אם ככה אז המשפט הזה:אגב. הפוך ממש
רב התגובות שלי התייחסו דווקא לאלו שכביכול סובלים "קצת"
הוא לא נכון בעלילהם לא כמונו במובן של ניהול חיי משפחה
אולי יש לך דוגמא אחת, אולי שתיים, אבל מהכרות ועיסוק עם הרבה, זה לא.
אם ככה אז המשפט הזה:אגב. הפוך ממש
רב התגובות שלי התייחסו דווקא לאלו שכביכול סובלים "קצת"
הוא לא נכון בעלילהם לא כמונו במובן של ניהול חיי משפחה
לא. לא אחת ולא שתייםאם ככה אז המשפט הזה:
הוא לא נכון בעליל
אולי יש לך דוגמא אחת, אולי שתיים, אבל מהכרות ועיסוק עם הרבה, זה לא.
למה נראה לך שאנחנו לא רוצים?למה אנחנו - (אני מסייגת) רובנו - שומעים על מישהי שלוקחת כדורים-מאבדים בה אמון? לא רוצים ליצור קשרים אמיתיים של חברות?
אני מדברת על אנשים שהיית רוצה להיות חברה. ופתאום את מגלה מאחורי הגב שהיא נוטלת כדורים-אז אמאלה השם ישמור, לא קשורה אלי....
זה מדבק??
הבנאדם נשאר אותו בנאדם! הרי אם היית חברה שלה בלי לדעת-לא היית חושדת.
אוקי, מקבלתלא. לא אחת ולא שתיים
במובן של ניהול חיי משפחה הם שונים. נקודה
מי שהמילה שונים נתפסת בעיניו שלילית שיעדכן. אני אמצא אחרת
שונים הם לא פחותים. הם מתמודדים עם נסיבות חיים שגורמות להם להתנהל אחרת
תודה על החיוך. ובאופן כללי על האמירה המחויכתאוקי, מקבלת
למרות שלא ממש הצלחתי לרדת לסוף דעתך מה זה שונים,
גם מישהי שמנה שונה כי צריכה לשמור על תפריט דיאטטי, ומישהי שאמא שלה גרה בחו"ל שונה היא לא יכולה להתארח שבתות, ואבא שלומד כל היום בכולל זה שונה מעומד, ובואי, עליהם אף אחד לא ירשום באשכול שחיי המשפחה 'שונים'
אבל בסדר, אולי כל אחת מתכוונת למשהו אחר בתפיסה שלה. שונות בריאה
מה שהיא צריכה זה שהיא תוכל לבוא להורים שלה, לחמיה וחמותה, לבוסית שלה, למתבגרים שלה, לשכנה שלה, ולמורה של הבת שלה בכיתה אלף ולספר: "אובחנתי בדיכאון". ושאנשים יגיבו. בטקט או בחוסר טקט כהרגלם.
נזכרת באפיזודה שהייתי נוכחת לה: אדם בעל מעמד אקדמי גבוה, בעל מקצוע נחשב, מכובד בתחומו, הציג את עצמו ואת ההתפתחות שלו, וכחלק מהתהליך הוא מספר כך "בגיל חמישים עברתי משבר נפשי", והמשיך הלאה.ברמה המעשית
הדרך שיותר יכולה להועיל לשינוי הציבורי בעניין הסטיגמות
עוברת דווקא אצל המתמודדים (אולי יותר המתמודדים לשעבר)
כשיעמוד אדם נכבד, מוערך, וכו' וכו', אולי אפי' גמר לחתן ילדים, ויחשוף שבעבר הוא התמודד נפשית
או ר"מ בישיבה, או מורה בסמינר, או סופרת....
ולפי המתואר באשכול, אמורים להיות כאלו,
פה יתחיל השינוי.
אין דרך לשכנע אדם שיש לו סטיגמה על דבר מסוים, בלי שנראה לו אחד כזה מול העיניים, ושיראה שהוא פשוט טועה.
