דיון זה היה משפט חזק.

[RACHELIZ]

את יותר מידי מרשה לעצמך, גם בקטע של ה'יש לי חלום' הרשית לעצמך לא להתייחס לזה שזה משפט של גדולים

צוחקת, כל הכבוד על העצמאות.

נו נו נו.
בסוף @רותי רפפורט תחשוב שדווקא להערות שלה אני לא מקשיבה.

 

[רותי רפפורט]

 

[ש. צ. וינמן]

"יש רגעים, שקשה לאמוד את עוצמתם, ועל כן נמדדים הם בשתיקה"
(האנשים מקצה המחנה)

 

[פרפר סגול]

צריך לתת לתלמיד עלה תאנה להסתתר מאחוריו.
(הגביע שעלה על גדותיו, על המשגיח הגה"צ הרב מאיר חדש)

 

[פרפר סגול]

"מי ששב מעולם לא פרש
פרישתו הייתה נדודים וכאב"
(מ.אלעי)

 

[999 ריצ'ל]

"אין עצב לשווא ואין כאב ללא תכלית
אין אהבה כאהבתו אליך
ואין בדידות למי שלעולם אינו לבד."
(הספר 'האולי היא בתוכי', תמר מור.)

 

[999 ריצ'ל]

" מאיר, תסתכל מסביבך, כל מי שהולך- שמח???
אושר לא אמור להיות תלוי בכלום. דבר לא אמור לשנות אותו, לטוב, ולמוטב."
(כי אתה עימדי- ליבי קליין)

"אורו קשה, ומייסר, וכואב. אבל כשהכאב מגיע מאבא שאוהב, את יודעת שגם הכאב לטובתך ומצליחה לקבל אותו באהבה."
(לולי האמנתי- ליבי קליין)

כשהכאב קורע את הלב לגזרים, ה' יתברך מחבר אותו בחזרה באהבה וברחמים.
כמו תמיד.
כמו שרק הוא יכול.
(לולא האמנתי- ליבי קליין)


@ליבי קליין

 

[יעקב1245]

כמה עלה הבית הזה? ארבעים אלף פראנק? אוהו איזה בית יפה!

(הנסיך הקטן בזכרון חופשי)

ועוד- צריך להבין את המבוגרים, כאלו הם. (כנ''ל)

למען האמת הנסיך הקטן כולו הוא משפטים חזקים, הגיאוגרף, המתמטיקאי וכו'

(רק צריך להגיד מס' בדיחה...)

 

[Almonit]

((ואישית, קראתי את כל הספרים בסדרה - וגם קניתי - אך לא יכולתי לחזור אליהם לאחר קריאה אחת ויחידה. הדמויות שם כולן מוסריות, כבדות, עגומות, חסרות עליזות ושבירת שגרה, כבדות ומלאי חבטות נפש וייסורי מצפון עד למיאוס))

לא מזמן הגעתי למסקנה שכל אחד מחפש בקריאה משהו אחר.
יש כאלו שמחפשים להרגיש את המנעד כולו, לכאוב, לבכות, לפחד, להתגעגע.
ואחרים שמחפשים בספרים - כמו גם בחיים- סיפורים שמחים, נקודות מצחיקות, הומור, שנינות.
הראשונים יקראו בשקיקה את ספרי דבורי רנד, הקבוצה השנייה תטען שהם דיכאוניים.

בכתיבה של מיה קינן יש תחכום, ניסוחים מבריקים, וגם נאמנות לעלילה ולפרטים הכי קטנים.
יש אמינות שביחד עם כתיבה משובחת שואבת למעמקי הדמיון.
ויש גם מסרים עוצמתיים (קצת קיצוניים כמו שכתבו), מטלטלים שתפורים בתוך הסיפור, ומהדהדים בצורה גאונית בתוך העלילה.

יש כאלו שאוהבים לקרוא ספרות רוויה במסר, בתוכן ובאמת עד כאב.
ויש אחרים שכנראה זה עושה להם צמרמורת.

[אגב, אפשר בבקשה את איסתרק ויוזבד? רחמים עליהם...]

 

[ש. צ. וינמן]

המשפטים החזקים, המסמלים את סידרת ממלכה במבחן:

קנז שקל את הדברים בדעתו, וכשפתח את פיו היה דיבורו איטי:
"בבית אחד אין שתי גבירות. בלב שלך היו".

אסתרק שתק.

"מי שיושב ליד התנור", המשיך המונדרי כמתנצל, "לא יוכל להגיע לארצות רחוקות. ומי שכיסיו מלאים בפרוטות נחושת לא יוכל להביא זהב הביתה. העולם הזה, הוד נסיכותך, והעולם הבא - פשוט לא הולכים ביחד".

 

[רותי רפפורט]

קנז שקל את הדברים בדעתו, וכשפתח את פיו היה דיבורו איטי:
"בבית אחד אין שתי גבירות. בלב שלך היו".

אסתרק שתק.

"מי שיושב ליד התנור", המשיך המונדרי כמתנצל, "לא יוכל להגיע לארצות רחוקות. ומי שכיסיו מלאים בפרוטות נחושת לא יוכל להביא זהב הביתה. העולם הזה, הוד נסיכותך, והעולם הבא - פשוט לא הולכים ביחד".

כל מילה!!!
גם אני זכרתי את השניים הנ"ל, והם באמת תמצית הסדרה כולה.
שני אלו:

"בבית אחד אין שתי גבירות. בלב שלך היו".

העולם הזה, הוד נסיכותך, והעולם הבא - פשוט לא הולכים ביחד".

 

[ש. צ. וינמן]

"הדמעות המרות ביותר שניגרות עלי קברים, הן על מילים שלא נאמרו ומעשים שלא נעשו"
(האנשים מקצה המחנה. מקור המשפט ב"שועלים קטנים" של הרייט ביצ'ר סטו מחברת "אוהל הדוד תום")

 

[Ruty Kepler]

הבהרה - כאן בא ציטוט שנמחק בשל אי ציות לכללי החוקה, והזכיר משפט על גזר ולפת שאינם צומחים על אותו ענף.


אני בת העיר הגדולה, ויודעת כי קרן אור מורכבת מחומר ומרוח יחד. דואליות גל-חלקיק. העולם שלנו מורכב קצת יותר משורש לפת.

(רותי קפלר)

 

[ש. צ. וינמן]

אני בת העיר הגדולה, ויודעת כי קרן אור מורכבת מחומר ומרוח יחד. דואליות גל-חלקיק. העולם שלנו מורכב קצת יותר משורש לפת.

(רותי קפלר)

חסידית אחת (גם אני)

משפט יפה.
כשאת מחברת חומר לרוח את מגיע לדוגמת האור.
כשהוא נשאר בשדות הוא או גזר או לפת.
לא כולם יושבים על מקום החיבור, ובודאי שלא בכל נקודות הבחירה. ואז הבחירות הן בין גזר ללפת. ותו לא.
זו מציאות טבעית ואנושית. והתכחשות לה לא מעלימה אותה.

 

[Ruty Kepler]

חסידית אחת (גם אני)

משפט יפה.
כשאת מחברת חומר לרוח את מגיע לדוגמת האור. כי זה האור.
כשהוא נשאר בשדות הוא או גזר או לפת.

אבל בני אדם אינם גזרים או לפתות. בכל אופן, אני לא לפת.

ואגב, גם חומר 'רגיל' הוא רוח.
ארבעת כוחות היסוד הפיזיקליים מחזיקים כל אטום ואטום מאלו שמרכיבים אותנו, בכל רגע.

כל מילימטר רבוע של עור או שרירים או שוקולד או לפת בעולם הפלאי שלנו, הם מיליארדי קווארקים שמוחזקים זה בזה בעזרת ארבעה כוחות יסוד אלוקיים.

רגע אחד בו יפוגו ארבעת הכוחות האלו, יהפוך את כל היקום שלנו לתוהו. למרק של חלקיקים חסרי משמעות.

 

[רותי רפפורט]

אני לא לפת.

נעולה על זה?...
בכל מקרה, אלקנה הדגיש שהוא בן כפר, ומושגיו כפריים ופשוטים.
משל לא תואם, לעולם, "עד הסוף".
ואחרי כל הפיזיקה, זה היה משל יפה.
כן, כן, גם אני חסידית.
אנשים שממלאים את החיים שלהם בעיסת החומר, בהכרח לא ימלאו אותה בעיסת הרוח.
אפשר להכניס את הרוח לתוך החומר.
הוא דיבר על אנשים שממלאים עצמם עד מחנק בחומר.

