חיים אחרים. כדור פלא, ולא מפינג פונג...

[ברירת מחדל]

אני רוצה להתייחס למה שאמרו כאן על התאמה מיוחדת של צורת הלימודים לילדים בעלי הפרעת קשב.

הרעיון, בבסיסו, הוא נכון וטוב.
אבל...
הוא טוב מאד לציבור הכללי, לא בציבור שלנו!
איזה הורה רוצה שילדו, שאין לו שום בעיה שכלית או התפתחותית, ילמד במסגרת לא רגילה ובזכות זה יהיה לו "שם" בשידוכים?
מה לעשות, אנחנו חיים בציבור שמאד מסתכל על סטיגמות.
אין סיבה לתת סטיגמה לא מחמיאה לילד עם הפרעת קשב.
הוא ילד רגיל לחלוטין עם קושי ספציפי שלא נוגע בכלל ביכולת השכלית שלו ואפילו מוסיף עליה. ובציבור החרדי, מסתכלים על ילד שלא לומד את כל השיעורים בכיתה כעל ילד בעייתי או חלש.
כמובן שילד שאינו מטופל הופך לילד בעייתי בהחלט ואז ה"שם" שלו כבר לא משהו...

בנתונים של הציבור החרדי היום, צריך לעזור לילד להשתלב בסביבה הרגילה.
אני מקווה מאד שעם השנים גם בציבור שלנו תהיה בשלות להכיל את השונה, להבין שילד שהיכולות שלו מעט שונות הוא לא פחות טוב.
אבל מה לעשות, כרגע המצב הוא אחר.

 

[Ruty Kepler]

יש כאן מישהו שמבין בענייני הפרעות קשב והמסתעף, ויכול לענות לי על שאלה? אשמח אם תפנו אלי באישי.
תודה!

 

[רִפְקִי.]

כנ"ל.

יש מישהו שמבין בריטלין שיכול לענות לי באישי על שאלה כלשהיא?

כמו שביקשתי קודם.
כעת אני צריכה שאלה נוספת. אשמח אם מישהו מתמצא ער כעת. עדיפות למישהו שמכיר את הנושא מדרגה ראשונה (עצמו.)

 

[זהבי סגל]

לא קראתי את כל האשכול אבל שאלה ממביני דבר:
יש כזה דבר שהפרעות קשב עוברות אחרי כמה שנים?
ז"א שבשנות היסודי הילד אובחן מופרע קשב ונטל ריטלין ובתיכון / בישיבה פחות היה זקוק לזה
זה משהו שחובה לסחוב אותו כל החיים?

 

[GRN]

מה לעשות, אנחנו חיים בציבור שמאד מסתכל על סטיגמות.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת מה לא לעשות:
לא להשלים עם זה!

 

[GRN]

לא קראתי את כל האשכול אבל שאלה ממביני דבר:
יש כזה דבר שהפרעות קשב עוברות אחרי כמה שנים?
ז"א שבשנות היסודי הילד אובחן מופרע קשב ונטל ריטלין ובתיכון / בישיבה פחות היה זקוק לזה
זה משהו שחובה לסחוב אותו כל החיים?

פעם חשבו שההפרעה חולפת עם הגיל.
בהמשך גילו (להפתעת החוקרים...) שהרבה פעמים היא ממשיכה ללוות את האדם גם בבגרותו.
אמנם, יש כאלו שנראים כאילו נפרדו מההפרעה. החוקרים נותנים 2 אפשרויות: או שהאדם הצליח להסתגל למציאות ולפצות על המגבלה שלו בדרכים שונות (למשל, בחר לעצמו עבודה מתאימה), או שאכן הדברים "הסתדרו" מבחינה נוירולוגית.

 

[זהבי סגל]

פעם חשבו שההפרעה חולפת עם הגיל.
בהמשך גילו (להפתעת החוקרים...) שהרבה פעמים היא ממשיכה ללוות את האדם גם בבגרותו.
אמנם, יש כאלו שנראים כאילו נפרדו מההפרעה. החוקרים נותנים 2 אפשרויות: או שהאדם הצליח להסתגל למציאות ולפצות על המגבלה שלו בדרכים שונות (למשל, בחר לעצמו עבודה מתאימה), או שאכן הדברים "הסתדרו" מבחינה נוירולוגית.

תודה.
ויש דבר כזה שילד שלא היתה לו שום בעיה בשנות בית הספר, מפתח בבגרותו הפרעת קשב וריכוז?

 

[נמה]

תודה.
ויש דבר כזה שילד שלא היתה לו שום בעיה בשנות בית הספר, מפתח בבגרותו הפרעת קשב וריכוז?

לא.
מה שיכול להיות הוא, שילד אינטילגנט וכריזמטי מקבל ציונים גבוהים, לא מפריע בשיעורים, ומסתדר בחברה, לכן הוא עובר את שנות ביה"ס (בד"כ בימינו רק יסודי) ללא אבחון.
ואז כשהוא מגיע לישיבה קטנה/תיכון או יוצא לשוק העבודה/מנסה לנהל בית עם ילדים קטנים פתאום העומס נעשה כ"כ כבד שהמיומנוית שהוא סיגל כדי להתמודד עם הפרעת הקשב כבר לא מספיקות, והוא מרגיש קורס תחת העומס, בעוד שמסביבו כולם מסתדרים.

 

[...Naomi]

אבחון ADD מעל גיל 18 כרוך בעלויות רבות (ובזמן רב )או שזה בהשתתפות הקופה?
ראיתי שהתווכחו בקשר לעלויות הריטלין מעל לגיל 18 מה ההכרעה?

 

[אות ומופת]

אני רוצה להתייחס למה שאמרו כאן על התאמה מיוחדת של צורת הלימודים לילדים בעלי הפרעת קשב.

הרעיון, בבסיסו, הוא נכון וטוב.
אבל...
הוא טוב מאד לציבור הכללי, לא בציבור שלנו!
איזה הורה רוצה שילדו, שאין לו שום בעיה שכלית או התפתחותית, ילמד במסגרת לא רגילה ובזכות זה יהיה לו "שם" בשידוכים?
מה לעשות, אנחנו חיים בציבור שמאד מסתכל על סטיגמות.
אין סיבה לתת סטיגמה לא מחמיאה לילד עם הפרעת קשב.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת מה לא לעשות:
לא להשלים עם זה!

הבעיה היא לא הסטיגמה, כי אם המציאות.
ילד שילמד במסגרת לא רגילה - מה זה אומר על המציאות שלו? זה אומר שהוא לא מסוגל (ללא הכדור) להשתלב במסגרת ה"נורמטיבית". וזה אומר עליו עוד כמה דברים ביחס ליכולות התפקוד שלו כאדם בוגר. כי כפי שכתבת כאן, התופעה לא חולפת עם הגיל, וגם בגיל צעיר הכדור לא "פותר" אותה, הוא רק נותן מענה לקושי הנקודתי של השתלבות במערכת הלימודים. אבל אחרי שעות הלימודים, כאשר השפעת הכדור פגה, או בכל זמן אחר שהילד לא מקבל את הכדור (בשבת למשל), כל התסמינים שוב מופיעים, וההורים צריכים להתמודד איתם במידה כזו או אחרת של מאמץ - תלוי בחומרת ההפרעה ותלוי אם היא כוללת היפראקטיביות.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הבעיה היא לא הסטיגמה, כי אם המציאות.
ילד שילמד במסגרת לא רגילה - מה זה אומר על המציאות שלו? זה אומר שהוא לא מסוגל (ללא הכדור) להשתלב במסגרת ה"נורמטיבית". וזה אומר עליו עוד כמה דברים ביחס ליכולות התפקוד שלו כאדם בוגר. כי כפי שכתבת כאן, התופעה לא חולפת עם הגיל, וגם בגיל צעיר הכדור לא "פותר" אותה, הוא רק נותן מענה לקושי הנקודתי של השתלבות במערכת הלימודים. אבל אחרי שעות הלימודים, כאשר השפעת הכדור פגה, או בכל זמן אחר שהילד לא מקבל את הכדור (בשבת למשל), כל התסמינים שוב מופיעים, וההורים צריכים להתמודד איתם במידה כזו או אחרת של מאמץ - תלוי בחומרת ההפרעה ותלוי אם היא כוללת היפראקטיביות.

זה לא מדוייק.
ריטלין עוזר לילד לסגל הרגלי למידה גם כשהוא איננו תחת השפעת הכדור.
כשהכדור משפיע, והוא מצליח לסגל לעצמו סדר פעולות להשלמת מטלה, הוא ישתמש באותו סדר פעולות גם כשהוא לא תחת השפעת הכדור.
כשהוא מוכיח לעצמו שהוא יכול להכין שיעורי בית ולמסור אותם בזמן, הוא יוכל לבצע את זה גם כשהוא איננו תחת השפעה.
מנגנון הלמידה של ילד ADHD מופרע על ידי חוסר היכולת שלו להתרכז. ולכן הוא גם לא יכול ללמוד להקשיב (מה שילד אחר בן גילו לומד כבר בגן) ללמוד לשבת במקום, להתאפק ולא להתפרץ.
הריטלין מסייע לתרגל את כל המיומנויות הנ"ל, והתוצאות בשטח טובות בהרבה, גם כשהילד ללא השפעה בכלל.

 

[רותי12]

האשכול הזה חשוב למי שמגדל בבית ילד עם ההפרעה המדוברת! אם אפשר לבקש שני שרק חושב שמבין בזה אפילו מתוקף היותו מורה ל ...שלא יגיב כאן כי זה ממש לא יהיה נכון .
ושאלה נוספת האם נתקלתם בתופעות של גניבה (ילדים )אצל ילדים כאלה? בגלל הקושי לשמור על גבולות

 

[pink]

לא קראתי את כל האשכול אבל שאלה ממביני דבר:
יש כזה דבר שהפרעות קשב עוברות אחרי כמה שנים?
ז"א שבשנות היסודי הילד אובחן מופרע קשב ונטל ריטלין ובתיכון / בישיבה פחות היה זקוק לזה
זה משהו שחובה לסחוב אותו כל החיים?

שמעתי ממנהל ת,ת מוסמך שהיו אצלו כמה וכמה ילדים שקבלו בכתות נמוכות ובכתה ח' /ישיבה קטנה הפסיקו ליטול ריטלין

 

[אברימי]

וואו. וואו. למעלה מ200 תגובות בתוך תקופה כזו קצרה.
איזה כייף לחבוש שוב את הכובע הישן, לאבק את תעודת "היועץ החינוכי" ולהתחיל להגיב בהתאם...
לא קראתי את כל התגובות כאן, (אני לא סובל מOCD) אבל רוח הדברים, כמו כל אשכול שתוזכר בו המילה "ריטלין" ברורה כרוח ביום סגריר, הויכוח לא יגמר - זה בכה וזו בכה.
אולי כדאי אחת ולתמיד לחשוף את סיבות ומניעי הצדדים לויכוח, אנסה לתרום את חלקי.
מכיוון שאני אינני אובייקטיבי - הנסיון הרב שצברתי עם תלמידים שנטלו תרופה, וכאלו שהוריהם החליטו עבורם שהם לא ייקחו תרופה לעולם... (תחת זאת העדיפו להכחיל להם מדי פעם חלקי גוף שונים...), ארים את הכפפה ואנסה לחשוף מעט ממניעי השוללים:
1. כת (דת?) הסיינטולוגיה, זו שהמציאה את מכונת שאיבת המזומנים ממטופליה ומאמיניה, שוללת מכל וכל טיפול תרופתי לטיפול בבעיות קשב וריכוז (שקט, עכשיו גונבים!), ומשקיעה משאבי עתק בקמפיינים בכל העולם נגד הריטלין.
2. הורים החרדים לתדמית הילד/המשפחה ומוכנים להקריב את הווה הילד ועתידו על מזבח התפאורה והרושם המשפחתי. (הילד שלי ייקח תרופהההה, ועוד פסיכיאטרית שמרדימה????....)
3. הורים טבעוניים למיניהם, שמתנגדים לכל תרופה שהיא למעט מרק עוף טוב להצטננויות, שמן קיק וחיתוכי בצל במיטה עם דבש וג'ינג'ר.
4. הורים חרדתיים מתופעות לוואי, (כי יש שמועות..) ולא מצליחים להפנים שתרופות לוקחים לא רק לכאבי גרון וראש.
5. אלו שטיפסו על עץ גבוה, ומחפשים סולם לרדת ממנו: "הילד שלי בחיים לא ייקח ריטלין! (אבל קונצרטה יש על מה לדבר...)

צריך רק לזכור שהריטלין הוא אמצעי הכנה לטיפול יעיל, הוא לא הטיפול. הדבר דומה לזירת פיגוע ל"ע. אי אפשר לטפל בפצועים במקום, צריך להחישם לבית חולים ושם להתחיל לטפל. הריטלין הוא אפוא הכנסתו של הילד למצב המתאים לטיפול. בדרך כלל כשכבר מתחילים סוף סוף לקחת ריטלין, כבר נצברו פערים לימודיים/חברתיים/רגשיים וכו', ובהם ניתן להתחיל לטפל ביעילות.

 

[זהבי סגל]

וואו. וואו. למעלה מ200 תגובות בתוך תקופה כזו קצרה.
איזה כייף לחבוש שוב את הכובע הישן, לאבק את תעודת "היועץ החינוכי" ולהתחיל להגיב בהתאם...
לא קראתי את כל התגובות כאן, (אני לא סובל מOCD) אבל רוח הדברים, כמו כל אשכול שתוזכר בו המילה "ריטלין" ברורה כרוח ביום סגריר, הויכוח לא יגמר - זה בכה וזו בכה.
אולי כדאי אחת ולתמיד לחשוף את סיבות ומניעי הצדדים לויכוח, אנסה לתרום את חלקי.
מכיוון שאני אינני אובייקטיבי - הנסיון הרב שצברתי עם תלמידים שנטלו תרופה, וכאלו שהוריהם החליטו עבורם שהם לא ייקחו תרופה לעולם... (תחת זאת העדיפו להכחיל להם מדי פעם חלקי גוף שונים...), ארים את הכפפה ואנסה לחשוף מעט ממניעי השוללים:
1. כת (דת?) הסיינטולוגיה, זו שהמציאה את מכונת שאיבת המזומנים ממטופליה ומאמיניה, שוללת מכל וכל טיפול תרופתי לטיפול בבעיות קשב וריכוז (שקט, עכשיו גונבים!), ומשקיעה משאבי עתק בקמפיינים בכל העולם נגד הריטלין.
2. הורים החרדים לתדמית הילד/המשפחה ומוכנים להקריב את הווה הילד ועתידו על מזבח התפאורה והרושם המשפחתי. (הילד שלי ייקח תרופהההה, ועוד פסיכיאטרית שמרדימה????....)
3. הורים טבעוניים למיניהם, שמתנגדים לכל תרופה שהיא למעט מרק עוף טוב להצטננויות, שמן קיק וחיתוכי בצל במיטה עם דבש וג'ינג'ר.
4. הורים חרדתיים מתופעות לוואי, (כי יש שמועות..) ולא מצליחים להפנים שתרופות לוקחים לא רק לכאבי גרון וראש.
5. אלו שטיפסו על עץ גבוה, ומחפשים סולם לרדת ממנו: "הילד שלי בחיים לא ייקח ריטלין! (אבל קונצרטה יש על מה לדבר...)

צריך רק לזכור שהריטלין הוא אמצעי הכנה לטיפול יעיל, הוא לא הטיפול. הדבר דומה לזירת פיגוע ל"ע. אי אפשר לטפל בפצועים במקום, צריך להחישם לבית חולים ושם להתחיל לטפל. הריטלין הוא אפוא הכנסתו של הילד למצב המתאים לטיפול. בדרך כלל כשכבר מתחילים סוף סוף לקחת ריטלין, כבר נצברו פערים לימודיים/חברתיים/רגשיים וכו', ובהם ניתן להתחיל לטפל ביעילות.

האם אלו כל השוללים?
אין סוג נוסף?
אין לי מושג מה הייתי עושה עם ילד שלי במקרה כזה.
משערת שלא הייתי עושה עליו ניסויים.

אבל עלו בי כמה מחשבות ותהיות:

אבל אף אחד לא חושב שיש תחליפים טבעיים שעובדים או שיש נזקים אמיתיים בריאותיים לנוטלי הריטלין?
אף אחד לא שואל את עצמו מי המרויח העיקרי מהריטלין? מי מממן את כל המחקרים על ריטלין, ולמה?
ברור שילד שחסר לו את החומר ההוא במוח (דופמין?) צריך להשלים אותו. אבל מי אמר שזו הדרך היחידה?
מי עשה מחקר עצמי על הנושא בלי אמוציות ורחמים ובדק מהם הנזקים ומהם התחליפים ועד כמה הם באמת עובדים?
אשמח לתשובות ענייניות ולא מתלהמות.

 

[אברימי]

לגבי תחליפים:
לא מצאתי אף תחליף שעובד. בדקתי הכל, כולל הכל. (היה לי אפילו ילד בכיתה שהיה לו "מתקשר" שהייתי אמור להתקשר אליו בשעות "משבר" והוא היה מעביר מרחוק אנרגיות חיוביות...
חוצמיזה, ברור שהאידישע מאמע מבינה הרבה יותר טוב מכל הרופאים שלמדו במצטבר מאות אלפי ומליוני שעות את הנושא.. אבל מה לעשות והכאב ראש כאן הוא של אלה שאמורים ללמד/לחנך אותו ולא כאב ראש פיזי שלה, שהיה נפתר מיידית עם כדור אקמול למרות החששות מתופעות לוואי.
הדרך היחידה?
בינתיים, כל עוד לא הוכח שהשתלת מוח מחדש לא נדחית על ידי הגוף, אין דרך אחרת. נשמח להיווכח שהרעלנו את בנינו לשווא עד היום.

 

[GRN]

הבעיה היא לא הסטיגמה, כי אם המציאות.
ילד שילמד במסגרת לא רגילה - מה זה אומר על המציאות שלו? זה אומר שהוא לא מסוגל (ללא הכדור) להשתלב במסגרת ה"נורמטיבית". וזה אומר עליו עוד כמה דברים ביחס ליכולות התפקוד שלו כאדם בוגר. כי כפי שכתבת כאן, התופעה לא חולפת עם הגיל, וגם בגיל צעיר הכדור לא "פותר" אותה, הוא רק נותן מענה לקושי הנקודתי של השתלבות במערכת הלימודים. אבל אחרי שעות הלימודים, כאשר השפעת הכדור פגה, או בכל זמן אחר שהילד לא מקבל את הכדור (בשבת למשל), כל התסמינים שוב מופיעים, וההורים צריכים להתמודד איתם במידה כזו או אחרת של מאמץ - תלוי בחומרת ההפרעה ותלוי אם היא כוללת היפראקטיביות.

אני, כאמור, לא דיברתי על מסגרת נפרדת לADHD. אבל לו יצוייר שזה הנושא, אז למה צריך לקטלג כל דבר לפני "מסוגל" ו"לא מסוגל". מה דעתך על "מתאים" ו"לא מתאים"?

בנוסף, מהדברים שלך עולה שאת רואה את ADHD כבעיה נטו. חבל, כי האמת היא שזה סוג של אנשים. גם לאנשים 'נורמליים' קשה, למשל, להגיע לרמות יצירתיות גבוהות, והם לומדים שיטות לצורך כך (ויש כאלו שלוקחים סמים בשביל זה!). אז מה, יש להם בעיה? לא. כי הם הרוב, וכי הרוב בנה את הסביבה לפי ההרגלים שלו.

תפנימו: לADHD יש יכולות שלאנשים רגילים אין, בדיוק כמו שלאנשים רגילים יש יכולות שלADHD אין, ואיך אמרה המלכה אליזבט? הצדק אתכם, אבל אנחנו הרוב

 

[GRN]

לגבי תחליפים:
לא מצאתי אף תחליף שעובד. בדקתי הכל, כולל הכל. (היה לי אפילו ילד בכיתה שהיה לו "מתקשר" שהייתי אמור להתקשר אליו בשעות "משבר" והוא היה מעביר מרחוק אנרגיות חיוביות...
חוצמיזה, ברור שהאידישע מאמע מבינה הרבה יותר טוב מכל הרופאים שלמדו במצטבר מאות אלפי ומליוני שעות את הנושא.. אבל מה לעשות והכאב ראש כאן הוא של אלה שאמורים ללמד/לחנך אותו ולא כאב ראש פיזי שלה, שהיה נפתר מיידית עם כדור אקמול למרות החששות מתופעות לוואי.
הדרך היחידה?
בינתיים, כל עוד לא הוכח שהשתלת מוח מחדש לא נדחית על ידי הגוף, אין דרך אחרת. נשמח להיווכח שהרעלנו את בנינו לשווא עד היום.

אחותי מורה בחינוך מיוחד, וסיפרה לי על אחת התלמידות שהייתה רגישה לריטלין וההורים פנו לאדם שרקח עבורה צמחים - ולתדהמתה זה באמת עבד.

 

[נמה]

האם אלו כל השוללים?
אין סוג נוסף?
אין לי מושג מה הייתי עושה עם ילד שלי במקרה כזה.
משערת שלא הייתי עושה עליו ניסויים.

אבל עלו בי כמה מחשבות ותהיות:

אבל אף אחד לא חושב שיש תחליפים טבעיים שעובדים או שיש נזקים אמיתיים בריאותיים לנוטלי הריטלין?
אף אחד לא שואל את עצמו מי המרויח העיקרי מהריטלין? מי מממן את כל המחקרים על ריטלין, ולמה?
ברור שילד שחסר לו את החומר ההוא במוח (דופמין?) צריך להשלים אותו. אבל מי אמר שזו הדרך היחידה?
מי עשה מחקר עצמי על הנושא בלי אמוציות ורחמים ובדק מהם הנזקים ומהם התחליפים ועד כמה הם באמת עובדים?
אשמח לתשובות ענייניות ולא מתלהמות.

יש דברים טבעיים שעוזרים קצת ( אומגה 3 וויטמין B) אך רמת האפקטיביות שלהם לא מתקרבת לזו של הריטלין.
יש גם שיטות לימוד, אימון, התעמלות, CBT, ריפוי בעיסוק, וקאוצ'ינג במיוחד לADHD.
כל הדברים האלה נפלאים ועוזרים לתת כלים התמודדות, ללמד דרכי התנהלות נכונים, ולתת תמיכה.
אבל אדם שצריך ריטלין יעזר מהדברים האלה הרבה יותר, אם הוא נוטל ריטלין כשהוא לומד.
יתכן מאוד, שאחרי תקופת הלמידה, הוא יוכל להתמודד ללא ריטלין, או להשתמש בו רק כשהוא צריך ולא בכל יום.

 

[שירה בירה]

עשיתם לי חשק לנסות.
יש למישהו 3 כדורים למכור לי?