אז אם אכן כך הם פני הדברים שהסטיגמה בטעות יסודה, הפתרון אמור להיות בדמות הפרכתה המוחשית.
או נגיד את זה כך: הבושה שהמתמודדים חשים, מחזקת ותחזקת את הסטיגמה.
(וח"ו ח"ו איני 'מאשים' את אותם גיבורים יקרים אהוביו של מקום במציאות הקשה והנוראית הזאת, אבל אני חושב שעובדתית יש לנקו' הזאת מקום בגלגל שמזין את עצמו ומתחזק את הסטיגמות וכו'.)
יש רופא ידוע שחושף את היותו נשוי לאישה חולת נפש שהתחתנה כמורה רגילה וטובה הוא לא התגרש הוא התמודד היא היתה בריאה לגמרי לאף אחד אין ביטוח1 כל מי שכותב בצורה שלילית שידע שלאף אחד אין עריבות שלא יקרה לו או למישהו ממשפחתו מה שכן חסר בציבור שלנו תמיכה לנשות מתמודדים בדיוק כמו האלמנות הן הרבה פעמים מתמודדות לבד בכל התחומים עוד לא ראינו מכתב שקורא לעזור לאישה שבעלה מתמודד נפשית חברה שלי מחפשת תמיכה ואין מי שיעזור לה כל עול הבית והילדים על כתפיה ובשונה מאלמנות היא גם יולדת...נזכרת באפיזודה שהייתי נוכחת לה: אדם בעל מעמד אקדמי גבוה, בעל מקצוע נחשב, מכובד בתחומו, הציג את עצמו ואת ההתפתחות שלו, וכחלק מהתהליך הוא מספר כך "בגיל חמישים עברתי משבר נפשי", והמשיך הלאה.
האם יום אחד נצליח להגיע למצב הזה?
וואו.בתור מישהי שמכירה את הנושא מקרוב , אני רוצה רק לחדד משהו:
כשמדברים על הסטיגמה שיש ללקיחת כדורים פסיכיאטריים ועל מחלות נפש בציבור שלנו לעומת הציבור הכללי, הנקודה היא בכלל לא להתחתן/ להסתיר/ שידוכים/ להיות חברה/ ההתמודדות של בן הזוג וכו' . למה? כי בפן המעשי אנחנו אנשים חופשיים שבוחרים עם מי להתחתן, של מי להיות חברים ומה לספר ומה להסתיר. כמו שכל אחד מבין שלאדם עם לקות גופנית יש לקות ולכן בחורה בריאה לא תרצה להתחתן איתו. לא בגלל הסטיגמה, בגלל החיים עצמם.
הבעיה היסודית היא תפיסה השגויה והמיושנת שעדיין קיימת אצל רבים מהאנשים בציבור שמחלות נפש הן חולשה, שמי שלוקח כדורים אשם בזה, שיש דרכים אחרות, שהדיכאון הוא דבר שאפשר לשלוט בו. ויותר מזה: הרגשת הזחיחות והגאווה שזה "לא שלנו", "לא אצלנו", "אצלי זה לא יכול לקרות", "לנו יש ביטוח".
ואם הייתי יכולה לשנות דבר אחד בציבור החרדי זה הדבר שהייתי משנה:
להכניס את ההבנה ש"זה" יכול לקרות לכל אחד. לאף אחד אין ביטוח. אנשים מוכשרים, מוצלחים, צדיקים, חכמים, מבריקים, בעלי מידות טובות, יראי שמים, בעלי חוש הומור, בעלות קריירה, בעלי משפחות מפוארות.
כשכולם יחשבו ככה. כל השאר יקרה מאליו.
ואדרבה , אני קצת מתפלאת שאף אחד לא אמר את זה עדיין, אבל באופן אישי האנשים האובדניים שאני מכירה, לצורך הדוגמה, הם ככלל, אנשים הרבה יותר רגישים, אינטליגנטים, ורוחניים מהממוצע. נשים בדיכאון אחרי לידה הן הרבה פעמים דווקא נשים מאוד שאפתניות, מוצלחות וחכמות מנשים אחרות. זה לא כלל כמובן, אבל למי שמכיר מקרוב, זה גם הגיוני.
