לחובבי "ממלכה במבחן"

[בת חורין]

שיהיה איזן ולא מסר שחור לבן שכזה.

מינרם צא מהספר. יקוואלים מותו.

גם אני הרגשתי קצת במסר שחור לבן. וזה הפריע לי. כאילו הטוב צבוע בצבע אחיד
ואין מקום לצבעים אחרים. אני לא יודעת אם נעשה ליקוואל עוול או לא, אבל הציקה
לי הגישה הנוקשה אליו, אל העצמאות שהוא מסמל, אל הרצון הכנה שלו למצוא לעצמו
מקום וסיפוק.
מנרם הוא אולי אדם מורם מעם, אבל מהמקום הקטן והאנושי שלי, משום מה הזדהיתי
יותר עם יקוואל, או עם שלוואן, ויכולתי לבכות ולצחוק איתם ביחד.
כי אנחנו אנשים. כן!
אנחנו אנשים שטועים. אנחנו אנשים שמתבלבלים. אנחנו אנשים שעלולים לעשות בחירות
שגויות.
ולבורא עולם יש מלאכים בשמיים די והותר.

 

[שירו]

גם אני הרגשתי קצת במסר שחור לבן. וזה הפריע לי. כאילו הטוב צבוע בצבע אחיד


ולבורא עולם יש מלאכים בשמיים די והותר.

מנרם יש אחד!! וכל דור עם גדול הדור שלו. - זה בכל אופן ממש מתבקש, לפחות כוזרי אחד מורם מעם!!

(ובגלל שאת ראש הישיבה הצדיק היא גם לקחה לגנזי מרומים מתישהו, בין איסתרק למהללאל היא חייבת לשתול למד"ווניק- שהרי אי אפשר להשאיר את הדור יתום לגמרי..)

 

[Ushaya]

אם היא רצתה להציג את הבחירות השגויות שלו, היא היתה צריכה למעט בקצת את ההבנה העמוקה למניעים שהובילו לבחירות הללו. שהקורא ירגיש שיש גם דרך אחרת ויכעס עליו בשעת הבחירה ולא יזדהה.
כך המוות היה מובן מתקבל יותר.

כנראה שגם מיה בסתר ליבה מחבבת את יקוואל.
המסר צריך להיות מסר, אבל הלב....

 

[רחלי טל]

חס וחלילה להרוג את אולה! אחת הדמויות הכי מיוחדות בספר- משלנו, עם התלבטיויות ורגשות וקשיים אנושיים- ובסוף כמעט תמיד בוחר בטוב ונותן השראה אמיתית!
לגבי יקוואל- דווקא אני מצדיקה את המוות שלו. יקוואל בעיני הוא סוג של מורד במסגרת, "שבבניק", יוצא בשאלה או איך שלא תקראו לזה, שהיום יש מאד נטיה להאשים את ההורים ש"חנקו", המסגרת שלא מספיק הבינה ותמכה, הסביבה שלא היתה בסדר, הגבולות שהיו לוחצים מדי. גם אם זה נכון במקרים מסוימים ויש רקע קשה- עדיין צריך לבחור בטוב ולא לברוח!
-ומיה חידדה את המסר שגם אם הוא מסכן, יתום ,מרגיש מקופח וכו'- בסוף הוא משלם על הבחירה שלו. במקרה של יקוואל זה מוות פיזי, בנמשל זה מוות רוחני , אומללות הנפש , כי אין באמת מה לחפש שם בחוץ...

 

[תמר21]

איזה עיצוב יפה לכתבה!
ישר כוח
לא הספקתי לקרוא את הראיון עדי'ין, אבל אם זה המקום לחדד עפרונות על המשקעים שנותרו לי מיוזבד - אז אני מצטרפת
התאכזבתי.
איך מי'ה היתה מסוגלת לשים את הפוקוס ברובו על יקוואל במשך רוב הספר, ובסוף... להרוג אותו, לא פחות ולא יותר!!
זה הזוי!
איסתרק פתאום נהי'ה 'שקוף' וכל מעשיו נהיו ברורים מראש, פתאום הוא כועס ומאדים ומאבד את שליטתו העצמית וכולם מסתכלים עליו כעל מוזר ששכח את כל הכללים הישנים שלו... מאיפה זה מגיע? זה לא איסתרק, זה לא איסתרק!
ומהללאל.. בכלל! תעזבו, לא רוצה לפתוח את הנושא הכאוב הזה...
אסתרק פשוט הי'ה צריך לדעתי לחשוב על מטלות רבות ואמיתיות. לתת בו אמון. זה כבר הי'ה משנה הרבה.
טוב... בסופו של דבר זה כבר יצא לאור. אבל אולי נוכל עוד להשפיע על הפדהאל הבא עלינו לטובה

