סיפור בהמשכים יונה ספיר פינת ליבי קליין | פנאפיק כפול>

[-חיה-]

נהניתי מאוד מהפרק
נשמח מאוד כשתמשיכי

תודה!
שמחה לשמוע

 

[משולש ברמודה]

איזו כתיבה יפיפייה. אני אוהבת שיש כאן סאבטקסט ועומק חדש לדמויות.
( מה שהיה חסר לי קצת בסדרה המקורית).

"תכין בלי חלב. לא שותה חלב בבוקר".

קולות של כפית המתנגשת בכוס ושל פתיחת וסגירת מקרר זוחלים לאוזניו, מספרים על כוס קפה אחת בלבד

בקטנה, אבל אם הוא מכין קפה בלי חלב למה הוא צריך לפתוח את המקרר?

"למה אתה לא שותה?" הוא מברר, חש צורך לא מוסבר להזכיר לאייל את יכולותיו למרות העיוורון, ואולי בגלל.

אהבתי.

 

[-חיה-]

איזו כתיבה יפיפייה. אני אוהבת שיש כאן סאבטקסט ועומק חדש לדמויות.
( מה שהיה חסר לי קצת בסדרה המקורית).

תודה!
מחמיא לי.

בקטנה, אבל אם הוא מכין קפה בלי חלב למה הוא צריך לפתוח את המקרר?

אופס פדיחה
מסתבר שגם את חדת אבחנה, נתפשר על חלב שיבולת שועל?

 

[משולש ברמודה]

מסתבר שגם את חדת אבחנה, נתפשר על חלב שיבולת שועל?

פשרה רצינית. ועוד על הבוקר.

 

[-חיה-]

משולש גרמת לי לכתוב למה אייל פתח את המקרר...

הנה הקטע מהצד של אייל:

"גם ככה אני צריך לצאת לבית הכנסת עוד מעט, רוצה קפה?" אייל מחניק פיהוק, הוא צריך לערוך בירור לגבי הפתק שהיה במסמכים.
"תכין בלי חלב. לא שותה חלב בבוקר".

אייל פוסע לעבר המטבח בעייפות, מוריד כוס חרסינה מהמדף יחד עם צנצנת קפה וקופסת הסוכר. הוא ממלא את הכוס במים רותחים הישר מבר המים ואחר כך פותח את צנצנת הקפה, מעביר ממנה כף גדושה וגרגירית, כמו שבנצי אוהב.

יאללה סוכר, פתיחת הקופסא מגלה כי היא ריקה, סקירת המזווה מגלה לו שהוא צריך לעבור היום במכולת לחדש מלאי. מה עושים? בנצי סולד מסוכרזית וכל ממתיק מלאכותי אחר. העיניים שלו זולגות לבנצי, מוודאות שהוא לא חזר לראות באופן ניסי בדיוק עכשיו. הוא מוציא את קופסת הסוכרזית ומוציא בעדינות טבלית קטנטונת, זהו מספיק.
מה נשאר? חלב. הוא פותח את המקרר ומוציא חלב, רגע לפני המזיגה הוא קופץ, בנצי ביקש בלי.

הוא מחזיר את החלב למקרר, וחוזר לקפה, מערבב את המשקה בכפית מתכת. עכשיו נשאר רק להגיש את הכוס הלוהטת לחברו שעל הספה.
"למה אתה לא שותה?" בנצי מברר.
אייל מתפעל: "חד אבחנה. אני עוד מעט יוצא אז הכנתי רק לך".
ועכשיו המבחן. אייל מביט בבנצי שלוקח לגימה מהקפה, הוא ישים לב לסוכרזית או לא ישים לב? אייל מבחין במצחו של בנצי שמתכווץ מעט ומחליט לשאול מהר: "תגיד דיברת עם מישהו לאחרונה?"

 

[brachy 100]

משולש גרמת לי לכתוב למה אייל פתח את המקרר...

הנה הקטע מהצד של אייל:

"גם ככה אני צריך לצאת לבית הכנסת עוד מעט, רוצה קפה?" אייל מחניק פיהוק, הוא צריך לערוך בירור לגבי הפתק שהיה במסמכים.
"תכין בלי חלב. לא שותה חלב בבוקר".

אייל פוסע לעבר המטבח בעייפות, מוריד כוס חרסינה מהמדף יחד עם צנצנת קפה וקופסת הסוכר. הוא ממלא את הכוס במים רותחים הישר מבר המים ואחר כך פותח את צנצנת הקפה, מעביר ממנה כף גדושה וגרגירית, כמו שבנצי אוהב.

