מניחה לפתחכם שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב. איפה עובר הגבול של אלימות בכתיבה?
מתי הקטע האלים הופך לבלתי נסבל/ לא עובר צנזורה?
מתי הקטע האלים הופך לבלתי נסבל/ לא עובר צנזורה?
שאלה רטורית.ומה את אומרת, האם זה טוב לנפש להנות מליבוי תאוות שלילים, סדיזם ואלימות? האם זה מחבר אותו יותר לה' ולאהבת ישראל ולעידון ואצילות, לרחמנות וחמלה
גם סגנון אלימות כמו בממלכה במבחן? לא בטוחשאלה רטורית.
אבל אז כל ספר שמכיל אלימות נכשל בסעיף המוסר.
אז מה?גם סגנון אלימות כמו בממלכה במבחן? לא בטוח
וגם אם כן, אז מה?
נכון. כי לא מספיק רק כוונות טובות, צריך גם מעשים טובים. שזה יהיה מבוצע נכון.אני חושבת שזה תלוי מאוד במסר שמועבר. וגם כשהכוונות הן טובות ונעלות יהיו כאלו שהאלימות תלבה אצלם תאוות שליליות.
בין שברי עולמותדיברו כאן על קשר גורדי,
יצא לאחרונה ספר חדש של מ. ארבל, לא זוכרת את השם שלו
לדעתי מאוד דומה לקשר גורדי בעלילה
ומאוד מאוד שונה ברמת התיאורים
הרבה יותר תיאורים של העיירות העתיקות
והרבה פחות תיאורים על השואה...
היה כיף לקרא אותו
(חוץ מהאכזבה מהדמיון בין העלילות)
יש ספרים שעוברים ביקורת רוחנית, בעיקר ספרי ילדים, ועל פי בחירת הסופר.ולגבי הצנזורה, חשבתי שיש ועדת בדיקה לספרים שיוצאים לאור ומופצים לקהל חרדי, אני טועה?
אני חושב שהספר דן קרלוס (כבר שכחתי את השם במדויק) מעלה תיאורים די זוועתיים על האינקוויזיציה
עבר הרבה זמן מאז שקראתי אותם, אבל למעט טעות אופטית (שכנער התקשתי להירדם בלילות מפחד האיש בשחור...) לא זכור לי תיאורים חריגיםקשר גורדי (מ. ארבל)
טעות אופטית (נחמן גרשנוביץ)
לפעמים יש צורך בתיאור קשה בשביל להעביר את המסר בצורה חזקה.ספר קריאה מטרתו להנות את הסופר ואת הקוראים. אם ההנאה עוברת בתיאורים אלימים, זה מבחינתי אומר הרבה על הסופר.
עד כאן השנקל שלי בעניין.לגבי הגדרת אלימות, זה מאד משנה מי קהל היעד. לילדים אין צורך בשום תיאור מעבר לסיפור המצב הנתון, וברמה של שברים או מכות יבשות מקסימום. למבוגרים, הגבול לדעתי הוא מה הרגש שהתיאורים האלה מייצרים. אם זה מייצר גועל, כאב חזק מידי, רחמים גדולים על הקרבן, או הרגשה שהמתקיף הוא סדיסט, זה בוודאי גבול אדום.
לא מאיר ברעם, אבנר גולד. מדובר בספר שמספר על פרעות ת"ח ות"ט ונקרא 'שנת החרב'. הוא נכתב ע"י סופר אמריקאי בשם אבנר גולד ותורגם לעברית.מאיר ברעם
מאד נכון.לפעמים יש צורך בתיאור קשה בשביל להעביר את המסר בצורה חזקה.
לגבי הגדרת אלימות, זה מאד משנה מי קהל היעד. לילדים אין צורך בשום תיאור מעבר לסיפור המצב הנתון, וברמה של שברים או מכות יבשות מקסימום. למבוגרים, הגבול לדעתי הוא מה הרגש שהתיאורים האלה מייצרים. אם זה מייצר גועל, כאב חזק מידי, רחמים גדולים על הקרבן, או הרגשה שהמתקיף הוא סדיסט, זה בוודאי גבול אדום.
אכן אתה צודק.שני הסופרים הנ"ל הינם(או היו במקרה של זריצקי) ת"ח מוסריים מובהקים
אכן טעות שלי (בדיוק ראיתי באשכול אחר מישהו שהזכיר את מאיר ברעם, ואיכשהוא השם התערבב לי לכאן. (גם אבנר גולד הוא סופר איכותי בעל תוכן יהודי עשיר ועמוק)לא מאיר ברעם, אבנר גולד.
לפי הניסיון שלי, זה נכון.יש ספרים שעוברים ביקורת רוחנית, בעיקר ספרי ילדים, ועל פי בחירת הסופר.
