סיפורים על מורות יש לי בשפע מיוחד לכאן ולכאן,
והייתי תלמידה מאתגרת- אין ספק!
אבל את סיפורי הזוועה האמיתיים שיש לי לא אעלה על הכתב אפילו.
גם כיום, כמורה מחנכת וכהורה לצלמידי בית ספר אינני מבינה את הזכרונות הללו,
ומנסה להאמין שיש בשליחות זו כמו בכל תפקידי השליחיות סיפורים לטוב ולמוטב.
לטוב-
היה שיעור שבו המורה המקצועית לימדה דרך דפי עבודה בלי הקנייה וכד' ואני תמיד סיימתי אותם ראשונה ומשעמום הפרעתי ולא מעט.
נענשתי למרות שהידע שלי היה פיקס בכל שיעור.
המורה שלחה אותי אל המנהלת והמחנכת ביחד, הן שתיהן ישבו והקשיבו לי (והיה לי הרבה מה לומר על המורה באופן אישי ועלהשיעור בכלל) ופתרו ביחד איתי את הבעיה (כיתה ה') זוכרתעד היום שהוסבר לי שזו שיטת הלימוד של המורה בצורה שכיבדה אותה (למרות שזכור לי שגם זה שונה במהלך השנה) והגענו למסקנה שהמחנכת תדאג לי לדפי עבודה נוספים שתשים בתקייה מיוחדת רק עבורי!
עד היום מעריכה את ההקשבה וההבנה שלהן (למרות שביצעתי תעלולים רציניים) ואת ההשקעה של המחנכת באופן פרטי בשיעור וחומרי למידה שלא היו שייכים אליה.
ולמוטב-
כיתה ז', אני נערה מחוצ'קנת.
וביום ראשון 'בער' למחנכת שלי (אמא ל בלי עין הרע ילדים חלקם נשואים) לברר כמה פיצוחים אכלתי השבת ומה פשר הפצעונים החדשים שהתווספו למראה, וכל זה במעגל שיח חופשי שהיה בנסיעה לאיזו תוכנית.
זוכרת כמה התביישתי- עד היום!
והייתי תלמידה מאתגרת- אין ספק!
אבל את סיפורי הזוועה האמיתיים שיש לי לא אעלה על הכתב אפילו.
גם כיום, כמורה מחנכת וכהורה לצלמידי בית ספר אינני מבינה את הזכרונות הללו,
ומנסה להאמין שיש בשליחות זו כמו בכל תפקידי השליחיות סיפורים לטוב ולמוטב.
לטוב-
היה שיעור שבו המורה המקצועית לימדה דרך דפי עבודה בלי הקנייה וכד' ואני תמיד סיימתי אותם ראשונה ומשעמום הפרעתי ולא מעט.
נענשתי למרות שהידע שלי היה פיקס בכל שיעור.
המורה שלחה אותי אל המנהלת והמחנכת ביחד, הן שתיהן ישבו והקשיבו לי (והיה לי הרבה מה לומר על המורה באופן אישי ועלהשיעור בכלל) ופתרו ביחד איתי את הבעיה (כיתה ה') זוכרתעד היום שהוסבר לי שזו שיטת הלימוד של המורה בצורה שכיבדה אותה (למרות שזכור לי שגם זה שונה במהלך השנה) והגענו למסקנה שהמחנכת תדאג לי לדפי עבודה נוספים שתשים בתקייה מיוחדת רק עבורי!
עד היום מעריכה את ההקשבה וההבנה שלהן (למרות שביצעתי תעלולים רציניים) ואת ההשקעה של המחנכת באופן פרטי בשיעור וחומרי למידה שלא היו שייכים אליה.
ולמוטב-
כיתה ז', אני נערה מחוצ'קנת.
וביום ראשון 'בער' למחנכת שלי (אמא ל בלי עין הרע ילדים חלקם נשואים) לברר כמה פיצוחים אכלתי השבת ומה פשר הפצעונים החדשים שהתווספו למראה, וכל זה במעגל שיח חופשי שהיה בנסיעה לאיזו תוכנית.
זוכרת כמה התביישתי- עד היום!