 

[תאומים]

לדעתי גם מיה מאוהבת ביקוואל. מאוהבת בלצאת מהמשבצת ומהריבוע הכובל- עובדה שהיא כתבה זן חדש.. אבל זה לא בסדר לצאת מהקו היחיד שאחריו הורגלנו ומרגילים ללכת. אז צריך להרוג את היצר הרע הזה ולכן הרגה את יקוואל. דוקא בגלל שהוא כל כך כבש את לב כולם.

 

[קנגסריט]

באמת נסחפתם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אנשים פה לוקחים ללב, זה כבר לא מציאותי, ואני יודעת שכל בן אדם שני אומר לכם את זה, ולמרות שאני מודה שזו באמת סדרה מדהימה ויוצאת מן הכלל, אבל יש גבול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אפשר לקרוא לתופעה הזו בשם חדש: ממלכה חרדית במבחן!

 

[אחת מתוך 11]

באמת קצת הגזמתן...
אפשר בהחלט להבין את איסתרק אחרי כול מה שיקוואל עשה לו. גם הוא בן אדם!
אבל בקטע של מהללאל היא באמת קצת איכזבה.

 

[רזים]

אני גם לא סבלתי את זה שהיא הרגה את יקוואל בדיוק ברגע שהוא היה כל כך אמיץ
וטוב האמת היא שאהבתי אותו הוא היה נורמלי לחלוטין זה פשוט הגיל הזה ואיסתרק היה צריך להבין וטיפה יותר להתמודד לומר את האמת יקוואל היה ממש נועז לעזוב את הארמון בקטע שמסופר שהוא מת הרגשתי דמעות בגרון.
ולמרות שגמרתי את הספר ממזמן [וקראתי אותו לא פעם ולא פעמיים] לא הצלחתי להבין למה היא עשתה את זה

 

[מרים יעל]

סליחה על האיחור בהצטרפות לדיון...
גם אני בכיתי וזעקתי עד לב השמיים כשיקוואל מת את המוות המטופש והלא משמעותי הזה כשאיש לא יודע על ההחלטה שעשה לפניו, להציל את כוזר... אבל מצד שני הבנתי את מיה, לפחות מבחינת הכתיבה: אחרי שלושה ספרים בסדרה, משהו מתחיל להישמע לא הגיוני. מלחמת אחים מתנהלת בכוזר ואף אחד מאהובינו לא מת, אז למה שיהיה לנו אכפת?
אפשר לשים לב שביוזבד מיה מתחילה למתוח קצוות עם הרבה מוטיבים של מציאות פחות וורודה ויותר מחוספסת, קשה לעיכול.
דוגמא: מיד אחרי שיקוואל בורח מהארמון הוא נתקל בכרכרה של משפחתו של אשר שנהרגה... והתיאור הלא-מלבב שם מלמד גם על היציאה מהתמימות של יקוואל הנסיך המפונק, אבל גם מלמד משהו על הכותבת בעצמה: גם היא מבינה שצריך להתחיל להרגיל את הקוראים למציאות חדשה... והפרידה מיקוואל הייתה קשה אבל בהחלט הייתה נצרכת בשביל ההגיון והאיזון.

עד כאן בשם המקצועיות...


אבל למהההההההה????????????????????????.

 

[ציפורת הנפש]

ואם כבר מישהו הקפיץ את האשכול וזכיתי לפגוש שורה של מעריצים אשר עשויה להצטרף בבוא הזמן לפורום הסגור שקיים כאן ועוד לא עליתם עליו (ומתי מעט מצליחים להסתנן אליו)
של אוהדי הסדרה.

