לכל אדם עם רגש

[סטודיו מיתר]

אוייש נו באמת מי דיבר על לכתוב על עצמו,

חיבור אישי הכוונה להרגיש באמת את מה שאני מנסה להעביר לקורא , וההרגשות האמתיים נמצאים בפחדים וכ"ו וכ"ו ,

זה הסיבה שאנשים רוצים "דרמה" ו"מתח" כי שם מרגישים באמת!

 

[תמיד בעליה]

סופרים נכבדים! אין מצב לתאר את כוש אם לא הייתם בה מעולם.
אין מצב לתאר רגש אם לא חשתם אותו
לא העברתי שום ילד את הכביש והוא נדרס.
אבל נקיפות מצפון אני מכירה כמו כל אחד מכם, ומהמקום שאני מכירה אותם, פרשתי אותם לסיפור עם עלילה ושמות ומקום.
אני חושבת שזאת הדרך היחידה לגרום לקוראים להתחבר לרגשות
תקנו אותי אם אני טועה.

 

[תמיד בעליה]

יאלה, אני מתישבת לכתוב
יש למישו עוד רעיון?

 

[efrat1]

הערה קטנה: בעמוד 3 שורה רביעית שולי במקום שיפי

 

[נוי]

אני כותב בדרך כלל בשני שלבים: שלב ראשון - ספונטאני, כאשר תוך כדי כתיבה נבנה הסיפור, ואילו בשלב השני - אני עובר על התוצר המוגמר ומשביח אותו. אני לא יודע אם זה מתאים לכל אחד, אבל אני חושב שזה נותן מענה לצורך בספונטאניות בלי לפגוע במקצועיות...

אולי אפשר לחלק לכמה שלבים:
שלב א'- הסיפור מסתובב בראש יום או יומיים, חודש או חודשיים, שנה או שנתיים. (לא כ-ל הזמן,במשך הזמן. אנא, לא להיבהל!)
שלב ב'- ההקלדה: בלי מעצורים, בלי הרהורי ביקורת. לשפוך, להתיז, להקציף.
שלב ג'- הגהה ראשונה.
שלב ד'- שינה. הן של הסופר, והן של סיפורו.
שלב ה'- הגהה שניה. (וואוו, כמה טעויות... איך לא ראיתי אותן אמש?)
שלב ו'- להגיש למבקר/ים.
(יש המדלגים על שלב השינה מטעמי התרגשויות ודם מבעבע מחמת חדוות היצירה, ונוחלים פדיחות לרוב)

 

[תמיד בעליה]

זה אמור להיות עקיצה?

 

[מנחם מלוין]

סיפור יפה
נוגע בכאב הלא פתור
ולכן כל כך טוב שאין לך פתרון
שאין לך סיום כזה...קונבנציונאלי, נורמאלי, תפור...
החיים כואבים לפעמים ואין להם סוף ברור.

כל העניין הזה שלכל סיפור יש מסגרת
שייך יותר לשכנים כאן בפורום
לשכנים מפורום צילום,
להם יש מסגרת
ואפילו חוקי שליש
ומד פוקוס ממורכז
עם תשע נקודות מיקוד ידועות מראש,
אבל לנו הכותבים אין לוכסוס כזה
כי אנו מהחיים האמיתיים
הלא פתורים.

תצליחו

 

[מנחם מלוין]

לגופו של עניין.
א. כדאי ללכת בכיוון של נוי או של למבורסקי (אלף סליחות אם לא דייקתי בשם).
כמובן מותר להשאיר סוף לא פתור.
ב. את הניתוח הפסיכולוגי בסוף יש להסיר לפי דעתי.
ג. יש מספר טעויות כתיב, תגלה אותם בנקל.
ד. העיקר: תמשיך לכתוב.

 

[תמיד בעליה]

או, מישהו מאותו שורש נשמה...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

כל העניין הזה שלכל סיפור יש מסגרת
שייך יותר לשכנים כאן בפורום
לשכנים מפורום צילום,
להם יש מסגרת
ואפילו חוקי שליש
ומד פוקוס ממורכז
עם תשע נקודות מיקוד ידועות מראש,
אבל לנו הכותבים אין לוכסוס כזה
כי אנו מהחיים האמיתיים
הלא פתורים.

תצליחו

לא.
כאחד שגם מצלם וגם כותב אני יכול להעיד על עצמי שהאתגרים בשניהם דומים זה לזה.
כמובן שיש צלמים שצמודים לשלישים, כמו שיש כותבים שלא מתחילים לכתוב בלי פרולוג ואפילוג.
אבל מי שלא צמוד למסגרת כאן, גם לא ייצמד אליה שם.

 

[הצפרדע]

נכון מאוד!

בס"ד
בתור צפרדע אני קצת רועד מעיניה ומידה של המפלצת...
אני מסכים מאוד, גם בכתיבה וגם בצילום, יש אתגר בלמצוא את הנקודה הנכונה, וזה לא רק כללים יבשים.

 

[תמיד בעליה]

מעניין מה שאתם אומרים:
זאת אומרת שבכל אומנות שתהיה האדם שם את עצמו במרכז ומשם הוא מושך את התוצאות.
לא רק בכתיבה\ בציור כמו שחשבתי עד היום...........

 

[תהילה חזקיאן]

מעניין מה שאתם אומרים:
זאת אומרת שבכל אומנות שתהיה האדם שם את עצמו במרכז ומשם הוא מושך את התוצאות.
לא רק בכתיבה\ בציור כמו שחשבתי עד היום...........

זה לא שהאדם שם את עצמו במרכז, אלא שכל אומנות שאתה יוצר, וזה לא משנה מאיזה סוג, מושפעת ביודעין או בעקיפין מאישיותך, מתכונותיך, ממצב רוחך, מהלך מחשבתך, ממציאויות חייך אף המשתנות וכד'.

וא"כ "חותם יד כל אדם בו"... (ככה כותבים?)

 

[מנחם מלוין]

למר קקטוס היקר
אשמח אם תסביר את האמירה שהאתגרים דומים בצילום ובכתיבה.
אנני חולק עליך, אלא שלא העמקתי עדיין מספיק בשיתוף הבין תחומי.
כמובן שתכני אישיותו של האומן הם העיקר הן בבחירת המושא והמדיה
והן בהדגשות ובנויאנסים הדקים העושים את היצירה לאומנות. לחויה.
לפי ניתוחיך בעבר נראה שיש באמתחתך עושר מיוחד למסור לנו.

דרך אגב תודה לך על החלפת הלוגו-הציור שלך.
אמנם לא היו לי סיוטים בלילה מהציור הישן, אך עתה אני יותר רגוע.