעה טובה!

 

[yudit10]

אשמח באמת להבין:
האם הוכח שכל מי שנולד בניתוח קיסרי בלי נוכחות האב- אין לו קשר עם האב?
כל מי שילדה בדיוק כשהבעל לא יכל להיות איתה (מסיבות אחרות ומגוונות- לאו דווקא דתיות) נחרץ גורל הקשר עם האב?