תענו לי פעם על תמיהה ענקית:
כאשר מהללאל מגיע לכוזר הישנה הוא מעביר את שרשרת הזהב שלו למונדרי הצעיר ומבקש ממנו בכל מקרה שלא יבוא - לאחר מותו למכור את השרשרת ובכסף לשכור אנשים שילמדו לעילוי נשמתו.
לאחר מכן ניצל מהללאל מסכינו המלהטת של שר הביטחון - בזכות שהיא פוגעת בכפיס זהב המונח על ליבו.

בין שני המקרים הנ"ל השרשרת לא חוזרת למהללאל. תקנו אותי אם טעיתי.

איך יתכן?!

 

[מריומה~]

ואם כבר מישהו הקפיץ את האשכול וזכיתי לפגוש שורה של מעריצים אשר עשויה להצטרף בבוא הזמן לפורום הסגור שקיים כאן ועוד לא עליתם עליו (ומתי מעט מצליחים להסתנן אליו)
של אוהדי הסדרה.

?????

 

[רייזי בירנבוים]

חשבתי שאני המשוגעת בהיחידה......
אין על הסדרה הזו, קראתי אותה לפחות 20 פעם.
יוזבד קצת אכזב.
אני מבינה שמיה רצתה להוריד אותו לחיים המעשיים שלנו, אבל לדעתי כל היופי של הסדרה הייתה שהיא דברה גבוהה גבוהה, כאילו לא קשור אלינו, מושגים מעולם אחר, אבל כל אחד הבין וקישר לעולם שלו, לנסיונות שלו.
איסתרק היה אמנם נער שובב, אבל מורם מעם, וככה כל הדמויות. לא מושלמות, אבל בדרגה אחרת.
פתאום ביוזבד הם איבדו את הקסם שלהם
אני אישית הרגשתי צורך עז לקבל קבלה משמעותית לחיים כל פעם כשהגעתי לבריחה של איסתרק ממישורי הפלאט, כשעמדה בפניו הבחירה אם להיות צעיר שבחר בטוב ופספס בדרך לזקנה, לבין בחירה שתלווה אותו לכל החיים...
אם מיה הורגת את אולה, אני זורקת את הספר!!!!!!

 

[מרשימה]

ואם כבר מישהו הקפיץ את האשכול וזכיתי לפגוש שורה של מעריצים אשר עשויה להצטרף בבוא הזמן לפורום הסגור שקיים כאן ועוד לא עליתם עליו (ומתי מעט מצליחים להסתנן אליו)
של אוהדי הסדרה.

תענו לי פעם על תמיהה ענקית:
כאשר מהללאל מגיע לכוזר הישנה הוא מעביר את שרשרת הזהב שלו למונדרי הצעיר ומבקש ממנו בכל מקרה שלא יבוא - לאחר מותו למכור את השרשרת ובכסף לשכור אנשים שילמדו לעילוי נשמתו.
לאחר מכן ניצל מהללאל מסכינו המלהטת של שר הביטחון - בזכות שהיא פוגעת בכפיס זהב המונח על ליבו.

בין שני המקרים הנ"ל השרשרת לא חוזרת למהללאל. תקנו אותי אם טעיתי.

איך יתכן?!

אם אינני טועה, הוא רק מראה למונדרי את השרשרת, ולא מעביר לו אותה.

 

[תקוה]

אפשר לשים לב שביוזבד מיה מתחילה למתוח קצוות עם הרבה מוטיבים של מציאות פחות וורודה ויותר מחוספסת, קשה לעיכול.
דוגמא: מיד אחרי שיקוואל בורח מהארמון הוא נתקל בכרכרה של משפחתו של אשר שנהרגה... והתיאור הלא-מלבב שם מלמד גם על היציאה מהתמימות של יקוואל הנסיך המפונק, אבל גם מלמד משהו על הכותבת בעצמה: גם היא מבינה שצריך להתחיל להרגיל את הקוראים למציאות חדשה... והפרידה מיקוואל הייתה קשה אבל בהחלט הייתה נצרכת בשביל ההגיון והאיזון.
.

לו היתה כןתבת את זה על אנשים בני ימינו זה לא היה עובר...
התאורים על הריגות ורציחות בספר הזה עברו את גבול הטעם הטוב.
חבל על הממלכה שצריך איזון של הרבה אכזריות והרגות כדי שיהיה בסדר.

