הנושאים החמים
הנושאים החמים
סיפור שכתבה בינה מלאכותית, בעריכתי הנדיבה:
אין הבטחה לסיום...
השמש שקעה זה מכבר מעל ירושלים, והעיר העתיקה טבלה באפלה. אור קלוש דלף מחלונות הבתים, וצללים ארוכים התפתלו בסמטאות הצרות. רק קולות בודדים של עוברים ושבים פילחו את הדממה.
בתוך חדר קטן וקודר, מואר רק על ידי נר דועך, ישב יהודה וקרא בספר עתיק. אור קלוש האיר את פניו החיוורות ואת עיניו העמוקות. הוא היה אדם צעיר, כבן עשרים, בעל פנים חכמות ועדינות.
יהודה לא היה סתם אדם. הוא היה נצר למשפחת כוהנים עתיקה, וידע סודי עבר בירושה מדור לדור במשפחתו. ידע זה עסק בכתבי קודש נסתרים, בעלי כוחות מיוחדים.
יהודה ידע שיום אחד יגיע תורו להשתמש בידע זה. הוא ידע שצפוי לו גורל גדול, גורל שיקבע את עתיד ירושלים ואולי אף את עתיד העולם כולו.
אך יהודה לא היה מוכן לגורל זה. הוא היה אדם שקט ומופנם, שמעדיף להסתגר בחדרו וללמוד תורה. הוא לא רצה להסתבך במאבקים ובסכנות.
לפתע, דפיקות חזקות על הדלת קטעו את מחשבותיו. יהודה קפץ בבהלה, ליבו דופק בקצב פראי. מי יכול לבוא אליו בשעה כה מאוחרת, במקום נידח זה?. הוא פתח את הדלת בחשש. מולו עמד אדם זקן וחכם. פניו של הזקן היו מכוסים בזקן לבן ארוך, ועיניו הכחולות הבריקו בחוכמה עמוקה.
"יהודה", אמר הזקן בקול סמכותי, "הגיע הזמן. עליך לצאת למסע".
יהודה נרתע לאחור. "מסע?", שאל בקול רועד, "איזה מסע?".
"מסע אל עבר גורלך", אמר הזקן, "עליך למצוא את כתבי הקודש האבודים, ולהשתמש בכוחם כדי להציל את ירושלים".
יהודה רצה לסרב, אך ידע שאין לו ברירה. גורל ירושלים היה מונח על כתפיו.
"אני מוכן", אמר יהודה בקול נחוש, למרות הפחד שהשתלט עליו.
הזקן חייך. "טוב", אמר, "המסע יתחיל מחר בבוקר. היה מוכן".
יהודה סגר את הדלת ונשען עליה בכבדות. הוא ידע שהמסע הזה יהיה קשה ומסוכן, יותר מכל מה שחלם עליו אי פעם. אך הוא היה נחוש להצליח. גורל ירושלים היה תלוי בו.
באותו לילה יהודה לא הצליח לעצום עין. מחשבות על המסע הקרוב טרדו את מנוחתו. הוא ידע שצפויים לו קשיים רבים, וספקות החלו לכרסם בו. האם הוא באמת מסוגל לעמוד במשימה כה גדולה?.
לפתע, שמע יהודה קולות מוזרים מחוץ לחלון. הוא ניגש אל החלון והציץ החוצה. אור קלוש האיר את הסמטה, ודמויות כהות התגנבו בין הצללים.
יהודה חש תחושת אימה הולכת וגוברת. מי היו הדמויות האלה? מה הן רצו?.
הוא ניסה להבחין בפרטים נוספים, אך ללא הצלחה. הדמויות היו חמקמקות, ונעלמו כרוחות רפאים.
יהודה חזר למיטתו, אך לא הצליח להירדם. תחושת אי הנוחות לא הרפתה ממנו. הוא ידע שמשהו לא טוב עומד לקרות.
למחרת בבוקר, יהודה יצא לדרכו. הוא פסע בסמטאות ירושלים העתיקה, מוקף באנשים מכל קצוות תבל. קולות המיקוח וההמולה גברו, והעיר נראתה כמו תמונה מתוך ספר היסטוריה.
לפתע, יהודה הבחין באיש זקן עטוף בגלימה שחורה. האיש עקב אחריו ממרחק, ויהודה חש תחושת אי נוחות הולכת וגוברת.
יהודה ניסה להתחמק מהאיש, אך ללא הצלחה. בכל מקום שאליו הלך, האיש הזקן היה שם, צופה בו בעיניו החודרות.
יהודה חש כאילו האיש רואה את כל מחשבותיו, כאילו הוא יודע את כל סודותיו.
