ביקורת ספרות יחידאי - המסע מתחיל

חגי שהם

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
זהירות, ספויילרים

אז לאחר ציפיה ממושכת, כמה פרקים שנחשפו כאן בפורום ועשרות תגובות נלהבות, סוף סוף הוא יוצא לאור: יחידאי - המסע מתחיל.

כאן אמור להופיע משפט קלישאתי מסוג "איך שראיתי את הספר בחנות - ידעתי שהוא מגיע איתי"... אז לא שיש לי איזה משפט שנון חדש במקום, אבל סתם, שתדעו שזה באמת קרה. כריכת הספר אינה כזאת שמאפשרת לך להותיר את הספר מאחוריך ולהמשיך הלאה. היא מעוצבת בטוב טעם, מושכת ומסקרנת. אגב, מעניין שתמונת יחידאי מטפס על נעל היא זאת שנבחרה לייצג את העלילה בשעה בה המושג מיטת נעל מופיע רק פעמיים שלוש בספר... כנ"ל לגבי תמונת הנעל המופיעה בכל תחילת פרק, אבל עזבו, נמשיך הלאה. (נ.ב. שאלת סקרנות: בגב הכריכה מופיע יחידאי הרוכב על ציפור, רק לי זה מזכיר משהו?... למה לא ניתן היה להציג אותו רוכב על ארנבת, למשל?... טוב, לא משנה).

נעבור אל הספר עצמו:

  • העלילה
בנויה לתלפיות, איכותית, ניתן לומר אפילו שמקורית למדי. (חוץ מהקטע עם סנטון. ברגע הראשון לא חשבתי שאמור להיות בוגד, אבל ברגע שבו הבנתי שהוא בהכרח קיים, לא היה לי צל של ספר מיהו. הקטע עם השלושה, לעומת זאת, מקורי בהחלט, אבל אליו נגיע בהמשך). העלילה מחברת אותך היטב לדמויות הספר. מנסיון, מורכב יותר להתחבר בעצמך ולחבר את הקורא אל יקום שאתה עצמך המצאת, אבל הסופרת עומדת באתגר בכבוד. היא מכירה לך את האקטים, את ההסתכלות שלהם על העולם, ותחושת יחודיות שלא חשתי כבר זמן רב (גם לא במהלך קריאת ספרי פנטזיה שונים) ליוותה אותי לאורך כל הקריאה. (קצת הצחיק אותי, למען האמת, לחשוב על לוחמי הזרומ"ב כעל לוחמים אימתניים ובעלי יכולות מרשימות, בסך הכל אני עלול לדרוך על אחד מהם בטעות... אבל זה, בין היתר, אחד הנקודות היחודיות של הספר).

ואם כבר העלילה, אחד הדברים שהוציאו אותי ממנה עם טעם טוב בפה זה המחסור החמור בהפי אנד שבו היא נגמרת. אם חשבנו שזה ייגמר בכך שיחידאי משוחרר לביתו לשמחה לחיים ולשלום, חוזר אל כוכו כשהפעם הוא בחור בוגר יותר, נבון יותר, וכל יתר הקלישאות הספרותיות, אז תדעו שממש לא. יחידאי אמנם ניצל ברגע האחרון ממוות לחיים, אבל סיפורו עדיין אינו נגמר. בקיצור, מחכים לספר הבא...


ואפרופו מחסור בהפי אנד, מה באמת עלה בשלומו של ד"ר רובינס?... התחברתי אליו ממש, יהודי בעל צורה, טוב לב... נקווה שתשובה לכך מחכה לנו בספרים הבאים.

  • הדמויות
נקודה נוספת היא בניית הדמויות. השלושה אינם סתם נבלים שטוחים שהחליטו לנצל את יכולותיהם לרעה, בסך הכל כוונותיהם טובות, הם רוצים להיזכר בהיסטוריה ככאלו שהביאו שינוי, רוצים טוב עבור האקטים אותם הם מנהיגים. כמה טעויות בדרך הביאו אותם (או את חלקם) אל המקום שבו הם נמצאים. אפילו נקודת מבטו של ארנסט, שמצטייר כנבל המרכזי, מוּבַּעַת היטב. לאחר שתכניתו הראשונית נכשלה, הוא משכנע את עצמו שאנשי הגמ"ת עלולים להזיק להם בבוא היום ולכן דינם מוות. השאר היסטוריה. (נקודה למחשבה: אנחנו יכולים ללמוד מזה לחיינו הפרטיים, כשאנחנו מחליקים לעצמנו על כל מיני דברים ומשכנעים את עצמנו ש"בעצם זה בסדר כי..." איני יודע עם הסופרת כיוונה לשם או לא, אבל תודה על כך בכל אופן.)

