הנושאים החמים
הנושאים החמים
עו"ד נתן רוזנבלט
משתמש מקצוען
מצורף טור שפרסמתי היום במרכז העניינים, זווית מקורית על מחירי הדירות.
הנושא הבוער ביותר הוא מחירי הדיור, עם דגש על הציבור החרדי, מחירי הדירות מאמירים עוד ועוד, עד שאפילו הירידה המסתמנת לא תוכל להחזיר אחורה את מחירי הדירות שהגיעו לממדים בלתי אפשריים עבור משפחה ממוצעת בישראל.
האשמים, כמו תמיד, הם רבים והם משתנים בהתאם לפוזיציה של המאשים, אנשי השמאל יזכירו את ראש הממשלה נתניהו, ששלט כאן שנות דור והיה בידיו לשנות את המציאות, אנשי הימין יאשימו את ממשלות השמאל שזרקו בשעתו את אנשי "ישראל השנייה" לחולות הנגב והררי הגליל, וכשהדור הצעיר רוצה לעבור למרכז הוא לא יכול.
אלו גם אלו צודקים, אבל יש כאן שחקן ראשי, שלמרות חלקו הגדול בעליית מחירי הדירות, הצליח לחמוק מביקורת משמעותית בעניין, מדובר כמובן בבג"ץ, אשר כמו תמיד, אחראי רק על השקפת העולם מבלי לחשוב שנייה אחרת על תוצאות פסיקותיו. סמכות על ללא אחריות מינימלית.
במאמר זה, ננסה, על קצה המזלג, להסיר את הוילון הכבד ולהאיר שתי פינות, למרות שיש עוד, שבהן בג"ץ שם את עצמו במקום הממשלה, באחת מהן אף במקום הכנסת באופן תקדימי ותמוה, וביטל החלטות ממשלה, שהיו מביאות בוודאות לצינון עליית מחירי הדירות.
מדובר בשני מקרים שטלטלו את המדינה בשעתו, לא רק בגלל התוצאה הקשה, אלא בעיקר בגלל התעוזה לבטל החלטות כשרות לחלוטין במחי פסק דין אחד. שני מקרים שונים ותוצאה אחת, המורגשת בכל בית בישראל עד היום במחירי המשכנתא שכל אחד משלם.
המקרה הראשון: בג"ץ הקרקעות
העתירה הראשונה, הייתה של קבוצת עמותות ואישים, אשר הבולטת שבהן היא תנועת "הקשת הדמוקרטית המזרחית", אשר הוקמה במסירות על ידי פעילים חברתיים מקרב עדות המזרח, עם כוונות הכי טובות, אבל הלכו צעד אחד יותר מידי ובסוף הזיקו לצאן מרעיתם. אך קודם כל הרקע לעתירה:
כאשר חקלאי מקבל קרקע מהמדינה לעיבוד, היא איננה הופכת להיות שלו, אלא הוא רק זוכה בזכות (הגדולה) לעבד את הארץ הקדושה ולאכול מפריה. ומה קורה כאשר החקלאי מצליח להביא להפשרת הקרקע ולהפיכתה לבעלת אפשרות בניית דירות, מה שמייקר אותה עשרות ואלפי מונים? לפי החוק היבש והחתימות של החקלאים עצמם, הקרקע חוזרת למדינה והחלקאי לא זכאי לשום פיצוי.
אבל הממשלה הבינה שבלי כסף שום דבר לא יעבוד, ושום חקלאי לא יוותר על הקרקעות שלו לבניית דירות אם לא ייתנו לו משהו, ולכן קבעה כי אם יצליח החקלאי להשביח את ייעוד הקרקע, יקבל שליש מהרווחים. עד כאן הכל לא טוב לא יפה ולא צודק, אבל זה מה יש, אם רוצים לבנות דירות צריך לשלם.
אין ספק כי מדובר בהכרח לא נעים, לשלם לחקלאים, בד"כ עולים מאירופה, סכומים עצומים על קרקע שהיא כלל לא שלהם, אין ספק גם כי יש כאן אפלייה כלפי עולים ממרוקו ותימן, שעלו באותה שנה ונשלחו לדימונה ומגדל העמק, בד"כ המדינה אפילו לא מאפשרת להם למכור את דירת העמידר של הסבתא ע"ה. כנגד אפליה זו עתרו העותרים.
וניצחו! בג"ץ, בהרכב מורחב, החליט, כבר בתחילת ההליך, לעצור את כל העברות הכספים, ובמישרין את הפשרת הקרקעות. בהמשך תיקבע ההחלטה כפסק דין מכונן, ראשון מיני רבים, שבו בג"ץ יעדיף תחושת שיוויון של מאה אחוז (רק תחושה, כי למעשה "הקשת" לא קיבלה, וגם לא ביקשה, שקל אחד מרווחי הקיבוצים אלא רק "גם לי גם לך לא יהיה"), גם במחיר של גרימת עיוות פי כמה וכמה כלפי הנפגעים לכאורה בעצמם.
ומה קרה מאז? כצפוי, וכפי שניבאו אז כל האנליסטים הכלכליים (למשל הכותרת בגלובס 12/6/11 "החלטת בג"ץ תייקר את מחירי הנחלות ב20%") הקיבוצניקים החליטו כצפוי כי אם אין כסף אין יותר הפשרת קרקעות, אפילו לא להרחבת היישובים עצמם, ומה קורה שאין מספיק קרקעות זמינות לבנייה? המחירים של מה שנשאר עולה ועולה ועולה, העיקר שבג"ץ הראה מי כאן בעל הבית.
הפעם השנייה הייתה עוד יותר מתסיסה, כאן כבר לא מדובר בביטול החלטת ממשלה ופקידיה, אלא בביטול חוק של הכנסת, מטעמים שלא נשמעו מעולם כדוגמתם. ומעשה שהיה כך נברא:
השנה, 2015 שמאי הרכב ושר התקשורת לשעבר משה כחלון רץ לכנסת על טיקט של הוזלת מחירי הדירות, ואכן עם היבחרו החל בשורת צעדים, מחלקם אנחנו נהנים עד היום, כמו ההגרלות של מחיר למשתכן, ייקור מס רכישה, ועוד צעדים. הצעד המשמעותי ביותר שהוא חתר אליו, היה חקיקת חוק המטיל מס מיוחד על כל מי שמחזיק שלוש דירות ויותר. וזאת במטרה לגרום לאנשים למכור ולהציף את השוק ברבבות דירות לזוגות חסרי דירה, ומצד שני להרתיע משקיעים פוטנציאליים מלקנות עוד ועוד זהב נדל"ני. מס צודק, לכל הדעות. החוק עבר שלוש קריאות כדין, והיה ברור כי נפתח עידן חדש שבו המחירים מתחילים לרדת וכל זוג יכול להרשות לעצמו רכישת דירה.
אלא שמפלגות השמאל (וגם קבוצת אנשי עסקים בעלי דירות רבות, בראשות ידידי צחי קווטינסקי) עתרו לבג"ץ כנגד החוק. מילא המשקיעים מובן, אף אחד לא אוהב לשלם מסים, בפרט לא משקיעי נדל"ן, אך מדוע מפלגות השמאל עתרו כנגדו? הרי החוק הזה הוא לכאורה מימוש המצע של השמאל: יותר מס על העשירים בשביל לתת לעניים, חזונו של קרל מרקס בהתגלמותו "דירה לכל פועל". התשובה כמובן פוליטית, אם מי שהעביר את החוק הוא ביבי חייבים להרוס את החגיגה, גם אם כל המצביעים יינזקו, תודה לך מפלגת מרצ ז"ל, נוחי על משכבך בשלום ונאמר אמן.
איך עותרים כנגד חוק צודק שהתקבל כדת וכדין בשלוש קריאות בכנסת? כאן הוציא בג"ץ מהמגירה את מכונת היצירתיות הבלתי נגמרת, זו ההופכת טוב לרע וחושך לאור, והמכונה המציאה שיטה חדשה, שמעולם לא נוסתה קודם לכן בתולדות המדינה: פגם ב ה ל י ך החקיקה. כלומר, החוק ראוי, נחקק כדין, אך ההליך לחקיקתו היה פגום, ולכן עליו להתבטל.
השופט סולברג (לא ברור מה עבר בראשו תחת הכיפה הסרוגה כאשר הצטרף לאחרוני הראדיקליים בשמאל כנגד ממשלת הימין, למתנחל מגוש עציון פתרונים. אולי צדקה השופטת דורנר שאמרה לי פעם כששאלתי מדוע אין שופט חרדי בבג"ץ: "כל מי שיבוא לכאן, מהר מאוד יחשוב כמונו") בבואו לבטל את החוק, לראשונה בהיסטוריה, משתמש עם עדויות חברי הכנסת (מהשמאל כמובן) על כך ש"לא הבינו על מה מצביעים", לדבריהם הרב משה גפני, יו"ר וועדת הכספים (מאז שהייתה וועדה וכל זמן שיהיו שם כספים, הוא שם) ניהל לדבריהם את הדיון מאוחר בלילה, כאשר הם כבר היו עייפים מלהבין את פרטי החוק. אמנם מדובר באחד החוקים היחידים שכל ילד מבין: מי שיש לו שלוש דירות הוא עשיר, ועשירים צריכים לשלם מס, אבל כנראה שהיגיון ובג"ץ לא תמיד ילכו יחדיו, ובג"ץ, ברוב קולות (דווקא השופט השמאל-קיצוני מאזוז היה נגד, לך תבין) קיבל את העתירות וביטל את החוק, תוך שהוא ממנה את עצמו, לראשונה, לא רק למחליף של הכנסת, אלא גם למפקח שלה, וכדברי סולברג עצמו בפסה"ד: " לא בביקורת על תוכנו של החוק עסקינן, אלא בפיקוח על הליכי חקיקתו".
הטענה על ההליך מקוממת במיוחד, לאור מה שכתבנו במאמר קודם, על המחטף של חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאוחר בלילה, רגע לפני פיזור הכנסת, בלילה שח"כי הליכוד עסוקים בפריימריז, ברוב של 32-21 כלומר רוב מוחלט של חברי הכנסת כלל לא השתתפו בהצבעה. כל זה לא מונע מבג"ץ, מזה שני עשורים, מכח פרשנות מוגזמת לחוק זה, לטרלל את המדינה, ולבטל עשרות חוקי כנסת והחלטות ממשלה, תוך שיסוע העם ושיסוי חלקיו זה בזה. לקבל חוק יסוד ברוב מקרי תוך ניצול מצב פוליטי – זה בסדר, אבל תיקון לחוק המסים שאין חולק שהוא צודק אלא שלטענת הח"כים לא הוסבר דיו – זה לא בסדר. טוב, בג"ץ, התרגלנו.
מה קרה מאז ביטול החוק? כמובן, המשקיעים רכשו עוד ועוד דירות, וחסרי הדירה התרחקו מחלום הדירה עוד ועוד. טבלאות של רשות המסים מראות כי כמות המשפחות שיש להן יותר מדירה אחת, גדלה בשנים הללו, ביחס ישיר לכמות המשפחות שאין להן אפילו דירה אחת.
והתוצאה? כל אחד מרגיש את זה כל חודש, בתשלום המשכנתא (או שכר הדירה).
בג"ץ ומחירי הדירות
הנושא הבוער ביותר הוא מחירי הדיור, עם דגש על הציבור החרדי, מחירי הדירות מאמירים עוד ועוד, עד שאפילו הירידה המסתמנת לא תוכל להחזיר אחורה את מחירי הדירות שהגיעו לממדים בלתי אפשריים עבור משפחה ממוצעת בישראל.
מי אשם בעליית מחירי הדיור?
האשמים, כמו תמיד, הם רבים והם משתנים בהתאם לפוזיציה של המאשים, אנשי השמאל יזכירו את ראש הממשלה נתניהו, ששלט כאן שנות דור והיה בידיו לשנות את המציאות, אנשי הימין יאשימו את ממשלות השמאל שזרקו בשעתו את אנשי "ישראל השנייה" לחולות הנגב והררי הגליל, וכשהדור הצעיר רוצה לעבור למרכז הוא לא יכול.
אלו גם אלו צודקים, אבל יש כאן שחקן ראשי, שלמרות חלקו הגדול בעליית מחירי הדירות, הצליח לחמוק מביקורת משמעותית בעניין, מדובר כמובן בבג"ץ, אשר כמו תמיד, אחראי רק על השקפת העולם מבלי לחשוב שנייה אחרת על תוצאות פסיקותיו. סמכות על ללא אחריות מינימלית.
שתי עתירות ששינו את פני הדיור בארץ.
במאמר זה, ננסה, על קצה המזלג, להסיר את הוילון הכבד ולהאיר שתי פינות, למרות שיש עוד, שבהן בג"ץ שם את עצמו במקום הממשלה, באחת מהן אף במקום הכנסת באופן תקדימי ותמוה, וביטל החלטות ממשלה, שהיו מביאות בוודאות לצינון עליית מחירי הדירות.
מדובר בשני מקרים שטלטלו את המדינה בשעתו, לא רק בגלל התוצאה הקשה, אלא בעיקר בגלל התעוזה לבטל החלטות כשרות לחלוטין במחי פסק דין אחד. שני מקרים שונים ותוצאה אחת, המורגשת בכל בית בישראל עד היום במחירי המשכנתא שכל אחד משלם.
המקרה הראשון: בג"ץ הקרקעות
העתירה הראשונה, הייתה של קבוצת עמותות ואישים, אשר הבולטת שבהן היא תנועת "הקשת הדמוקרטית המזרחית", אשר הוקמה במסירות על ידי פעילים חברתיים מקרב עדות המזרח, עם כוונות הכי טובות, אבל הלכו צעד אחד יותר מידי ובסוף הזיקו לצאן מרעיתם. אך קודם כל הרקע לעתירה:
כאשר חקלאי מקבל קרקע מהמדינה לעיבוד, היא איננה הופכת להיות שלו, אלא הוא רק זוכה בזכות (הגדולה) לעבד את הארץ הקדושה ולאכול מפריה. ומה קורה כאשר החקלאי מצליח להביא להפשרת הקרקע ולהפיכתה לבעלת אפשרות בניית דירות, מה שמייקר אותה עשרות ואלפי מונים? לפי החוק היבש והחתימות של החקלאים עצמם, הקרקע חוזרת למדינה והחלקאי לא זכאי לשום פיצוי.
אבל הממשלה הבינה שבלי כסף שום דבר לא יעבוד, ושום חקלאי לא יוותר על הקרקעות שלו לבניית דירות אם לא ייתנו לו משהו, ולכן קבעה כי אם יצליח החקלאי להשביח את ייעוד הקרקע, יקבל שליש מהרווחים. עד כאן הכל לא טוב לא יפה ולא צודק, אבל זה מה יש, אם רוצים לבנות דירות צריך לשלם.
טענה צודקת: תוצאה מעוותת
אין ספק כי מדובר בהכרח לא נעים, לשלם לחקלאים, בד"כ עולים מאירופה, סכומים עצומים על קרקע שהיא כלל לא שלהם, אין ספק גם כי יש כאן אפלייה כלפי עולים ממרוקו ותימן, שעלו באותה שנה ונשלחו לדימונה ומגדל העמק, בד"כ המדינה אפילו לא מאפשרת להם למכור את דירת העמידר של הסבתא ע"ה. כנגד אפליה זו עתרו העותרים.
וניצחו! בג"ץ, בהרכב מורחב, החליט, כבר בתחילת ההליך, לעצור את כל העברות הכספים, ובמישרין את הפשרת הקרקעות. בהמשך תיקבע ההחלטה כפסק דין מכונן, ראשון מיני רבים, שבו בג"ץ יעדיף תחושת שיוויון של מאה אחוז (רק תחושה, כי למעשה "הקשת" לא קיבלה, וגם לא ביקשה, שקל אחד מרווחי הקיבוצים אלא רק "גם לי גם לך לא יהיה"), גם במחיר של גרימת עיוות פי כמה וכמה כלפי הנפגעים לכאורה בעצמם.
ומה קרה מאז? כצפוי, וכפי שניבאו אז כל האנליסטים הכלכליים (למשל הכותרת בגלובס 12/6/11 "החלטת בג"ץ תייקר את מחירי הנחלות ב20%") הקיבוצניקים החליטו כצפוי כי אם אין כסף אין יותר הפשרת קרקעות, אפילו לא להרחבת היישובים עצמם, ומה קורה שאין מספיק קרקעות זמינות לבנייה? המחירים של מה שנשאר עולה ועולה ועולה, העיקר שבג"ץ הראה מי כאן בעל הבית.
חוק מס דירה שלישית, הוגן וכשר.
הפעם השנייה הייתה עוד יותר מתסיסה, כאן כבר לא מדובר בביטול החלטת ממשלה ופקידיה, אלא בביטול חוק של הכנסת, מטעמים שלא נשמעו מעולם כדוגמתם. ומעשה שהיה כך נברא:
השנה, 2015 שמאי הרכב ושר התקשורת לשעבר משה כחלון רץ לכנסת על טיקט של הוזלת מחירי הדירות, ואכן עם היבחרו החל בשורת צעדים, מחלקם אנחנו נהנים עד היום, כמו ההגרלות של מחיר למשתכן, ייקור מס רכישה, ועוד צעדים. הצעד המשמעותי ביותר שהוא חתר אליו, היה חקיקת חוק המטיל מס מיוחד על כל מי שמחזיק שלוש דירות ויותר. וזאת במטרה לגרום לאנשים למכור ולהציף את השוק ברבבות דירות לזוגות חסרי דירה, ומצד שני להרתיע משקיעים פוטנציאליים מלקנות עוד ועוד זהב נדל"ני. מס צודק, לכל הדעות. החוק עבר שלוש קריאות כדין, והיה ברור כי נפתח עידן חדש שבו המחירים מתחילים לרדת וכל זוג יכול להרשות לעצמו רכישת דירה.
אלא שמפלגות השמאל (וגם קבוצת אנשי עסקים בעלי דירות רבות, בראשות ידידי צחי קווטינסקי) עתרו לבג"ץ כנגד החוק. מילא המשקיעים מובן, אף אחד לא אוהב לשלם מסים, בפרט לא משקיעי נדל"ן, אך מדוע מפלגות השמאל עתרו כנגדו? הרי החוק הזה הוא לכאורה מימוש המצע של השמאל: יותר מס על העשירים בשביל לתת לעניים, חזונו של קרל מרקס בהתגלמותו "דירה לכל פועל". התשובה כמובן פוליטית, אם מי שהעביר את החוק הוא ביבי חייבים להרוס את החגיגה, גם אם כל המצביעים יינזקו, תודה לך מפלגת מרצ ז"ל, נוחי על משכבך בשלום ונאמר אמן.
בג"ץ משתמש בתקדים היסטורי
איך עותרים כנגד חוק צודק שהתקבל כדת וכדין בשלוש קריאות בכנסת? כאן הוציא בג"ץ מהמגירה את מכונת היצירתיות הבלתי נגמרת, זו ההופכת טוב לרע וחושך לאור, והמכונה המציאה שיטה חדשה, שמעולם לא נוסתה קודם לכן בתולדות המדינה: פגם ב ה ל י ך החקיקה. כלומר, החוק ראוי, נחקק כדין, אך ההליך לחקיקתו היה פגום, ולכן עליו להתבטל.
השופט סולברג (לא ברור מה עבר בראשו תחת הכיפה הסרוגה כאשר הצטרף לאחרוני הראדיקליים בשמאל כנגד ממשלת הימין, למתנחל מגוש עציון פתרונים. אולי צדקה השופטת דורנר שאמרה לי פעם כששאלתי מדוע אין שופט חרדי בבג"ץ: "כל מי שיבוא לכאן, מהר מאוד יחשוב כמונו") בבואו לבטל את החוק, לראשונה בהיסטוריה, משתמש עם עדויות חברי הכנסת (מהשמאל כמובן) על כך ש"לא הבינו על מה מצביעים", לדבריהם הרב משה גפני, יו"ר וועדת הכספים (מאז שהייתה וועדה וכל זמן שיהיו שם כספים, הוא שם) ניהל לדבריהם את הדיון מאוחר בלילה, כאשר הם כבר היו עייפים מלהבין את פרטי החוק. אמנם מדובר באחד החוקים היחידים שכל ילד מבין: מי שיש לו שלוש דירות הוא עשיר, ועשירים צריכים לשלם מס, אבל כנראה שהיגיון ובג"ץ לא תמיד ילכו יחדיו, ובג"ץ, ברוב קולות (דווקא השופט השמאל-קיצוני מאזוז היה נגד, לך תבין) קיבל את העתירות וביטל את החוק, תוך שהוא ממנה את עצמו, לראשונה, לא רק למחליף של הכנסת, אלא גם למפקח שלה, וכדברי סולברג עצמו בפסה"ד: " לא בביקורת על תוכנו של החוק עסקינן, אלא בפיקוח על הליכי חקיקתו".
משוא פנים בביקורת שיפוטית
הטענה על ההליך מקוממת במיוחד, לאור מה שכתבנו במאמר קודם, על המחטף של חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאוחר בלילה, רגע לפני פיזור הכנסת, בלילה שח"כי הליכוד עסוקים בפריימריז, ברוב של 32-21 כלומר רוב מוחלט של חברי הכנסת כלל לא השתתפו בהצבעה. כל זה לא מונע מבג"ץ, מזה שני עשורים, מכח פרשנות מוגזמת לחוק זה, לטרלל את המדינה, ולבטל עשרות חוקי כנסת והחלטות ממשלה, תוך שיסוע העם ושיסוי חלקיו זה בזה. לקבל חוק יסוד ברוב מקרי תוך ניצול מצב פוליטי – זה בסדר, אבל תיקון לחוק המסים שאין חולק שהוא צודק אלא שלטענת הח"כים לא הוסבר דיו – זה לא בסדר. טוב, בג"ץ, התרגלנו.
מה קרה מאז ביטול החוק? כמובן, המשקיעים רכשו עוד ועוד דירות, וחסרי הדירה התרחקו מחלום הדירה עוד ועוד. טבלאות של רשות המסים מראות כי כמות המשפחות שיש להן יותר מדירה אחת, גדלה בשנים הללו, ביחס ישיר לכמות המשפחות שאין להן אפילו דירה אחת.
והתוצאה? כל אחד מרגיש את זה כל חודש, בתשלום המשכנתא (או שכר הדירה).