 

[מרים יעל]

לכל המאוכזבים מאיסתרק שקצת "התעייף" בספר האחרון...
הנה ציטוט מראיון עם מיה קינן ב'הידברות':
"...אני חושבת שאיכשהו הרבה קוראים לא שמו לב איזו תקופה קשה איסתרק עבר בספר הזה ועם אילו אתגרים הוא התמודד. הרגשתי שאנשים גם מצפים ממנו עדיין להתנהגויות נעריות... אבל מה לעשות, להיות נסיך זה פוטוגני יותר מלהיות מלך. עד כמה שזה נשמע מצחיק, למלך יש באמת לא מעט עבודה שחורה לעשות...

"אבל המסר שחשוב לי שיעבור תמיד – ומקווה שזה יובהר עוד יותר בספר הבא – זה עד כמה איסתרק אוהב את מה שהוא עושה ואוהב את העם שעליו הוא מולך".

 

[תקוה]

יש לך קישור לראיון ההוא?

לפעמים נדמה לי שמיה חושבת שאנשים הם קוראי מחשבות (ולא רק ספרים) , לא את כל מחשבותיה ניתן לראות בספריה- חבל..

 

[מרים יעל]

בסדר, אבל מה דעתכם שאולי כולנו מצפים ממנה יותר מדי?
היא בסך הכל מתארת את מה שקורה בממלכה הפרטית שלה ונותנת לכולנו אפשרות להציץ לתוכה.
קודם כל מגיעה תודה.
ודבר שני: זה דבר ידוע שסופר פחות ידוע מוציא ספר טוב שהופך להיסטריה, יש מצב שזה יהיה הספר הטוב האחרון שלו. כי אחר כך מתחיל לחץ סביב הספר הבא וזה דוחק את הסופר לפינה ומוציא תוצאה פחות טובה.
אני לא מכירה הרבה כותבים שהיו עומדים בסוג הלחץ שמיה עומדת בו עם ההיסטריה סביב הסדרה, וכל העליהום שממש לא היה מוכר בציבור שלנו עד הסדרה הזו.
זה בלתי נמנע, בואו נרגע, ננמיך ציפיות (לטובתנו ולטובת הסדרה), ונהנה מהאיכות של הכתיבה שלה שהיא עדיין לא ניתנת לויכוח.

אני מצרפת קישור.
https://www.hidabroot.org/article/221695

 

[מריומה~]

הדור שלנו הוא דור מאד פנסי
הכל לכאורה יפה ומושלם ואסור להרים יד או קול.
אבל השחיתות והרצח רוחשת בתוכו, בפנים ומחוללת שמות.
לפי דעתי אם היינו חיים בעולם מוחצן הוא היה יותר נקי ויותר אמיתי ופחות אלימות ותככים.
ולמעשה מיה מביאה את העולם הזה בספרים שלה
אני מאד התחברתי לזה כי זה באמת מגלם משהו עמוק מתוכינו שאין לו כל כך ביטוי בתכלס בדור שלנו,

 

[מרים יעל]

הדור שלנו הוא דור מאד פנסי
הכל לכאורה יפה ומושלם ואסור להרים יד או קול.
אבל השחיתות והרצח רוחשת בתוכו, בפנים ומחוללת שמות.
לפי דעתי אם היינו חיים בעולם מוחצן הוא היה יותר נקי ויותר אמיתי ופחות אלימות ותככים.
ולמעשה מיה מביאה את העולם הזה בספרים שלה
אני מאד התחברתי לזה כי זה באמת מגלם משהו עמוק מתוכינו שאין לו כל כך ביטוי בתכלס בדור שלנו,

מסכימה
פעם שמעתי כותב שאומר שהוא לא מסכים עם זה שצריך להסתיר את הרוע מעצמנו. רק אם נעמוד מולו פנים מול פנים, נוכל להתמודד.
יש נטיה היום להסתיר
זה לא בהכרח טוב.
מיה מביאה רעיונות יפים ואחד מהם הוא שהטוב הוא לא רק טוב, והרע הוא לא רק רע. העולם לא שחור ולבן ויש גם וגם בכל צד. הבחירות שהיא מציגה הם הבחירות האמיתיות ולא כמו כל אלו שמציגים את המציאות בצורה שקרנית שאולי נראית ונשמעת יפה, אבל לנו היא לא עוזרת להשתפר.