אבל גם אם נניח מישהי ממש רגילה ולא מיוחדת נכנסת לדיכאון, מה שהיא צריכה זה לא "הכלה" ולא "מקום" ולא הבטחה שלילדים שלה יהיה עם מי להתחתן, מה שהיא צריכה זה יחס שהקהילה שלנו יודעת לתת כל כך יפה כמו ארוחות מוכנות ,ובייביסיטר, תמיכה מדוייקת או לא מדויקת כמו שמקבלת כל מי שאובחנה עם סרטן נשים (שאגב סטטיסטית תורשתי לא פחות מדיכאון) והזדהות ורחמים והשתתפות.
מה שהיא צריכה זה שהיא תוכל לבוא להורים שלה, לחמיה וחמותה, לבוסית שלה, למתבגרים שלה, לשכנה שלה, ולמורה של הבת שלה בכיתה אלף ולספר: "אובחנתי בדיכאון". ושאנשים יגיבו. בטקט או בחוסר טקט כהרגלם.
ושהיא תוכל להתפטר בלי לשקר, ולהתאשפז בלי לשקר לאף אחד, וללכת לפסיכולוגית בלי לשקר, ולהכניס הביתה עוזרת או סומכת או שבעלה יצא לעבוד בלי להתנצל. לא בפני עצמה ולא בפני אף אחד אחר.
ושכשהילדים שלה יגיעו לשידוכים היא תוכל לומר את זה לשדכנית כמו שאומרים "היה לי סרטן" והשדכנית לא תצקצק בלשונה ותגיד שחייבים להסתיר כי עם מי הילדים שלך יתחתנו. היא תהיה עניינית כמו שהיא עניינית עם אמא חולת סרטן, או סוכרת, או בחורה שמנה, או בחור צליאק או אח אוטיסט או הורים גרושים.
יפהפות הנפש כאילו אנשים עם הפרעות נפשיות או מחלות נפש הם אנשים רגילים היא בורות פשוטה. אנשים עם הפרעות נפשיות הם לא אנשים רגילים. לפעמים הם יוצאי דופן לטובה. אבל תמיד הם מתמודדים עם משהו. אז מה?
יש אלפי התמודדויות בעולם. יש אנשים שההתמודדות הופכת אותם לאנשים הרבה יותר מיוחדים. יש אנשים שההתמודדות הופכת אותם לבתי נסבלים. יש אנשים שההתמודדות הופכת אותם לבלתי כשירים לנישואין. זה לא נותן לאף אחד זכות להתנשא עליהם ולא מכריח אף אחד להתחתן איתם. אבל אני חושבת שלכל מתמודד נפש יש זכות פשוט להיות מתמודד נפש.
ועוד משהו, יש איזה ציטוט מפורסם שאני לא זוכרת כרגע שאומר משהו בסגנון שמאחורי כל שנאה מסתתרת בורות, ומאחורי בורות מסתתר הפחד...
האמת שלי מאוד קשה לשמוע אנשים שמתגרשים כי האישה קיבלה דכאון לאחר לידה.יש רופא ידוע שחושף את היותו נשוי לאישה חולת נפש שהתחתנה כמורה רגילה וטובה הוא לא התגרש הוא התמודד היא היתה בריאה לגמרי לאף אחד אין ביטוח1 כל מי שכותב בצורה שלילית שידע שלאף אחד אין עריבות שלא יקרה לו או למישהו ממשפחתו מה שכן חסר בציבור שלנו תמיכה לנשות מתמודדים בדיוק כמו האלמנות הן הרבה פעמים מתמודדות לבד בכל התחומים עוד לא ראינו מכתב שקורא לעזור לאישה שבעלה מתמודד נפשית חברה שלי מחפשת תמיכה ואין מי שיעזור לה כל עול הבית והילדים על כתפיה ובשונה מאלמנות היא גם יולדת...
