דיון זה היה משפט חזק.

[שני זאת אני :)]

אם אתה חושב שהרפתקה זה מסוכן, נסה שגרה, זה קטלני.
(פאולו קאולו)

 

[מירי איצקוביץ]

"כמו שאבא אמר לי פעם... שכמו שאני מספר לו ש.. מישהו מרביץ לי, אני צריך לספר לו מתי שהכל טוב ואנחנו חברים. אז תדברי עם השם ותגידי לו גם מתי שאנחנו מתנהגים יפה ואת שמחה בסדר? אל תגידי לו רק כשאת עצובה"
כמובן, היא יהודיה שומרת תורה ומצוות מקפידה על קלה כבחמורה, מתפללת פעמיים ביום ומברכת. אבל מתי, באמת, כשהיא "היתה שמחה" היא דיברה איתו?
(ריח הדבש, א. קווין.)
קצת ארוך, שווה כל מילה.

 

[999 ריצ'ל]

מקפיצה

 

[shira bira]

"אף אחד לא יודע כמה קשה להיות בעל תשובה יותר טוב מהילדים של הבעל תשובה. מה שכל אלה סוחבים על הגב, רק בעלי תשובה יכולים לסחוב. אף אחד אחר לא. גם לא הילדים שלהם. אנחנו נשארנו עזובים בצד הדרך החדשה של ההורים שלנו. מבולבלים. זרים. מוזמנים לברוא את עצמנו מאפס. וכולם מבקשים עלינו ומצפים בתפילה נרגשת שנברא כבר את עצמנו מאין ליש, במהרה בימינו, אמן"

שירה גאולה.
נועה ירון-דיין.

 

[shira bira]

"אני עשיתי מסע מחילוניות גמורה לדתיות. לקחתי אתכם על הגב מרחק לא קטן. אז לא הגעתי לקו הגמר, אבל מי אמר שאפשר בגלגול אחד להגיע עד הסוף? אולי זה התפקיד שלך, אולי של הילדים שלך… עשינו הכל לפי הספר, כנראה שזה לוקח שלושה דורות של צ'ולנט בשבת כדי שזה יעבור טבעי לדור הבא"

(אמא של שירה גאולה במכתב לבתה).
שירה גאולה.
נועה ירון-דיין.

 

[שני זאת אני :)]

"אף אחד לא יודע כמה קשה להיות בעל תשובה יותר טוב מהילדים של הבעל תשובה. מה שכל אלה סוחבים על הגב, רק בעלי תשובה יכולים לסחוב. אף אחד אחר לא. גם לא הילדים שלהם. אנחנו נשארנו עזובים בצד הדרך החדשה של ההורים שלנו. מבולבלים. זרים. מוזמנים לברוא את עצמנו מאפס. וכולם מבקשים עלינו ומצפים בתפילה נרגשת שנברא כבר את עצמנו מאין ליש, במהרה בימינו, אמן"

שירה גאולה.
נועה ירון-דיין.

אחד הספרים.
נראלי אני יכולה לצטט את כולו

 

[shira bira]

אחד הספרים.
נראלי אני יכולה לצטט את כולו

כל הציטוטים שהבאת עושים לי חשק עז להציץ בספריה שלך

 

[שני זאת אני :)]

כל הציטוטים שהבאת עושים לי חשק עז להציץ בספריה שלך

לגמרי יש שפע, אם את באזורי מוזמנת להציץ ולהפגע

 

[דוכסוסטוס]

"בשביל מה אתה חי?" שאל אותי הזקן.
אמרתי לו "בשביל לעשן".

(יונַמַצה בו-מנוח, תוכן ללא עולם)​

 

[הדוויג]

יונַמַצה בו-מנוח

אמיתי???

 

[דוכסוסטוס]

אמיתי???

תרגום חופשי מסקנדינבית.

 

[כנפיים]

שקט טעון השתרר בחדר. לתוכי התחשק לזנק לחלון ולצעוק; 'בווו!!! אין, אין תלמידים נורמלים! רק מורים כאלה יש!'

יעל רועי/ילדי דינור

 

[NEMESH]

העולמות, הדמויות, הארועים והחויות שנהגו למלא את ראשו שעה שהסביר מישור, המורה שלו, איך פותרים משוואות, חלפו בינו ובין הנער שנשקף אליו וקראו: 'העלה אותנו מיד מהערפול הגולמי שבו אנחנו נמצאים, לפני שנפוג ויתבטל קיומנו. אנחנו נתונים בידך. רוץ וקרקע אותנו, שלא נרחף מהעולם אל החלל החיצון ונהיה לאין. היחיד שיכול להעניק לנו מקום וקיום הוא אתה. זוז!!!'

הוא הסתובב ורץ משם, אפילו בלי להפרד לשלום.