אה, אם כבר דיברנו על הדמויות: יחידאי מתחיל את הספר כנער מהוסס וחסר ביטחון עצמי, אבל עוד לפני שאנחנו בקושי מצליחים לקלוט את זה הוא כבר מדבר בעוז עם קלוד, הגנרל האגדי לשעבר, נואם בפני קבוצה גדולה של מבוגרים ממנו בגיל ובשנים, מופתע מעצמו, לפתע הוא מנהיג, ועשרות נערים ומבוגרים תולים בו עיניים מעריצות. לטעמי זה קורה קצת מדי מהר, ניתן היה להוסיף עוד איזה משפט או שניים (ואפילו יותר) שיספרו לקורא על המסע אותו עובר גיבור הספר. סיפורו האישי של האחרון קצת שטחי.

שוב, לטעמי.



ונעבור לביקורת ממוקדת קצת יותר:

במהלך הספר, בכמה נקודות, הסופרת מתעלמת באלגנטיות מקטעים שהייתי מעדיף לדעת עליהם יותר, לדוגמה:

1. להיכן נעלמה הציפור של יחידאי? הוא נעצר על ידי המשטרה השוויצרית, נלקח למעצר, וציפורו אינה עוד. מה קרה איתה?

2. הקופסונית שבה נוסעים יחידאי, סנטון וסקראפ משוויץ לצרפת. הייתי שמח לקרוא קצת יותר כיצד מצליחים שלושה בני אדם לסחוב קראוון שיכול להכיל בתוכו בקלות שלושה אנשים, לגרור אותו במקום הומה יצורי ענק שיכולים לדרוך עליהם בכל רגע בטעות, מדביקים אותו לתחתית רכבת ומטפסים אל תוכו? אז נכון שיחידאי טוען בפני הרב שטיין (דמות מופת, דרך אגב. הקטע עם כוס הפליימוביל והמכתב שכתב ליחידאי מקורי וסחט קריאת התפעלות (פיזית ממש...) מפי) שכוחם הפיזי גדול הרבה יותר ביחס לכוחו הפיזי של אג, אבל בכל זאת...

3. בתקופת טרום הטכנולוגיה, כיצד יצרו האקטים קשר ביניהם? כיצד ידעו היכן להיפגש בכדי להילחם, לצורך העניין?...

4. נקודה משעשעת יותר מאשר ביקורתית: הקטע בו מתארת הסופרת את הרגעים בהם גילו האקטים הראשונים את התקטנותם (קטע שמתואר באמנות ומחדיר בקורא היטב את תחושת חוסר האונים של אלו), כיצד הצליח, בסופו של דבר, הכושי לצאת מתוך המגף שאל תוכו נפל?...

נקודה נוספת למחשבה: שמותיהם של בני הקהילה האקטית, יחידאי, רייף, רשל, דולאן (גיבור הספר הבא, מהמר על יהדותו...) וכו' וכו', מילא אם מדובר היה בתקופה קדומה שעליה עוד לא נכתב דבר (לדוג', סדרת ממלכה במבחן) או בספר פנטזיה שאינו מחויב לדבר והעלילה שבו מתרחשת ביקום שאינו קיים (לדוג': להי נאאר) - לא הייתי אומר מילה על שמות מסוג זה. אבל מכיוון שמדובר בספר שמתיימר להיות מדע בדיוני, וזה לא שקהילות היהודים האקטים מנותקות לגמרי, הם מכירים את התורה, מכירים שמות יהודיים למכביר, אז כיצד הגיעו שמות כאלו אל ילדים יהודים תמימים?

