קראתי זמן רב את כל האשכול והייתי חייבת להגיב.
הייתי מחלקת את המשתתפים בדיון ל-3:
1. בעלי הפעת קשב וריכוז
2. קרובים בקרבה ראשונה לבעלי קש"ר או קרובים מאד טכנית
3. מקירים קש"ר אך לא באופן קרוב ועמוק (לא מספיק לשמוע, צריך להבין)
הקבוצה הראשונה רוצה שיבינו אותה, יכלו את אי היכולת ויעזרו לה בצורה נעימה
ולא: "קח כבר ת'ריטלין שלך שב בשקט"
הקבוצה הזאת לא גמישה, לא מספיק יכולה להתאים את עצמה לרצונות שלכם ואין ברירה אלא להתחשב בה.
הקבוצה השניה מבינה את הקושי של הקבוצה הראשונה ורוצה גם לעזור לה להצליח ולהתקדם.
אבל לצערי חלק גדול מהקבוצה רוצה לעזור לעצמו ובקש את השקט התעשייתי. עם כל ההבנה וההכלה, אבל, שקט בבקשה!
הקבוצה השלישית חושבת, רק חושבת שהיא מבינה.
בתכלס, עד שלא תרגיש מקרוב, תנסה את התחושה ותכיל את השונה, הקבוצה הזאת לא תבין. מי שלא מבין, לא יוכל לעזור מסיבה פשוטה מאד:
הפרעת קשב וריכוז פוגעת במיומנות ראשונית מאד של האדם. היכולת להתרכז ולתפקד בצורה חלקה היא יכולת בסיסית העוברת אצל רוב בני האדם כמו באינסטינקט.
אדם בעל הפרעת קש"ר צריך להפעיל את מוחו כדי להתכז. הוא ריך להשקיע בזה מאמץ לאומת אדם רגיל שבלל לא שם לב שהוא עבר ממצב של פזור למצב ריכוז.
כמו ילד שמתחיל לקרוא, בתחילה הוא קורא לאט, לוקח לו המון זמן לרף אות לאות ומילה למילה עד שהוא מתחיל לקרוא בצורה שוטפת. לא תדרשו מילד שרק אתמול למד לצרף אותיות לקרוא ספר עב כרס, למרות שתם לא מרשי בלל במאמץ קריאתו.
בקש"ר, הבעיה היא שבעל ההפרעה נשאר תמיד במצב של ילד קטן ביחס למשימות שדל ריכוז ופיקוס. הריטלין עוזר לו להשלים את הפער ולהתנהג כרגיל אך לא תמיד הוא בהשפעת ריטלין.
הבעיה היא שאדם רגיל לא מסוגל להבין,"מה, אתה ילד קטן? אתה לא יכול שבת רגע בשקט?" כן! הוא ילד קטן! בחלקים הללו, של ריכז ופוקוס, הוא לא מסוגל להתנהג בצורה אחרת, גם אם תאיים עליו ותעניש אותו. הוא פשוט לא יכול!
אני מסבירה כאן וחזרתי בחלק מדברי במילים אחרות על מה שנאמר כאן לפני כן.
אבל מי שלא יודע מקרוב ממש או חש על בשרו - כמעט ודאי שלא יבין.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
