חייבים לכתוב על זה!

[אפכא מסתברא]

כמדומני שהביקורת על ספרי הילדים של בקרמן אינה על הספרים הראשונים בסדרה אלא על האחרונים.

 

[תא]

אני לא מבינה למה אסור לכתוב על טרגדיות,
העולם מלא בכאב ולא צריך לכתוב מה .
צריך לדעת להסתכל עליו נכון ולהתמודד נכון.

מסכימה מאד!!!
אבל בבקשה- תרחיבו את המעגל! לא בכל ספר צריך להיות את אותה טראומות-לדוג' המחלה הידועה וכו' שנמצאת בכמעט בכל ספר

 

[שוירץ]

ואני עד היום לא סולחת לחוי רוזנברג על הספר: 'הלילה הולך בשדרות'
ספר עם עלילה מדהימה, עם המון רקע הסטורי והסבר מאורעות. עם חיבור שלנו להסטוריה בצורה כ"כ יפה. אז למה למען ה' היא היתה חייבת להרוס את הספר עם ההריגה של דוד?
איך אפשר לקחת אשה מסכנה, שבעלה עבד עליה ולא סיפר לה על משהו מאד משמעותי בחייו, אח"כ היא לבד כי הוא במעצר.
יושבת בבית מחכה לרגע שיחזור, וזהו - - - הוא כבר לא יחזור כי הוא מת בתאונה.
זוכרת שקראתי את זה בהלם, ואח"כ שוב אולי לא הבנתי נכון, ואח"כ בעצבים.
מילא בחיים, אין לנו שליטה, אבל למה בספר?
אוהבת את הספר הזה מאד, אבל מלבד הפעם הראשונה לא קראתי אותו שוב, ולא מסוגלת לקרוא אותו שוב. ואני לא טיפוס רגשן מידי. אני פשוט אשה...

אם דיברת על ''הלילה הולך בשדרות'' דעי שהרקע ההיסטורי מודבק ביותר,
וכאן זה אחד המקומות הבולטים שהגברת רוזנברג מרשה לעצמה לזלזל באינטלגנציה של הקוראים, ולא להתחשב במדפים רבים המלאים בספרים על התקופה הזו.
ובכלל, בספרים רבים שהיא כתבה בעבר נראה שערכה עבודת שטח מועטה למדי, אם בכלל ,לפני שפצחה במלאכת הכתיבה, ודווקא בספרים האחרונים שלה נראה שיפור בנושא.
בכל זאת היום החומר יותר זמין...

 

[שוירץ]

בענין קריאה על טרגדיות:
הסיפרות שנקראה בבית הורי יותר מכל היתה סיפרות השואה.
כנינים של נרצחים וניצולים המשיכה לקריאת הסיפרות הזו עברה בגנים.
יש לציין שממש לא גדלנו עצובים מילדים אחרים רק יותר ידענים וחדורים נקמה יהודית,
וכן, אחרי שנחשפנו לחומרים איכותיים ואמיתיים כל כך, יש בנו סלידה בסיסית מהספרות הזולה שהיא לצערינו כה נגישה היום לילדים.
היום בגילי, כאם וכאישה, אינני מסוגלת לקרוא שום חומר על השואה, ודווקא לכן אני כל כך מודה להורי שלא מנעו מאיתנו את הידע ההכרחי הזה בסבלו של עמנו, ועודדו אותנו לקרוא עליו בגיל שעדיין לא מבינים לעומק.
כמו כן קנו הורי כל ספר על גדול ישראל שיצא, ללא הבדל עדה ומוצא,עם ניקוד ובלי, והיו בהם ספרים מדהימים שאני כל פעם קוראת ומתרגשת מחדש - ספרות מענינת על גדולי ישראל היא חובה בכל בית,
אגב - ספרות זו גורמת משום מה ליצרים החיוביים להמשך החוצה - כמשקל נגד לטענתו של פרויד.

 

[רותי לב]

אני חושבת שהשאלה היא עמוקה יותר,
האם לחשוף ילדים, מתבגרים ומבוגרים, לקשיים וצרות שיכולים מצד אחד לזעזע את עולם, ומצד שני לפתח רגישות והבנה?
אני כילדה גדלתי בבית פתוח שבו קראתי כל ספר שרציתי, ונחשפתי להמון דברים, וברור שגדלתי אשה מחושלת, לא מפונקת, עם ראש פתוח ויכולת לקבל את השונה, מנגד פגשי הרבה נשים שטענו שהסיכון גדול מהסיכוי, ובחורה ששומעת על קשיים אפשריים בחיי הנשואים תפתח חרדות מהנושא, וכו'
אין לזה תשובה אחת, זה נושא מורכב, כאחת שכיום נמצאת במצב X ורואה עד כמה הספרים עוזרים, להבין שאני נורמלית, שתגובות הסביבה הן נורמליות, להבין מה הקרובים אלי מרגישים וכד', אני אוחזת שזה חשוב מאד,מאד מאד מאד, אבל ברור שמנגד שומעים על כאלה שחושבות שהן בדכאון אחרי לידה כי הן לא מצליחות להתרכז.....
שאלה קשה.

 

[אחת מאלף]

אני חושבת שממש תלוי האם ההורים מודעים לכך שמדובר בתוכן קשה וכואב, ושיש אפשרות ופניות לדבר על הדברים הקשים.
לכשעצמי, הועיל לי מאד לדעת, שאני לא היחידה ש"מאמצים את תמי" יצר בה כאב עצום מידי, ושהיום, אם ילדי יקראו את הספר, לפחות אוכל לשוחח איתם על מה שקורה להם עם זה...

 

[אחת מאלף]

אהבתי את החלום למהדורה מרפאה ל"על אש נמוכה" גם עלי הוא הילך אימים, כי ככה חונכנו, וכי אולי היום משהו נהיה מודע יותר...