דרוש מידע חינוך ילדים 2 מה עושים כש.... ומה לא לעשות

[הכל לטובה תמיד]

באשכול זה ננסה להמשיך לעזור אחד לשני ולחשוב ביחד
חינוך ילדים הוא הדבר הכי חשוב שבו תלוי כל עתיד ילדינו
וכל דבר הכי קטן יכול לשנות ולעצב את דמות ילדינו ...

קישור לאשכול הקודם

יש הרבה דרכי חינוך ואני רוצה קצת לנתח

איך מנתחים? חושבים על זה

סיפור שני נושא : מריבות
הפעם נתחיל מהסוף
אנחנו כאן נעצור רגע לחשוב:

מהם הסיבות שעלולות לגרום לילדים שלנו לריב ?
ומה קרה כאן ?

הסיבה הראשונה: הילדים שיחקו ביחד ולא הסתדרו ביניהם ואז הם רבו.
ואז הדרך הכי קשה והכי תועלתית היא לתת להם לריב לבד ובדרך הזו הם יבינו שזה לא משתלם .
כמובן ללא חציית קווים אדומים שמרביצים אחד לשני וכו' .

הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.

הסיבה השלישית: היא ההורים שהם נוהגים בבית כבבית משפט;
פוסקים את הדין לפני טענת התובע.
שלומי בגיל 10 ויעקב בגיל 6 והם מתקוטטים ביחד ומגיעים לאבא ואמא
ויעקב אומר אמא שלומי הרביץ לי והוא נורא בוכה
מה היא התגובה הראשונה שלכם ??
לצעוק על שלומי כמה אתה גדול ומה זה הרמה שלך וכו'

ואם נעצור רגע ונחשוב, מה מסתבר שהיה כאן?
כנראה שיעקב עצבן או פגע בשלומי ושלומי נפגע ואז הרביץ ליעקב
ובעצם מי שהתחיל זה יעקב ואז יעקב הקטן בוכה ומגיע אלינו
ואומר ששלומי הרביץ לו, ונשאל את שלומי מה הוא יגיד? שהוא נפגע?
מהי המטרה של יעקב?
שנקרא לשלומי ונצעק עליו ואולי אף נעניש אותו ואז הוא ניצח

מה הדרך ? בית חייב היררכיה ושלכל ילד יש את המעמד שלו
אחרת זה יהיה בית שיפגע בילדים שלו ולא יכול לגדל אותו
ולכן בדוגמא האחרונה הכי טוב זה להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,
ואז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

יש לכם דרך אחרת / עצה אחרת? חולקים עלי? אשמח לשמוע!

ואבקש- לכולנו יש דעות, בואו נכבד אחד את השני
לא חייבים לכתוב תגובות נחרצות כאילו רק אנחנו יודעים
לכל אחד יש את דרכו והנהגתו
ונשמח לשמוע ולהחכים מדעותיכם ורעיונותיכם!

שיהיה לכולנו בהצלחה ונזכה לבנות את ילדינו בצורה הטובה ביותר!

 

[שיבת ציון]

צפה בקובץ המצורף 1351996

באשכול זה ננסה להמשיך לעזור אחד לשני ולחשוב ביחד
חינוך ילדים הוא הדבר הכי חשוב שבו תלוי כל עתיד ילדינו
וכל דבר הכי קטן יכול לשנות ולעצב את דמות ילדינו ...

קישור לאשכול הקודם

יש הרבה דרכי חינוך ואני רוצה קצת לנתח

איך מנתחים? חושבים על זה

סיפור שני נושא : מריבות
הפעם נתחיל מהסוף
אנחנו כאן נעצור רגע לחשוב:

מהם הסיבות שעלולות לגרום לילדים שלנו לריב ?
ומה קרה כאן ?

הסיבה הראשונה: הילדים שיחקו ביחד ולא הסתדרו ביניהם ואז הם רבו.
ואז הדרך הכי קשה והכי תועלתית היא לתת להם לריב לבד ובדרך הזו הם יבינו שזה לא משתלם .
כמובן ללא חציית קווים אדומים שמרביצים אחד לשני וכו' .

הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.