ואם כבר, כשיחידאי משוחח עם הרב הוא מציין בפניו כמה מצוות אותן לא יכולים בני הקהילה האקטית לקיים, כדוג' הוא מציין בפניו את מצות ארבעת המינים, כזית מצה... מדוע הוא אינו יכול לציין בפניו מצוה בסיסית הרבה יותר, מצוות תפילין, למשל?...



לסיכום: על אף ההערות הבלתי נמנעות, מדובר בספר מעולה, אולי הטוב ביותר שקראתי במהלך השנה וחצי האחרונות (מאז פדהאל... ולא, אני לא מקצין). ממליץ בחום.
 
נערך לאחרונה ב:

וריטסרום

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
חשוב להדגיש: הביקורת עברה את אישורו של בעל הספר!!! הלה ביקש למסור שישמח לביקורת נוספת (כמובן, כל זמן שתהיה הוגנת וראויה, הוספת המערכת)
בעייני ביקורת ספרותית על ספר- היא מחמאה ענקית
אפילו אם יש בה חלקים שלילים או מחמיאים פחות.
זה אומר שאהבת את הספר מספיק בשביל לנתח אותו,
ואת הנקודות שהיו טובות בעינייך, או לא טובות מספיק.
 

ניק 70107

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אני רק שאלה - איפה קונים? כמה עולה? יש למישהו להעלות תמונה של הכריכה?
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
מסכימה מאוד עם הביקורת
דבר ראשון, אני חייבת לציין, שהספר לא נראה ספר ביכורים בכלל
וודאי לא ביחס לספרים האחרים שאור החיים מוציאים במסגרת הפרויקט הזה.
היה כדאי עוד כמה דקות בתנור, אבל זה לגמרי בקטנה.

כמה מחשבות שלי על הספר:
(חוץ מהקטע עם סנטון. ברגע הראשון לא חשבתי שאמור להיות בוגד, אבל ברגע שבו הבנתי שהוא בהכרח קיים, לא היה לי צל של ספר מיהו.
אני דווקא חושבת אחרת.
הקטע עם סנטון לא היה ברור לי כ"כ
נכון, בתחילה הוא היה מאוד דומיננטי בסיפור
אבל לקראת התקדמות המסע התפקיד שלו היה פחות משמעותי
לכן לא החליק לי טוב בגרון תחושת הבגידה וכו' של יחידאי.
התחושות האלו התקשרו לי למקרה שבו הוא היה מגלה שהנער שהוציא מהאשפה בגד בו.

הסיום היה מעולה!!
לגבי הדמויות @חגי שהם תמלל היטב את התחושות שלי, תודה.

היהדות היה מוכנסת בצורה מ-ו-ש-ל-מ-ת
@יונה ספיר מוזמנת ללמוד ממכם איך מכניסים פנטזיה ביהדות,
איך גדולי ישראל נכנסים לא בשביל לתת אישור לפעילות של הגיבורים,
לא בשביל צורך רשמי ביהדות
אלא להוביל את העלילה באמת.
הצורך ברב, היה כ"כ מורגש כשראו את הידרדרות קהילת האקטים היהודית לאחר שהרב נפטר,
ולאן רייף התגלגל בגלל זה.

נקודה למחשבה
בסופו של דבר, המטרה של ארנסט היה נכונה.
אמנם המטרה לא מקדשת את האמצעים, והדרך הייתה פסולה לגמרי,
אבל אחרי שהדרך נעשה, לא היה חכם יותר לתת לאקטים להיחשף בפני האגים?
האם באמת אמור כפר שלם להירצח באכזריות ע"י חתולי רחוב?
למה חייבים מיליוני אקטים לחיות בפחד מתמיד?
האם אנשים זעירים, באמת קטנים יותר מאנשים רגילים?

תודה על שעתיים וחצי של הנאה
יישר כח
 

חגי שהם

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
נקודה למחשבה
בסופו של דבר, המטרה של ארנסט היה נכונה.
אמנם המטרה לא מקדשת את האמצעים, והדרך הייתה פסולה לגמרי
הוא אשר אמרתי:
השלושה אינם סתם נבלים שטוחים שהחליטו לנצל את יכולותיהם לרעה, בסך הכל כוונותיהם טובות
אפילו נקודת מבטו של ארנסט, שמצטייר כנבל המרכזי, מוּבַּעַת היטב. לאחר שתכניתו הראשונית נכשלה, הוא משכנע את עצמו שאנשי הגמ"ת עלולים להזיק להם בבוא היום ולכן דינם מוות.

