האנשים שאני הכי מעריץ הם מנהלי העמותות, מוסדות התורה והחסד שלנו. הם חוט השדרה של החברה הנפלאה שלנו. אלו שלוקחים אחריות עבור כולנו.
אני חייב להזהיר אתכם ממשהו. משהו חשוב, שלא יתפספס לכם בדרך.
יש לכם רעיונות גדולים. חשובים. לטובת כולנו. אתם רצים לממש אותם. בשביל כולנו.
בשביל לממש צריך כסף. ואתם יוצאים לגייס את הכסף.
השמות מתחלפים - מצ'ינג, דינר, מגבית, ווטאבר. השורה התחתונה - אותו דבר. אתם מבקשים - יותר מדוייק מגייסים - כסף מיהודים טובים.
מצוין. קלאסי. אפילו מובן מאליו, מתבקש.
אני רוצה לשים סטופ אחד. שאתם חייבים לשים לב אליו.
עם כל האבסורד שבדבר, אם אתם מבקשים כסף מאלו שלא חייבים לכם - תתפרעו. תנסו את כל הדרכים שביכולתכם.
אבל אם אתם מבקשים כסף מאלו שחייבים לכם - תזהרו. במלוא הרצינות. זה ממש מ ס ו כ ן.
אם אתם מבקשים כסף, נניח, לבניית בית כנסת קהילתי. למי פונים, כמובן? לקהילה... מה מובן יותר.
כמה לוקחים מהם? כמה שצריך!
יושבים, מתכננים תוכנית גרנדיוזית. לוקחים את שורת הסיכום, מחלקים במספר חברי הקהילה - ו- הופ! זה היעד שלנו.
הקמפיין קל ופשוט. הלקוחות "שבויים" בבית הכנסת שלנו. מזמינים את מומחה גיוס הכספים, הם מרססים את בית הכנסת בחומרי פרסום מכל סוג, כמה זמן שרוצים. לא צריכים לשלם על זמן מסך לפי דקה...
ואז לוקחים את כולם לנשף יוקרתי. מביאים את טובי מגידי המישרים ושוטפי המוח. ואז מקרינים על מסך את השמות. וכל אחד חותם. כמה שביקשו.
תזהרו. זה מסוכן. ממש מסוכן. לא אמרתי שאסור לעשות מגבית. הפוך. צריך. אבל זה משחק באש. !Be careful
הנביא ירמיה מתאר לנו את הגאולה העתידה, בצבעים הזוהרים ביותר:
כֹּ֣ה אָמַ֣ר ד' הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם
וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב
וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַׂחֲקִ֑ים
וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ
וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן -
וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו.
מי אלו הלוחצים הללו, שיפקדו באותו היום, בר מינן?
הגמרא מסבירה: (בבא בתרא ח')
ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב:
ואפילו על גבאי צדקה.
הקהילה שלכם מורכבת, לפחות בחלקה אם לא ברובה, מאברכים הלומדים תורה מתוך הדחק. מעמלי יום שחיים מן הפה ליד. מאנשים נמצאים לקראת נישואי הילדים, באמצעם, או לאחריהם, מלקקים את המחיר הכלכלי של הנחת.
יש, יש הבדל. הגמרא מסבירה בהמשך. יש גם דין של "ממשכנין על הצדקה". וההבדל הוא: הא דאמיד, הא דלא אמיד. כלומר "ופקדתי על לוחציו", נאמר בעיקר ביחס לאלו שהם אינם אמידים. שאין להם.
ואל תגידו לא הכרחנו. קהילה שלמה שמוכנסת לתוך אווירה חזקה ש"כולם חייבים", וכשנותנים מתנות יקרות ערך מראש, על חשבון ההוראת קבע שתנתן, זה נקרא להכריח.
אול רייט. האחריות לבית הכנסת היא של הקהילה. זה ברור.