הסיבה השלישית: היא ההורים שהם נוהגים בבית כבבית משפט;
פוסקים את הדין לפני טענת התובע.
שלומי בגיל 10 ויעקב בגיל 6 והם מתקוטטים ביחד ומגיעים לאבא ואמא
ויעקב אומר אמא שלומי הרביץ לי והוא נורא בוכה
מה היא התגובה הראשונה שלכם ??
לצעוק על שלומי כמה אתה גדול ומה זה הרמה שלך וכו'

ואם נעצור רגע ונחשוב, מה מסתבר שהיה כאן?
כנראה שיעקב עצבן או פגע בשלומי ושלומי נפגע ואז הרביץ ליעקב
ובעצם מי שהתחיל זה יעקב ואז יעקב הקטן בוכה ומגיע אלינו
ואומר ששלומי הרביץ לו, ונשאל את שלומי מה הוא יגיד? שהוא נפגע?
מהי המטרה של יעקב?
שנקרא לשלומי ונצעק עליו ואולי אף נעניש אותו ואז הוא ניצח

מה הדרך ? בית חייב היררכיה ושלכל ילד יש את המעמד שלו
אחרת זה יהיה בית שיפגע בילדים שלו ולא יכול לגדל אותו
ולכן בדוגמא האחרונה הכי טוב זה להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,
ואז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

יש לכם דרך אחרת / עצה אחרת? חולקים עלי? אשמח לשמוע!

ואבקש- לכולנו יש דעות, בואו נכבד אחד את השני
לא חייבים לכתוב תגובות נחרצות כאילו רק אנחנו יודעים
לכל אחד יש את דרכו והנהגתו
ונשמח לשמוע ולהחכים מדעותיכם ורעיונותיכם!

שיהיה לכולנו בהצלחה ונזכה לבנות את ילדינו בצורה הטובה ביותר!

וואו! איזה חכם! מקיף את הנושא בצורה ברורה ומכוונת!
עצות נכונות ויפות!
רק:

וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

ואז הוא הפסיד. כאילו, נשארנו בבית משפט...
אהבתי את העצה של לתת גם לשלומי כח והערכה- עצה נבונה ובונה. אבל גם יעקב- לא בטוח שהוא עשה את זה ממניעים של: אמא תצעק על שלומי ואני אנצח... (יכול להיות, אבל לא בטוח). יכול להיות שהוא באמת לא מבין למה שלומי הרביץ לו, גם אם הוא העליב ופגע. ואז, אהבתי:

להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,

מאד חכם. מצד אחד להתייחס למקרה ספציפית (הוא קבל מכה, כואב לו), ומצד שני לא נכנסים למריבה.
ואולי אחר כך להגיד משהו בסגנון: עכשיו תבקשו סליחה אחד מהשני...
אבל מצד שני שההורים לא יכנסו למריבה, צריך ברב המקרים (חוץ ממקרים מסוימים של חצית קווים אדומים בבית שלכם ודומה לזה. במריבות שבנורמה לרב לא טוב להתערב) להשאר בחוץ. אז אולי בנוסח אחר שיגרום לשניהם לפייס זה את זה, אחרי הכל לא רק אחד מהם אשם, לרב...
אם למישהו יש רעיון לנוסח שיגרום לשניהם לבקש סליחה אבל מצד שני לא נכנס למריבה ולא מתערב, אשמח לשמוע!
ותודה, @הכל לטובה תמיד על הנושאים החשובים והעצות הנבונות והמקיפות שרואים שהגיעו מחכמה פנימית ומבט מקיף ואמיתי על החיים, באמת תודה!

 

[הכל לטובה תמיד]

ואז הוא הפסיד. כאילו, נשארנו בבית משפט...
אהבתי את העצה של לתת גם לשלומי כח והערכה- עצה נבונה ובונה. אבל גם יעקב- לא בטוח שהוא עשה את זה ממניעים של: אמא תצעק על שלומי ואני אנצח... (יכול להיות, אבל לא בטוח). יכול להיות שהוא באמת לא מבין למה שלומי הרביץ לו, גם אם הוא העליב \

יש דברים שצריך לתת לילד להבין לבד מבחינה שכלית
אם הוא פוגע במישהו הגיוני שיחזירו לו ולכן שלומי הרביץ לו , לא תמיד החכמה
זה להתערב . להציב כללים וקווים אדומים זה חובה
אבל בכל השאר תתנו לילד להתמודד ולכן אם הילד מגיע אליך ואומר אבל
שלומי הרביץ זה בדרך כלל לא שאלה בשביל תשובה למה ? אלא כדי שתטפלי בשלומי

 

[שיבת ציון]

יש דברים שצריך לתת לילד להבין לבד מבחינה שכלית
אם הוא פוגע במישהו הגיוני שיחזירו לו ולכן שלומי הרביץ לו , לא תמיד החכמה
זה להתערב . להציב כללים וקווים אדומים זה חובה
אבל בכל השאר תתנו לילד להתמודד ולכן אם הילד מגיע אליך ואומר אבל
שלומי הרביץ זה בדרך כלל לא שאלה בשביל תשובה למה ? אלא כדי שתטפלי בשלומי

נכון. צודקת.

 

[אם הבנים שמחה!]

אז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

יש לי קצת בעיה עם זה כי אולי שלומי כן הרביץ לו סתם ואז זה פוגע ביעקב שלא מאמינים לו.
אם לא ראיתם מה באמת קרה, צריך להזהר מזה.
אפשר להגיד "באמת? ממש לא מתאים לשלומי להתנהג ככה!"
אז שלומי מקבל את הכח וההערכה אם הוא באמת לא עשה את זה, ואם הוא כן הרביץ לו הוא יבין שהוא לא היה בסדר, וגם יעקב לא ירגיש שמזלזלים במה שהוא אמר.

 

[אין על עם-ישראל]

זה תמיד אחת הדילמות...
כי לא תמיד אנחנו רואים את כל התמונה ולהיכנס להבין אחרי כל מריבה מה מי מו
מה גם שזה יכול לקראות לעיטים דחופות... וזה רק יכול להתיש.
אני שמעתי שיטה פשוט לא להתערב כל עוד שהם מסתדרים זאת אומרת שאין פער שאחד יותר מהשניולא מרביצים מסוכן!
נכון וחכם כמו ש @הכל לטובה תמיד הסתבכתי לתייג אני מכיר "הכל תמיד לטובה" שבכל מיקרה להגיב נקודתית ולא להתייחס למריבה עצמה!

 

[הכל לטובה תמיד]

אני מתכוונת לפעמים אפשר להפיק המון ממריבה - בזה שאנחנו לא מתייחסים
זה נותן תחושה שלא שווה לריב כי אנחנו לא נתייחס ( אם מענישים זה גם סוג של התייחסות )
וכן צריך להתייחס ולעודד עזרה בין אחים :}
הצורה היא תכבד את האח הגדול וכך הוא יכבד גם אותך פחות זה קשור לעניין האמינות

יש לי קצת בעיה עם זה כי אולי שלומי כן הרביץ לו סתם ואז זה פוגע ביעקב שלא מאמינים לו.
אם לא ראיתם מה באמת קרה, צריך להזהר מזה.
אפשר להגיד "באמת? ממש לא מתאים לשלומי להתנהג ככה!"
אז שלומי מקבל את הכח וההערכה אם הוא באמת לא עשה את זה, ואם הוא כן הרביץ לו הוא יבין שהוא לא היה בסדר, וגם יעקב לא ירגיש שמזלזלים במה שהוא אמר.

 

[אם הבנים שמחה!]

אני מתכוונת לפעמים אפשר להפיק המון ממריבה - בזה שאנחנו לא מתייחסים
זה נותן תחושה שלא שווה לריב כי אנחנו לא נתייחס ( אם מענישים זה גם סוג של התייחסות )
וכן צריך להתייחס ולעודד עזרה בין אחים :}
הצורה היא תכבד את האח הגדול וכך הוא יכבד גם אותך פחות זה קשור לעניין האמינות

כל זה נכון, אבל עדיין יש לי בעיה עם התגובה של האמא בסיפור שלך.
צריך לכבד את האח הגדול אבל בלי לזלזל בטענה של האח הקטן.

 

[אש קודש!]

לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.

צרם לי ממש.
את מאמינה לשלומי ולא לי? (יעקב)
אם כבר: שלומי ילד גדול וטוב, לא מתאים לו לעשות מעשים כאלו, למה הוא עשה זאת?
בהנחה שהקטן יגיד שלא, אז היא תשאל גם את שלומי וכו'...
אבל הפריע לי ההתעלמות מהמעשה של שלומי, או מנגד יש מקרים של התייחסות רק למעשה זה ולא למה שהקטן עשה.

