אני חושבת שעלה כאן נושא חשוב שצריך להבהיר אותו.
הקטע שעלה פה נותן נקודת מבט על החיים, ואם הייתי קוראת אותו כטור בעיתון, הייתי נהנית.
בעיקר נהניתי מהשורה שמישהו לא החזיק חזק ונפל, וזה שלמעלה אפילו לא יכול להתאבל על לכתו כי הוא עסוק בהישרדות..
אלא מה שכתבו כאן סופרות, ובניהן תמי אחת, זה משהו שהציבור לא מספיק מודע לו ולכן היה נראה לא טוב.
כל סופרת או עיתונאית שעובדת עם עורכת רגילה לשלוח לה קטע או תוכן מסוים שהיא עבדה עליו, מרקה אותו, שינתה, הוסיפה והכל,
ואז העורכת עונה לה: זה לא מספיק לעיתון/ כבר כתבנו על הנושא/ תביאי זוית יותר מעניינת/ אין מקום לזה כרגע.
זה דברים של בכל יום!!
והסופרות פשוט רגילות לזה.
אני אישית שלחתי לאחת העורכות קטע הומור שממש אהבתי אותו והוא הצחיק אותי בלילה, והעורכת כתבה לי: הוא לא מספיק מצחיק.
אוקי. הבנתי שאולי הסגנון שהיא רוצה- אחר. ועזבתי אותה.
יכולתי להמשיך לנסות עוד ועוד ולהצליח בס"ד, אבל לא היה לי מספיק חשק לעמול בשביל קטע הומור.
לעומת זאת- בכתבה עיתונאית אני מרגישה שאני הבשורה של העולם
ויכולה לקחת חומר משעמם ולהפוך אותו למעניין, ולכן אם היא תגיד שלא, אני אנסה לשפץ עד לשביעות רצונה. ארגיש שהיא הרסה את הכתבה, אבל אין מה לעשות. כל עוד היא העורכת ולא אני.
לפני שנים נתנו לי לכתוב כתבה על נזקי הסוכר. אוקי, ש/עמם אותי. נושא שכולם דשים עליו מכל כיוון, ולכן הפכתי את הכתבה לחצי הומור. קצת לגלגתי על הנושא, קצת לגלגתי על מי שמתעלם ממנו, בקיצור, מאוזן.
העורכת נחרדה מהכתיבה וביקשה ממני לש/נות. לא היתה לי ברירה. הלכתי איתה ושיניתי לשעמום אחד גדול.
לכן
@גלבוע אני חושבת שלפעמים פרוג ולייקים הם כן מדד.
כלומר תורידי חצי מהלייקים, ותישארי עם ההבנה כמה באמת אהבו.
ועוד משהו:
העיתונים כותבים את מה שהם חושבים שהציבור רוצה.
לא נח לכם הסגנון? תתלוננו. כמובן בחכמה כדי לא להפליל את הכותבות אלא רק את הסגנון של הכתבות, שאתן רוו דברים אחרים. וצ=תכתבו מה. לא רק לכתוב מה לא טוב.
ומשו אחרון: היום בעידן האינטרנט מאד קשה לחדש! כי הכל כבר כתוב, ולכל דבר יש ויקי. וכשכותבת מגיעה לכתוב על נושא היא מנסה לחדש, לגוון, לכתוב מעניין, אבל לפעמים הציבור כבר קץ בכתיבה כי הוא כל היום רואה אותה מול עיניו. הייתי בהרצאה השבוע, ומישהי התחילה לדבר על שיטה לטיפול בילדים ולתת להם לטאטא מגיל קטן כי זה מפתח וכו.
ישבתי שם בקוצר רוח ורציתי לומר לה: טוב, חבל על הזמן. תביאי לי את זה כתוב..
אולי באמת אבקש פרטיםכדי לראיין אותה.