לחובבי "ממלכה במבחן"

[מרציפן]

אז מה היה בסוף, למה מיה הרגה את יקוואל??
ומה עם ברכיהו - מת או לא?
שאלות כאלו ואחרות שהועלו כאן בעבר -

אז זהו, שיש ראיון עם מיה קינן [ע"י דבורי גולובנציץ] בחוברת הפרסום של יפה נוף לחנוכה המחולקת בימים אלו בתיבות הדואר - שם היא מנסה לענות על כמה מהשאלות הגדולות שהועלו.
מעניין לקרוא.

[ואגב יש בחוברת מבצעים הזויים, אבל זה כבר תראו לבד...]

נ.ב. חשוב מאד - שימו לב, עמ' 15 בחוברת טעון גניזה!!

 

[שירו]

עוד פעם נסחפתי לעלילה,ושמתי לב לדברים שלא ראיתי בקריאה הקודמת - (אני ההזויה היחידה שקוראת יותר מפעם אחת??) - ובין הדברים שצדו את עיני - פתאום נולד לשלוואן אח גדול יותר, אדוניה, שלא הוזכר בכלל באיסטרק ובמהללאל..

 

[מרשימה]

עוד פעם נסחפתי לעלילה,ושמתי לב לדברים שלא ראיתי בקריאה הקודמת - (אני ההזויה היחידה שקוראת יותר מפעם אחת??) - ובין הדברים שצדו את עיני - פתאום נולד לשלוואן אח גדול יותר, אדוניה, שלא הוזכר בכלל באיסטרק ובמהללאל..

אדוניה מוזכר באיסתרק
כאיסתרק ואשר פוגשים את יוסף דיאלדיאן בחתונה, ממש בתחילת הספר, הם אומרים לו משהו על "בניך הצעירים, אדוניה ושלוואן"
מה שלא היה ברור לי למה עכשיו ביוזבד המסקנה היתה שאם פאר לא יהיה יורש העצר, יוסף יעדיף את שלוואן על פני ברכיהו.
למה אדוניה לא נלקח בחשבון?
אולי הוא מאומץ

אה ואת לא היחידה שקוראת יותר מפעם אחת.
אני קראתי כל אחד מהספרים עשרות פעמים בלי הגזמה
ואני לא היחידה.

 

[אתי בן-שם]

בטח שהוזכר
הוא נפגש עם איסטרק ופנרס לחתימת ההסכם במהללאל

אה לא, סליחה זה ברכיהו....

 

[אסטרונאוטית]

אז זהו, שיש ראיון עם מיה קינן [ע"י דבורי גולובנציץ] בחוברת הפרסום של יפה נוף לחנוכה המחולקת בימים אלו בתיבות הדואר - שם היא מנסה לענות על כמה מהשאלות הגדולות שהועלו.
מעניין לקרוא.

אולי תעלי את זה לכאן?

 

[Loochi]

אדוניה מוזכר באיסתרק
כאיסתרק ואשר פוגשים את יוסף דיאלדיאן בחתונה, ממש בתחילת הספר, הם אומרים לו משהו על "בניך הצעירים, אדוניה ושלוואן"
מה שלא היה ברור לי למה עכשיו ביוזבד המסקנה היתה שאם פאר לא יהיה יורש העצר, יוסף יעדיף את שלוואן על פני ברכיהו.
למה אדוניה לא נלקח בחשבון?
אולי הוא מאומץ

אה ואת לא היחידה שקוראת יותר מפעם אחת.
אני קראתי כל אחד מהספרים עשרות פעמים בלי הגזמה
ואני לא היחידה.

באינדקס שם הוא לא מוזכר, וגם לא בעמוד הפותח של מהללאל כשמוזכרים בני המשפחה שם בנפשות הפועלות או איך שלא קוראים לעמוד הזה.
לא היחידה, עשרות פעמים בהחלט..
מלא השערות כבר העליתי עם חברות מה עניין אדוניה שנולד פתאום ככה...

 

[מרשימה]

אדוניה מוזכר באיסתרק
כאיסתרק ואשר פוגשים את יוסף דיאלדיאן בחתונה, ממש בתחילת הספר, הם אומרים לו משהו על "בניך הצעירים, אדוניה ושלוואן"

פתאום התחלתי להסתפק
אולי בכלל כתוב ברכיהו?
אין לי את איסתרק כדי לבדוק
מה שבטוח לסבא של יוסף שחפר את מנהרת המילוט מבית האוצר קראו אדוניה.

 

[Loochi]

אני אבדוק את זה...

לגבי הסבא - זה נכון..

 

[שירו]

פתאום התחלתי להסתפק
אולי בכלל כתוב ברכיהו?
אין לי את איסתרק כדי לבדוק
מה שבטוח לסבא של יוסף שחפר את מנהרת המילוט מבית האוצר קראו אדוניה.

כתוב שם ברכיהו ושלוואן. אדוניה היחיד שמוזכר הוא השם שרשום על דלת מנהרת הסתרים..
( בדקתי..)

 

[Loochi]

הי, בדיוק באתי לבדוק את זה! הקדמת.. והצלת אותי משקיעה נוספת בספר עד העמוד האחרון

 

[שירו]

הי, בדיוק באתי לבדוק את זה! הקדמת.. והצלת אותי משקיעה נוספת בספר עד העמוד האחרון

למה נראה לך לקח הרבה זמן?! שקעתי סופית

 

[מה הענינים]

כפי שצפיתי מראש, הצליחו לכתוב ראיון שלם עם הסופרת. בלי לכתוב כלום.
מאד מאכזבת התגובה שלה לגבי יקוואל.

 

[Loochi]

יש מצב לסרוק ולהעלות?

 

[aiyl]

יש מצב לסרוק ולהעלות?

אשמח גם!

 

[הגיג]

כפי שצפיתי מראש, הצליחו לכתוב ראיון שלם עם הסופרת. בלי לכתוב כלום.
מאד מאכזבת התגובה שלה לגבי יקוואל.

לא הרגשתי ככה.
אפילו בתור אחת שהייתה "מקוראי המבחן" הראיון הזה חידש לי דברים...
והתגובה לגבי יקוואל רהוטה וברורה להפליא. אני, בכל אופן, השתכנעתי.

 

[y&m]

לא השתכנעתי,
כי אחרי הכל הסופרת רוקמת את הדמויות. עד כמה שהן מקבלות חיים משל עצמן, עדיין הסופרת היא זאת שנופחת בהן את נשמתן.

כאן, מבחינת המסר נראה היה שהסופרת ירתה את החץ ולאחר מכן סימנה מעגלים.

קודם כל היה חייב להיות המסר: אסור למרוד, להיות עצמאי, אין מקום לחשיבה עצמאית, זה מסוכן, בהכרח תשגה בבחירותיך ואפילו תמות בגללן.

באותה מידה היא יכלה לתת לו להצליח ולבחור נכון. היא התעקשה להוביל אותו אל פי הפחת. אם לא הסימבול של יקוואל ביחס לחיינו בשנת תשע"ז, הייתי אולי משתכנעת מדבריה.

 

[שירו]

לא השתכנעתי,
כי אחרי הכל הסופרת רוקמת את הדמויות. עד כמה שהם מקבלים חיים משל עצמם, עדיין הסופרת היא זאת שנופחת בהם את נשמתם.

כאן, מבחינת המסר נראה היה שהסופרת ירתה את החץ ולאחר מכן סימנה מעגלים.

קודם כל היה חייב להיות המסר: אסור למרוד, להיות עצמאי, אין מקום לחשיבה עצמאית, זה מסוכן, בהכרח תשגה בבחירותיך ואפילו תמות בגללם.

באותה מידה היא יכלה לתת לו להצליח ולבחור נכון. היא התעקשה להוביל אותו אל פי הפחת. אם לא הסימבול של יקוואל ביחס לחיינו בשנת תשע"ז, הייתי אולי משתכנעת מדבריה.

אם תשאלי את הסופרות - הן תספרנה לך שהדמות היא זו שהשתלטה והובילה אותן בעל כורחן.


ובקשר לאלו שמורדים - לצערנו יש במחננו, גם בימנו, את אלו העצמאים עם הבחירות השגויות -שמורדים, ונופלים והולכים לע"ע לאיבוד.
ואני חושבת שהיא כן חידדה את המסר הזה יפה. למרות שהגעתי ממש לא מוכנה לסיום הטרגי והעצוב שהיא בחרה בו כדי להיפרד מהדמות הבעייתית שנוצרה לה בסוף הדרך....

 

[תקוה]

ואני חושבת שהיא בעצמה לא מספיק סימפטה את יקוואל, לא מספיק העריכה את הכוחות שהטמינה בו.
אנחנו הקוראים ראינו בו ילד מסכן תאב הכרה בכוחותיו הגדולים והיא רואה בו נער מגודל שחושב את עצמו לחכם יותר מכל חכמי הסביבה. גאותן אפילו.

 

[מה הענינים]

לא השתכנעתי,
כי אחרי הכל הסופרת רוקמת את הדמויות. עד כמה שהן מקבלות חיים משל עצמן, עדיין הסופרת היא זאת שנופחת בהן את נשמתן.

כאן, מבחינת המסר נראה היה שהסופרת ירתה את החץ ולאחר מכן סימנה מעגלים.

קודם כל היה חייב להיות המסר: אסור למרוד, להיות עצמאי, אין מקום לחשיבה עצמאית, זה מסוכן, בהכרח תשגה בבחירותיך ואפילו תמות בגללן.

באותה מידה היא יכלה לתת לו להצליח ולבחור נכון. היא התעקשה להוביל אותו אל פי הפחת. אם לא הסימבול של יקוואל ביחס לחיינו בשנת תשע"ז, הייתי אולי משתכנעת מדבריה.

אכן,
היא הובילה אותו למקום ללא מוצא, נתנה לו לבחור בחירות, שעפ"י דעתי, רובן היו מחויבות. אמנם הן לא היו 'טובות' במשמעות הרגילה של המילה, אבל הן היו הברירה שלו.
בראיון היא כותבת שהוא היה צריך למצוא את הזמן המתאים ולברוח. אבל לאורך כל תקופת ההתמודדות שלו היא לא הראתה שיש אפשרות כזו.
צר לי, יקוואל היה ונותר בעיני השעיר לעזאזל שלה, היא לא 'אהבה' את הדרך שלו מתחילה וביטאה זאת בכל מהלך הספר.
הפשטות שבה היא כותבת בראיון על חוסר היחס של איסתרק כלפיו - מעוררת כעס גדול. כאילו מה, הוא פשוט נתן לו את הבחירה האישית. צדיק גדול, איפה היה עד עכשיו? למה רק כשהוא נעלם והממלכה משוחררת ממנו ומהבושות שעשה - הוא מאפשר לו חופש, איפה היה כשיקוואל ביקש את זה כשהיה תחת אחריותו?
טוב, והקטע שכתבה על מנרם, הוא פשוט המשך ישיר לכאן: כמה טובים האנשים הצדיקים, התמימים, הסגפנים שאין להם בעולמם אלא תורה. כאלה אנשים אנחנו צריכים בדור שלנו.

 

[שירו]

והאמת שגם קצת התאכזבתי מהבינוניות שהיא הפילה על מהללאל, שמאכזב את כולם - וזה אחרי שהיא בנתה אותו כ"כ מקסים (בספר שלו )- ממש התבקש איזשהו מעשה הירואי שלו, שיציל את כוזר כולה מאיזושהי קטסטרופה.....