שם הכותר: חרשתא
המחברת: יהודית קגן
כריכה רכה. 260 עמ'. הוצאת שתיים.
הערת אזהרה: הפוסט עוסק בספר דתי, לא חרדי. מי שלא מתאים לו לקרוא את הספר, לא חייב לקרוא גם את הפוסט.
- - - - -
לאחרונה שמעתי וקראתי - פה בפורום וגם במקומות אחרים - כמה דיונים אודות פנטזיה יהודית.
הילכו יחדיו פנטזיה ויהדות, האם הציבור בשל לפנטזיה כזו, ואיפה אלוקים היה בקרב על הוגוורטס.
כשלעצמי סברתי שקשה עד בלתי אפשרי יהיה ליצור פנטזיה יהודית איכותית.
המטמורפוזה התרחשה כשקראתי את ספרה של יהודית קגן - חרשתא.
המחברת היא אישה דתייה, מוכשרת כמו שד (...), ועד כמה שמאפשר החיפוש בנטפרי אני מבין שזהו ספר הביכורים שלה.
כמו רבים מספרי הפנטזיה הטובים, העולם הפנטסטי שלה מתקיים בתוך העולם המציאותי שלנו. כמו שעולם הקוסמים מתקיים במקביל לעולם המוגלגים בהארי פוטר, להבדיל.
למה להבדיל? כי מה שיפה בעולם של חרשתא זה שהוא אמיתי!
כשאתה קורא שבמקביל לעולם שלך קיים עולם של קוסמים שמניפים שרביט ומשדדים את חוקי הטבע, אם אתה מעל גיל 10 אתה מבין שזו בסך הכול המצאה ספרותית.
אבל כשאתה קורא בחרשתא על כך שבמקביל לעולם שלנו קיים עולם של שדים ורוחות, אתה נזכר במדרשים וגמרות מפורשות לרוב שהיא מרפרנסת אליהם בכישרון, ואתה פשוט מבין מה היא עשתה שם.
זה גאוני, זה מקורי, זה מצחיק, זה מטלטל, זה מצמרר, זה מענג.
זאת יצירת מופת.
טוב, חלאס עם ההקדמות. אפשר לדבר על הספר עצמו?
בטח, בטח. סליחה על ההתברברות.
ובכן,
מה יש בספר?
אופיר, נערת אולפנה דתייה מתחילה את הספר כחנונית ברמה כמעט מרגיזה. מסיבה כלשהי שמתבררת בהמשך הספר, היא 'בעלת עיניים' - אדם עם יכולת לראות שדים.
בסצנה הראשונה היא גונבת (סליחה. לוקחת בהשאלה) מגילה עתיקה ממרתפי הספריה הלאומית בירושלים.
בהמשך היא מתגלגלת לעיר סדום, לצפת עיר המקובלים, לארמונו של מלך השדים בליפתא, לממלכת התהום, ולעוד כמה מקומות מעניינים. בדרכה היא נתקלת בשדים ורוחות, בציידי שדים, במקובלים וכותבי קמעות, בשדים רעים ושדים טובים, באנשים טובים ובאנשים רעים. בעקשות חיננית היא מנסה להציל את העולם, כאשר בפועל היא כמעט מקפחת את חייה וחמור מכך, היא כמעט מהפכת את 'סדרי דעלמא' וגורמת לשדים לחזור לשלטון ולעליונות על בני האדם.
מה טוב בספר?
קודם כל הוא מותח.
אחר כך הוא גם נורא מצחיק.
הוא כתוב ממש טוב.
ובאופן כללי הוא מקורי וגאוני (כבר אמרתי את זה, לא? לא נורא. מגיע לו עוד פעם).
יש בו הרבה דיבורים בארמית, שפת השדים. שזה פלוס, אבל גם מינוס, כי לא תמיד כיף לדפדף לסוף הפרק כדי לקרוא את התרגום.
ויש בו דמות משעשעת בשם 'יוסף שידא' שהייתי רוצה לקבוע איתו חברותא בדף היומי...
בסוף הספר יש נספח בשם 'עלמא דשידי: מדריך קצר למטייל', ובו הסברים על הדמויות והיצורים השונים המאכלסים את הספר. אפשר להבין את הספר גם בלי לקרוא מראש את הנספח.
מה פחות טוב בעיניי?
מבחינה ספרותית יש מעט סתירות או חורים קטנים בעלילה. אבל באיזה ספר אין.
מבחינה ערכית יש שם שמץ זלזול באדיקות הלכתית, וגם רומן עדין בין גיבורת הסיפור ובין איזה צייד שדים.
ציונים
אחד הכללים הראשונים בפנטזיה זה שתהיה לעולם של הספר חוקיות ברורה משלו. חרשתא מקבל 9.7 מתוך 10 במדד הזה.
אחד משני הכללים של 'פנטזיה יהודית' (אין מספיק ספרים, אז כרגע יש רק שני כללים...) הוא שהפנטזיה תשאב השראה מתוך מקורות תורניים וחז"ליים. חרשתא מקבל 10 מתוך 10 במדד הזה.
הכלל השני של פנטזיה יהודית הוא שיהיה לספר אמירה או מסר יהודי. פה חרשתא נופל ומקבל אולי 5. אולי גם זה לא.
לסיכום
ספר מוצלח ופורץ דרך, שמראה באופן מובהק כי ישנה אפשרות ממשית לכתוב פנטזיה יהודית איכותית, בלי להתפשר על אף אחד משלושת החלקים הללו.
אולי הספר הזה יהיה סנונית ראשונה לספרי פנטזיה נוספים מתוך העולם העשיר של אגדות חז"ל והמסתעף. אולי לא.
השד יודע.
המחברת: יהודית קגן
כריכה רכה. 260 עמ'. הוצאת שתיים.
הערת אזהרה: הפוסט עוסק בספר דתי, לא חרדי. מי שלא מתאים לו לקרוא את הספר, לא חייב לקרוא גם את הפוסט.
- - - - -
לאחרונה שמעתי וקראתי - פה בפורום וגם במקומות אחרים - כמה דיונים אודות פנטזיה יהודית.
הילכו יחדיו פנטזיה ויהדות, האם הציבור בשל לפנטזיה כזו, ואיפה אלוקים היה בקרב על הוגוורטס.
כשלעצמי סברתי שקשה עד בלתי אפשרי יהיה ליצור פנטזיה יהודית איכותית.
המטמורפוזה התרחשה כשקראתי את ספרה של יהודית קגן - חרשתא.
המחברת היא אישה דתייה, מוכשרת כמו שד (...), ועד כמה שמאפשר החיפוש בנטפרי אני מבין שזהו ספר הביכורים שלה.
כמו רבים מספרי הפנטזיה הטובים, העולם הפנטסטי שלה מתקיים בתוך העולם המציאותי שלנו. כמו שעולם הקוסמים מתקיים במקביל לעולם המוגלגים בהארי פוטר, להבדיל.
למה להבדיל? כי מה שיפה בעולם של חרשתא זה שהוא אמיתי!
כשאתה קורא שבמקביל לעולם שלך קיים עולם של קוסמים שמניפים שרביט ומשדדים את חוקי הטבע, אם אתה מעל גיל 10 אתה מבין שזו בסך הכול המצאה ספרותית.
אבל כשאתה קורא בחרשתא על כך שבמקביל לעולם שלנו קיים עולם של שדים ורוחות, אתה נזכר במדרשים וגמרות מפורשות לרוב שהיא מרפרנסת אליהם בכישרון, ואתה פשוט מבין מה היא עשתה שם.
זה גאוני, זה מקורי, זה מצחיק, זה מטלטל, זה מצמרר, זה מענג.
זאת יצירת מופת.
טוב, חלאס עם ההקדמות. אפשר לדבר על הספר עצמו?
בטח, בטח. סליחה על ההתברברות.
ובכן,
מה יש בספר?
אופיר, נערת אולפנה דתייה מתחילה את הספר כחנונית ברמה כמעט מרגיזה. מסיבה כלשהי שמתבררת בהמשך הספר, היא 'בעלת עיניים' - אדם עם יכולת לראות שדים.
בסצנה הראשונה היא גונבת (סליחה. לוקחת בהשאלה) מגילה עתיקה ממרתפי הספריה הלאומית בירושלים.
בהמשך היא מתגלגלת לעיר סדום, לצפת עיר המקובלים, לארמונו של מלך השדים בליפתא, לממלכת התהום, ולעוד כמה מקומות מעניינים. בדרכה היא נתקלת בשדים ורוחות, בציידי שדים, במקובלים וכותבי קמעות, בשדים רעים ושדים טובים, באנשים טובים ובאנשים רעים. בעקשות חיננית היא מנסה להציל את העולם, כאשר בפועל היא כמעט מקפחת את חייה וחמור מכך, היא כמעט מהפכת את 'סדרי דעלמא' וגורמת לשדים לחזור לשלטון ולעליונות על בני האדם.
מה טוב בספר?
קודם כל הוא מותח.
אחר כך הוא גם נורא מצחיק.
הוא כתוב ממש טוב.
ובאופן כללי הוא מקורי וגאוני (כבר אמרתי את זה, לא? לא נורא. מגיע לו עוד פעם).
יש בו הרבה דיבורים בארמית, שפת השדים. שזה פלוס, אבל גם מינוס, כי לא תמיד כיף לדפדף לסוף הפרק כדי לקרוא את התרגום.
ויש בו דמות משעשעת בשם 'יוסף שידא' שהייתי רוצה לקבוע איתו חברותא בדף היומי...
בסוף הספר יש נספח בשם 'עלמא דשידי: מדריך קצר למטייל', ובו הסברים על הדמויות והיצורים השונים המאכלסים את הספר. אפשר להבין את הספר גם בלי לקרוא מראש את הנספח.
מה פחות טוב בעיניי?
מבחינה ספרותית יש מעט סתירות או חורים קטנים בעלילה. אבל באיזה ספר אין.
מבחינה ערכית יש שם שמץ זלזול באדיקות הלכתית, וגם רומן עדין בין גיבורת הסיפור ובין איזה צייד שדים.
ציונים
אחד הכללים הראשונים בפנטזיה זה שתהיה לעולם של הספר חוקיות ברורה משלו. חרשתא מקבל 9.7 מתוך 10 במדד הזה.
אחד משני הכללים של 'פנטזיה יהודית' (אין מספיק ספרים, אז כרגע יש רק שני כללים...) הוא שהפנטזיה תשאב השראה מתוך מקורות תורניים וחז"ליים. חרשתא מקבל 10 מתוך 10 במדד הזה.
הכלל השני של פנטזיה יהודית הוא שיהיה לספר אמירה או מסר יהודי. פה חרשתא נופל ומקבל אולי 5. אולי גם זה לא.
לסיכום
ספר מוצלח ופורץ דרך, שמראה באופן מובהק כי ישנה אפשרות ממשית לכתוב פנטזיה יהודית איכותית, בלי להתפשר על אף אחד משלושת החלקים הללו.
אולי הספר הזה יהיה סנונית ראשונה לספרי פנטזיה נוספים מתוך העולם העשיר של אגדות חז"ל והמסתעף. אולי לא.
השד יודע.