ספר שיוצא בהוצאה לאור מוכרת ששמה חשוב לה יעבור ביקורת קפדנית על עניינים מגדריים... (וד"ל) וירחיק גם בהקשרים קלושים, אבל לא על אלימות ולו הגרפית ביותר
לתהיית אשתי באוזני מו"ל של הוצאה חשובה לפשר ההיגיון שבתופעה , הוא הסביר לה שהם פועלים בהתאם לדרישת הלקוחות, ומה לעשות שזה מה שמטריד את הלקוחות (אני מניח שהדבר זהה גם בעיתונים חרדיים)
@ליאורהA תוכל מן הסתם לאשר את העניין
כאשר יעירו לך. עד אז תכתוב מה שמרגיש לך נכון.מניחה לפתחכם שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב. איפה עובר הגבול של אלימות בכתיבה?
מתי הקטע האלים הופך לבלתי נסבל/ לא עובר צנזורה?
אכן.וככה מייפים אלימות, מחליקים את הפינות הפחות נעימות, וגורמים לקוראים להרגיש שאלימות זה סהכ בסדר במקרים מסוימים, וכנראה לא כזה נורא במקרים האחרים וחומצזה, לפעמים מגיע למי שמגיע, אז למי אכפת מההשפעה ארוכת טווח על מי שנפגע ומי שפוגע כאחד.
לדעתי התיאור הספציפי הזה עוזר לקורא להבין את התחושות בדרך לגרדום, לפחד קצת כמו מהללאל. להסתחרר איתו ביחד.אכן.
ככה הגיבור נפצע אינספור פעמים וחוזר לתחייה.
נפשו מעולם לא נפגעת ממראה זוועה. זה אפילו לא משפיע עליו.
וזה שהוא מכאיב לאחרים? אה, זה כואב לקבל ירייה בכתף? אבל כולם רק התנודדו קלות והמשיכו במאבק...
אני קצת הרבה צינית. שונאת אלימות ותאורי אלימות.
(ממלכה במבחן זאת סדרה ראוייה למקומה, אבל מבחינתי הייתי מורידה תאורים מסויימים:
למה צריך תאור איך הדם של מהללאל הולך להיספג בחול הרך אחרי התלייה?
ועוד כל מיני תאורים. לא היה מזיק לרכך אותם. פחות לתאר...)
נכון, דבר נוסף ששכחתי לציין, יש בזה טעם אישי. נצא מנקודת הנחה שכולנו רוצים לספק לקורא תחושה טובה בסופו של דבר. (זה לא תמיד מדויק, אבל לצורך הטיעון כרגע). רובנו בטוחים שתיאור נעים, על דמויות שלא נבחנות יתר על המידה, ועולם שאינו מעורר חרדה - הוא סיפור שיעשה לנו הרגשה טובה. אבל תזכרו שהעולם שלנו אינו מקום נעים תמיד, הוא מדאיג, יש בו פינות מעוררות חרדה, הכניסה שלנו לעולם הוא פעולה די אלימה באופן טבעי. זה טבע העולם, וזה מה שטוב בו. אז ראשית, גם סיפור שבאמת מזרים תחושה נעימה, מחממת, הוא לרוב סיפור שסייר גם דרך ייאוש ועצב ודאגה במהלך כלשהו. הנאה אמיתית וכנה נובעת לעיתים קרובות אחרי מעבר דרך אתגר וקושי גדול.לדעתי התיאור הספציפי הזה עוזר לקורא להבין את התחושות בדרך לגרדום, לפחד קצת כמו מהללאל. להסתחרר איתו ביחד.
זה לא תיאור נעים, אבל הוא הכי קרוב להוצאה להורג (שלא קרתה בסוף).
הדבר הבולט בתגובות כאן, שלא לומר המסקנה מהדיון- לכל אחד אמות מידה משלו בעניין האלימות, כמו שכתבה @הגיבן (ת) ואני מסכימה לחלוטין, ישנן דרכים מתוחכמות לתאר ולא לתאר.
את בטוחה? אני דווקא חושבת שרוב הקוראים מעדיפים לקרוא סיפור שקורה בו משהו מעניין, ודברים מעניינים קורים בדרך כלל לדמויות שנבחנות לעומק, עוברות דברים מעוררי חרדה או דרמטיים...רובנו בטוחים שתיאור נעים, על דמויות שלא נבחנות יתר על המידה, ועולם שאינו מעורר חרדה - הוא סיפור שיעשה לנו הרגשה טובה
עוד דבר מעניין ששמתי לב באשכול, זה השוני בין ההגדרות:כי זה באמת מבחיל אותך וזה רק נדמה שזה נובע מסיבה מוסרית אמיתית.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: