נראה לי שהנקודה בחלק מהמקרים היא שיש דברים שאנשים יודעים בתוכם, אבל צריכים מישהו מבחוץ שיאמר את זה בקול. סוג של 'מחייב'.
למשל: אם האשה יודעת בתוכה שאין לה כסף לקנות חדש ילקוט לילדה, אפילו במשנת יוסף, ובעלה גם חושב על זה אבל לא מעז לומר לה כדי לא לצער אותה כי הוא יודע כמה חשוב לה לשמח את הילדה,
יבוא נציג 'מסילה', ישב עם הזוג, וישאל: בואו נחשוב יחד, על אילו הוצאות אפשר לוותר?
הרי הם לא יגידו "כלום" הם יהיו חייבים לומר משהו, וישלפו את הילקוט.
ואם אמרו בקול- גם יעשו.
(כמו שבשיטת המוסר היה ענין למנות לעצמו מוכיח ומישהו שיתן לפניו קצת דין וחשבון, אותו פרנציפ)
למשל: אם האשה יודעת בתוכה שאין לה כסף לקנות חדש ילקוט לילדה, אפילו במשנת יוסף, ובעלה גם חושב על זה אבל לא מעז לומר לה כדי לא לצער אותה כי הוא יודע כמה חשוב לה לשמח את הילדה,
יבוא נציג 'מסילה', ישב עם הזוג, וישאל: בואו נחשוב יחד, על אילו הוצאות אפשר לוותר?
הרי הם לא יגידו "כלום" הם יהיו חייבים לומר משהו, וישלפו את הילקוט.
ואם אמרו בקול- גם יעשו.
(כמו שבשיטת המוסר היה ענין למנות לעצמו מוכיח ומישהו שיתן לפניו קצת דין וחשבון, אותו פרנציפ)