אבל דבר ראשון, אל תקפצו גבוה מידי. אל תתכננו לבדכם תוכניות גרנדיוזיות, כשהציבור מצידו הרבה יותר סולידי. אל תאבדו קשר עם הקרקע. תבנו תוכניות שהציבור שלכם יכול ורוצה לעמוד בהן.
ודבר שני, אל תכניסו את כולם למיטת סדום. יש כאלו שאין להם, ויש כאלו שיש להם. וקשה מאוד לדעת את ההבדל.
וכן, גם אתם, בתור גבאים, לא יודעים הכל על כולם. איפה.
יש גם עוד משהו. יש כאלו שבאמת יש להם הכנסות, אבל הם נתנו כבר יותר מחומש מנכסיהם, ואפילו רבע, למקרי צדקה בסביבתם. הם לא יכולים לתת יותר.
אז כן, תעשו קמפיין. אבל בעדינות. בלי וולגאריות. כמה שזה מפתה, אל תבנו סביב חברי הקהילה שלכם חומה בלתי עבירה, שאפשר להשתחרר ממנה רק כשמגהצים את הכרטיס אשראי (כולל להגדיל את המסגרת).
תנו למי שצריך, את האופציה להתחמק. כן, כן. להתחמק.
כן, דווקא בגלל שהם חייבים. עם או בלי מרכאות. דווקא המחויבות הזו - היא מה שמסבכת את העסק.
ועוד שורה אחת. מה שהכי כואב לי, זו ההערכה שמגיעה לכם. לא מגיע לכם, הריכולים האלו מאחורי הגב. כל אלו שמפחדים לומר משהו בקול, כדי לא יהיו "האלו שהורסים לכולם", ומקטרים - בכאב אמיתי - בשקט. לא מגיע לכם שאנשים ירצו להקיא את ארוחת הגורמה שאתם מביאים להם בערב ההתרמה, כשהם יודעים שהם עצמם יצטרכו לשלם את הארוחה הזו, מכסף שאין להם.
זהו. זה לא קל. זה מורכב. אבל כבר אמרתי, אני מעריץ אתכם. בטוח שתעמדו בכבוד במשימה. כי אחרי ולפני הכל, הצלחתכם - הצלחתנו!
אני חייב להזהיר אתכם ממשהו. משהו חשוב, שלא יתפספס לכם בדרך.
יש לכם רעיונות גדולים. חשובים. לטובת כולנו. אתם רצים לממש אותם. בשביל כולנו.
בשביל לממש צריך כסף. ואתם יוצאים לגייס את הכסף.
השמות מתחלפים - מצ'ינג, דינר, מגבית, ווטאבר. השורה התחתונה - אותו דבר. אתם מבקשים - יותר מדוייק מגייסים - כסף מיהודים טובים.
מצוין. קלאסי. אפילו מובן מאליו, מתבקש.
אני רוצה לשים סטופ אחד. שאתם חייבים לשים לב אליו.
עם כל האבסורד שבדבר, אם אתם מבקשים כסף מאלו שלא חייבים לכם - תתפרעו. תנסו את כל הדרכים שביכולתכם.
אבל אם אתם מבקשים כסף מאלו שחייבים לכם - תזהרו. במלוא הרצינות. זה ממש מ ס ו כ ן.
אם אתם מבקשים כסף, נניח, לבניית בית כנסת קהילתי. למי פונים, כמובן? לקהילה... מה מובן יותר.
כמה לוקחים מהם? כמה שצריך!
יושבים, מתכננים תוכנית גרנדיוזית. לוקחים את שורת הסיכום, מחלקים במספר חברי הקהילה - ו- הופ! זה היעד שלנו.
הקמפיין קל ופשוט. הלקוחות "שבויים" בבית הכנסת שלנו. מזמינים את מומחה גיוס הכספים, הם מרססים את בית הכנסת בחומרי פרסום מכל סוג, כמה זמן שרוצים. לא צריכים לשלם על זמן מסך לפי דקה...
ואז לוקחים את כולם לנשף יוקרתי. מביאים את טובי מגידי המישרים ושוטפי המוח. ואז מקרינים על מסך את השמות. וכל אחד חותם. כמה שביקשו.