אין הבטחה לסיום...
פרק א':
מסע.
מסע.
השמש שקעה זה מכבר מעל ירושלים, והעיר העתיקה טבלה באפלה. אור קלוש דלף מחלונות הבתים, וצללים ארוכים התפתלו בסמטאות הצרות. רק קולות בודדים של עוברים ושבים פילחו את הדממה.
בתוך חדר קטן וקודר, מואר רק על ידי נר דועך, ישב יהודה וקרא בספר עתיק. אור קלוש האיר את פניו החיוורות ואת עיניו העמוקות. הוא היה אדם צעיר, כבן עשרים, בעל פנים חכמות ועדינות.
יהודה לא היה סתם אדם. הוא היה נצר למשפחת כוהנים עתיקה, וידע סודי עבר בירושה מדור לדור במשפחתו. ידע זה עסק בכתבי קודש נסתרים, בעלי כוחות מיוחדים.
יהודה ידע שיום אחד יגיע תורו להשתמש בידע זה. הוא ידע שצפוי לו גורל גדול, גורל שיקבע את עתיד ירושלים ואולי אף את עתיד העולם כולו.
אך יהודה לא היה מוכן לגורל זה. הוא היה אדם שקט ומופנם, שמעדיף להסתגר בחדרו וללמוד תורה. הוא לא רצה להסתבך במאבקים ובסכנות.
לפתע, דפיקות חזקות על הדלת קטעו את מחשבותיו. יהודה קפץ בבהלה, ליבו דופק בקצב פראי. מי יכול לבוא אליו בשעה כה מאוחרת, במקום נידח זה?. הוא פתח את הדלת בחשש. מולו עמד אדם זקן וחכם. פניו של הזקן היו מכוסים בזקן לבן ארוך, ועיניו הכחולות הבריקו בחוכמה עמוקה.
"יהודה", אמר הזקן בקול סמכותי, "הגיע הזמן. עליך לצאת למסע".
יהודה נרתע לאחור. "מסע?", שאל בקול רועד, "איזה מסע?".
"מסע אל עבר גורלך", אמר הזקן, "עליך למצוא את כתבי הקודש האבודים, ולהשתמש בכוחם כדי להציל את ירושלים".
יהודה רצה לסרב, אך ידע שאין לו ברירה. גורל ירושלים היה מונח על כתפיו.
"אני מוכן", אמר יהודה בקול נחוש, למרות הפחד שהשתלט עליו.
הזקן חייך. "טוב", אמר, "המסע יתחיל מחר בבוקר. היה מוכן".
יהודה סגר את הדלת ונשען עליה בכבדות. הוא ידע שהמסע הזה יהיה קשה ומסוכן, יותר מכל מה שחלם עליו אי פעם. אך הוא היה נחוש להצליח. גורל ירושלים היה תלוי בו.
***
באותו לילה יהודה לא הצליח לעצום עין. מחשבות על המסע הקרוב טרדו את מנוחתו. הוא ידע שצפויים לו קשיים רבים, וספקות החלו לכרסם בו. האם הוא באמת מסוגל לעמוד במשימה כה גדולה?.
לפתע, שמע יהודה קולות מוזרים מחוץ לחלון. הוא ניגש אל החלון והציץ החוצה. אור קלוש האיר את הסמטה, ודמויות כהות התגנבו בין הצללים.
יהודה חש תחושת אימה הולכת וגוברת. מי היו הדמויות האלה? מה הן רצו?.
הוא ניסה להבחין בפרטים נוספים, אך ללא הצלחה. הדמויות היו חמקמקות, ונעלמו כרוחות רפאים.
יהודה חזר למיטתו, אך לא הצליח להירדם. תחושת אי הנוחות לא הרפתה ממנו. הוא ידע שמשהו לא טוב עומד לקרות.
למחרת בבוקר, יהודה יצא לדרכו. הוא פסע בסמטאות ירושלים העתיקה, מוקף באנשים מכל קצוות תבל. קולות המיקוח וההמולה גברו, והעיר נראתה כמו תמונה מתוך ספר היסטוריה.
לפתע, יהודה הבחין באיש זקן עטוף בגלימה שחורה. האיש עקב אחריו ממרחק, ויהודה חש תחושת אי נוחות הולכת וגוברת.
יהודה ניסה להתחמק מהאיש, אך ללא הצלחה. בכל מקום שאליו הלך, האיש הזקן היה שם, צופה בו בעיניו החודרות.
יהודה חש כאילו האיש רואה את כל מחשבותיו, כאילו הוא יודע את כל סודותיו.
המשך יבוא...
