הקפצה.
קראתי את האשכול בעיון. על הפרק חשד ל-ADD אצל אחד מילדי.
משהו חסר לי בנושא הזה, ואשמח אם למישהו מכאן תהיה תשובה לשאלתי.
האבחון של הפרעת קשב איננו חד משמעי. למה? הרי מדובר בחוסר אמיתי של חומר במוח, הייתי מצפה לבדיקה רפואית אוביקטיבית שתאשר או תשלול.
נניח שטכנית לא מצאו דרך לבצע בדיקה זו. אז אמשיך הלאה.
לילד קשה להתרכז בלימודים. אבל הי! ישנם שיעורים שהוא כן מרוכז.
אפשרות א': לילד הפרעת קשב וריכוז. אבל מצליח להתרכז במה שמענין אותו.
אפשרות ב': אין הפרעה. מתרכז במה שמענין אותו, ובמה שלא- לא.
לילד קשה לקום בבוקר. חולמני ופזור דעת.
אפשרות א': לילד הפרעת קשב וריכוז. זה בא עם בעיות הרדמות וקימה.
אפשרות ב': הילד לא ישן טוב. ההשלכה של זה היא חוסר ריכוז במהלך היום וקושי לקום בבוקר.
הילד אינו מעונין להכין שיעורי בית. באמצע השיעורים עובר לדברים אחרים, צובע, משחק, אינו משלים משימות. כשמדובר בעבודה שמאתגרת אותו הוא עושה אותה לעילא.
אפשרות א': לילד הפרעת קשב וריכוז. הוא פשוט לא מסוגל זה קופץ לו! כשזה נורא חשוב לו הוא עושה מאמצי על.
אפשרות ב': הרבה יותר כיף לצייר מאשר להכין שיעורים. וכיוון שהוא לא פראייר, והעונשים מפחידים את אמא יותר מאשר אותו, ממשיכים החיים הטובים. עושים רק את מה שרוצים.
אפשר להמשיך אבל נראה לי שהבנתם.
מן הסתם כשהבעיה חמורה ההחלטה קלה יותר, גם מכיון שהמצב כה חמור שאין הרבה מה להפסיד. וגם אז, זהו סוג של נסיון.
אך בכל מצבי הביניים, מה אז?
עוד לא נתקלתי בכל החומר שכאן במאפיין אחד שהוא חד משמעי.
אני רוצה לדעת לקראת מה אנו הולכים. אפשר לקבל החלטה גם על סמך הערכה ב-80%, אך חשוב לדעת שזה רק 80%. לקחת בחשבון אפשרויות נוספות.
שמעתי כבר את כל הסיפורים והשכנועים הנלהבים. אין צורך לחזור עליהם. אשמח לקבל תשובה ממי שהבין מה התכוונתי לשאול, ויש לו תשובה לזה.
אם זה נורא דחוף לדעת, מדובר ככל הנראה בבעיה קלה. הערכה עצמית מצוינת. תסכול- לעיתים רחוקות וגם זה תמיד תלוי בהתנהגות ההורים/המערכת (כלומר ניתן להמנע מכך. ולא בסיטואציות בלתי נמנעות). אין שום פגיעה בידע הלימודי, הילדה בעלת ראש חזק ביותר. לא נגרמת שום הפרעה בכיתה למורה ולחברות. כלומר שום בעיה נלווית. בנוסף אוהבת חיים קלים (מגיל 0 השכל מסדר לה את החיים ללא מאמץ) ובת לאמא מאחרת כרונית
לגמרי ענין של פרשנות.
החשש היחיד שלי, שאכן קימת בעיה, שכרגע השכל מחפה עליה בקלות, ובהמשך זה לא יתאפשר.
מהי הדרך הנכונה והחד משמעית לאבחן זאת?
ואל תענו לי: בשביל זה יש נוירולוג מומחה.
צר לי. נסיון החיים שלי מהבהב לי באלף נורות מלשמוע בקול מומחים בלי לבדוק. זו האחריות שלי.
ואנחנו כבר אחרי המאבחן, ולפני אבחון ממוחשב. לי כאמא יש יותר על מה להסתמך מאשר לו. ובעיקר הרבה יותר מחויבות.
תודה לכל העונים. ובבקשה, אם אין לכם משהו שעונה לנקודה, אל תענו. טוב? זה קצת מבלבל.