 

[אפקטכתיב]

אבל בני אדם אינם גזרים או לפתות. בכל אופן, אני לא לפת.

ואגב, גם חומר 'רגיל' הוא רוח.
ארבעת כוחות היסוד הפיזיקליים מחזיקים כל אטום ואטום מאלו שמרכיבים אותנו, בכל רגע.

כל מילימטר רבוע של עור או שרירים או שוקולד או לפת בעולם הפלאי שלנו, הם מיליארדי קווארקים שמוחזקים זה בזה בעזרת ארבעה כוחות יסוד אלוקיים.

רגע אחד בו יפוגו ארבעת הכוחות האלו, יהפוך את כל היקום שלנו לתוהו. למרק של חלקיקים חסרי משמעות.

רק מניחה מויקפדיה:
וקוץ ודרדר תצמיח לך
כחלק מעונשו של האדם להשיג את מזונו תוך מאמץ ויגיעה, קלל ה' את האדמה, שתוציא באופן טבעי, ללא צורך בזריעה, קוצים ודרדרים שיקשו על האדם לזרוע את שדהו במיני דגן וקטנית, בהיותו נזקק לחרוש את שדהו ולעקור את מיני הקוצים הצומחים בה.

בספרות המקראית הפכו הקוצים הצומחים בשדה, לסמל לשדה אדם עצל שלא ממלא את תפקידו כאדם לעבוד בחריצות ולדאוג לניקיון שדהו מקוצים:

עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה: וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר: מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב

— ספר משלי, פרק כ"ד, פסוקים ל'-ל"ג

עבודת האדמה היא משל ונמשל
ו"מעפר באת אל עפר תשוב"

 

[אשר שרבר]

זה לא שייך לכאן, אבל הרגע הזה שבו אדם מצטט את עצמו...

 

[ש. צ. וינמן]

אבל בני אדם אינם גזרים או לפתות. בכל אופן, אני לא לפת.

ואגב, גם חומר 'רגיל' הוא רוח.
ארבעת כוחות היסוד הפיזיקליים מחזיקים כל אטום ואטום מאלו שמרכיבים אותנו, בכל רגע.

כל מילימטר רבוע של עור או שרירים או שוקולד או לפת בעולם הפלאי שלנו, הם מיליארדי קווארקים שמוחזקים זה בזה בעזרת ארבעה כוחות יסוד אלוקיים.

רגע אחד בו יפוגו ארבעת הכוחות האלו, יהפוך את כל היקום שלנו לתוהו. למרק של חלקיקים חסרי משמעות.

ברור.

מסכימה עימך שהאמירה חדה. אך נזכור כי זה רק משל. שבא לבטא את המוגבלות האנושית.
אין אפשרות לבחור גם וגם.
יש אפשרות חיבור. ושם אף אחד לא נמצא תמיד, אם בכלל.
בנוסף, בחיבור החומר לרוח יש הפקעה מסויימת של החומר מחומריותו, זו מהות אחרת. ואפשרית.

מדמיינת את מיה כותבת ספר בהשראת תורת החסידות, ולא בטוחה שהיצירה היתה קלה יותר לעיכול.

 

[אפקטכתיב]

זה לא שייך לכאן, אבל הרגע הזה שבו אדם מצטט את עצמו...

ונפתלי כמו הבחין בה ופתאום התעורר מחלום ואמר: רבקה אני צלול לגמרי אלא ש "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אלוקים". ובדרכי החדשה הבנתי כי "יש עניין שהכול יתהפך לטובה". ושרק "הכסיל בחושך הולך".

לא שתיתי דבר, בלתי כוס היגון הליטאי ומתוכה ומעומקיה אני אומר לך רבקה, כי מתוק האור ובוערת השלהבת,"אין ברסלב ברנט א פייר", בברסלב בוערת אש, וממנה נתחמם כולנו גם ללא תנאים של רדיאטור, פלטה ותאורה. כי כשיש גנראטור אדיר של אור לנשמה, מי תלוי בחום חיצוני?וממנה יושפע שפע רב לכל העולמות.

בקיצור: בקצה האחד אור בקצה השני קור...
צריך לשמור על איזון! יש כוויות קור ויש כוויות חום!