יעל רועי/ ילדי דינור

 

[אשר שרבר]

תלמידי חכמים הם לא אלה שמוכשרים יותר מכולם; הם אלה שפשוט ממשיכים.
(יהודה גזבר פרק י'. היום)

 

[שני זאת אני :)]

יאוש זה לא אופציה, אין לו מה להציע.
(סבתא שלי, לו היתה כותבת ספר)

 

[אשר שרבר]

(סבתא שלי, לו היתה כותבת ספר)

(שני זאת אני; זה היה משפט חזק/פורום שוספרים פרוג;2019)

 

[Z.A.]

זה לא קורה קצת וקצת זה קורה קצת והרבה. לכל שינוי פנימי בנפש ולו הקטן ביותר, יש השפעות גדולות בחוץ.
(כל יום מחדש, חיה הרצברג)

אני סבורה שאין אדם שיכול לתת רק לכוחות חיצוניים להסיע אותו, מבלי שתוזן בערתו הפנימית.
(הפרש, חיה הרצברג)

 

[yonatanr]

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר:
אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר אִם נִסְגַּר סְבִיבוֹ הַדָּבָר,
וְצַר לוֹ הַמַּעֲבָר,
וְלֹא אֶמְצָא עֵצָה לְלַמֵּד אֱמֶת שֶׁהוּכַח
אֶלָּא עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁיַּתְאִים לִמְעֻלֶּה אֶחָד
וְלֹא יַתְאִים לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים סְכָלִים,
הֲרֵינִי מַעֲדִיף לְאָמְרוֹ בִּשְׁבִילוֹ,
וְלֹא אָחוּשׁ לְגִנּוּי אוֹתָם הֶהָמוֹן הַמְּרֻבִּים,
וַאֲטַפֵּל בְּהַצָּלַת אוֹתוֹ הַנַּעֲלֶה הַיָּחִיד מִמָּה שֶׁנִּלְכַּד בּוֹ,
וְאוֹרֵהוּ בִּמְבוּכָתוֹ,
עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת
וְיִרְוַח לוֹ.

(רמב"ם - הקדמה למורה נבוכים)​

 

[yonatanr]

הרמב"ם באגרתו לחכמי לוניל - פותח את דבריו כמקובל בשבחים מחורזים, והרי מקצת מהם:

אׇמְנָם כִּי אַתֶּם עָם ה' תִּקָּרְאוּ
וּבְכָל הַנִּמְצָא כָּתוּב תִּמָּצְאוּ
וְרִאשׁוֹנִים בְּכָל חֲלוּצֵי צְבָאוֹת ה' תֵּצְאוּ
כִּי אַתֶּם חֵלֶק ה' וְחֶבְלוֹ
הַנִּנְהִים אַחֲרָיו לְפָנִים הַחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ
וְהַמְּשָׁרְתִים לְפָנָיו תָּמִיד בִּזְבוּלוֹ
בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ.
וְסֵפֶר הַתּוֹרָה לָכֶם נִמְסַר
וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד מִכֶּם לֹא סָר
וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' אֵל מִשְׁמְעַתְכֶם הוּא סָר.

ובסיום כל השבחים החרוזים, בטרם הוא מתחיל לכתוב את תורף דבריו, הוא מסתייג מדרך השירה והפיוט:

וְאַחַר כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים
וְהַדְּרָכִים אֲשֶׁר בְּעֵינַי לֹא יְשָׁרִים
דֶּרֶךְ הַשָּׁרוֹת וְהַשָּׁרִים
הֵמָּה הַדְּרָכִים אֲשֶׁר מִקְצָתָם לֹא סְלוּלִים
דִּבְרֵי הַחִידוֹת וְהַמְּשָׁלִים.
וְזֶה הַמְּעַט אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בָּהֶם וְחִבַּרְנוּ בְּעִנְיְנֵיהֶם
לְפִי שֶׁהִיא דֶּרֶךְ חֲבֵרֵינוּ לְפָנִים
וְכָל אַחֵינוּ אֲשֶׁר בִּסְפָרַד לָהּ פּוֹנִים
וְאָמְרוּ חָזָ"ל 'עָלִיתָ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסָהּ'
וְרָאוּי לְהַחֲזִיר הַיָּם לְאֵיתָנוֹ
וְלִהְיוֹת נִשְׁמָע הַדָּבָר בְּעִנְיָנוֹ.

 

[yonatanr]

אֵין זֶה הַחִבּוּר (מִשְׁנֶה הַתּוֹרָה לָרַמְבָּ"ם) כְּמוֹ הַתּוֹרָה – חָלִילָה לָאֵל - שֶׁהִיא הַיְּשָׁרֵת בְּנֵי הָאָדָם בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ מַגִּיעַ לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, וְעִם זֶה הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם קְצָת, וְהִתְעַלְּמוּ מֵהֶם קְצָת. וְאֵין סִכְלוּת עֵרֶךְ זֶה הַחִבּוּר, גְּדוֹלָה מִסִּכְלוּת כָּל מַה שֶׁסָּכְלוּ אוֹתוֹ מַן הַדְּבָרִים הָאֱלֹהִיִּים, וְכָל שֶׁכֵּן מִמָּה שֶׁזּוּלָתָם. וְאֵם יִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּכְעַס וְיִתְמַרְמֵר מִכָּל מִי שֶׁיִּסְכַּל אֲמִתַּת דְּבַר מַה, אוֹ יִתְעַקֵּשׁ כְּנֶגֶד הַוַּדַּאי, אוֹ יֵלֵךְ אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ בִּדְבַר מַה – הִנֵּה הוּא יִהְיֶה בְּלִי סָפֵק "כׇל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ", וְאֵין זֶה רָאוּי.
דַּע, שֶׁיֵּשׁ כָּאן עִמִּי בִּמְדִינָה אֲנָשִׁים, שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בַּמְּדִינָה, וְלֹא מַעֲלָה, וְלֹא יְכֹלֶת, וְהִגִּיעַ לָהֶם מִן הַגַּאֲוָה וְהַקִּנְאָה, עַד שֶׁלֹּא עִיְנוּ בְּזֶה הַחִבּוּר הַגָּדוֹל, וְלֹא רָאוּהוּ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם: אִם זֶה צָרִיךְ לְהִתְלַמֵּד מִדִּבְרֵי פְּלוֹנִי – הָרֵי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה. וְיֵחָלוּ לְדַעַת הֶהָמוֹן בְּזֶה, וְהֵם בֵּינְתַיִם "כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה"'. וְזֶה כֻּלּוֹ – חַי ה' – בְּנִי, לֹא יְצַעֲרֵנִי, וַאֲפִלּוּ רְאִיתִיו וְנַעֲשֶׂה בְּפָנַי, אֶלָּא הָיָה דִּבּוּרִי בְּנַחַת, וְהָיִיתִי שׁוֹתֵק אוֹ עוֹנֶה לְפִי הָעִנְיָן. כִּי מַה שֶׁהִזְנִיחוּ מִדְּרִישַׁת הָאֱמֶת גָּדוֹל מִזֶּה הַרְבֵּה. וַאֲנִי לֹא אָגֵן עַל עַצְמִי, לְפִי שֶׁכְּבוֹד עַצְמִי וּמִדּוֹתַי הַם אֶצְלִי לִשְׁתֹּק לַסְּכָלִים, לֹא לְהִתְנַצֵּחַ עִמָּם בַּלָּשׁוֹן. וְ"הַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע יְקָרֵהּ".
לְמַעַן ה' וּלְמַעֲנִי, אַל תָּשִׂים זֶה הָאִישׁ לַמַּטָּרָה. אִם חָכְמָה אֵין כָּאן, זִקְנָה יֵשׁ כָּאן. וְאֵין רְשׁוּת לְךָ הַצָּעִיר לִתְקֹף אִישׁ זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה. וַה' יִשְׁמְרֶךָ מִלְּהַשְׁפִּיל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וָאַחֲלַי לְךָ שֶׁתְּגַדֵּל מִי שֶׁהוּא קָטָן אֵצֶל בְּנֵי אָדָם.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ, אִם אַתָּה תַּלְמִידִי, שֶׁתֵּלֵךְ בְּדַרְכִּי, וְהוּא הַנָּאֶה לְךָ. שֶׁתִּהְיֶה מִן הַנֶּעְלָבִים וְלֹא מִן הָעוֹלְבִים, וְלֹא תַּפְקִיר מִלֶּיךָ. וּבְדִבּוּרְךָ תְּשַׁוֶּה ה' לְנֶגְדְּךָ בָּרִאשׁוֹנָה, וּבִקֹּרֶת בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל וְהַדָּת בָּאַחֲרוֹנָה. וְשִׂים מְגַמָּתְךָ עִם זֶה הָאִישׁ – אִם לֹא תּוּכַל לְהַשְׁלִים אִתּוֹ –שֶׁלֹּא תִּכָּשֵׁל בִּמְאוּמָה נֶגְדּוֹ. וְאֶפְשָׁר לְאָדָם לְהָשִׁיב וּלְבַקֵּר וְלַחֲלֹק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבִידִידוּת.
אַל תַּעֲבֹר עַל דַּעְתִּי בְּשׁוּם פָּנִים.

(אגרת הרמב"ם לתלמידו רבי יוסף ברבי יהודה שנסתבך במחלוקת עם ראש הישיבה בבבל, ועם אנשים שלעגו על ספרו של הרמב"ם)