חייבים לכתוב על זה!

[טברייני]

רק אני חושבת שהספרות החרדית דווקא מפותחת מאד?
(במיוחד לעומת מה שהיה פעם, לפני 20 או 30 שנה)
משנה לשנה יש עוד ועוד סופרים וכל שבוע יוצאים עוד ספרים חדשים
ולא מעט מתוכם גם טובים ומעניינים ואפילו יותר מזה...
לדעתי המבחר שיש היום בחנויות ספרים ובספריות הוא עצום
(ככה זה לפחות נראה לי, אבל אולי זה בגלל שאני לא קוראת יחסית הרבה?)
וזה עוד לפני שדיברנו על עיתונים, ירחונים ומוספים למיניהם שמלאים בתוכן.
יש לי בבית רק כאלו שמעבירים לי בחינם, וגם עליהם אני לא משתלטת...

אכן כך, פעם היו נותנים לילדים לקרוא ספרות כללית, מחוסר חומר קריאה (כמובן הספרות הכללית היתה שונה מהיום לאין ערוך)
היום יש לציבור החרדי המון, לא כמו הציבור הכללי, אבל גם באחוזים יש לנו פחות סופרים,
רק החומר שמצורף לעיתוני החגים מספיק לתקופה...

 

[Natan Galant]

***אני רק אורח כאן***
הוזכר כאן איפשהו ילדי שי ושולינקה.
כילד הילכו עליי אימים סיטואציות מסויימות שתוארו שם בהרחבה (למשל ננסי מרשעת שחוטפת ילדה קטנה...).
כבוגר- קראתי את 'שולינקה' ואת 'במותה נתנה לי את חיי'- ונחרדתי מכמות הלחץ, זעם, עצבים, תסכול, טראומה, טרגדיה, שהולכת שם. והכל במינון מוטרף שכזה, חסר נשימה.
לא הייתי רוצה שילדיי יקראו (בשום גיל, למען האמת) את הספרות הזו. משהו מעורער שם, לא יודע לשים את האצבע על הנקודה.
**זהו**

 

[efrat1]

***אני רק אורח כאן***
הוזכר כאן איפשהו ילדי שי ושולינקה.
כילד הילכו עליי אימים סיטואציות מסויימות שתוארו שם בהרחבה (למשל ננסי מרשעת שחוטפת ילדה קטנה...).
כבוגר- קראתי את 'שולינקה' ואת 'במותה נתנה לי את חיי'- ונחרדתי מכמות הלחץ, זעם, עצבים, תסכול, טראומה, טרגדיה, שהולכת שם. והכל במינון מוטרף שכזה, חסר נשימה.
לא הייתי רוצה שילדיי יקראו (בשום גיל, למען האמת) את הספרות הזו. משהו מעורער שם, לא יודע לשים את האצבע על הנקודה.
**זהו**

מעולם לא הרגשתי ככה.
ילדי שי היו סדרה קסומה בשבילי.
וגם את ספריה למבוגרים קראתי, ואפילו נהניתי.

מילא, היום זה הסטוריה, מנוחה בקרמן כבר מזמן עשתה הסבת מקצוע...

 

[מריומה~]

מעולם לא הרגשתי ככה.
ילדי שי היו סדרה קסומה בשבילי.
וגם את ספריה למבוגרים קראתי, ואפילו נהניתי.

מילא, היום זה הסטוריה, מנוחה בקרמן כבר מזמן עשתה הסבת מקצוע...

גם לי כך, ואני יודעת שיש הרבה שהתענגו ומתענגים עדיין,
הילדים שלי קוראים עכשיו ..
חוץ מהאחרון -במזרח הרחוק ,הוא כבר באמת סגנון שונה מהסדרה)

הספרים למבוגרים ,לא יודעת.
כי במותה , שולינקה זה כבר לא תם וזך מלא שובבות כמו ילדי שי.

לא ממש מכירה את מנוחה בקרמן, כיום היא עורכת דין
ורק שמעתי שמאז שהחלה בזה חל איזה שינוי בספרים.

 

[שירי12]

יש כמה ספרים שקראתי שקצת הזכירו את בקרמן, לפחות ברעיונות.
חתומה על כמה מהם אתי אברמוביץ, ועל אחד אלישבע.

 

[אפכא מסתברא]

יש מצב שמישהו מזמין ספר אצל כותב כלשהו וחותם עליו את שמו. אם ראית סופר שמוציא תחת ידו ספרים שיש הבדל ניכר באיכותם, סביר להניח שאת הטובים שבהם הוא לא כתב. השערה שלי...