 

[הכל לטובה תמיד]

לא תמיד החוכמה היא להגיב - הכי חכם לגרום שזה לא יקרה שוב
לפעמים עושים טעות ובמקרה של שלומי הוא הרביץ בגלל שחש עלבון
והוא לא יכול להגיד לך כי הוא מתבייש
המטרה של יעקב היא שאני יעניש את שלומי ולכן את לא אמורה לקחת צד
את לא את לא בית משפט יעקב העליב ושלומי החזיר וזהו ...את לא קשורה
בזה שנתת לשלומי את המקום שלו ואמרת גם שהוא לא עושה דברים כאלה
הוא יבין שהוא חשוב והוא יותר לא ירביץ .. וגם נתת את מלוא תשומת הלב אל
יעקב במה שכואב לו אבל לא נכנסת למריבה והם יכבדו אחד את השני לבד ..
בלי העזרה שלך

 

[שיבת ציון]

בזה שנתת לשלומי את המקום שלו ואמרת גם שהוא לא עושה דברים כאלה
הוא יבין שהוא חשוב והוא יותר לא ירביץ .. וגם נתת את מלוא תשומת הלב אל
יעקב במה שכואב לו

ואם הוא באמת הרביץ? מכות זו בשום אופן לא צורה להגיב, גם אם נפגעים וגם אם כועסים. חשוב אמנם לתת לו מקום של הערכה בדמות: אתה ילד בוגר ואחראי, ממש לא מתאים לך להתנהג כך. אבל אם הוא באמת עשה זאת, להגיב בהתאם ולא להתעלם. לא מתכוונת להכנס למריבה, רק להגיד (ואלי עדיף אחר כך, בלי שיעקב ישמע): זה לא בסדר שהרבצת לו. בבית שלנו לא עושים דברים כאלה. בטח לא התכוונת להרביץ ופשוט מאד נפגעת ולא שמת לב (חשוב להגיד לו שאני בטוחה שהוא לא התכוון, זה בדרך כלל מה שבאמת קורה), אבל בפעם הבאה תשתדל לשים לב, אני סומכת עליך, אתה ילד בוגר ואחראי. באמת כל הזמן לתת לו את המקום שלו, אבל לא להתעלם מתגובה של מכה.
אם מישהו רוצה לדייק לי את הנוסח- אשמח, אני מרגישה שמשהו בתגובה השניה שכתבתי לאמא מרגיש לי מדי נוזף ופחות סומך ונותן כח, אשמח לדיוק ותיקון!

 

[שיבת ציון]

הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.

בא נתייחס קצת לזה. מה אתם אומרים, איך נכון לברר בלי לפגוע בילד ועם להיות בטוחים בגורם? ואיך נכון לטפל בזה? ובמקרה של מריבה מרקע כזה, איך להתייחס לכל אחד מהילדים? מצד אחד ילד אחד גרם את המריבה, והילד השני לא אשם, איך עוזרים לו? ומצד שני גם הילד שגרם את המריבה לא אשם- הרי משהו מציק וכואב לו, איך מתייחסים אליו בנוגע למריבה?

 

[הכל לטובה תמיד]

בנוגע למריבה זה לא נורא ישכח ויעבור
אבל בנוגע לילד פה צריך בירור רצני
להתחיל עם החיידר עם הרבה שלו
לצמצם את הזמנים הבעיתים שלו כדי להבין מתי זה קשה לו
ושם לנסות לראות ממה זה נובע - לא תמיד צריך לדבר עם הילד
כדי להבין ,אבל תמיד להראות לילד חיבה והבנה ולא כעס ומרירות
שעוד יותר ישפיע עליו
ואז לנסות להבין מה האפשריות שיכולות ליהות הבעיה
כלומר צריך לדעת את הרקע האם זה משהו ספציפי אצלו או שרק לו
החוסר שקיים בבית הכי משפיע\או בחידר
עד כאן ברגל אחת
וכל הכבוד לשיבת ציון @ על ניתוח המעמיק שווה לכתוב בשביל זה

 

[שיבת ציון]

תודה, @הכל לטובה תמיד
איזו חכמת חיים יש לך!

 

[shimשימי]

מתחבר ממש למה שכתוב בסוף

אצל אהרון הכהן הדרך שהוא היה מקרב אנשים לתורה
זה היה באמצעות כך שהתייחס לאנשים שסביבו כאנשים מרוממים(אף אם לא היו כאלה)
והאנשים שהרגישו שבאמת אהרון חושב עליהם כך

בעצם התנהגו כמו שאהרון הכהן ציפה מהם

כי הם אמרו לעצמם
אם אהרון הכהן שהוא כל כך חשוב חושב עלינו ככה
אז כנראה שהוא לא טועה וזה כנראה נכון

ולכן גם פה שההורה מתייחס לילדים בכבוד ומתייחס אליהם גם לקטן וגם לגדול
ככאלה שבעיקרון לא יכול להיות בשום פנים ואופן שבעולם שהם ירביצו זה לזה
זה יגרום לילדים לצאת בהרגשה טובה

 

[תמי אחת]

התעלמת מריבות בגיל הקטן.
ילדים ממש קטנים (שנה/ שנה וחצי - שנתיים שלוש), שאחד לוקח (ניסוח מעודן לחוטף) לשני, ואין עם מי לדבר, כי הוא לא מבין. הוא שאחד משחק עם משהו, והשני רוצה בדיוק את זה (גם יכול להיות עגלה בצבע שונה, או ספר אחר)

 

[כבקרת רועה]

בלת"ק
הבעיה היא לא רק הילד הקטן שקיבל מכה
שלזה אולי תועיל היררכיה והקטן יפחד להתחיל עם הגדול כיוון שהוא ידע שתמיד יצדיקו את אחיו

הבעיה היותר גדולה היא הילד הגדול שיצא ילד אלים וידע שלא משנה מה הוא עשה הוא תמיד צודק

 

[shimשימי]

בא נתייחס קצת לזה. מה אתם אומרים, איך נכון לברר בלי לפגוע בילד ועם להיות בטוחים בגורם? ואיך נכון לטפל בזה? ובמקרה של מריבה מרקע כזה, איך להתייחס לכל אחד מהילדים? מצד אחד ילד אחד גרם את המריבה, והילד השני לא אשם, איך עוזרים לו? ומצד שני גם הילד שגרם את המריבה לא אשם- הרי משהו מציק וכואב לו, איך מתייחסים אליו בנוגע למריבה?

לדעתי גם פה זה מתחיל הרבה קודם לזה
וזה שאלה כללית ולא שאלה פרטית
א.מתחיל מיזה שהילד ברמת העיקרון הוא טוב וזה משהו שמתחיל עוד הרבה לפני זה
באמצעות מחמאות פירגונים שזה בחלק של בגדר השמח בחלקו
ומאידך גיסא גם בחלק של לנסות לקדם אותו יותר ויותר
ולהראות לילד שמאוד רוצים בטובתו

נניח אם הילד מספר על אתגר שהוא נניח לא טוב בכדורגל או בשחמט וכו

אז יש הורים שמחמת עצלות יגידו לא נורא וכו
ויש הורים שינסו לגרום לילד להשתכלל ולהיות טוב יותר
הם יקחו לוח שחמט ויתחילו ללמד את הילד
וכן בכל דבר ודבר

גם ברמת ההתמודדיות החברתיות וכו

כאשר ההורה באופן כללי הוא הורה כזה
אז כאשר ההורה יבקר את ילדו ויסביר לו שזה לטובתו הילד יקבל את זה יבין את זה ישתף עם זה פעולה
וברמה הגבוהה יותר אף יאהב את זה בגדר "אהב את התוכחות"

אבל גם כאשר מגיע לסיטואצייה הפרטית הנוכחית
זה צריך להתחיל מיזה כמו כל ביקורת שיש את העטיפה של הטוב שזה עטוף
שיטת הסנדוויץ הידועה
גם בסוף

החלק של הביקורת או יותר נכון של מה שנתפס כביקורת יהיה קצר ככל האפשר
ורוב הזמן יתמקד בהסבר של למה זה טוב עבורו ופחות מה הילד צריך לתקן

 

[הכל לטובה תמיד]

התעלמת מריבות בגיל הקטן.
ילדים ממש קטנים (שנה/ שנה וחצי - שנתיים שלוש), שאחד לוקח (ניסוח מעודן לחוטף) לשני, ואין עם מי לדבר, כי הוא לא מבין. הוא שאחד משחק עם משהו, והשני רוצה בדיוק את זה (גם יכול להיות עגלה בצבע שונה, או ספר אחר)

שם אין מה לחנך - יש עניין לנסות להסתדר כמו כל דבר בחיים שאנחנו רוצים
זה התמדדות של הורים

 

[RIvka.F]

לזכור שמריבות בין ילדים זה דבר הכי נורמלי בעולם ולא להבהל מזה ולעשות מזה עסק.
כמובן שצריך לעזור ולהתערב אם המכות מתגברות ולנסות ללמד אותם להסתדר במילים.
בס"ה בין אחים יש מאבקי כוחות ותחרות ומשאבים משותפים כך שזה הכי נורמלי שזה קורה.
בתוך ליבם הם יודעים שאסור להרביץ אבל עדיין זה קורה(עדיין לא שמעתי על שיטה לגדל ילדים ללא מריבות)
הם יגדלו וזה יעבור..
להשקיע יותר בחיובי שבילד. ליצור איתו קשר טוב, לאהוב, לכבד, לשים לב ליחודיות שבו.
זו משנתי..