ונניח שאני כותב אמן, אמן בכל, ברגש, בתובנות, במקצועיות, והמקלדת בוערת תחת ידי וכמו זועקת: כתוב כבר! כתוב באיזה עיתון משהו, עשה משהו עם הכשרון, ואני נאלץ להשפיל את עיני למקלדת, לנגב דמעה שקופה, ומתוך ערפילי הכאב לומר לה: לא חביבתי, לא, לא אוכל לעשות זאת, כיון שאינני יודע מה לעשות כדי להתקבל לעבודה במקומות האלו הגבוהים, הנישאים, הרמים הרחק הרחק מעל להשגת אנוש, היש כאב כמכאוב הזה?