גם לחיות לצד אדם נכה לאחר פציעה זה קשה, (גילוי נעות תמיד יש לי פחד לקבל דיכאון לאחר לידה האמת אנחנו באמת מדהימות יולדות למרות שזה קשה בטרוף)יש פה הרבה שיפוטיות נגד "דעות קדומות" על מחלות נפש.
הבעיה היא שאנחנו שוכחים שמדובר באנשים שצריכים לבחור את בחירת חייהם.
הם לא כותבים עכשיו ספר, לא מוסיפים תגובה בפרוג.
בחורים עם מי לחיות.
הייתי זהירה יותר ב"להחליט בשבילם" מה נכון במצב רגיש כל כך, פעמים רבות רגיש הרבה יותר ממה שאנו מסוגלים לדמיין,
מעריצה יותר כל אחד שבחר בטוב עבורו והתייעץ עם אנשים טובים,
מתפללת יותר שלא נתנסה.
ולכן אני זהירה בלהחליט בשביל מישהו כזה,גם לחיות לצד אדם נכה לאחר פציעה זה קשה, (גילוי נאות תמיד יש לי פחד לקבל דיכאון לאחר לידה האמת אנחנו באמת מדהימות יולדות למרות שזה קשה בטרוף)
גם לחיות לצד אדם נכה לאחר פציעה זה קשה, (גילוי נעות תמיד יש לי פחד לקבל דיכאון לאחר לידה האמת אנחנו באמת מדהימות יולדות למרות שזה קשה בטרוף)
אני לא מדברת על אדם שבחר לחיות ולהתחתן לצד אדם שסובל מבעיה גופנית/נפשית. אני מדברת על אדם שהתחתן ולאחר החתונה קרה, כשאדם מספר התגרשתי כי האישה קיבלה דיכאון לאחר לידה, ואף אחד לא נבהל יש אפילו כאילו שיבינו אותו, לעניות דעתי זה צריך להיראות אותו דבר כמו התגרשתי כי בעלי קיבל נכות מתאונה.ולכן אני זהירה בלהחליט בשביל מישהו כזה,
מעריצה אותו אם בחר בטוב עבורו,
ומתפללת שלא אתנסה.
ומאחלת לך חיים רגועים, שלווים, בלי הפחד מהפחד...
לא מצליחה להבין את ה"צריך להראות". למי? לשכנים? לבני דודים? למצקצקים בלשונם?אני לא מדברת על אדם שבחר לחיות ולהתחתן לצד אדם שסובל מבעיה גופנית/נפשית. אני מדברת על אדם שהתחתן ולאחר החתונה קרה, כשאדם מספר התגרשתי כי האישה קיבלה דיכאון לאחר לידה, ואף אחד לא נבהל יש אפילו כאילו שיבינו אותו, לעניות דעתי זה צריך להיראות אותו דבר כמו התגרשתי כי בעלי קיבל נכות מתאונה.
נכון מאוד. כמו שלא נדון את המתמודדים בנפשם באותה מידה, אין לנו כלים לשפוט את אלו שסביבםלא מצליחה להבין את ה"צריך להראות". למי? לשכנים? לבני דודים? למצקצקים בלשונם?
אם הוא התייעץ עם רבו ומומחים בתחום, ולאחר שהבין שזהו המעשה הנכון עבורו, זכותו של אדם לבחור עם מי לחיות ולא משנה באילו נסיבות.
מסכימה איתך שיש הבדל בין נישואין לכתחילה להמשך חיים משותפים, לא מבחינת ה"מה יגידו", כן מבחינת זה שאחרי תקופה של חיי נישואין פוריים ומוצלחים, אפשר לקבל בצורה שונה את האדם גם לאחר משבר נפשי. (ושוב, לא בכל מצב.)
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: