לא יודעת על מה אתה מדבר, במדינה שאני חיה בה, גם בלי פיצה שמנת וסושי, צריך הרבה מאוד כסף כדי לגמור את החודש- שכירות/משכנתא, ארנונה, מים, חשמל, גז, ועד בית, שכר לימוד, צהרונים, מעון, הסעות, קופת חולים וביטוח בריאות. כל זה עוד לפני שנשמנו החודש . תוסיפו לזה קניות בסופר, נעלים לילדים, השלמות של בגדים לילדים (גם אם מקבלים יד שניה מחברים/ משפחה), ואולי השנה נרשום את X לחוג? כל החברים שלו הולכים... ולפעמים טיפול שיניים וכו'.זה נכון לגבי השכר הנמוך יחסית (לגבי יוטקובסקי הוא לא מרוויח מזה שקל - לצערי) הוא אשר נאמר כאן: הסטייל הזה מתאים לרוב הציבור החרדי אך לא לכולו. יש הבדל גדול בין מי שגדל/ה בהר נוף לבין השכנים שלי בקרית ספר, כאן במודיעין עילית לא הייתה מסעדה עד שהגיעו למאה אלף תושבים, וגם אחר כך כל המסעדות הם צמודי אולמות, שזה לא באמת השקעה. כלומר: אנשים שארוחת ערב המפוארת ביותר שאכלו זה בחומוס אליהו, הם יכולים בהחלט לגור בעפולה ולעבוד תמורת 39 שח ועוד לחוש מאושרים עלי אדמות (הם באמת, תאמינו לי). שווה.
אבל מי שגדל על הסושי של רוממה או הפיצה שמנת של הר נוף תהיה לו/ה באמת בעייה בסגנון חיים כזה. אז בשבילו יש את העניין של הרכב הפרטי עם דירת פנטהוז שבחיים הוא לא היה חולם על זה במרכז, והמחיר שהוא משלם זה עוד קצת נסיעה כל בוקר. שווה.
בקיצור, גם בלי אוכל מוכן, עוזרת, והוצאות רכב השכר הנמוך של עבודה בטלפנות לא מספיק.