ולגבי זה:
אבל אחרי שהדרך נעשה, לא היה חכם יותר לתת לאקטים להיחשף בפני האגים?
אולי זה כן קרה, עוד לא קראנו את הספר הבא...
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
ספר מדהים!
קראתי בלי להפסיק באמצע.

הפרופורציות של כל דבר שמתוארות בספר בצורה כל כך יפה, גרמו לי לא פעם לצחוק או לפלוט וואו.
פעם אחת עם כוס הפליימוביל של הרב. פעם שניה עם גרעיני הרימון. פעם שלישית התיאור של הפעלת המקלדת והיו עוד :)

גם אותי עניין איך הכושי הצליח לצאת :)
וגם עוד כמה שאלות טכניות כמו- איך 230 אנשים בגודל 7 ס''מ בממוצע יכולים להיכנס לארגז? או שמדובר על ארגז גדול מאד?
גם להיכנס מתחת למפרש נראה לי משימת התאבדות...
אבל לא הפריע לי שלא קיבלתי תשובות. להפך, זה נותן מקום לדמיון.
מה שכן, שאלתי את עצמי איך הם הצליחו לייצר משקפת? ועד כמה היא יעילה?
ולמה שלא יוכלו לייצר לעצמם מכשירי קשר?

העלילה בספר יפה מאד. שונה מסיפורי נבל-שרוצה-להרוס-את-כל-העולם הקלאסיים. גם היהדות מגיעה בצורה מאד יפה. האמת שמעניין אותי יותר לעומק איך הם מסתדרים מבחינת יהדות.

תודה רבה, מחכה לספר המשך...
 

אש קודש!

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ברגע הראשון לא חשבתי שאמור להיות בוגד, אבל ברגע שבו הבנתי שהוא בהכרח קיים, לא היה לי צל של ספר מיהו.
לי היה ברור מהשנייה שהם נפגשו שהוא שתול.
רק לא היה ברור לי אם מבחינת הסופרת היינו אמורים להבין את זה או לא.
אה, אם כבר דיברנו על הדמויות: יחידאי מתחיל את הספר כנער מהוסס וחסר ביטחון עצמי, אבל עוד לפני שאנחנו בקושי מצליחים לקלוט את זה הוא כבר מדבר בעוז עם קלוד, הגנרל האגדי לשעבר, נואם בפני קבוצה גדולה של מבוגרים ממנו בגיל ובשנים, מופתע מעצמו, לפתע הוא מנהיג, ועשרות נערים ומבוגרים תולים בו עיניים מעריצות. לטעמי זה קורה קצת מדי מהר, ניתן היה להוסיף עוד איזה משפט או שניים (ואפילו יותר) שיספרו לקורא על המסע אותו עובר גיבור הספר. סיפורו האישי של האחרון קצת שטחי.
דווקא אהבתי את התהליך.
2. הקופסונית שבה נוסעים יחידאי, סנטון וסקראפ משוויץ לצרפת. הייתי שמח לקרוא קצת יותר כיצד מצליחים שלושה בני אדם לסחוב קראוון שיכול להכיל בתוכו בקלות שלושה אנשים, לגרור אותו במקום הומה יצורי ענק שיכולים לדרוך עליהם בכל רגע בטעות, מדביקים אותו לתחתית רכבת ומטפסים אל תוכו? אז נכון שיחידאי טוען בפני הרב שטיין (דמות מופת, דרך אגב. הקטע עם כוס הפליימוביל והמכתב שכתב ליחידאי מקורי וסחט קריאת התפעלות (פיזית ממש...) מפי) שכוחם הפיזי גדול הרבה יותר ביחס לכוחו הפיזי של אג, אבל בכל זאת...
למה לא הגיוני?
אני מאמינה ששלושה גברים יכולים לסחוב ארון, לדוג'.
הם מכירים את התורה, מכירים שמות יהודיים למכביר, אז כיצד הגיעו שמות כאלו אל ילדים יהודים תמימים
נו, כמו שיקרו ליוסף ג'ו וליעקב ג'ייקוב.
רשל = רחל
יחידאי = יחזקאל דוד
וכיו"ב
ואם כבר, כשיחידאי משוחח עם הרב הוא מציין בפניו כמה מצוות אותן לא יכולים בני הקהילה האקטית לקיים, כדוג' הוא מציין בפניו את מצות ארבעת המינים, כזית מצה... מדוע הוא אינו יכול לציין בפניו מצוה בסיסית הרבה יותר, מצוות תפילין, למשל?...
וואלה, לא חשבתי על זה.
אבל אפשר להכין תפילין קטנות, לא?
פעם אחת עם כוס הפליימוביל של הרב. פעם שניה עם גרעיני הרימון. פעם שלישית התיאור של הפעלת המקלדת והיו עוד :)
איך לא כתבת על האורז הממולא???
התעלפתי!
 

