למי ששאל על איזה תגובות חשבתי שהם מגיעות משכיר עט של חברת גיוס כספים ערמומית, הנה.
הרמב"ם הזה הוא הראיה הראשונה
מספרי הלכה שמבחינת
החובה ההלכתית בית כנסת
לא צריך להיות יותר יפה מהבית. רק
אם לא מסלפים אותו, כמובן....
לא רציתי להביא אותו כי זה לא פורום תורני. אבל אם אתה רוצה - בשמחה.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ז.
הקדמה: בסימן הזה כתוב שכל השמנים כשרים למנחות. ולמרות זאת, הרמב"ם מפרט את דרגות ההידור של השמנים. ואז מסיים:
"ומאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו, [כלומר - למה בעצם חשוב לנו מה יותר מהודר מהשני, הרי הכל כשר], כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והשוה והפחות, שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו, הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע י"י אל הבל ואל מנחתו, והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו, האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו, הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב ליי' וגו'. סליקו להו הלכות איסורי המזבח.
הרמב"ם כותב מפורש שזו מידת חסידות, למרות שהכל כשר. כל הרשימה המנויה שם, כולה מידת חסידות. כפי שמפורש ברמב"ם, לתת את הקרבן הטוב ביותר, לעני את האוכל הכי טוב, ולא להקדיש את הדבר היפה שבנכסיו, וגם שבית הכנסת יהיה
יותר יפה (לא כתוב כמה) מהבית שלו, הכל מידת חסידות.
וזאת כבר הכללה ממש לא נכונה. (יש נקודה אחת, של חומר הבניה, בטון או פנלית וכד'. אבל יש אברכים רבים שלא היו מתנגדים לגור בקראוון או בבתי עץ כפי שמקובל, היום יש בידודים לא רעים ויש מזגנים. אני בטוח שרבים רבים הוא שמחים למצוא משהו אחר לעשות עם החצי מליון ש"ח הפרש. אבל ההכרח לבתי בטון הוא רק בגלל שהם נאלצים לגור במבנה רב קומתי... ואגב לכן במידה מסויימת, מי שגר בקומה שמינית ועולה בשבת שמונה קומות, בית הכנסת שנמצא בקומת קרקע יותר נוח לו).
כתבתי דבר אחד, כתבו לי שמוכרחים להוציא כסף מעניים בעל כרחם מאשר להתפלל במרתף, כתבתי שלעשוק עניים הרבה יותר חמור מאשר זה.
(אני כמובן מסייג. אם לא משתמשים במרתף/חניה בצורה עראית, אלא קונים אותו מהבנים עבור בית הכנסת, ויש מקום לכל המתפללים, זה בהחלט כן מספק את החובה ההלכתית המינימלית. בפעם האלף, אני לא חושב שזה ראוי, להסתפק במינימום, ובאמת כמעט ואין כאלו שמסתפקים במינימום, ב"ה).