ועוד משהו:
הבעיה היא שבציבור החרדי אין עומס ספרים כמו בציבור הכללי.
ומה שקורה זה שכל ספר שיוצא, מתחיל תור עצום בספריות, ואם לא, נגמר על מה לקרוא.
כלומר לטעמי אין מספיק מבחר. לכן אין גם ברירה. קוראים מה שיש.
ואם יוצאים ספרים מוצלחים, הכל צובאים על חנויות הספרים, וזהו. קונים, קוראים, נהנים, והקסם נגמר.
הולכים לספריה כדי לחפש ספרים שעוד לא קראו, ואין מה לקחת.
בלית ברירה לוקחים שוב את א"מ אמיץ הראשון, שיש סיכוי שכבר שכחו את הסיפורים שלו, והוא ספר יפה שניתן לקרוא שוב.
אין לי פתרון לזה.
כי הוצאת ספר לא ממש מחזירה את עצמה, ואין לי מושג איך במגזר החילוני מוציאים כל כך הרבה ספרים מדי יום, ואפילו המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה הולך שם בכמויות.
אצלנו- אם לא מוציאם ספר עם בשורה חזקה, אין טעם להוציא, כי אף אחד לא רוצה להפסיד.
והרבה ספרים עומדים על אותו מודל פחות או יותר. יש מילים שהס מלהזכיר, נושאים שאסור לגעת, קיימת איזו שבלוניות מסויימת שבספרות החילונית, להפך, עוי כל מאמץ כדי לפרוץ את המוסכמות, ולכן ניתן לראות סגנונות רבים כל כך.
אז נכון, בספרות שלנו אין ספרים חולניים עם כל הרוע (וכאן חזרנו לפרויד), אבל השבלוניות הזו, יוצרת מצב בו ספרים שמחזירים את ההוצאה שלהם היא רק כאלו שיש בהם בשורה, או פורצי גדר במקצת (כמו ספרה של ברטלר), או שהסופרת אלופה בליצור ז'אנר חדש ומרתק כמו מיה קינן.
אבל לא כל הסופרים שיודעים לכתוב, והכתיבה שלהם מעניינת מוכשרים גם לייצר זאנר חדש או לתת בשורות חדשות, ולא כל אחד מתכונן לקחת נושא שעוד לא כתבו עליו ולהיות עוזי הפורץ החרדי..
ועדין, יש מקום לספרות רגילה, יומיומית, טובה, מעשירה, שנותנת פסק זמן וכיף "שרים הדחלילים" וכו.
השאלה איך יוצרים מצב שבו ישתלם לסופר להוציא ספר רגיל כזה, כיפי, בלי צורך להפוך אותו לרב מכר כדי להרוויח על הוצאתו, ולגרום בכך שיהיו ספרים רבים אבל בלי לפגוע ברווח של שום סופר.
אולי צריך לחוקק חוק מטעם משרד התרבות- לתת לכל הורה במגזר שלנו תלוש של 100 שקל לחודש במצטבר כדי לקנות ספרים. ככה יהיה עידוד להוציא ספרים כי יותר יקנו.
ואלה, חשבתי פה בקול, מקוה שלא יצא מדי עילג. אבל אני חושבת שאני צודקת
, על אף הניסוח..
מי מקים יוזמה כזו בהצעה למשרד התרבות לעודד תרבות ספרים אצל החרדים?
הנושאים החמים
הנושאים החמים