joelly

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
סליחה על הבורות, אבל מה זה "הלקחנים"?
הלקחנים (באנגלית The Borrowers) הוא הספר הראשון בסדרה מאת הסופרת מרי נורטון, שיצא לאור בשנת 1952.
הספר מספר על עדה כלה והולכת של אנשים זעירים, החיים בעיקר בבתים ישנים, שבונים את ביתם מחפצי יומיום שהם לוקחים מבני הבית ה"גדולים", שאינם מודעים לקיומם...
 

Chaya Lea

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
קראתי השבת את הספר, גאה בכך שהצלחתי להתאפק מכניסה לאשכול עד עכשיו ;)
בהחלט משהו נדיר מבחינת איכות העלילה, המסרים והשילוב ביניהם. הביקורת מצויינת והזדהיתי עם הרבה מהשאלות והנקודות שהועלו בה ובאשכול.
הם מכירים את התורה, מכירים שמות יהודיים למכביר, אז כיצד הגיעו שמות כאלו אל ילדים יהודים תמימים?
נו, כמו שיקרו ליוסף ג'ו וליעקב ג'ייקוב.
רשל = רחל
יחידאי = יחזקאל דוד
כתוב בפירוש בספר שרייף זה רפאל (פנו אליו בשם הזה לפחות פעמיים. אאל"ט הייתה פעם שזה היה המורה ופעם יחידאי אולי גם אחד ההורים שלו השתמש בשם המלא) ככה שזה נשמע הגיוני.
יחידאי באמת לא הבנתי מאיפה זה הגיע אבל אהבתי את הכיוון של @אש קודש!
מעניין שחלק מהדמויות נשארו בשמם היהודי (כגון יהוא, יהודית...) וחלקם מכונים ב"שמות כאלו".
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קפצנו לביקור בשביל לתת קצת תשובות...

ראשית אני רוצה להודות בשם אשתי (וגם בשמי ;) ) על התגובות המפרגנות כאן, בפרטי, ובפורומים השונים. וגם כמובן במייל. למי שלא שם לב או שהספר אינו תחת ידו המייל הוא - yhydy1234 שטרודל ג'ימייל וכו' גם אם לוקח קצת זמן להגיב, אשתי קוראת את התגובות והן משמחות, מחזקות ונותנות כוח לקראת הספר הבא בעז"ה.

תחילה בנוגע לשאלות של כותב הביקורת, על חלקן כבר ענו כאן באשכול, אבל אני מעתיק את התגובה שענינו בפרטי:

"ראשית כל - אנחנו לא סבורים שהספר חף מטעויות. מושלמות כידוע קיימת אצל מישהו אחד!
(ד"א השאלות חשובות מאוד! כתיבת ספר נוסף מאפשרת לענות על שאלות שלא חשבנו עליהם)
בנוסף סגנון הכתיבה של אשתי מאופיין בנתינת ספייס לקורא להשלים מדמיונו את מה שהיא לא כתבה במפורש.

בנוגע לשאלות:
1. להיכן נעלמה הציפור של יחידאי? הוא נעצר על ידי המשטרה השוויצרית, נלקח למעצר, וציפורו אינה עוד. מה קרה איתה?
התעופפה עם הרוח... היא לא גודלה על ידו מינקות והנאמנות הפכפכה מעט בימים אלו...
2. הקופסונית שבה נוסעים יחידאי, סנטון וסקראפ משוויץ לצרפת. הייתי שמח לקרוא קצת יותר כיצד מצליחים שלושה בני אדם לסחוב קראוון שיכול להכיל בתוכו בקלות שלושה אנשים, לגרור אותו במקום הומה יצורי ענק שיכולים לדרוך עליהם בכל רגע בטעות, מדביקים אותו לתחתית רכבת ומטפסים אל תוכו? אז נכון שיחידאי טוען בפני הרב שטיין (דמות מופת, דרך אגב. הקטע עם כוס הפליימוביל והמכתב שכתב ליחידאי מקורי וסחט קריאת התפעלות (פיזית ממש...) מפי) שכוחם הפיזי גדול הרבה יותר ביחס לכוחו הפיזי של אג, אבל בכל זאת...
אכן נקודה למחשבה. אפשר למצוא תשובות להכל (ישנו מנשא מיוחד על גלגלים, הקופסונית נבנתה מחומר קל יחסית (כמו בנייה קלה למשל) וכו' וכו'
3. בתקופת טרום הטכנולוגיה, כיצד יצרו האקטים קשר ביניהם? כיצד ידעו היכן להיפגש בכדי להילחם, לצורך העניין?...
יוני דואר. בגדול חייהם נותרו דומים מאוד לחייהם בעבר, ארנסט מנסה לשנות את זה עד כמה שיכול.
4. נקודה משעשעת יותר מאשר ביקורתית: הקטע בו מתארת הסופרת את הרגעים בהם גילו האקטים הראשונים את התקטנותם (קטע שמתואר באמנות ומחדיר בקורא היטב את תחושת חוסר האונים של אלו), כיצד הצליח, בסופו של דבר, הכושי לצאת מתוך המגף שאל תוכו נפל?...
הכושי מת מרעב בתוך מגפו... או לחילופין טלטל את המגף מבפנים עד שהוא נפל על צידו או ש... אני יודע?! תמציא לבד...
5. שמותיהם של בני הקהילה האקטית, יחידאי, רייף, רשל, דולאן (גיבור הספר הבא, מהמר על יהדותו...) וכו' וכו', מילא אם מדובר היה בתקופה קדומה שעליה עוד לא נכתב דבר (לדוג', סדרת ממלכה במבחן) או בספר פנטזיה שאינו מחויב לדבר והעלילה שבו מתרחשת ביקום שאינו קיים (לדוג': להי נאאר) - לא הייתי אומר מילה על שמות מסוג זה. אבל מכיוון שמדובר בספר שמתיימר להיות מדע בדיוני, וזה לא שקהילות היהודים האקטים מנותקות לגמרי, הם מכירים את התורה, מכירים שמות יהודיים למכביר, אז כיצד הגיעו שמות כאלו אל ילדים יהודים תמימים?
השמות רייף ורשל שכיחים מאוד אצל חוצניקים (רייף - רפאל, רשל - רחל) יחידאי דולאן - כל תקופה ובכל עדה נולדים שמות שונים (כמו שיראל ו נויה הישראליים. דולאן - עוד חזון למועד ביאור השם...)
6. כשיחידאי משוחח עם הרב הוא מציין בפניו כמה מצוות אותן לא יכולים בני הקהילה האקטית לקיים, כדוג' הוא מציין בפניו את מצות ארבעת המינים, כזית מצה... מדוע הוא אינו יכול לציין בפניו מצוה בסיסית הרבה יותר, מצוות תפילין, למשל?...
מה הבעיה הטכנית/ הלכתית להכין תפילין זעירות?

בנוגע לסנטון אכן ניסינו לטשטש את בגידתו עד כמה שיכולנו (העורכת טענה שזה לא מאוד ברור שהוא הבוגד וגם עוד כמה קוראי בטא. ד"א ישנה טכניקה מקובלת לתת לקורא היותר מתוחכם לנחש דבר או שניים לפני כולם. סוג של ג'סטה לקורא... אז הכל ביחד...)
בקשר לד"ר רובינס אולי עד הספר הבא הוא יחלים... ואולי בספר שאחריו... מי יודע?!