 

[מה הענינים]

יש מצב שמישהו מזמין ספר אצל כותב כלשהו וחותם עליו את שמו. אם ראית סופר שמוציא תחת ידו ספרים שיש הבדל ניכר באיכותם, סביר להניח שאת הטובים שבהם הוא לא כתב. השערה שלי...

מכירה מקרוב מאד!

 

[מריומה~]

וזה גם בציור ככה, ובגרפיקה ועוד.
חברה שלי שהיא ציירת מאד גדולה עבדה תקופה במשרד שהצייר לא מצייר אלא חותם על כל העבודות שלה ושל עובדות נוספות..

 

[.נחמה]

יש כמה ספרים שקראתי שקצת הזכירו את בקרמן, לפחות ברעיונות.
חתומה על כמה מהם אתי אברמוביץ, ועל אחד אלישבע.

אלישבע זו חוי רוזנברג

 

[מלפפון]

אתי אברמוביץ לא קשורה לבקרמן.

 

[efrat1]

יש מצב שמישהו מזמין ספר אצל כותב כלשהו וחותם עליו את שמו. אם ראית סופר שמוציא תחת ידו ספרים שיש הבדל ניכר באיכותם, סביר להניח שאת הטובים שבהם הוא לא כתב. השערה שלי...

אוף,
ואני חשבתי שאני לא תמימה

 

[מה הענינים]

ואפכא, זה נכון מאד. ואני מעלה ניחוש מדוע העלית את ההשערה הזו בהקשר הנ"ל.

אולי תשתפי?

 

[y&m]

***אני רק אורח כאן***
הוזכר כאן איפשהו ילדי שי ושולינקה.
כילד הילכו עליי אימים סיטואציות מסויימות שתוארו שם בהרחבה (למשל ננסי מרשעת שחוטפת ילדה קטנה...).
כבוגר- קראתי את 'שולינקה' ואת 'במותה נתנה לי את חיי'- ונחרדתי מכמות הלחץ, זעם, עצבים, תסכול, טראומה, טרגדיה, שהולכת שם. והכל במינון מוטרף שכזה, חסר נשימה.
לא הייתי רוצה שילדיי יקראו (בשום גיל, למען האמת) את הספרות הזו. משהו מעורער שם, לא יודע לשים את האצבע על הנקודה.
**זהו**

לא יכולה לומר שהילך עלי אימים.
אבל כן בכיתי כשתמי התייתמה

בכל מקרה אמא שלי לא אהבה שקראנו את זה. (לא אסרה, ולא רכשה)
והיום אני מבינה למה.
זה לא רק הטרגדיות. זה הסופר עצמאיות של הילדים.
ואני אמא מעודדת עצמאות.

 

[לאה ולדמן]

לא יכולה לומר שהילך עלי אימים.
אבל כן בכיתי כשתמי התייתמה

בכל מקרה אמא שלי לא אהבה שקראנו את זה. (לא אסרה, ולא רכשה)
והיום אני מבינה למה.
זה לא רק הטרגדיות. זה הסופר עצמאיות של הילדים.
ואני אמא מעודדת עצמאות.

גם עלי לא הילך אימים. אבל כן צביטות של חרדה בלב שחבל לצבוט בלבבות רכים של ילדים

עלי הילך אימים ועד היום יש מזה זכר הספר על אש נמוכה של חוי רוזנברג. (נורא מעניין אותי לדעת איך היום היא מסתכלת על זה, היום הגישה שלה כל כך אחרת, הלוואי שתוציא מהדורה מרפאה לספר הזה)

 

[מה הענינים]

ואני עד היום לא סולחת לחוי רוזנברג על הספר: 'הלילה הולך בשדרות'
ספר עם עלילה מדהימה, עם המון רקע הסטורי והסבר מאורעות. עם חיבור שלנו להסטוריה בצורה כ"כ יפה. אז למה למען ה' היא היתה חייבת להרוס את הספר עם ההריגה של דוד?
איך אפשר לקחת אשה מסכנה, שבעלה עבד עליה ולא סיפר לה על משהו מאד משמעותי בחייו, אח"כ היא לבד כי הוא במעצר.
יושבת בבית מחכה לרגע שיחזור, וזהו - - - הוא כבר לא יחזור כי הוא מת בתאונה.
זוכרת שקראתי את זה בהלם, ואח"כ שוב אולי לא הבנתי נכון, ואח"כ בעצבים.
מילא בחיים, אין לנו שליטה, אבל למה בספר?
אוהבת את הספר הזה מאד, אבל מלבד הפעם הראשונה לא קראתי אותו שוב, ולא מסוגלת לקרוא אותו שוב. ואני לא טיפוס רגשן מידי. אני פשוט אשה...