תזהרו. זה מסוכן. ממש מסוכן. לא אמרתי שאסור לעשות מגבית. הפוך. צריך. אבל זה משחק באש. !Be careful
הנביא ירמיה מתאר לנו את הגאולה העתידה, בצבעים הזוהרים ביותר:
כֹּ֣ה אָמַ֣ר ד' הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם
וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב
וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַׂחֲקִ֑ים
וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ
וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן -
וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו.
מי אלו הלוחצים הללו, שיפקדו באותו היום, בר מינן?
הגמרא מסבירה: (בבא בתרא ח')
ופקדתי על כל לוחציו, ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב:
ואפילו על גבאי צדקה.
הקהילה שלכם מורכבת, לפחות בחלקה אם לא ברובה, מאברכים הלומדים תורה מתוך הדחק. מעמלי יום שחיים מן הפה ליד. מאנשים נמצאים לקראת נישואי הילדים, באמצעם, או לאחריהם, מלקקים את המחיר הכלכלי של הנחת.
יש, יש הבדל. הגמרא מסבירה בהמשך. יש גם דין של "ממשכנין על הצדקה". וההבדל הוא: הא דאמיד, הא דלא אמיד. כלומר "ופקדתי על לוחציו", נאמר בעיקר ביחס לאלו שהם אינם אמידים. שאין להם.
ואל תגידו לא הכרחנו. קהילה שלמה שמוכנסת לתוך אווירה חזקה ש"כולם חייבים", וכשנותנים מתנות יקרות ערך מראש, על חשבון ההוראת קבע שתנתן, זה נקרא להכריח.
אול רייט. האחריות לבית הכנסת היא של הקהילה. זה ברור.
אבל דבר ראשון, אל תקפצו גבוה מידי. אל תתכננו לבדכם תוכניות גרנדיוזיות, כשהציבור מצידו הרבה יותר סולידי. אל תאבדו קשר עם הקרקע. תבנו תוכניות שהציבור שלכם יכול ורוצה לעמוד בהן.
ודבר שני, אל תכניסו את כולם למיטת סדום. יש כאלו שאין להם, ויש כאלו שיש להם. וקשה מאוד לדעת את ההבדל.
וכן, גם אתם, בתור גבאים, לא יודעים הכל על כולם. איפה.
יש גם עוד משהו. יש כאלו שבאמת יש להם הכנסות, אבל הם נתנו כבר יותר מחומש מנכסיהם, ואפילו רבע, למקרי צדקה בסביבתם. הם לא יכולים לתת יותר.
אז כן, תעשו קמפיין. אבל בעדינות. בלי וולגאריות. כמה שזה מפתה, אל תבנו סביב חברי הקהילה שלכם חומה בלתי עבירה, שאפשר להשתחרר ממנה רק כשמגהצים את הכרטיס אשראי (כולל להגדיל את המסגרת).
תנו למי שצריך, את האופציה להתחמק. כן, כן. להתחמק.
כן, דווקא בגלל שהם חייבים. עם או בלי מרכאות. דווקא המחויבות הזו - היא מה שמסבכת את העסק.
ועוד שורה אחת. מה שהכי כואב לי, זו ההערכה שמגיעה לכם. לא מגיע לכם, הריכולים האלו מאחורי הגב. כל אלו שמפחדים לומר משהו בקול, כדי לא יהיו "האלו שהורסים לכולם", ומקטרים - בכאב אמיתי - בשקט. לא מגיע לכם שאנשים ירצו להקיא את ארוחת הגורמה שאתם מביאים להם בערב ההתרמה, כשהם יודעים שהם עצמם יצטרכו לשלם את הארוחה הזו, מכסף שאין להם.
זהו. זה לא קל. זה מורכב. אבל כבר אמרתי, אני מעריץ אתכם. בטוח שתעמדו בכבוד במשימה. כי אחרי ולפני הכל, הצלחתכם - הצלחתנו!
נערך לאחרונה ב: