אכן
גבולות הם קריטיים להתפתחות תקינה של פעוטות וילדים.
אבל חייבין לבוא לצד הבנה של העובר על הילד, ומתן עזרה בתחום איתו מתקשה(פיזי/רגשי).
לגמרי נכון.
וכמו שכתבה
@אתיס
הבעיה שאני נתקלת בה לא פעם היא, שמרוב שמתמקדים בהצבת גבולות או ברצון לחנך, מזניחים את הבסיס.
והבסיס הוא קודם כל
לטפל בתינוקות ובילדים. טיפול שכולל את כל צרכיהם, ככל שבידינו.
וכמו שלא נרעיב ילד למשך שעות ארוכות, וכשהוא יהיה עצבני בגלל זה, לא נטפל בעצבנות שלו בעזרת 'גבולות וחינוך' - אלא פשוט ניתן לו לאכול! ומה שיותר מהר! -
כי נבין שזה תפקידנו הבסיסי כעת, קודם כל להתמקד בלתת לו את הצורך הבסיסי שהוא זקוק לו, שבמקרה זה הוא אוכל.
כך גם בכל צורך אמיתי אחר.
ובלי לברר ולדעת מה באמת הילד צריך וממה הוא סובל ומה מציק לו כשהוא כל-כך עצבני ולא רגוע -
אין אפשרות לדעת איך לעזור לו.
אין ספק שצריך להציב גבולות.
לא בזמן שזה בא
במקום טיפול בבעיה הבסיסית, לא כשזה גורם לנו
להתעלם מהבעיה הבסיסית או לדחות את הטיפול בה.
ואף שרבים כאן יסכימו שהצבת גבולות וטיפול בבעיה הבסיסית לא אמורים לסתור זה את זה -
בפועל, תתחילו לשים לב כמה פעמים 'הצבת גבולות וחינוך' נותנים את התחושה שאנחנו עושים את מה שצריך, ומסתפקים בזה, ולא יורדים לעומק הבעיה, ומה באמת הצורך הבסיסי. פשוט מפספסים.
זה קורה אצל תינוקות וילדים, וזה קורה גם כלפי מתבגרים.
קורה לפעמים שכל הבעיה היא שאין מספיק גבולות וכדו'.
אבל את זה אפשר לקבוע רק אחרי בירור מאוד יסודי וזהיר, ולא כברירת מחדל - אם לא רוצים לפספס מצוקות וצרכים חשובים עד קריטיים.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