יאללה סוכר, פתיחת הקופסא מגלה כי היא ריקה, סקירת המזווה מגלה לו שהוא צריך לעבור היום במכולת לחדש מלאי. מה עושים? בנצי סולד מסוכרזית וכל ממתיק מלאכותי אחר. העיניים שלו זולגות לבנצי, מוודאות שהוא לא חזר לראות באופן ניסי בדיוק עכשיו. הוא מוציא את קופסת הסוכרזית ומוציא בעדינות טבלית קטנטונת, זהו מספיק.
מה נשאר? חלב. הוא פותח את המקרר ומוציא חלב, רגע לפני המזיגה הוא קופץ, בנצי ביקש בלי.

הוא מחזיר את החלב למקרר, וחוזר לקפה, מערבב את המשקה בכפית מתכת. עכשיו נשאר רק להגיש את הכוס הלוהטת לחברו שעל הספה.
"למה אתה לא שותה?" בנצי מברר.
אייל מתפעל: "חד אבחנה. אני עוד מעט יוצא אז הכנתי רק לך".
ועכשיו המבחן. אייל מביט בבנצי שלוקח לגימה מהקפה, הוא ישים לב לסוכרזית או לא ישים לב? אייל מבחין במצחו של בנצי שמתכווץ מעט ומחליט לשאול מהר: "תגיד דיברת עם מישהו לאחרונה?"

איזה כיףףף
כבר ישבתי שנאלץ לחכות שבועות עד לפרק הבא...

 

[משולש ברמודה]

משולש גרמת לי לכתוב למה אייל פתח את המקרר...

כמה השקעה רק כדי שלא נחשוב שאילצת איש תמים ונכה לשתות קפה עם חלב שועלים על הבוקר. ריגשת : )

 

[יונה ספיר]

ואיך יונה ספיר לא חשבה על העיסוק החדש הזה של אייל?!

מי אמר שהיא לא חשבה?...
כתיבה יפהפייה, אני קצת מרפרפת ולא מספיק מתעמקת, אבל כיף לי להיזכר בחבר הכי טוב שלי, על אף שכעת אני מייצרת לו מתחרה...
בכל אופן, ראיתי בקצרה את הדיון על המקרר.
טיפ: לעולם אל תאלצי את עצמך להסביר משהו שלא אמור היה להיות מלכתחילה.
עדיף למחוק את הקטע של פתיחה המקרר, מלספק הסברים.
הסברים - גם כשהם טובים - הם מאולצים.
לעתים מוכרחים לעשות את זה, אבל כמה שפחות יותר טוב.
וצריך שתהיה סיבה טובה לזה.

 

[-חיה-]

מי אמר שהיא לא חשבה?...
כתיבה יפהפייה, אני קצת מרפרפת ולא מספיק מתעמקת, אבל כיף לי להיזכר בחבר הכי טוב שלי, על אף שכעת אני מייצרת לו מתחרה...

תודה! אני מאוד מחוברת לסדרה הזאת (אם שמת לב ). היה לי קצת עצוב שהיא נגמרה אז כתבתי לה פנאפיק בהשראת אחד האתגרים כאן שהתארך והתארך, מקווה שזה בסדר מבחינתך
מחכה מאוד לקרוא על המתחרה של אייל ומקווה שזאת תהיה גם סדרה ארוכה...

בכל אופן, ראיתי בקצרה את הדיון על המקרר.
טיפ: לעולם אל תאלצי את עצמך להסביר משהו שלא אמור היה להיות מלכתחילה.
עדיף למחוק את הקטע של פתיחה המקרר, מלספק הסברים.
הסברים - גם כשהם טובים - הם מאולצים.
לעתים מוכרחים לעשות את זה, אבל כמה שפחות יותר טוב.
וצריך שתהיה סיבה טובה לזה.

תודה! באמת לא ידעתי כמה שזה חשוב עד שנפלתי בזה. הבעיה שאי אפשר למחוק כאן אז השארתי ככה. לפחות למדתי לקרוא את הקטע ביותר שימת לב לפני הפרסום.

 

[רוח פרצים]

על אף שכעת אני מייצרת לו מתחרה...