בנוגע לכריכה הנעל מסמלת יציאה מאיזור הנוחות, יציאה למסע, טיפוס ועלייה
המעצבת @אוריה ; ) פירטה כאן . בנוגע לציפור, רכיבה על ציפור היא דבר מאוד נפוץ בספרות פנטזיה, אני מאמין שכוונת לדופליקטים, אבל אשתי שביקשה מהמעצבת איור שלו רוכב על ציפור לא ראתה אפילו את הכריכה של הספר הזה ורצתה באיור הזה הרבה לפני שהספר הנ"ל יצא לאור."
עד כאן בנוגע לביקורת של @חגי שהם .
בסופו של דבר, המטרה של ארנסט היה נכונה.
אמנם המטרה לא מקדשת את האמצעים, והדרך הייתה פסולה לגמרי,
אבל אחרי שהדרך נעשה, לא היה חכם יותר לתת לאקטים להיחשף בפני האגים?
האם באמת אמור כפר שלם להירצח באכזריות ע"י חתולי רחוב?
למה חייבים מיליוני אקטים לחיות בפחד מתמיד?
האם אנשים זעירים, באמת קטנים יותר מאנשים רגילים?
שאלה טובה.
זהו הקונפליקט לפניו ניצבו בלגארד וכאמיל האם משהדבר כבר נעשה ננצל את אפקט הרציחות לטוב או שכפי שהתנסח בלגארד בנאומו האחרון "אי אפשר לפרוש מפה צחורה של עולם טוב יותר על שולחן של טרור וחורבן" (ליחידאי וחבריו לא היה קונפליקט שכזה, הם כידוע לא היו מודעים לסיבת הרציחות)

ואחרי כל זה, כפי שנכתב כאן

אולי זה כן קרה, עוד לא קראנו את הספר הבא...
(אגב גם אנחנו עוד לא קראנו את הספר הבא;))


איך 230 אנשים בגודל 7 ס''מ בממוצע יכולים להיכנס לארגז?
איזה ארגז? של הקברניט? לא זכור לי שמדובר שם על ארגז אלא על חפציו האישיים
או שמדובר על ארגז גדול מאד?
זה עשוי להיות גם בכמה ארגזים
גם להיכנס מתחת למפרש נראה לי משימת התאבדות...
ההכרח לא יגונה...
אני היחידה שזה מזכיר לה יותר מידי את "הלקחנים" ?

מצטרפת
הלקחנים מהווים פה בוודאי השראה משמעותית
לא שמענו מעולם על הספר הזה (ואני מאמין שכמונו תשעים ותשע אחוז מגולשי הפורום הזה), אפשר לומר שההשראה ל"יחידאי" נלקחה כמו כל הספרות ועולם המדיה שנגע בדמויות זעירות - מספרו המפורסם של ג'ונתן סוויפט שנכתב לפני כ300 שנה "מסעי גוליבר"
יחידאי באמת לא הבנתי מאיפה זה הגיע
יחידאי מסמל את היותו יחידי לבוראו, בעל תפקיד יחודי בעולם, כמו כל אחד מאיתנו, בעצם
אבל אהבתי את הכיוון של @אש קודש!
גם אנחנו. הרעיון של @אש קודש! הצחיק אותנו מאוד.

ושוב תודה על הביקורות והמחמאות.
 
נערך לאחרונה ב:

אש קודש!

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
טוב, אז אהבתי לספר מפורסמת, אבל אני חייבת להסתייג מהעניין הזה:
בנוגע לסנטון אכן ניסינו לטשטש את בגידתו עד כמה שיכולנו (העורכת טענה שזה לא מאוד ברור שהוא הבוגד וגם עוד כמה קוראי בטא. ד"א ישנה טכניקה מקובלת לתת לקורא היותר מתוחכם לנחש דבר או שניים לפני כולם. סוג של ג'סטה לקורא... אז הכל ביחד...)
זה היה ממש שקוף.
אם היה משהו שגרם לי לפקפק בכך, זה עצם זה שלא גיליתם לקוראים את עניין הבגידה לאורך כל הספר...
גם אנחנו. הרעיון של @אש קודש! הצחיק אותנו מאוד.
אני שמחה לשמוע :)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קלז

א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
נקרא  30  פעמים

לוח מודעות

למעלה