 

[נוי]

לא יכולה לומר שהילך עלי אימים.
אבל כן בכיתי כשתמי התייתמה

בכל מקרה אמא שלי לא אהבה שקראנו את זה. (לא אסרה, ולא רכשה)
והיום אני מבינה למה.
זה לא רק הטרגדיות. זה הסופר עצמאיות של הילדים.
ואני אמא מעודדת עצמאות.

אנחנו קראנו את הספר, הוא היה טוב, הוא הגיע ממש בזמן באותה תקופה נחשפנו כילדים שעולמם עגול ומתוק לאסון מאוד דומה. (משפחת פאלוך, מישהו זוכר?)

 

[y&m]

גם עלי לא הילך אימים. אבל כן צביטות של חרדה בלב שחבל לצבוט בלבבות רכים של ילדים

עלי הילך אימים ועד היום יש מזה זכר הספר על אש נמוכה של חוי רוזנברג. (נורא מעניין אותי לדעת איך היום היא מסתכלת על זה, היום הגישה שלה כל כך אחרת, הלוואי שתוציא מהדורה מרפאה לספר הזה)

מה הסיפור שם?

 

[לאה ולדמן]

מה הסיפור שם?

מורה צעירה סובלת מתלמידה בכיתה ד' וזה גורם לה לעזוב את ההוראה, בשבילה מדובר בעוגמת נפש רבה כי כל משפחת בעלה עוסקות בהוראה ועל דעת זה לקחו אותה לכלה.

אישה צעירה חווה כל מיני מאורעות משונים ודווקא כשבעלה לא בבית - שריפה בבית כשבמקפיא היה סכום כסף גדול, גנבים שנכנסים בלילה שהיא לבד.

הרב אומר להם לחפש במי פגעו פעם ומתברר שהאישה הצעירה היא אותה תלמידה שפגעה במורה הנ"ל.

ומתברר שאותה מורה פגעה אף היא כילדה בבנ"א מבוגר שעבד במכולת שלהם.

קפידות. של אנשים. על ילדים שעוד לא בני מצווה והם אח"כ נענשים על זה בבגרותם.

 

[מריומה~]

מורה צעירה סובלת מתלמידה בכיתה ד' וזה גורם לה לעזוב את ההוראה, בשבילה מדובר בעוגמת נפש רבה כי כל משפחת בעלה עוסקות בהוראה ועל דעת זה לקחו אותה לכלה.

אישה צעירה חווה כל מיני מאורעות משונים ודווקא כשבעלה לא בבית - שריפה בבית כשבמקפיא היה סכום כסף גדול, גנבים שנכנסים בלילה שהיא לבד.

הרב אומר להם לחפש במי פגעו פעם ומתברר שהאישה הצעירה היא אותה תלמידה שפגעה במורה הנ"ל.

ומתברר שאותה מורה פגעה אף היא כילדה בבנ"א מבוגר שעבד במכולת שלהם.

קפידות. של אנשים. על ילדים שעוד לא בני מצווה והם אח"כ נענשים על זה בבגרותם.

אחד הספרים הפחות מוצלחים שלה.

 

[מריומה~]

אנחנו קראנו את הספר, הוא היה טוב, הוא הגיע ממש בזמן באותה תקופה נחשפנו כילדים שעולמם עגול ומתוק לאסון מאוד דומה. (משפחת פאלוך, מישהו זוכר?)

אני לא מבינה למה אסור לכתוב על טרגדיות,
העולם מלא בכאב ולא צריך לכתוב מה .
צריך לדעת להסתכל עליו נכון ולהתמודד נכון.

ואם יש ספר שכותב נכון על התמודדויות זה ילדי שי.

הנה ראיה אחת.

ובתור הורים ובוגרים יש לנו 2 עינים ואוזניים ואפשר להחליט מה מתאים למי.
הספר אפשר לקרוא לך אמא הוא מצוין למי שצריך אותו , בגלל זה לא לכתוב על טרגדיות כאילו?