אפשר לנחש את השם שלו?
זה יהיה בטח גם כן איזה שם מפוצץ ואשכנזי כזה... איתן, אלון, גל, גיא, יואב או רון. על בטוח!
אייל גלבוע זה עיברות די מוצלח של הרשי ברגמן... ( הרש- צבי- אייל. ברג- הר- גלבוע. מן- הוספה לכל גיבוי העל.)

 

[אש קודש!]

אל תדאגי, אייל יכול להסתבך גם משם

בואי נדייק:
(גם משם) אייל לא יכול לא להסתבך.

כיף שאהבתם, חשבתי שיתעצבנו על חילול הקודש עם אייל...

הרש- צבי- אייל

מתוך נק' הנחה שמדובר ב-Eyal ולא ב-Ayal, המשמעות היא כוח ולא שם של בע"ח (ובנינו, השם באמת הולם אותו).

 

[אריאלל34]

@-חיה-
יש המשך באופק?
השארת אותנו במתח עם כמה זירות...

 

[-חיה-]

@-חיה-
יש המשך באופק?
השארת אותנו במתח עם כמה זירות...

האמת שיש לי פרק מוכן, הבעיה היא שהוא קצר מאוד ואני מעדיפה להעלות אותו יחד עם הפרק שיבוא אחריו.
אם תרצו אני אעלה אותו היום.

 

[אריאלל34]

האמת שיש לי פרק מוכן, הבעיה היא שהוא קצר מאוד ואני מעדיפה להעלות אותו יחד עם הפרק שיבוא אחריו.
אם תרצו אני אעלה אותו היום.

אני אשמח!

 

[-חיה-]

אני אשמח!

אוקי
אני אעלה עכשיו, את השני אני אעלה בהמשך השבוע אי"ה.

 

[-חיה-]

תקציר: נורית מאושפזת באיכילוב עם פגיעה ברגליים. בנצי לא רוצה לנתח את העיניים שלו למרות דבריו של הפרופסור. מישהו הטמין לאייל פתק בין המסמכים הרפואיים של בנצי. יותם לא מוכן לחזור למחלקת עיניים באיכילוב.

15.

בנצי קצת איחר אבל בסוף הוא הגיע, מתלונן על עבודות בניה בדרך. "איך היה עם אחותך?"

"סביר". היא מרשה לעצמה לעוות את פניה, גם ככה הוא לא רואה.

"לא נשמע ככה", הוא מתיישב על הכורסא באנחה.

"אז לא".

"את יודעת שמיטל רצתה לבוא להיות איתך ולא שביקשנו את עזרתה. פשוט הילדים היו חייבים קצת אבא".

היא שותקת. בולעת מחשבות על ילדים שחייבים גם אמא, על אמא שחייבת כבר אותם.

בסוף היא פוצה פיה, עוצרת שקט: "יונתן היה כאן הבוקר".

"יונתן סימס?" הוא שואל בפנים שמנסות לצייר הפתעה.

"בכבודו ובעצמו".

"רוצה לצאת החוצה? יש אוויר נעים", הוא כבר נעמד.

נורית מחייכת, "לא חושבת שהוא השתיל פה מכשירי הקלטה, הוא רק אמר שהוא ישמח לדבר איתך היום".

"הוא ציין סיבה?"

"לא, הוא ביקש למסור שהוא יהיה בקפיטריה בשש וחצי, תלך?"

בנצי מחמיץ פנים, "אני צריך לחשוב על זה".

"אם תרצה אבוא איתך", היא מציעה, חושבת על דנה אשתו.

"עזבי, לא שייך".

 

[מימיי]

איזה כיף שהעלת פרק נוסף!
רק חבל שעוד לא הספקתי להכנס לסיפור והוא כבר נגמר...
מחכה במתח לפרק הבא. או לשעה שש וחצי בקפיטריה. מה שיבוא קודם.

אהה, וכמעט שכחתי,
הכתיבה שלך מדהימה, מעניינת וקולחת. כרגיל

 

[משולש ברמודה]

כרגיל, הכתיבה שלך מדהימה.
נראה לי כבר אמרתי אבל אגיד שוב, אני מאד אוהבת שאת משתמשת בסאבטקסט בכתיבה שלך ונותנת לנו לפרש את האווירה והרגשות מבין השורות בלי לקרוא להם בשם במפורש, בין הדברים שבעיני מראים על כתיבה איכותית.

