אני לא יודע האם חריש נקראת פריפריה לענין עבודותכפי שכתבתי, עניין התעסוקה (ורמת החיים) הוא אכן החלק הכי כואב במחירים שמשלם אברך שהולך לגור רחוק.
ניסיתי -ואני אדגיש את כעת - להבדיל בין אברך אידיאליסט ליטאי שהולך לגור בירוחם ומחליט מראש (כמובן בעצה אחת עם רעייתו) שהם מואסים בחיי העולם הזה ורוצים רק ללמוד. זה משהו אחד ואשריו.
אך יש את הרוב, ואצל החסידים זה רובא דרובא, שאחרי כמה שנים רוצים גם לחיות וזה קשה, מאוד.
הוזמנתי פעם לערד, כנהגו דאז של הרב קסלר, לדבר בעניין חיזוק למתקשים בפרנסה, בליל ניטל (אין לי כח להסביר לליטאים מה זה, תחפשו בגוגל) הגענו לשם והיו שם לדעתי איזה חמש מאות אברכים, כלומר הנושא הזה מטריד מאוד במקומות הללו, וכל הכבוד לעסקנים שבאמת עושים כל מה שיכולים.
ובאמת עושים: הרב יוטקובסקי למשל, האבא של עפולה, דאג להבאת חברת תקשוב להקמת מוקד טלפוני שעובדות שם עשרות נשים מהאיזור (זה במגדל העמק שנמצאת בדיוק עשר דקות מעפולה ומנוף הגליל בו זמנית).
הייתי למשל פעם במפעל של שימורים בחצור ופגשתי שם כמה וכמה אברכים חסידי גור על פס הייצור.
כלומר, הדברים הללו קורים, אבל במינון נמוך מידי.
השאלה מה החכים יכולים לעשות?
זה לא פשוט בכלל, משום שכבר היום ניתנות הטבות מס מפליגות במיוחד במקומות הללו. דברים שיכולים להגיע למיליונים רבים למפעל, אך הבעייה היא שהחכמים יודעים לנצל את זה ולברוח יום אחרי. אם זו הבעייה אז אפשר להחמיר קריטריונים.
אני באמת לא יודע, זו באמת בעייה קשה מאוד (אחד האחיינים שלי עזב את הפריפריה משום שאשתו היא מוסמכת כמטפלת רגשית והאברכים הצדיקים של אותה עיר לא מבינים שצריך לשלם 150 שח לפגישה).
אדרבה, תנו רעיונות ונעלה אותם איפה שצריך אם נוכל.
הבו עצה הלום.
אבל אצלנו יש ביקוש מטורף לגננות, מורות, בעיר ומסביב
{העירייה מידי כמה ימים שולחת הודעה להורי הגנים שהיום אין גן היות ויש מחסור בגננות}
הייטק וכד' יש צמוד אלינו את פארק התעשיה קיסריה אוטובוס ישיר קו 160 15 דק ' נסיעה
בתוך העיר עדין יש מחסור בתעסוקה אבל מסביב יש המון ביקוש לכל סוגי העבודות