הרגע המסויים הזה שבו הדלת ננעלת זה הרגע בו הנהג מחליט לסגור את הדלתות!
ואיך אני יודעת?
אני נוסעת בכל יום בשעה קבועה עם נהג קבוע.
לעיתים האוטובוס שמביא אותי לרכבת מאחר בדקה או שתיים,
הדלת כבר נעולה אבל יש רמזור אדום (כאמור, שעה קבועה!) אם ירדנו מהאוטובוס והנהג ראה אותנו רצים, הוא פותח לנו מעצמו את הדלתות.
אם לא, אנחנו דופקים לו על החלון וניתן לראות איך הוא לוחץ על כפתור והדלתות, כמה מפתיע, נפתחות!
ולפני שבועיים בשעה הקבועה הייתה נהגת אחרת, היא מאוד ממהרת!
אז היא פותחת את הדלתות גם בתחנות עמוסות לשניות ממש!
אנשים לא סיימו לרדת (שלא לדבר על לעלות) והדלתות נסגרו.
וזה קרה תחנה אחרי תחנה!
והגענו לתחנה האחרונה 5 דקות לפני הזמן שהייתה אמורה לבוא.
מה זה שעת עומס?
גם בשעות הבוקר בין 7:30 ל8:30 יצא לי להמתין 13 דקות לרכבת.
ואז בקושי היה מקום לעלות עליה
תודה על הפירוט והמידע.
הבטחתי לשאול שוב, בתוספת הפרטים שצויינו.
גילוי נאות, אין לי ענין בשום צד, אני נמצאת פעם כאן ופעם כאן, ובאמת היה לי חשוב לשמוע מה נכון לעשות.
ולכן, יש סיכוי שהצגתי את שלל הפרטים.
ולמרות זאת חזרו ואמרו לי שאין בכך גזל ולא בעיה.
ומי שרוצה לשאול שילך וישאל.
נהרא נהרא ופשטיה.
המסקנה שאני יצאתי איתה למרות שלמרות שזה בסדר גמור, אם אין סיבה 'קריטית', עדיף לא למהר ולהעמיד בנסיון אנשים טובים שבדרך.
-
רק סיפור קטן לקינוח.
פעם הלך הרב מבריסק ברחוב והגיע מולו אדם שפתח בצעקות וביקש צדקה.
שתק הרב מבריסק.
לא ענה לו וגם ולא נתן לו צדקה.
כששאלו אותו למעשיו ענה:
כתוב: 'עשיר יענה עזות'
אדם נזקק מדבר בעדינות,
אין אצלו מושג של חייבים לי, מגיע לי וכו'.
כשאדם מדבר בעזות סימן שלא מגיע לו.
-
ולכן,
גם כשאתם רוצים התחשבות שימו לב היכן אתם?
במקום של בקשת טובה ובקשת התחשבות או במקום של תביעה והטחת אשמה.
אנשים במהותם טובים ולא מתכוונים להזיק ולגרום לצער.
אם תטיחו, סביר שתצאו קרחים.
אם תבקשו התחשבות, באופן כמעט מוחלט אנשים יענו לבקשה.