 

[-חיה-]

איזה כיף שהעלת פרק נוסף!
רק חבל שעוד לא הספקתי להכנס לסיפור והוא כבר נגמר...
מחכה במתח לפרק הבא. או לשעה שש וחצי בקפיטריה. מה שיבוא קודם.

רוב הפרקים באורך הזה, לכן בפרקים האחרונים החלטתי להעלות 2 פרקים בהצמדה כדי שלא יהיה קצר מידי.

אהה, וכמעט שכחתי,
הכתיבה שלך מדהימה, מעניינת וקולחת. כרגיל

כרגיל, הכתיבה שלך מדהימה.
נראה לי כבר אמרתי אבל אגיד שוב, אני מאד אוהבת שאת משתמשת בסאבטקסט בכתיבה שלך ונותנת לנו לפרש את האווירה והרגשות מבין השורות בלי לקרוא להם בשם במפורש, בין הדברים שבעיני מראים על כתיבה איכותית.

תודה! מוסמקת כאן...
כיף לקבל כאלו פידבקים!

 

[-חיה-]

הבטחתי עוד פרק השבוע והנה הוא בא>>

16.

להיפגש בשש וחצי בקפיטריה, כמה פשוט.

ככל שהוא מגשש לכיוון מקום המפגש עיניו כואבות יותר וגבו מגרד. המוח שלו שולח לו הודעות אזהרה, מתרה בו על חוקים שהוא מפר ברגל גסה, בעיניים עצומות.

הוא עוצר לרגע ונושם עמוק. מדובר ביונתן, חבר קרוב לשעבר, אדם טוב שטעה. זיכרונות נושפים בעורפו ודופקים על ליבו, גורמים לו להמשיך ולצעוד.

אבל הדרך מסובכת והוא פסע בה רק פעמים. כך שעל אף שכאשר יצא אליה היה בטוח שהיא חקוקה במוחו, כעת הוא מרגיש אבוד במסדרונות, ומקל הנחייה בוגד בו ומספר לו על קירות שנמצאים במקומות אחרים לגמרי.

הוא מוציא את הפלאפון מהכיס, חושב. נורית תיבהל, גם ככה הוא לא רצה להטריח אותה לצאת בכיסא גלגלים. אם הם היו יוצאים יחד אז הוא היה תומך בכיסא מאחור, אבל כעת העניין מורכב פי כמה.

יד נוגעת בכתפו, "אתה צריך עזרה?" אומר קול זר.

הוא דוחף עמוק בפנים את הרצון לסרב ועונה: "כן, אני הסתבכתי בדרך לקפיטריה".

"אהה... אני אעזור לך", אומר האיש ואז מבלי שום הכנה הוא פשוט אוחז ביד שלו, גורם לידו של בנצי להיצמד לגופו ברפלקס.

הזר שומט את ידו, "אני ר-".

"סליחה, נבהלתי", בנצי מתנצל, "אני אשמח לעזרתך. אם תוכל רק ללכת לצידי זה יעזור לי".

"ואיך תדע מתי לפנות?" האיש תוהה, קולו הופך ליעיל יותר.

"פשוט תעדכן אותי מתי לפנות. אבל רק אם זאת לא טרחה גדולה מידי, אתה לא חיי-",

"שטויות, אני בדרך לשם בדיוק, הכל טוב", מילותיו של הזר מהירות מידי, מצביעות לבנצי על חוסר נעימות שמלווה אותן. הלוואי והיה יכול להגיד לו ללכת ולשוב לגשש את דרכו וזהו.

הם הולכים, הוא ושומר הראש החדש שלו. ימינה, שמאלה, ישר, זהירות דלת.

"הגענו", הזר מעדכן, "אתה צריך שאעזור לך לקנות?" שואל בטון מרחם עד מחנק.

הוא חושק שיניו, מצווה על עצמו להודות מקרב לב, מסרב לעזרה נוספת.

"איש נחמד", אומר קולו של יונתן משום מקום, מנער אותו.

"כן, יותר מידי", הוא לוחש, לא יודע אם הזר עוד בקרבת מקום.

"לפעמים אנשים לא יודעים איך להגיב נכון", הוא מגיב בהשתתפות, "תרצה לשבת? קניתי פחיות".

הם פונים לפינת ישיבה צדדית ומתמקמים.

"אז מה ככה?" הוא שואל.

"אני צריך תיווך".

"לאייל?"

"תמיד הייתה לך קליטה מהירה".

הוא מניע ראשו מצד לצד, "אני לא חושב שזה אפשרי".